הפרפרים משכו את תשומת ליבו של האדם עוד מימי קדם. כבר לפני כ-3,500 שנה ציירו המצרים הקדמונים בממלכת נוא-אמון (לוקסור של ימינו) את 'דנאית תפוח סדום' על קירותיהם. הצייר חרג ממוסכמות הציור המצרי העתיק וניכר שנהנה מאד מיצירתו, כיוון שהאריך את הניקוד הלבן האופייני מהחזה לבטן שם הוא לא קיים במציאות.
לערך בשנת 380 לפני הספירה כותב אריסטוטלס, ראשון הזואולוגים: "....על העלים הטריים של הכרוב מופיעות ביצים קטנות הדומות לזרעים. מאוחר יותר, תוך כשלושה ימים, הן הופכות לנימפות קטנות (זחלים קטנים – ד.ב.), כשמסיימות את גידולן הן מפסיקות לזוז ואז נקראות גולם. הגולם אינו אוכל ואינו מפריש ....." לפי התאור ברור לנו שאריסטוטלס בחן את גלגול 'לבנין הכרוב'.
המחזור המוזר של גלגול הפרפרים (ראה הסבר בהמשך) נקשר במקומות רבים לגלגול נשמות. באירופה היתה אמונה עממית שנשמת המת מרחפת בבית מגוריו האחרונים ובקירבתו. אולי בגלל אמונה זו נקרא הפרפר בלטינית Animulaמילה שמשמעותה נשמה קטנה (anima= נשמה). ביוון העתיקה קראו לכל הפרפרים (פרפרי יום ופרפרי לילה) Psyche שמשמעותה נשמה.
הפרפרים משמשים כהשראה לסופרים ומלחינים שרואים בהם, בצד הפרחים, סמל ליופי, לחופש ולהתחדשות. הם מוטיב חוזר בציורים יפניים וסיניים עד ימינו אלה.
חרקים מעופפים
מחלקת הפרפראים (LEPIDOPTERA) שייכת לסדרת החרקים. שמם נגזר מ-Lepidosשבלטינית פרושו קשקש. זאת כיוון שכנפיהם מכוסות באלפי קשקשים המונחים בשורות חופפות כרעפים על גג בית. מספר המינים הידועים כיום בעולם הוא כ-170,000, מתוכם 17,100 הם פרפרי יום. מבחינת גודלה היא שניה רק למחלקת החיפושיות, המונות יותר מ-350,000 מינים. בישראל ידועים כ-**1,500 מיני פרפראים ומתוכם 141 פרפרי יום.
מספר מיני פרפרי הלילה (העשים) הוא לערך פי עשר יותר ממספר המינים היומיים. ההסבר האבולוציוני (תוצאת תהליכי ברירה טבעית) הוא שבלילה יותר בטוח להתעופף, כאשר רוב האויבים נמים את שנתם. על אלה נמנים בעיקר: יונקים קטנים, ציפורים, לטאות וחרקים טורפים. מעניין לציין שגם זחלים של פרפרי יום רבים פעילים רק בלילה וביום הם מסתתרים מאויביהם.
** מבוסס על הרשימה היחידה שפורסמה אי פעם; Amselציין בפירסומו משנת 1933, 624 מיני פרפרי יום ולילה גדולים, ועוד 711 מיני עשים קטנים סה"כ 1335 מינים. אין ספק שהמספר האמיתי הוא לערך כפול מזה.
הביולוגיה של הפרפרים
הפרפרים מתפתחים בתהליך הנקרא גלגול מלא; בגלגול יש ארבע שלבים החוזרים זה אחר זה ברציפות: הנקבה מטילה ביצה שגודלה בד"כ כמילימטר אחד, ממנה בוקע זחל זעיר שארכו עד שני מילימטרים. הזחל שהוא "מכונת אכילה" אוכל וגדל ללא הרף, וכשעורו נמתח לקצה גבול היכולת הוא "מתפקע" תוך השלת העור הקודם. התהליך נקרא התנשלות, וכל זחל עובר ארבע עד חמש התנשלויות. הזחל הבוגר הופך לגולם חסר תנועה. מן הגולם בוקע בוגר או בוגרת.
מוצא הפרפרים
החרקים המעופפים הראשונים – אבות הפרפרים – הופיעו לפני כ-350 מיליון שנה. לחרקים אלו היו כנפיים קבועות, שאינן ניתנות לקיפול. מאוחר יותר, לפני כ-280-325 מיליון שנה, פיתחו חרקים שוכני קרקע כנפיים הניתנות לקיפול, שלא יפריעו להם בעת הליכה או ריצה. הפרפרים הראשונים בעלי קשקשים על הכנפיים הופיעו לפני 66-144 מיליון שנה.
בניגוד לרוב בעלי החיים, מאובני פרפרים הם נדירים ביותר. הפרפרים הם כל כך פריכים, שהסיכוי שיווצר מהם מאובן הוא אפסי. אולם לפני שלושים ושש מיליון שנה, בפלוריסנט ליד קולורדו ספרינגס בארצות הברית, התפרץ הר געש. ענני האבק, העשן והאפר הוולקני העדין פגעו בפרפרים בעודם באוויר והפילו אותם שלמים לקרקעית אגם. לבה ובוץ וולקני שכיסו אותם תוך זמן קצר לא פגעו בהם. התוצאה היא שבין מאות אלפי מאובני חיפושיות וחרקים אחרים נמצאו שם גם מאובנים בודדים של פרפרי יום.
הפרפר המאובן העתיק ביותר הידוע לנו נמצא באנגליה. זהו עש פרימיטיבי מתקופת היורה, מלפני כ-208 מיליון שנה.
להמשך קריאה על עקרונות גינון בר קיימא סמינר הקיבוצים