הרפתקה ירוקה בגינה

מזה 17 שנים מטפחת ענת קאופמן את הגינה הקטנה שסביב ביתה, בה למדה, חקרה והתנסתה בעולם הגינון והעיצוב. את התבונות שרכשה במהלך שנים אלו העלתה על הכתב והיא משתפת אותנו בהן

מאת: ענת קאופמן, הנדסאית נוף ומתכננת גינות

"איך נוצר גנן: גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כמו שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מן הסביבה ומתנאי הטבע... אחרים מתמכרים לתאוות האמנות ולא מפסיקים לשנות, לסדר ולעצב מחדש את גינתם. הם משלבים צבעים, מעתיקים גושי צמחים ממקום למקום ומונעים על ידי מה שמכונה לבטי יצירה. אל לאיש לחשוב שגננות אמיתית היא פעולה פסטורלית או שעה יפה להרהורים. זו תשוקה שלא באה על סיפוקה, כמו כל דבר שאדם יסודי משקיע בו את מרב מרצו" (מתוך הספר שנת הגנן של קארל צ'אפק).

עבורי יציאה להרפתקה היא קודם כל יציאה אל הטבע, אל הנוף הפתוח, אל הנוף המגונן, אל הגן. הגן הפרטי שלי, אותה חלקת אדמה החובקת את ביתנו, היא שגרמה למשפחתי ולי לקבוע את משכננו כאן ולא שם.
עם בואנו מצאנו חורש ים תיכוני מחייך אלינו מצפון, רצועת ים תיכון מציצה ממערב. שדות, מטעים ורכסים מוריקים מביטים אלינו ממזרח וקרקע בתולית וחשופה נושקת לקירות הבית. זו חלקת גן העדן הקטנה שלי. ב-17 השנים האחרונות הצמחתי בה את שלושת ילדיי ואת חלומותיי הירוקים. כאן למדתי, חקרתי והתנסיתי בעולם הגינון והעיצוב.
חורש טבעי גובל בגינתנו ובו גדלים אלונים לצד אלות, עצי עוזרר וליבנה ואין ספור צמחי בר נוספים. חורש זה היווה את מקור ההשראה לתכנון הגן שלי. יחד עם זאת, אין זו גינת בר ולא מדובר בניסיון לחקות את החורש המקומי. אני חוקרת את הסביבה ומחפשת את השילוב הנכון בין הבר לתרבותי, בין משטח הבטון לקיר אבן הלקט, בין פינת הישיבה העשויה ברזל לאלה האטלנטית הסוככת עליה. בין סוכת הגפן לכיסאות הפלסטיק המעוצבים המזמינים לשבת בצילה. בין לוטם השרף לבין בן החצב היקינטוני וכן הלאה.

צעדים ראשונים
ראשית דבר, קרקע. סוד הצלחת הגן טמון קודם כל באיכות הקרקע ופוריותה. הקרקע נסתרת מהעין אך כה חיונית לשגשוגו של הגן למשך כל שנות חייו. מומלץ להקפיד על טיובה של הקרקע על ידי הטמנת קומפוסט והומוס פעמיים בשנה בעונות המעבר. אנו בחרנו להסיר שכבת קרקע מקומית גירנית בגובה 70 ס"מ ולהחליפה בקרקע חרסיתית פוריה ואיכותית.
השלב הבא היה נטיעת העצים. כשאני מנסה לתאר בקצרה את חשיבותם של העצים במרחבי החיים שלנו, בני האדם, צץ בראשי שיר שנכתב אי שם במוזמביק, המתאר בקסם רב אחדים מתפקידיהם הרבים של האילנות בחיינו. אני תקווה שנדע לכבד ולהעריך את העצים הקיימים סביבנו ונשכיל להרבות בנטיעת עצים חדשים.

תפילת האילן / המנון שמורות הטבע של מוזמביק
תרגום: דידי מנוסי
אֲנִי הַמַסִיק בַקָרָה אֶת בֵּיתְךָ
וַאֲנִי אֲבוּקָה בְלֵּילוֹת חֲשֵּכָה
וַאֲנִי הוּא הַצֵּל בְיוֹם קַיִץ לוֹהֵּט
וַאֲנִי הַמִשְעָן לַיָשִיש הַצוֹעֵּד.
וַאֲנִי הַמֵּנִיב אֶת הַפְרִי הַמֻבְחָר
לְמַעַן תַרְווֶה אֶת גְרוֹנְךָ הַנִחָר
וּבְצֵּאתְךָ לְפַרְנֵּס מִשְפָחָה מְחַכָה
אֲנִי חֵּץ וְקֶשֶת וַאֲנִי הַחַכָה.
כִי אֲנִי הַקוֹרָה שֶהֵּקִימָה בִקְתָה
וַאֲנִי הַשֻולְחָן וַאֲנִי הַמִיטָה
וַאֲנִי הַסַף וַאֲנִי הַמַשְקוֹף
וַאֲנִי הַיָדִית שֶהָפְכָה לַמָנוֹף
וַאֲנִי הַגַלְגַל וַאֲנִי הַקָרוֹן
וַאֲנִי הָאֲרוֹן לְמַסָע אַחֲרוֹן.
מִשוּם כָךְ , אֲדוֹנִי הָעוֹבֵּר וְהַשָב,
אַל תִפְגַע בִי לַשָווְא,
אַל תִפְגַע בִי לַשָווְא!!!

שטחו של הגן הקטן שלנו הוא כ-400 מ"ר. חלומות ורצונות רבים הצטופפו להם על חלקת האדמה הזו. עצי בוסתן לקטיף ומאכל, עצי נוי לצל ופריחות מתחלפות, מופע חילופי העונות בגינה, ועוד. לאחר לבטים רבים בחרנו לנטוע צפצפות מכסיפות, ינבוט לבן, תאנה, כליל קנדי, לימון ליים, ערבה לבנה ותפוח ענה. בחירות אלו היו השיעור הגנני הראשון שלי.

עץ הצפצפה המכסיפה ניחן בתכונה של ריבוי אינטנסיבי על ידי חוטרים הצצים ברחבי הגינה במקומות בהם נפגע השורש, ויוצרים מטרד רב. כמו כן לצפצפה מערכת שורשים אגרסיבית בעלת יכולת פגיעה משמעותית בתשתיות כדוגמת ריצופים, קירות ומערכות ביוב. הפגיעה בגינתנו היתה גדולה ולאחר כחמש שנים נאלצנו, בכאב רב, לכרות את שתי הצפצפות האהובות.

הינבוט הלבן הוא עץ מרשים ביותר האהוב עלי מאוד. הוא בעל נוף רחב וסוככני, גזעו כהה, עליו עדינים מאוד ומלבלבים בירוק בהיר רענן, הפריחה הצהובה משתלשלת מקצות הענפים והתרמילים המופיעים לאחריה מקשטים את העץ למשך זמן רב. עם התבגרותו למדנו שלינבוט יש מערכת שורשים שטחית מאוד וזו מתקשה להתבסס בקרקעות חרסיתיות. וכן למדנו שהוא אינו זקוק לתוספת מים ואף סובל מעודף מים. עצתו כבדה ושבירה וישנה סכנה של קריסת ענפים. תכונה נוספת בעייתית של הינבוט היא טפטוף שרף שחור ודביק בכמויות גדולות מפצעים בענפי העץ.

הינבוט היפיוף שלנו לא עמד במשבי הרוח המערבית החזקה שהגיעה בחודשי החורף. לפחות 5 פעמים הוא קרס על הבית ואנו הצלחנו להרימו ולעגנו בחזרה למקומו בעזרת משאית עם מנוף וכבלים. בסופו של דבר גם את הינבוט נאלצנו לעקור. ליבי נשבר בפעם השלישית.
עץ הערבה הלבנה והכליל הקנדי סירבו אף הם להיקלט בגינתנו וגם מהם נאלצנו להיפרד. נותרה רק התאנה שמעניקה לנו מפרייה העסיסי והטעים מתחילת הקיץ ועד לתחילת החורף.

סיבוב שני
וכך הגיע סבב הנטיעות הבא בגינה. לגרסטרמיה הודית רב גזעית פורחת בלבן ניטעה בכניסה לביתנו. משגשגת ומרהיבה ביופיה בכל עונות השנה ואף מצלה על חלון חדר השנה. גזעה מזכיר את גזע הקטלב המצוי, השלכת האדומה מבשרת על בוא הסתיו. הפריחה הלבנה בימי הקיץ מאירה את הגינה, אשכולות הפרי המתייבשים על העץ מקשטים אותו לאורך החורף כאשר העץ עירום. בימי הקיץ, בשיא הפריחה, מאות דבורים מגיעות השכם בבוקר ללגום מהצוף ולהתעטף באבקת הפרחים. הן עסוקות בשלהן וכלל אינן מטרידות את בני הבית.
מנגו מאיה וליצ'י מאוריציוס התווספו לגן. המנגו מניב עשרות רבות של פירות בעונתם והחגיגה גדולה. לאחר חניטת הפרי יש להשקות עץ מנגו בוגר ב- 80 עד 120 ליטר ליום בכדי לקבל עץ מניב, בריא וחסון. הליצ'י עדיין לא החליט אם הגיע הזמן לפנק אותנו בפירותיו. אנו מקווים שהקיץ הקרב יביא עימו פירות לרוב.

דובדבן פעמוני ניטע בשולי הגן ומקשט את גינתנו. פריחתו הדובדבנית מקדימה לפרוח במרץ והמופע עוצר נשימה. מיד עם חניטת הפרי מקדמים את פנינו הבולבולים הזללנים בקשקושים לרוב ושירה שמחה. כליל סגול אוקלהומה רב גזעי ניטע ליד הסטודיו ושם מודיע ביופי וחן על העונות המתחלפות.

אלה אטלנטית הגדלה בר בסביבה הקרובה,הופיעה יום אחד בגינתנו במיקום מושלם. במהלך השנים עיצבתי, גזמתי, טיפחתי ועודדתי אותה להרגיש כבת משפחה קרובה ואהובה. כיום, במלוא הדרה, היא סוככת על פינת ישיבה ומזמינה לנוח בצילה. גם כליל החורש הגדל בר בחורש המקומי נבט לו מיוזמתו בגינתנו וגם הוא מעוצב ומטופח באהבה וכבר הפך לחלק מהמשפחה.
עץ פרי נוסף שבחרנו לנטוע היה תפוח ענה. זהו זן פרי פיתוח ישראלי ומתאים לגידול ברוב אזורי הארץ למעט הערבה והבקעה. התפוח הוא עץ נשיר ממשפחת הורדיים בעל פריחה אביבית מרשימה ובחודשים מאי עד יוני הוא מניב פרי מתוק חמצמץ.
זהו סיפורם של העצים בגינתי. אני עדיין לומדת מהם ואמשיך ללמוד עוד שנים רבות.

החזית החמישית
במהלך השנים שחלפו התנסיתי בהיבטים רבים הקשורים לגינון, הן בגינה הפרטית שלי והן במאות הגינות שתכננתי וליוויתי. אחד ההיבטים הקרובים מאוד לליבי הוא גגות ירוקים, החזית החמישית. את אהבתי זו בחרתי ליישם על גג הסטודיו שלי. לשמחתי בן זוגי שבנה את הסטודיו בכישרון רב, נענה לאתגר ולקח על עצמו את הקמת הגג הירוק. יחד למדנו, קראנו, התייעצנו וקבענו את המפרט להקמת הגג שלנו.
לתפיסתי גגות ירוקים צריכים לכסות את מירב הבניינים הקיימים והבניינים העתידיים בערים ובאזורי התעשייה בישראל. אני רואה את הגג הירוק כריאה ירוקה במרחב התעשייתי והאורבני. הימים הם ימים של מודעות גוברת לחשיבות השמירה על איכות הסביבה. אנו עדים לקידום משמעותי בעשייה המקיימת בתחומי הבניה, התעשייה והטכנולוגיה בישראל.
במקביל לצמיחה בנכונות לכלול את ערכי הסביבה בכל מיזם חדש, אנו עדים לכך ששטחים פתוחים הולכים ונעלמים לטובת פיתוח מוגבר של תשתיות למגורים, לתחבורה ולתעשייה. ההערכות מדברות על אוכלוסייה בת כ-14 מיליון תושבים במדינת ישראל בשנת 2045. גורמי תכנון רבים עוסקים בחיפוש פתרונות אופטימליים לשמירה על מרחבים ירוקים ואיכותיים לנו ולדורות הבאים. הגגות הירוקים מהווים חוליה משמעותית בפתרונות הללו.

בישראל ישנם, בהערכה גסה, עשרות מיליוני מטרים רבועים של גגות. חלקם הגדול יכול לשמש כתשתית לגנים בעלי מגוון רחב של שימושים: כמקור מזון, כאזורים לבילוי ופנאי , כמרחבים ירוקים לספיחת מזהמי אוויר, להורדת טמפרטורה בערים, להפחתת טמפרטורה בתוך מבנים וחיסכון באנרגיה. יתרון נוסף הוא איגום מי נגר עילי ומי השקיה.
אני החלטתי להקים גג ירוק כסוג של "מחלקת מחקר" פרטית, לבחון מקרוב את התועלות, העלויות, דרישות התחזוקה, סוגי הצמחים המתאימים לתנאי הארץ, וכד'. הגג הירוק שלי הוא גג קטנטן בגודל של כ-12 מ"ר. גובה תערובת השתילה הוא כ-12 ס"מ והיא מורכבת מפרלייט 4 קל, כבול בינוני וביו קומפוסט אורגני. הגג משופע והמים מתנקזים לתעלת ניקוז מוסתרת ומשם זורמים מטה לאלמנט דקורטיבי של שרשרת ניקוז בבנייה עצמית.

תשתית הגג מורכבת ממספר שכבות בידוד ואיטום. על התקרה (לוחות גבס ייעודי המונחים על קורות פלדה) מונחת השכבה הראשונה, לוחות OSB מרוחים בזפת נוזלית קרה. השכבה שניה - יריעות Tyvek אטומות למים ונושמות. שכבה שלישית יריעות פוליטילן מולחמות בעובי 3 מ"מ. שכבה רביעית רשת מחלחלת לאחיזת הקרקע ושכבה חמישית יריעות לסינון וניקוז מים.
בחרתי לשלב שלושה סוגי צמחים שאני אוהבת, בגבהים משתנים, במגוון צבעי עלווה טקסטורות ומרקמים, כולם חסכנים במים –
סוקולנטים, דגניים ופורחים רב-שנתיים.
הדגניים : Carex testacea – כריך קרומי, Chasmanthium latifolium- כסמנתיון רחב עלים.
הסוקולנטים: Sedum album – צורית לבנה, Sedum rupestre (S.reflexum) – צורית הסלעים.
פורח רב שנתי: Centranthus ruber – חד אבקן אדום, שילבתי פרח לבן ופרח אדום. האדום גדל בר בצפון הארץ.

השקיה – פרסנו צינור 16 מ"מ במרווח של 30 ס"מ עם טפטפת אינטגרלית כל 30 ס"מ. תדירות השקיה, פעמיים ביום למשך 10 דק' בכל פתיחה.
חלפה כמעט שנה מאז השתילה הראשונה. למדתי שכל הצמחים שבחרתי עומדים יפה בתנאים המאתגרים שבגינת הגג כולל תנאי מזג אוויר משתנים וחשיפה מלאה לקרינת שמש לאורך חודשים ארוכים. הכסמנתיון, חד האבקן וצורית הסלעים לא הכזיבו והפיצו זרעיהם ברחבי הגג. ההפתעה הפחות נעימה הייתה כמות העשבים שנבטו ובהתאם הצורך בעישוב תכוף. בשלב הזה הגג עדיין לא מכוסה כולו בצמחים לכן יש תנאים אידיאליים לצמיחת העשבים. ככל שרמת הכיסוי של הצמחים תעלה, כך תפחת כמות העשבייה.

חילופי עונות
הגן, בדומה לבית, צומח ומשתנה בהתאם לשינויים שעוברת המשפחה עם השנים. אזורי משחק של הקטנטנים יהפכו לפינות ישיבה למתבגרים, כאן יצוץ ערסל מתחת לסוכת גפן, שם תבנה פינה מקורה למשחקי מחשב וסרטים ועוד.
גם בגינתי ובמשפחתי חלים שינויים משמעותיים. הילדים התבגרו וחלקת הדשא ששימשה למשחקי כדור שינתה אופייה והיא היום רחבת אבן לתרגול יוגה, משחקי ג'אגלינג, מפגשי חברים. פינה רחוקה ולא נגישה הפכה ל"חדר כושר", קיר בטון צופה באבן שכבות ומשמש כספסל ותוחם ערוגות. לנו ההורים יש יותר זמן פנוי וכך מחסן ישן הפך לסדנה עבור מעצב הבית. שולחן גינון מפואר נבנה עבור גננית הבית. הגן הוא מרחב חיים משמעותי עבורנו וחדריו הרבים משרתים את חלומותינו וצרכינו לפי מידתנו ולהנאתנו הרבה.

אהבתי לעולם הגינון והעיצוב מתפתחת, צומחת ומעמיקה. יצאתי להרפתקה הזו עוד בהיותי נערה צעירה. אז גידלתי חלקת סוקולנטים קטנה בגינת הורי ושוטטתי עם מגדיר צמחי בר ברחבי הכרמל מתרגשת מכל זיהוי וגילוי. הידע והניסיון הרבים שצברתי מאז הם ארגז הכלים שלי בכל ההרפתקאות החדשות אליהן אני מוזמנת.

יצירת קשר עם ענת קאופמן במייל