בין הרים ובין סלעים

כתבה: רונית זקס , צילומים: רונית זקס ובעז דרומי

תחילה נקרא המקום וולדהיים, בפי הטמפלרים הגרמנים שהקימו את היישוב בראשית המאה ה- 20. 

הם הגיעו לנקודת נוף מדהימה בשיפולי הגליל התחתון הצופה אל עמק יזרעאל והחליטו שזה המקום עבורם. הם הקימו ישוב חקלאי לתפארת, בנו את בתי האבן היפים שלהם וחיו את חייהם בשלווה.

בשנות הארבעים גורשו מהארץ בבושת פנים בחשד כי ריגלו לטובת הגרמנים כנגד הבריטים. בבתים הנטושים נכנסו לגור אנשים שרצו את מראות חוץ לארץ בסביבת ביתם ואת הקרבה לטבע, היו אף כאלו שנוף ההרים הירוקים המקסים גבר על רגשות וזכרונות בלתי נעימים, בלשון המעטה, מן השואה. שמו של היישוב שונה לאלוני אבא, ועכשיו יש כאן ישוב קהילתי משולב במושב השיתופי המקורי, מספר מבנים טמפלרים מרשימים, כנסייה המשמשת כמועדון נוער ובעיקר נוף אלוני התבור סביב.

נתוני השטח
את בית המידות של משפחת קובי ורבקה טל, בנו על שרידי בית סוכנות צנוע, שניצב לו בחלק עליון של שטח המשתרע על מעט יותר מדונם, בטופוגרפיה אנרגטית אופיינית של שיפוע הררי. האדמה חצי כבדה ונוחה לעיבוד.
הפרש הגבהים בין הכביש הגבוה לכניסה לבית הוא כמטר, ועד לנקודה הנמוכה ביותר בגן הוא כארבעה מטרים נוספים.

הפתרונות לגינון בטופוגרפיה מורכב כאן מגוונים: קירות תמך שנבנו מאבנים שנלקחו ממבנים ישנים בשלובים ובגבהים שונים שבילי הליכה משופעים המתאימים למדרך אדם ומרובדים בפלטות של אבן ג'מעין גדולה וכבדה, מדרגות אבן מקשרות בין אזור למשנהו, וכל זה יחד נותן ביטוי הרמוני לאבן ולסלע כשותפים מלאים לנוף ההררי. אקלים של גינת הר זו בגליל התחתון נסמך על לחות מעטה ומשטר רוחות ער, המאפשר לצמחים ובמיוחד לבני משפחת השפתניים (מינימרווה ואזוביון) לחיות ברווחה ולתפארת ולתת ביטוי נופי מרשים עם מינימום תחלואה מוכרת ממישור החוף למשל.

מדובר בפיסת טבע הררית קסומה, השמורה כנקודת אחיזה של זוג ישראלים, שהגיע לשנים בהן מתממשת הפרווילגיה של פרישה מהמרוץ הכפוי של החיים והתחלה חדשה ומהנה של הגיל השלישי. משפחה ישראלית אחת, המבקשת לחזור מן הגלות ומכינה את הקרקע לשיבה לארץ המולדת, בצורתו של בית מפנק לשיבה טובה הצופה אל ההרים ומוקף בגינה ותיקה.

פגישה עיוורת
דינה ובעז דרומי, מתכנני נוף וגננים, הגיעו לגינת הזוג טל כדי לתת חוות דעת שנייה על תכנון נופי מיועד לחצר, פרי מחשבתה של אדריכלית בניין תל-אביבית.
רצה הגורל ובפגישה נקשרו הקשרים והתחברו נקודות משותפות לאהבה ישנה לכל מה שבא מן הטבע: צומח, חי דומם, בליווי אוריינטציה של שימור הנוף ושאיפה לחיבור בין הגינון התרבותי אל הסביבה הראשונית מסביב.

עקרונות התכנון

מדובר על תכנון נוף הנובע מתוך התייחסות רצינית וכבדת משקל לא רק אל השטח הפרטי אלא גם אל מה שמעבר לגבולות המגרש:  לשכנים ברחוב ולשטחים הפתוחים.  התחברות זורמת עם יער האלונים הגובל בחצר בעזרת בוסתן של עצי פרי, בו מבקרים אוכלי פירות למשפחותיהם מן הבר, ולעומת זאת באביב עולים בבוסתן כל פרחי הבר: דרדר כחול, פרג, כלניות, קחוון, קחוון החורש, ועוד. על מנת לשמר את שפע הפריחה, מחכים הגננים עד שלב ייצור הזרעים, ואז קוצרים את הפרחים עם חרמש מוטורי, מתחחים מעט ומצניעים את זרעי העתיד באדמה. בתהליך זה זוכה גם האדמה בהשבחת מרקם ובדישון ירוק. זהו עיקרון תכנוני חשוב, ושי לחשוב עליו מראש שכן הוא דורש הסכמת בעלי הבית לביקורי אורחים מן הבר וגם סבלנות לעבור את כל תהליך הקמילה עד שייבשו פרחי הבר. ההתייחסות למה שהוא מעבר לגבולות המגרש נוגעת גם בשמים: שמירה על מבט ארוך ופתוח אל הנוף - יש נקודת תצפית נקייה מצומח גבוה כמעט בכל פינה במגרש. עצים ושיחים גבוהים לא נטעו בגן או בגבולותיו, וכל מי שעובר בכביש יכול להסתכל בחלל שבין שני הבתים וליהנות ממראה יער האלונים המלבב. "ההמשכיות והחיבור אל תוך היער" אומר בועז, "מדגישים שאין גבולות בין נחלת האדם לנחלת הטבע. יש פה איזה שותפות אמיתית".

בריכת הנוי שבסמוך לבוסתן מדגישה מגמה זו ומזמינה את הטבע לבוא ולהתכבד: ביום ציפורים, פרפרים ושאר חיות בית, ובלילה עולות מן החורש חיות הבר: תנים, שועלים, חזרי-בר ומכרסמים, כולם עולים לשתות ממי הבריכה שנבנתה תוך התחשבות בצרכיהם: מדרגת אבן שטוחה ליד זרם המים, כדי להקל את הגישה.

פן נוסף של התחברות ושימור הקיים מתבטא גם במקום של כבוד לו זכו העצים הוותיקים שבמתחם: עץ תות לבן מצל על פינת הישיבה, עץ זית גדול מידות מתחת לחנייה, הדר המנדרינה ופקאן, עיקרון נוסף הוא שימוש בצמחי בר או תרבות רב-שנתיים בלבד. "אין מצב" שדינה ובעז מגיעים עם מגשים עמוסי שתילים חד-שנתיים להפרחת מוקדי צבע בגן. בכל עונה פורח שיח שונה, ותמיד יש כתם צבע במקום זה או אחר.

בעונת האביב מפליאה לפרוח כשיח פרוע מרווה קרווינסקי, ליד צסטרום ארגמני, מורן החורש, וסטרפטוסולן ג'ימסון הפורח כשיח מעוגל בגובה של מטר האבנים כחלק דומיננטי בגן ההררי האבנים, ללא ספק, מקבלות כאן מקום של כבוד: בריצוף, לקירות תמך, ספסלים ועמדות ישיבה בלתי רשמיות הנוצרות מהפרשי גבהים ותיחום מינימלי, תשתית לאלמנט מים, רהט, פינת מנגל ואפילו כיור. 

אבל לא רק השימוש באבן הופך את הגן למיוחד, אלא גם מבחר סוגי האבן עשיר ומגוון: החל מהסלע המקורי של המקום אשר נותר במקומו (סלעי גיר "נארי") המשמש גם כנקודות צבע לבן, דרך אבן טבעית מנוסרת לקירות התמך, משולבת עם אבני "חירבה" מסותתות שהטחב עליהן בן עשרות שנים. אבנים "טמפלריות" מסותתות וירוקות אל נמצאו כאשר נחפרה ההרחבה לבית, והן נשמרו בצד בקפידה ושובצו במקומות אסטרטגיים כגון קירות התמך. גם הסלע הנארי עליו בנוי הבית, הופך לחי בימות הגשם בחורף וחוזר להיות לבן בקיץ.

הריצוף במרפסות הקרובות לבית הוא אריחי אבן טבעית ומנוסרת. יש בגן הדרגתיות בביות האבן לצרכי האדם: בחלק הרחוק מן הבית מפוזרות בגובה פני האדמה וכמישור אחד פלטות אבן שטוחות יחסית וטבעיות, ביניהן גדלה דיכונדרה זוחלת. בשטח קרוב יותר לבית מונחות אבנים בינוניות ובתמיכת בטון מינמלית, וליד קירות הבית בפינת הישיבה אבן ריצוף מעובדת לחלוטין בעלת קווים ישרים ומסודרים. בין האבנים המנוסרות הגדולות המשמשות גם למשטח החניה, נשתלו צמחים נמוכים ופורחים כגון: מיני גזניה וציפורן, לוע-ארי מזן ננסי המזריע עצמו, ופלרגון (גרניום) זוחל המתאימים עצמם לגובה הרכב ויוצרים חניה פורחת.

מה בצומח?
האקלים שהוזכר לעיל מאפשר איכות חיים לתפארת, גם הודות לעובדה שערוגות מונו-קולטוריות מובהקות לא תמצאו כאן. צמחי התבלין מפוזרים בין צמחי הנוי, ויש להכיר היטב את מיקומם בגן (ליפית הלואיזה, לענה שיחנית "שיבא" ועוד). בצמחיה המעורבת פורח מתוך סבך הרוזמרין ורד כלאי תה גדול ומרשים, ומתוך המדשאה עולה נורית הקמה ופורחת לה בצהוב.
בין השדות החקלאיים היו מקפדים את ראשה מייד, כאן מאוד שמחים לקראתה. בגן נעשה שימוש רב בטקסטורות של עלים ובגווני הירוק למשל: בן עוזרר הודי על רגע מרווה גרג ומהם זוחלת ומציצה מרווה רפואית, גווני ירוק כרוזמרין זקוף ואוזן ארי אפריקאי, ברקע הגבוה צסטרום ארגמני.
אחרי שדינה ובעז למדו לדעת שזני המרווה מרגישים פה כמו בחופשה בהרים, מרבים להשתמש בהן: מ. גאורנטית, מ. צחורה, מ. מגנטה, מ. גרג'י. כולן מרוות נאות שכתמי צבע שלהן הם חגיגה צבעונית לעיניים ולנפש.
בשל הכבוד הרב שרוכשים כאן לאבן, מרבים להשתמש בצמחייה נמוכה וזוחל כגון: ורבנה גדולת-עלים למען לא תסתיר חלילה את יצירת הטבע, בבוסתן מגדלים עצי פרי כאבוקדו, אפרסמון, מנגו והדרים שונים.
חד שנתיים נתפסים כקוסמטיקה - הם לא מהווים את שלד הגן שכן מראם אינו טבעי, לדעתם של הגננים. השיחים והעצים רב שנתיים יוצרים אפקט טבעי והתחזוקה, הקפדנית משהו (בעזרת מזמרה ולא מגזמת), זורמת עם העונות ועם צורת גידולו הספציפית של הצמח.

אלמנט מים
ליד הכניס לבוסתן, בפאתי החצר על שטח של כ- 4 מ"ר הוקמה בריכת נוי (בנפח של שני מ"ק), במפלס מעליה, ובסמוך, בריכת משנה. משאבה טבולה מעלה את המים שיורדים במפלים - על אבנים כמובן - ופלג מקשר בין שתי הבריכות, מתרחב בנקודה מסוימת והופך לעמוק יותר כעין שוקת כדי לאפשר לבעלי חיים מן היער לבוא ולרוות את צימאונם.
מסביב לבריכה ריצוף "יבש" מאבני דריכה טבעיות, תואם לספסל רחב ידיים עשוי אבן פראית. מעל משתרגת גפן המניבה ענבי מוסקט לבנים חסרי גרעינים. הגפן מאפשרת שמש חורפית חמימה והצללה מבורכת בקיץ.

אחזקה
בהתאם לעונות כמובן. את הדשא יש לכסח בקיץ, ואת השיחים לגזום כל אחד על פי עונתו, אמור גיזום ידני המתייחס לצורתו הטבעית של הצומח. משתדלים לא לרסס כנגד מזיקים ומחלות וגם לא כנגד צמחיה פולשנית. משום שהערוגות מעורבות. גם אם הוורד לא במיטבו, אזי יש צמחיה אחרת סביבו הנותנת את הטון, ומחפה עד יעבור זעם. צמחיה עשבונית ועונתית רצויה מן הבר קוצרים בחרמש אחרי היווצרות הזרעים, ומשאירים בשטח כחיפוי, הזרעים ינבטו בשנה שלאחר מכן. צמחיה פולשנית פחות רצויה מעשבים בעבודת כפיים מסורתית. אומנם הפעולה גוזלת זמן, אבל יעילה, הולכת ומתמעטת עם השנים, וחשוב ביותר: ירוקה להפליא.

למצות את היופי
אם התמזל מזלכם וזכיתם בגינה הררית מומלץ להתנהג עימה בטבעיות: לקבל את האבן שהיא חלק דומיננטי בלתי נפרד מנוף ארצנו, להוסיף לה במידה על פי דרישות אורח החיים האישי, והחשוב ביותר לתפוס לפעמים שלווה עם קרן שמש מאוחרת על סלע גדול, ולמצות את היופי שבפריחת שיח בעונתו על רקע המסלע. הזוג דרומי קוראים לתופעה: ישיבה ספונטנית עם הקולות, הריחות והצבעים.

 להמשך קריאה על צמחים ותיקים בגינה מודרנית