עצם הימצאותו של שטח פתוח גדול כל כך, בלב ליבה של עיר צפופה כל כך, לאורכו של נחל, עם אלפי עצים, שמהווה מרכז לפעילות בילוי ופנאי - אינו דבר מובן מאליו בארצנו.

כתבה: נורית חרמון

לו נשאלו ראשי ערים בישראל לרגל יום הולדת המאה של תל אביב "האם אתה מתקנא בעיר הגדולה?" אפשר להסתכן ולהניח שלפחות חלק מהם היו מודים שתל אביב איננה עיר פשוטה אך פארק הירקון שלה, או בשמו הרשמי גני יהושע, הוא מושא נסתר או גלוי לקנאה. המתחרים היחידים של הפארק הזה בפופולריות שלו הם רק חוף הים והטיילת שלאורכו.
עצם הימצאותו של שטח פתוח גדול כל כך, בלב ליבה של עיר צפופה כל כך, ולאורכו של נחל, עם אלפי עצים (כ- 10,000 ליתר דיוק), אגם מלאכותי גדול, מדשאות ענק, שבילי הליכה ומסלולי אופניים, "כיסים" של שטחים טבעיים, מקבץ גנים יחודיים מעוצבים ושפע מתקני ספורט ומשחק – אינו דבר מובן מאליו בארצנו.
      

קצת היסטוריה  

אף כי פארק הירקון הינו פארק צעיר, ההיסטוריה שלו ארוכה ורוויה שמות ידועים, הן של ראשי העיר והן של דמויות מתחום הגננות והאדריכלות. סר פטריק גדס, שהוזמן על ידי דיזנגוף להכין תוכנית אב לתל אביב, הציע עוד בשנת 1925 את סביבות הירקון כמקום מתאים לפארק ציבורי. הרעיון עלה שוב בשנת 1929, על ידי דיזנגוף, כפי שמעידה תכתובת בינו לבין הנדבן היהודי הנודע משיקגו יוליוס רוזנוולד, אך זו לא הניבה פירות. רק 21 שנה לאחר מכן העלה אברהם קריניצי, ראש עיריית ר"ג, את הנושא בפני בן-גוריון והלה הקים ועדה לבחינת אתרים מתאימים. בוועדה זו ישב ישראל רוקח, ראש העיר דאז והממונה על מחלקת הגנים סעדיה שושני.הנטיעות הראשונות נעשו בשני שלבים, ביולי 1951 ובמאי 1952. במועד השני נטע בן-גוריון את העץ הראשון.
רק בימי כהונתו של מרדכי נמיר, ב- 1962, מונתה ועדה לעיבוד תוכנית אב לפארק ובה ישבו אדריכל אבא אלחנני ואברהם קרוון. על פי יוסף בן-ערב, היה זה קרוון אשר נטע לאורך חופי הירקון את מסת העצים הראשונה: עצי אשל, מילה, אורן, קזוארינה, ברוש, דולב, סיסם וחורשות איקליפטוס.
בסופו של דבר התקבלה תוכניתם של אלחנני ואדריכל הנוף יוסף סגל. ב- 1969 נפתח הקטע הראשון של הפארק, וכעשר שנים לאחר מכן נפתחו לקהל האגם המלאכותי, הגבעות המדושאות, גן הוורדים והספורטק במתכונתו הראשונית (20,000 ורדים נשתלו שם לפי עדותו של מוטקה נבו, הוורדן המהולל של התקופה).
בתחילת שנות ה-80 התחלפו האדריכלים ואדריכל הנוף גדעון שריג התמנה לאדריכל הפארק והכין תוכנית אב חדשה. בשנה זו נקרא הפארק "פארק הירקון על שם יהושע רבינוביץ" ובקיצור "גני יהושע" לזכר ראש העיר שנפטר 3 שנים קודם לכן ואשר עשה רבות לפיתוח המקום.

פארק מטרופוליני

פארק הירקון הוא פארק מטרופוליני (לעומת פארק עירוני, רובעי או שכונתי). זהו פארק גדול מאוד (שטחו כ- 3,500 דונם), בוודאי בקנה מידה ישראלי. הוא משרת את האוכלוסייה הגדולה של תל אביב רבתי, כלומר גם של ערי הלווין שלה (מספר המבקרים בשנה על פי הנהלת הפארק הוא 2,800,000).
הפארק איננו ממוקם בשולי העיר הבנויה אלא בלב העיר, כששכונות שונות גובלות בו והוא נועד לשרת ישירות גם את תושבי השכונות הללו (שיכון ותיקים ברמת גן, שכונת בבלי, שכונת הדר יוסף ורמת החי"ל בת"א,) כמו את כלל תושבי העיר.
נראה שמתכנני הפארק הבינו שלא תהיה זו מעין "שמורת טבע" בעיר אלא לכל היותר ריאה ירוקה ואתנחתא מן המהומה של העיר מצד אחד, אך גם חלק אינטגרלי מן הפעילות של העיר מצד שני. הרי לא היה אפשר להתעלם מהתשתיות המרכזיות של העיר העוברות בו ומעליו (כבישים, גשרים, קווי מתח גבוהים) ומחברות אותו לקרביים שלה.
ביטוי מובהק להשתלבות הפארק בעיר הוא בגבולות הפארק, שאינם סוגרים אותו ומותירים אותו פתוח יחסית אל הכבישים המקיפים. כך, אגב, גם הנוסעים על עורקי התחבורה החוצים את הפארק או הסמוכים אליו יכולים ליהנות מן הנוף הירוק שלו.
הפארק כיום משקף היטב את המעבר לעיסוק לא רק באדריכלות נוף (קרי, עיצוב של הנוף הפיזי) אלא במה שמכונה בשם הסתום-משהו אורבניזם נופי (Landscape Urbanism), כלומר בארגון של פעילויות בני האדם במרחב אורבני מתוך הנחה שהגורם האנושי ופעילותו במרחב זה אינם פחות חשובים מן המרחב הפיזי והם אף משפיעים ומעצבים את המרחב הזה.
ככזה, הפארק מציע שפע של פעילויות בילוי ופנאי, תוך שימת דגש בשנים האחרונות על פעילויות למען בריאות הציבור, לא רק בריאות הגוף אלא גם הנפש – מטרה חשובה שאינה טעונה עוד הוכחה בימינו (ירוק בעיניים, אוויר נקי יותר, שקט יחסי). בתוך כך עונה הפארק על צרכיהן של קבוצות שונות באוכלוסייה – בני הגיל השלישי, נוער, ילדים, משפחות שלימות הבאות לבילוי של יום בפארק, ספורטאים, בעלי כלבים ועוד.

עד כמה משרת הפארק את התושבים אפשר ללמוד מרשימת המתקנים והפעילויות המתרחשות בפארק:

• הצפארי – פארק הציפורים
• המימדיון – בריכות ושעשועי מים
• הספורטק – כדורגל, כדורעף, כדורסל, הרקדות, טיפוס על קיר ("עולימפוס"), טרמפולינה ועוד
• גני הרפתקאות לילדים (ליד הגן הטרופי, ברחוב בני דן), פינת חי (ברחוב בני דן). 
• שבילי הליכה
• מסלולי האופניים
• שכירת קלנועיות ותלת-אופניים
• שיט בסירות דוושה (באגם)
• שיט בקיאקים (בירקון)
• רכיבה על סוסי פוני
• מתחמים מגודרים לכלבים (3 מתחמים שונים)
• החווה החקלאית בראש ציפור (הכניסה מרחוב רוקח, ר"ג). בימים אלו נערכת הגרלה בין תושבים המבקשים לזכות בחלקת גינון קטנה באזור זה.
• גבעת נפוליון - אתר העתיקות (תל ג'ריס) ושטח לא מעובד עם צמחיה טבעית.
• אמפיתיאטרון "ווהל".
• תיאטרון לילדים.
• פינת חי.
• מגרשי פטאנק (משחק צרפתי עם כדורי מתכת, ברחוב בני דן).

ובעיקר – הפעילויות על המדשאות הגדולות: פיקניקים, ימי הולדת, מנגל (במקומות המותרים בלבד), אימוני טאי צ'י וצ'יקונג ועוד.

אופי הפארק

כפי שמעיד שריג, אין מאחורי הפארק אידיאולוגיה אחת ואולי זה הדבר שהופך אותו לשימושי כל כך ולאהוב על התושבים. זהו פארק ישראלי, לא אינטנסיבי מבחינה גננית (50 עובדים מטעם הפארק מטפלים בשטח הענק הזה), בעל אופי ים תיכוני חם ופתוח אבל לא באופן טהרני ונוקשה. העצים, שהם היסוד הצמחי הדומיננטי בפארק, הם איקליפטוסים, קזוארינות, אשלים, פיקוסים, עצי תמר, ברושים, צפצפות הפרת ולאחרונה גם אלוני תבור, המשדרים כולם שידור חם ולח, ממש כאקלימה של העיר. שריג סבור כי עץ ישראלי אופייני הוא גם עץ שמלווה את ההתיישבות בארץ, ולאו דווקא עץ הנמצא כאן מימי התנ"ך. מקומיוּת הוא עניין יחסי בעיניו ומשום כך מורכב יותר מן הנראה במבט ראשון.
יוצא דופן בפארק הוא נחל הירקון (אין הרבה ערים בארץ עם עורק מים בשטחן). מנחל מים מתוקים, עם צמחיית גדות מקומית ומקום המשמש לשיט רומנטי, הפך הירקון משנות ה-30 ועד שנות ה- 60 לתעלת שופכין אחת גדולה. רק בשנות ה- 70, לקראת פתיחת הפארק, משנוקה הערוץ, חזר הנחל להיות ראוי לשמו ומקום שאפשר לשוט בו ולטייל על גדותיו. עם זאת, מרבית מי המעיינות המתוקים שלו אינם מגיעים לערוץ הנגיש יותר (משבע טחנות ועד לים) וכיום מימיו בתוואי זה הם, בעצם, מים מלוחים החודרים מן הים. הערוץ משבע טחנות ומזרחה עדיין טעון טיפול.
בנות חורגות הן גם המדשאות רחבות הידיים והירוקות (כ-850 דונם), אשר מוכיחות כי הפארק כפוף להגדרתו כפארק למען תושביו ולא לאידיאולוגיה נוקשה. די בניסיון לדמיין את פארק הירקון ללא המדשאות הללו... כמו עוגת שוקולד ללא שוקולד.

הגנים הייחודיים

בטבורו של הפארק, ובניגוד גמור למדשאות ול"כיסים" הטבעיים ומלאי צמחיה עשבונית מקומית, שוכן אזור גדול של גנים ייחודיים: גן טרופי, גן קקטוסים, גן סלעים, גן גזום. גנים אלה מיועדים לאנשים שאוהבים צמחים במיוחד אבל גם לקהל שנהנה משיטוט באווירה שקטה יותר, בחללים מעוצבים יותר, המדגישים את ההיבט התרבותי של הגן. רוב הגנים מייצגים גנים ממסורות אחרות ובסגנונות שונים אך כיוון שתרבות הגנים בארץ היא כל כך לקטנית, יכול המבקר לזהות בגנים האלה קשר גם לגינון המקומי.
בגן הטרופי, למשל, שעבר בשנות השמונים שינויים (עיבוי מסיבי של הצמחיה והוספת שביל מרחף מעץ ששינה את כל החוויה של ההליכה בגן) אפשר לראות צמחיה המתאימה לאזור החוף ולאזורים חמים אחרים, ללא חורף קר. כמו כן, בסוף המסלול מגיעים לבריכת ברווזים חמודה ולכלוב ציפורים גדול – לשמחת ליבם של המבקרים הצעירים מאוד. היות שגן זה, בניגוד לגנים האחרים, מסתגר בדלת אמותיו, יש בו אווירה מסתורית ומידה רבה של אינטימיות.
בגן הקקטוסים אפשר לטייל בינות קקטוסים מוכרים יותר או פחות, אבל רובם פיסוליים כשלעצמם ויוצרים אפקט מרשים יותר משום היותם מקובצים לקבוצות, ואף לחזות בפריחות מרהיבות בעיקר לקראת סוף החורף. בקטעים מסוימים של גן זה יש קצת תחושה של ה"בוש" האפריקני (טוב, כמעט...). בחממת הגן הזה אפשר לבלות שעות בהתבוננות בקקטוסים וסוקולנטים קטנים שמקורם בהנבטות שנעשו בגן אך גם באוספים פרטיים נדירים שהוענקו לפארק במתנה.
גן הסלעים הוא גן מעניין ומרתק לא רק בזכות הסלעים השונים המייצגים את סלעי הארץ אלא גם בזכות השילוט המפורט שהוכן בעזרתו של פרופ' עקיבא פלכסר. אופן העמדת הסלעים וצירי המבט המעניינים הנוצרים בין הסלעים והצמחיה ובין הסלעים והנוף העירוני כל כך מסביב, מצדיקים ביקור ועוד ביקור במקום. בינות הסלעים שתולה צמחיית ארץ ישראל ובמיוחד בחורף המקום מלא וגדוש צמחים וצבעים.
הגן הגזום שהוא פורמלי בעיצובו, עם ניחוח איטלקי, אולי, ייטיב עם מי שמתגעגע לתרבות הגנים האירופית מצד אחד, המתבטאת בערוגות הגיאומטריות, בשיחים הגזומים ובעציצי הענק (חבל שהם מפלסטיק...) ולתרבות הגנים המוסלמית מצד שני, הניכרת מיד במעיין המים ובתעלת המים הצרה היורדת ממנו (הגנים הייחודיים פתוחים לציבור מ- 10:00 עד 15:00 וכרטיס כניסה עולה מחיר סמלי של 10 ₪).
שני גנים נוספים הם גן הבנים וגן נפגעי הטרור, האחרונים שהוקמו, בחלקו המערבי ביותר של הפארק, בין תחילת רחוב אבן גבירול לאזור נמל תל אביב. גן הבנים בנוי ממקבצים של מנסרות גרניט שחורות שראשן שבור ועליהן חקוקים שמות הנופלים. כל מקבץ מנסרות הוא יד זיכרון למלחמה אחרת ומלווה בסוג עץ מקומי מסוים (ברוש, חרוב, אורן, תות וכד'). עצם הכנסת גן זיכרון לפארק שהוא מקדש לפנאי ולבילוי היא אמירה ברורה על היותו של השכול חלק בלתי נפרד מן החיים היומיומיים.

הפארק ומשבר המים

אין ספק שמשבר המים ישפיע על מראה הפארק אך גם בעיריית תל אביב, אומר אדריכל הפארק, יודעים שאין הוא סתם עוד גן וכי קשה לראות את תל אביב בלעדיו. אמנם יהיו פחות ערוגות פרחים עונתיים, וגן הוורדים הוותיק שכבר מיצה את עצמו עומד להיעקר, אבל לב ליבו של הפארק – המדשאות והעצים – לא ייפגעו. לכל היותר המדשאות בקיץ ייראו פחות טוב אך יוריקו עם בוא החורף. על השקיה במים אפורים אין על מה לדבר, עד שיתרצה משרד הבריאות ויתיר את השימוש בהם.

להמשך קריאה על איים בזרם שדרות תל אביב