בארצנו הצחיחה, שלא כבארצות אירופה והדומות להן אותן אנו מנסים לחקות באי צדק משווע, חיפוי הקרקע אינו רק תפאורה לשמח את העין אלא הכרח החייב להוות חלק אינטגרלי בתכנון גן הנוי.
כתב: מאיר גלמן צילמה: נורית חרמון
תנאי האקלים הצחיח והצחיח למחצה השוררים ברוב חלקי הארץ, מאבדים פני הקרקע החשופים – בצורה של התאדות - כמות ניכרת של המים שאמורים להיות זמינים עבור צמחים, אם ממקור טבעי (גשם, טל) או ממקור אחר ממנו מובאים המים להשקיה. כמו כן מתקיים איבוד מים מהקרקע באמצעות עשבי בר, המאדים דרך העלווה חלק ממלאי המים שבקרקע.
בנוסף לכך מתהווים לעתים נזקים חמורים - בנסיבות מסוימות בלתי הפיכים - לפני הקרקע, המקשים על חדירת המים אל שורשי הצמח וזאת ע"י הפיכת השכבה העליונה לקרום אטוּם לחילופי גזים ולקליטת מים. נזק זה נגרם כאשר טיפות הגשם מכות בחזקה על קרקע חשופה והמים עושים דרכם בזרימות בלתי מבוקרות תוך כדי סחיפת כמויות משמעותיות של אדמה.
באזורים בהם הקרקע רדודה, מתגלה הסלע אשר אינו נותן מענה לצמח כבית שורשים וכעוגן. את כל הנזקים האלה ניתן למנוע, או לפחות להקטין בצורה משמעותית, באמצעות חיפוי הקרקע.
בחבל ארץ זה, שלא כבארצות אירופה והדומות להן (אותן אנו מנסים לחקות ובאי צדק משווע) חיפוי הקרקע אינו רק תפאורה לשמח את העין אלא הכרח החייב להוות חלק אינטגרלי בתכנון גן הנוי. כפי שצוין לעיל, אחת הדרכים המתאימות ביותר באזורנו, המשתלבת ומשתלמת ביותר בתרומתה לחסכון במים בגן הנוי, היא חיפוי (כיסוי) קרקע.
מלבד החסכון במים, חיפוי הקרקע גם חוסך לנו עבודה, במניעת הצצה של עשבי בר. יתרונות נוספים של החיפוי (בכפיפות לחומרים השונים בהם משתמשים): שיפור הטקסטורה של שכבת הקרקע העליונה, מניעת הידוק פני הקרקע כתוצאה מנפילה ישירה של טיפות גשם ועוד. אולם ראוי לנהוג בתבונה ולהיות ערניים לניצול גשמים קלים, בעיקר באזורים מעוטי משקעים, ולחפות את הקרקע לאחר ירידת גשמים אלה.
בתנאי קרה, פועל החיפוי כשכבת בידוד, ומונע קרינת חום מהקרקע אל האוויר החופשי ליצירת סביבה נוחה יותר לצמח. במצב זה יש להמתין עם החיפוי עד תום עונת הקרה.
מעלה נוספת המצויה בחיפוי הנה בידוד הקרקע מפני קרינה ישירה של השמש. כתוצאה מכך נוצר אפקט חימום הגורם לבלייה מואצת של החומר האורגני המצוי בקרקע - במידה רבה או מועטת - ומתהווה סביבה אולטימטיבית לפעילות מיקרוביאלית. פעילות זו, ההופכת מינרלים מסויימים לזמינים, חשובה ביותר לפירוק החומר האורגני כמקור מזון לצמח.
יש רק לשים לב, כי בטמפרטורות קיצוניות מופר האיזון בין אוכלוסיית המיקרואורגניזמים הממלאים תפקיד חיובי, כפי שהוזכר לעיל, לבין גורמים פאתוגנים היכולים להתפתח בחומר החיפוי, כמו חרקים, פטריות ומזיקים אחרים.
חומרי החיפוי מתחלקים לאורגניים ואנאורגניים, ולהלן מובאות דוגמאות של חומרים שונים לחיפוי בגן הנוי וכיצד להשתמש בהם בצורה היעילה ביותר.
חומרים אורגניים
כוללים עלי שלכת, רסק גזם, קליפות עצים, שבבי עץ, קש, קליפות אגוזים למיניהם ועוד.
חומר חיפוי מהסוג האורגני יתפרק תוך מספר שנים ועשוי ליצור סביבה נוחה להתפתחות מיקרואורגניזמים חיוביים (התפרקות זו מחייבת אותנו לחדש את חומר החיפוי מדי כמה שנים). כמו כן, תשתפר הטקסטורה של שכבת הקרקע העליונה, שתהפוך לשכבה מאווררת וחדירה יותר למים. בתנאים מסוימים זה עשוי למנוע סחף קרקע.
במידה ומחפים את פני הקרקע בחיפוי אורגני, יש להתחשב בכמות החנקן הנדרשת לצורך פירוק החומרים האורגניים עצמם, ולהוסיף דשן עשיר בחנקן לצמחים הגדלים באותה סביבה מְחוּפּה, למניעת מחסור. כמו כן רצוי לפזר גרעיני חיטה שהוטבלו ברעל נגד נברנים, העלולים למצוא מסתור בינות לחלקי החיפוי האורגני (בעיקר בקרבת שטחים חקלאים).
שכבה אפקטיבית של חומר אורגני לחיפוי תהיה בת כ- 10 ס"מ. רצוי להשתמש בחומר שעבר תהליך קומפוסטציה, המשמיד זרעים של עשבים רעים ומנטרל גורמי מחלות.
חומרים אנאורגניים ומינרליים
חלוקי נחל, חצץ, טוף, שאריות תעשיית פלסטיק, שברי רעפים, צדפים, יריעות סינתטיות ועוד.
כאשר מופיע בתכנון של גן או גינה מרכיב חיפוי העשוי מחומר מינרלי-אנאורגני רצוי, לאחר פריסת מערכת הטפטוף, להניח יריעת פלריג אשר דרכה חודרים מי הגשמים ומתקיימת תחלופת גזים. היריעה גם מונעת הצצת עשבים ואינה מאפשרת לחומר החיפוי להתערבב עם קרקע. את היריעה פורסים על פני השטח המרושת במערכת הטפטוף ומחזקים אותה לקרקע באמצעות יתדות. יריעת הפלריג מונעת הצצת והתפתחות עשבי בר.
כאשר צנרת הטפטוף אינטגרלית והמרחקים בין הטפטפות ידועים מראש, יוצרים ביריעה חתך בצורת האות האנגלית Hכגודל גוש השורשים של הצמח, חופרים את הבור המתאים ושותלים.
אפשרות אחרת - פריסת צנרת "עיוורת" ושתילה חופשית. לאחר חיתוך היריעה וביצוע השתילה נועצים טפטפת מתאימה במקום הדרוש.
בשלב זה מפזרים את החומר הגרנולרי או חומר אחר, בשכבה של כ- 5 ס"מ. שכבה עבה מדי עלולה לגרום לבידוד טרמי, לחימום יתר של בית השורשים ולגרימת נזק לצמח.
יש לציין כאן, כי בשלב הקמת הגן, ההשקעה הכספית גבוהה יותר בחיפוי אנאורגני, אך זו השקעה חד-פעמית ולטווח הארוך אולי משתלמת יותר, אך קחו בחשבון כי מדובר במקרים רבים בחתונה קתולית: קשה מאד - בחומרים גרנולריים כמעט בלתי אפשרי – לסלק לחלוטין את חומר החיפוי האנאורגני מהגינה, אם וכשאר תחליטו שנמאס לכם ממנו.
חומרים אלה עלולים להיות גם מטרד בשמירה על ניקיון המשטח ובגלישה למדשאה סמוכה קיים חשש מגרימת נזק למשתמשים בכר הדשא ולפעולת המכסחת. במקרים כאלה, רצוי להשתמש בתוחמים, כדי למנוע את גלישת החיפוי למקומות לא רצויים.
ההחלטה באיזה סוג של חיפוי להשתמש נתונה בידי בעל הגן. בחירת חומר החיפוי, השילוב עם הצמחיה, הוצאות הרכישה והביצוע - כל אלה יקבעו את מראה הגן ואת עלות אחזקתו.
חיפוי כקישוט
ניתן להשתמש בחומרי החיפוי גם לצורך אלמנטים קישוטיים בגן, באזורים בהם אין צמחיה. כך, למשל, ניתן ל"רצף" איתם שבילים, פינות ישיבה או רחבות חניה. בדרך כלל, נשתמש לצרכים אלה בחומרים האנאורגניים, הנותנים לנו יותר אפשרויות משחק בצבע. חומרים אלה גם כמעט שאינם דורשים תחזוקה.
בשימוש כזה, עובי שכבת החיפוי יהיה גדול יותר ורצוי להניח מתחת למצע הדריכה שכבה של חומר גס יותר, שדרכו יחלחלו מי הגשמים בקלות. נתחום את המשטחים המחופים, כדי שהחומר לא יתפזר לכל עבר.
להמשך קריאה על קיר ירוק אתגר גנני