גינה גלילית במושב אמירים

בהסתכלות מעמיקה, הגינה של מאירה ומשה זרחי ממושב אמירים מאפשרת לעקוב אחר התפתחות איקלום צמחים בארץ, להתחקות על האופנות המתחלפות והשינויים בתפיסת הגננות שחלו בעשורים האחרונים.

כתבה: נגה יער צילם: אוריה תדמור

ישנן גינות שמספרות את הסיפור האישי של בעליהן, יש גינות שמספרות על מקום, ויש גינות שטומנות בחובן גם חלק מסיפור הגננות בארץ ישראל. כזאת היא הגינה של מאירה ומשה זרחי, ממושב אמירים.

בשנות השישים עלתה למקום קבוצת משפחות צמחוניות וטבעוניות, שחפצו לחיות יחד ולהקים קהילה צמחונית. היישוב, הממוקם בקרבת הר מירון, היה כפר מוזנח ונטו, הבתים היו בתי סוכנות קטנטנים עם חלונות זעירים, חסרי כל תואר, שלא 'התחברו' לנוף המדהים.
הקרקע גולחה כמעט לחלוטין מצמחיה - כחלק מהכנת התשתית לבתים - למרות עושרו הטבעי של האזור בעצים ובשיחי חורש טבעי שצומחים בגבהים ובמדרונות אלו. כך נהגו אז הגופים המיישבים. היום הגישה שונה וביישובים החדשים המוקמים בגליל (כדוגמת מצפה חרשים) משתדלים לשמר כל עץ וכל שיח.
המדרון עליו פרוש המושב הינו שלוחה של הר מירון, בעל מפנה דרומי מוצף שמש ברוב שעות היום. האדמה כבדה ושחורה ואוצרת מים, אך אינה אטומה יתר על המידה. בשל גובהו של היישוב ומשטר הרוחות שבו, מזג האוויר קריר, יבש ונעים בקיץ. בימים בהירים הקרינה גבוהה כמו בהר אך בחורף דרגת העננות גבוהה, עובדה שיש לה השפעה רבה על הצומח.
בבית זרחי מקפידים היטב על משמעת מים, והגן מושקה במערכת השקיה חסכונית ביותר, כשהחיפוי המונח על חלקים גדולים בגן (בעיקר בבוסתן) שומר על לחות הקרקע ועוזר בחסכון במים. מי הקולחין הניגרים מהג'קוזי ומהמקלחות מועברים בצינורות חבויים אל הגינה והתוצאה ניכרת – במקום ההיקוות של מים אלו גדלים צמחים כגון זיפנוצה זיפנית 'אדום' ואחרים למימדי ענק.
בהגדרתו האקלימית-אקולוגית, זהו האזור הים תיכוני ההררי ואופיו של הגינון ביישוב, ברובו, גם הוא כזה. אך בגינה של זרחי האופי והסגנון שונים ועל כך בהמשך.

משפחת זרחי מבני הארץ הם ומחוברים לנופי הארץ וצמחייתה. מכאן נובעת הגישה להרכב הצמחיה: טופחו עצי האלון המצוי המעטים שנמצאו בשטח, ניטעו ארז אטלנטי ואדר סורי, זית אירופי, כליל החורש וכן ער אציל, מורן החורש, אשחר רחב-עלים, שיחי לוטם מרווני, לוטם שעיר ואחרים.
בה בעת ניטע הבוסתן ובו אגוז המלך, קרית הפקן (פקן תרבותי), אפרסמון, ורדניים למיניהם כדובדבן וגודגדן, הרבה גפנים, ונשתלה גדר משיחי צבר למאכל.
ימים אחרים היו אז בארץ. האווירה, הפתיחות והחברותא השפיעו על מראה הבית והגן.
פחות כלי רכב עברו בכביש והגינות גלשו אל הרחוב ללא גדר וללא הסתרה, אופיין היה מזמין את העובר ושב אל הגן והבית. גם הגן הזה נפתח אל הרחוב ופרחיו גלשו אל שפת הכביש.
עוד בטרם נשתל הדשא זרעה מאירה משטחים של פרחי בר, ומרבית הגן היה שטיח צבעוני. עם השנים נשתלו מדשאות רחבות ידיים. מים היו אז בשפע והתפיסה הרווחת היתה שהגן הוא מרחב מדושא ופתוח לרווחת הילדים.
כלכלת המושב היתה מבוססת על משק חקלאי אך משפחת זרחי החלה להקים מערך של קייט, במחשבה כי מן הראוי להביא את הנופשים הנוהרים לירושלים, לקרית ענבים ולמוצא גם אל הגליל: אל האוויר הצח, ההרים הקרירים ונוף הכנרת הפרוש כתמונה מרהיבה כמעט מכל חלון של הבית.
כשם שהבתים היו צנועים כך היתה גם מהות האירוח שהיה אינטימי וצנוע. האורחים לא חיפשו ג'קוזי ואריחי קרמיקה משובחים, פרקטי עץ וערוצי טלוויזיה וודיאו. הקייטנים נהנו מהשינוי, מהאוויר הצח והצלול, מהיחס ומהאוכל הצמחוני.
אך כבר אז החליטה מאירה כי חשוב להשקיע בגן הנוי שסביב הבית כדי להנעים עוד יותר את שהות האורחים במקום. לכך נשתלו שיחיות קבועות ובהן מיני חבושיות, בן-עוזרר סוככני, ספיריאת כלאיים, עופרית הכף וערוגות ורדים. מעצי הנוי נוספו מילה סורית, ספיון השעווה ועוד.
חילופי עונות
בהסתכלות מעמיקה אפשר לעקוב אחר התפתחות איקלום צמחים בארץ, האופנות המתחלפות והשינויים בתפיסת הגננות על פי הנעשה בגן זה. לדוגמה, אפשר לציין את השימוש המוגבר בעשבוניים חדשים שאוקלמו בארץ בסוף שנות ה-90.
כאן באים בגן לידי ביטוי השינויים האקולוגים שחלים בארץ. למשל, לפני שנים היוו ערוגות ורדים את תפארת הגן, אך ההתפשטות של מחלות עלים כקמחון וחלדון גם באזורים הללו, הכתיבה החלפה של ערוגת הוורדים בשיחים רב שנתיים ברי קיימא, שפריחתם או עלוותם עונתית אך הם יפים ועמידים כל השנה.
במשך עשרות השנים שהגן קיים, חלו בו שינויים אין ספור. שנות הבצורת וחוסר המים הם גורם מרכזי בשיקולים לשינוי. הדשא נעקר ונשארה ממנו פיסה קטנה אחת. נשתלו צמחים חסכוניים בצריכת מים (גם אוסטרליים), נעקרו השיחיות הסבוכות שחסמו את המרחב וצרכו הרבה מים. מכאן שהגינה גם נעשתה פתוחה יותר, מכל זווית יש מבט לפינת חמד בגן או לכנרת ולנוף הרחב מסביב.
הבוסתן הוא חלק חשוב וגדול בגן. בקתות העץ המיועדות לנופשים חבויות בין עצי שקד ואפרסמון, תאנה, לימון ורימון. הגן והבוסתן מנוהלים בשיטות גידול אורגניות וביולוגיות. כל עץ מקבל שכבת חיפוי רצינית, הקומפוסט הוא ביתי שעשוי מגזם ופסולת ביתית.

חלוקת הגן

במהותו נחלק הגן לשניים, כשהגן העליון הוא הבוסתן עם בקתות עץ והנוי הנלווה אליהן. כל מפלס גנני נפרד מרעהו על ידי הבית או מבני הקיט, או משטח מרוצף ומוצל למנוחת הקייטנים.
הגן התחתון, שהוא הכניסה לחצר ולבית, עולה בנחת מערוגת ערערים ושיחי רקע פורחים אל מרכז הגן, בו מולך בירוק כהה הערער הארזני על רקע אפרוריותו הכסופה של עץ ארז אטלנטי.
את הרקע המינורי בגינה נותנים בדרך כלל עשבוניים ובני שיח כמיני אזוביון, סנטולינה ננסית וירוקה, ערערים בעלי גוון אפור או כחלחל וכל מיני המרווה האפשריים.
הבזקי צבע זוהרים בגן בעונות שונות. בקיץ ובסתיו אלה פרחי ורד מטפס 'קוקטייל' וצבעי פריחתו של שיח דק-פרי 'אורנג ג'ובילי'. בסתיו מושך תשומת לב צבעו החם של שיח אדמום גדול-גביע ובשכנות לו מצהיב בגדול סנה רב-פרחים (כסיה רבת-פרחים). שלכתו של אוג הדונג מאדימה בנחושת במרכז ערוגה ירוקה ואפורה. באביב, עולים שפע פרחי בצל ופקעת, ובקיץ פורחים כאן לרוב צמחים ממשפחת המורכבים.
בעיקרון מבוסס הגן על צבעי הירוק על כל גווניו – מן הכחלחל-אפור ועד ירוק-זוהר וזה אחד מאפיוני הגן הים תיכוני: ציבעוניות מינורית עם התזת חופני צבע פה ושם ללא גודש וללא הגזמה.
מאירה מנצלת היטב את התכונות האקלימיות של האזור ומשתמשת כמה שיותר בצמחים הזקוקים לקור לעת שלכת. כך חוגג לו בקידמת הגן בצבעי אדום ונחושת שיח אוג הדונג ובמעלה הבוסתן מרהיבים עצי האפרסמון בצבעי החלודה. באדום וארגמן דולקים גם עלי עץ הלגרסטרמיה הודית ויחד עם קסמו של אדר הסוכר הם מצליחים להעביר את הצופה, לרגע, לנופים אחרים.

דור ההמשך
לגן הוותיק מתחבר הגן החדש של הבנים הממשיכים. דרך שביל העובר מתחת לער אציל ועץ זית מן הימים הראשונים של הכפר - מתחברת אל הגינה מסלעה שעשוייה נכון מאבני המקום ויש בה אי אלו צמחי בצל ופקעת ובעיקר כמה שיחי חבושית ופירקנתה למיניהם.
לטעמי, למרות שיש כאן הזדמנות אקלימית לגן ים תיכוני מובהק. ולמרות שלא נשמרת כאן בקפדנות ההתאמה הנופית החמורה, יש בגן מחשבה חופשית לניסוי ולחידושים. הגן בנוי לא רק יפה אלא ברובו גם נכון.
נשמרים יפה עקרונות התאמה אקלימית (לא תמצא בגן זה צמחיה טרופית ודקלים), שלד הגן בעיקרו הוא ים תיכוני, ערוגותיו בנויות מהרבה שיחי ערער המותאמים יפה לאקלים כאן, ויש ניסיון יפה אך לא טוטלי לחבור לצמחיה הקרובה והרחוקה כמו השימוש במגוון רב של שיחי מרווה למיניה וצמחי תבלין ישראלים המשתלבים בערוגות הפרחים.
על אף המגוון הרב אין תחושה של עומס או של גן בוטני שכן הצמחים ארוגים בגן בהרכבים חוזרים או דומים, כאורנמנט רוגע ורב עניין.
בגן כזה כדאי להשכים עם בוקר, להתבשם ולהשתכר מהאוויר המתוק והמבושם, להקשיב בשקט לזמרה של מאות הצפורים, לטייל בכל פינות הגן ולקלוט את היופי על כל מאפייניו.

להמשך קריאה על חיבור בין גן וסביבה