השורשים ששלחה רותי בהר כותר, עליו שוכן היישוב קתידא, נחושים אבל עדינים, זהירים שלא להפר דבר. הגינה שלה אקולוגית, תואמת ברוחה את אמונותיה וסגנון חייה הייחודי.
כתבה וצילמה: מיכל זסק
הביקור בגן ביתה של רותי מזמן מפגש עם אשה מיוחדת במינה. כל גינה משקפת את בעליה, אולם נדירים המקרים שבהם מתקיימת זהות מוחלטת כל כך בין גן, בית ואדם.
על צלע הר ביישוב קדיתא חיה אשה אחת עם הצמחים, האבנים והאדמה. על צלע הר ביישוב קדיתא חיים צמחים עם אשה אחת, צמח בר, הנטועה בין האבנים והאדמה.
.jpg "גינה חורפית בקדיתא")
כבר 19 שנים שרותי נטועה בקדיתא, ישוב אקולוגי אלטרנטיבי הנמצא בגליל העליון, לא רחוק מצפת. שנה שלמה לפני כן הסתובבה ברחבי הארץ וחיפשה מקום שיהלום את אורח החיים השקט והקרוב לטבע שביקשה לעצמה. עד שיום אחד ירדה מהאוטובוס באחת מהתחנות בכביש הראשי העושה דרכו לצפת, שביל עזים הוביל אותה לכמה מבנים מפוזרים על צלע הר נידחת, והיא הבינה שמצאה את מבוקשה. מאז היא כאן. בנתה את ביתה במו ידיה מקרשים, ארגזים וחומרים ממוחזרים אחרים,עם אבנים שסיקלה מהשטח. והבית, כמו אורגניזם חי, ממשיך וצומח עם השנים מתוך המקום ומתוך ההר.
סביב הבית הקימה רותי גינה אקולוגית התואמת ברוחה את אמונותיה וסגנון חייה הייחודי. 'הקימה' אולי תהיה המילה הלא מתאימה, שכן היא עושה מאמצים עילאיים לשמר את הקיים – את מה שהטבע עצמו נתן. למעשה צירפה את עצמה, את ביתה ואת מעט צמחי התרבות ששתלה - לצלע ההר. השורשים ששלחה בהר נחושים אבל עדינים, זהירים שלא להפר דבר.
הביקור בגן ביתה של רותי מזמן מפגש עם אשה אמיצה ומיוחדת במינה. כל גינה משקפת את בעליה, אולם נדירים המקרים שבהם מתקיימת זהות כל כך מוחלטת בין גן, בית ואדם. הגן והבית הם יחידה אחת שקשה להפרידה. יש בתים שבהם אתה יוצא החוצה ואתה בגינה. בבית הזה ישנם עשרות חלונות, וכל אחד מהם שונה, ובכל אחד מהם הגינה נכנסת פנימה והלב יוצא החוצה. ובכל מקום שהעין מסתכלת היא מוצאת תשומת לב לפרטים, משהו שעשוי במחשבה, בטוב טעם ובאהבה. הבית פתוח לגינה שסביבו, והגינה מקבלת את הבית אליה, וצמחים וחפצים ואדם חיים יחד בהרמוניה נדירה שכולה יופי.
הבאים לבית מתבקשים להחנות את רכבם למטה, ליד מעיין הנאגר בבריכת אבן. שביל צר מוביל במעלה ההר עד לשער בגדר עץ המקיפה את הגינה. הגדר היא נגד עדרי הפרות הרועות באזור מסבירה רותי, שכן אלמלא הגדר הפרות היו מחסלות את צמחיית הגינה כולה. היא היתה מעדיפה להשאיר את המקום פתוח וללא גידור, אבל זה לא אפשרי. בשנה שעברה הצליחו הפרות לעבור את הגדר ולחסל את עצי הנקטרינה, הדובדבן והתפוח ועתה היא מנסה לשקם את העצים. מעבר לגדר שביל עם מדרגות אבן, העולה במעלה ההר, מתפתל דרך גינת הבר ומגיע עד לבית.
מרבדים של עשביית בר מכסים את כל שטח הגן, שבו נטועים עצי זית ותיקים עד מאוד. בתוך המרבד הצפוף עולים צמחי תרבות שנשתלו במהלך השנים. בחודשי הקיץ, שבהם מצהיבה עשביית הבר, צמחי התרבות מעניקים צבע ורעננות לגן. צמחי התרבות הורבו מייחורים וכמה מהצמחים האחרים נבטו ועלו מזרעים של פירות שנאכלו וזרמו אל הגינה מהכיור. כך נבטו עצי הנקטרינה, הלימון והשסק. רותי נוהגת לגזום את העצים והשיחים ולהכין ייחורים מהגזם. שום דבר לא נזרק. חומר צמחי שאינו מתאים להכנת ייחורים הולך לקומפוסטר וחוזר לאדמה כדי להזין אותה.
מרבד צמחי הבר משנה את צבעיו על פי עונת הפריחה
. באביב המוקדם נצבעת הגינה כולה באדום של הכלניות ולאחר מכן של הפרג האגסני. מעט לאחר מכן הגינה צהובה מחרציות, סביונים וחרדל השדה, מנוקדת בסגול של פריחת מיני לוונדר ומרווה רפואית. בקיץ הגינה לובשת שמלה כחולה של עולש ובסוף הקיץ הצבע הסגול של נפית כפופה משתלט על הכל.
צמחי התרבות הגדלים כאן כולם ממוצא ים תיכוני מובהק ומסתדרים ללא השקיית עזר, למעט המים האפורים הזורמים מהבית. בין מיני התרבות אנו מוצאים מרווה רפואית, מרווה משולשת, אזוביון (לוונדר) משונן, אזוביון מנוצה, רוזמרין רפואי, גפן היין וסוקולנטים רבים, ביניהם אלווי אמיתי ואפילו צבר מצוי. רותי מקפידה להמתין לסופה של פריחת האביב המסיבית, ולכך שהצמחים יכינו פירות וזרעים ואלו ישובו לקרקע, לפני שהיא קוצרת חלק מהצמחים בעזרת חרמש. ההקפדה המירבית נועדה לשמר את מחזור הזרעים ולהבטיח כי הפריחה תשוב בכל שנה כסדרה. בכל מקרה, היא משתמשת בחרמש וקוצרת צמחים רק כשיש הכרח גמור לכך. ככלל, היא אומרת, היא חיה בשלום עם הנחשים והעקרבים בשטח, כל עוד שאינה דורכת עליהם. משום כך היא מפנה רק את השבילים שבהם היא נעה ומותירה את שאר השטח טבעי כפי שהוא. גישה יוצאת דופן אפילו בין בעלי הגינות האקולוגיות ביותר.
הקומפוסטר קולט גם את שאריות האוכל ואת כל החמרים האורגניים הנוצרים בבית ובגינה, והקומפוסט מפוזר על הקרקע סביב גזעי העצים. כאמור, ההשקיה היחידה מגיעה מהמים האפורים של הבית: כיורים ומי כביסה. אלו זורמים לגינה בלתי מסוננים. רותי מסבירה שהיא ממעטת להשתמש בדטרגנטים שונים כמו סבון, ולכן אין בעיה להזרים את המים ישירות להשקיה. למותר לציין, שכראוי לגינה אורגנית לא נעשה שימוש בדישון והדברה כימיים מכל סוג. עם השנים הגינה הגיעה לאיזון מלא – צמחים חדשים לא מובאים, גם לא קומפוסט מבחוץ, וחומר אורגני לא יוצא – כל הקיים בה נוצר באופן מחזורי. משום כך, אומרת רותי, אין בגינה מזיקים או מחלות. אפילו לא זבובים או יתושים!
האהבה שרותי רוחשת לגן ולבית ניכרים בכל פינה אליה נושאים עיניים. הגן מלא בפינות חמד קטנות. כאן ספסל בצל זית, במקום אחר תלויה נדנדת ילדים פשוטה מעץ, ופעמוני רוח תלויים ומדנדנים מסביב. הנאה לאוזן כמו גם לעין והאהבה הזו עולה ומדביקה את כל מי שמגיע אליה. זו חוויה של שמחה בטבע וביופי, במפגש עם אשה המחזיקה בפילוסופיית חיים ייחודית ועם פרי רוחה ואהבתה.
להמשך קריאה על גינה גלילית במושב אמירים