גינה קטנה- גן הלבירינת

כתבה: נגה יער צילומים: פרדי נפתלי ורחלי רוגל

מה עשרות מטרים בלבד מצומת בילו, צומת הומה וסאון, נמצאת גינה צנועה, שבמבט ראשון אינה מרשימה כלל ועיקר, אך ראויה היא למבט שני וגם שלישי ובעיקר לשהות קצת יותר ממושכת מאשר רגע אחד. גינתם של רחלי ואמיר רוגל נמצאת בשכונת חבצלת הישנה, הקרובה כאמור לצומת בילו, ובכל זאת שורר בה שקט מפתיע. סביר להניח כי התחושה שהזמן עומד מלכת אפילו בבוקרו של יום רגיל, תחושה זו תלויה ועמדת באוויר בעיקר בזכות העצים הגדולים והוותיקים, הבתים הקטנים החבויים ביניהם, והעובדה שלא חלו בשכונה זו שינויים מרחיקי לכת במהלך שנותיה.
אופייה הצנוע של השכונה והמסה הירוקה של עצים מהווים מרחב מחיה לציפורים רבות, פרפרים ועטלפים גם אלה מענגים במיוחד את מי שמחפש נוף עירוני שקט ולא צעקני. בתואם מושלם לרקע הזה, מצאתי מרחב קטן ופרטי, שבעליו חושבים עליו כעל בית עם חצר ולאו דווקא בית עם גינה. בית שהחצר שלו היא פשוט מרחב מחיה ולא גן ראווה יקר ויוקרתי.

מכאן, שלא היה זה מפתיע לגלות שהצמחים הוותיקים נשארו בה למרות שיפוץ הבית וגן. כמה אלמנטים נראו ישנים וברי שימוש שניכר בהם שהם שייכים לחצר מימים ימימה. בעלי הבית רוצים להרגיש שהם גרים במקום עם היסטוריה ואין הם מבקשים למחוק בו מסימני הזמן.
נדיר לפגוש בעלי גן שאינם חוששים שבגינתם תיראה האדמה חשופה, ללא כל כיסוי צמחי או אחר. די להם בכך שהאדמה מחופה בנשורת עלי התות הלבן והזית האירופי הנטועים במקום, יפה להם כי בתחילתו של אביב מתכסים האדמה והשביל בשטח אדום של פרחי אלמוגן רחב-עלים שנשרו, מתאים להם מאד כשבחודש מאי רוקמים פרחי הסגלון חד-עלים מרבד סגול כעשוי תחרה ויוצרים אווירה נעימה ומיוחדת בחצר.
במסגרת שימור הקיים, הניחו להיביסקוס סיני רב שנים להמשיך ולחיות בחברותא עם שיחי לנטנה ססגונית ופיטוספורום יפני מספר ענפי ורד "רוזה אינדיקה" (ורד סיני), מתפרצים מאי שם ופורחים בוורוד מעודן באביב ויוצרים מסגרת ציורית לשולחן עגול העשוי מברזל וזכוכית שסביבו שני כסאות ברזל. למרות שרהיטי גן אלה אינם צעירים למראה, נראית הקומפוזיציה השלווה כמו תמונה נאה מימים טובים.
השולחנות בגינה מוקמו כך, כשיושבים לידם בבוקר ניתן לראות כיוון שונה של הצמחיה מזה הניבט מן הבית.

ישן עם חדש
כמה עקרונות הנחו את בעלי הבית בעיצוב הגן. הראשון בהם הוא העיקרון של שילוב ישן וקיים עם החדש, תוך חלוקת הגן ל"חדרים". העיצוב נע בין מסודר מאד בחלקים מסוימים של הגן ועד לפרא מוחלט בחלקים אחרים. משולבים בו אלמנטים ישנים מאד, כדוגמת שער ברזל ירוק בן 100 שנה שהובא מה "גרוטאן" אלי מזרחי מירושלים. שער זה ניצב לא הרחק משער וגדר חדשנים ומתוחכמים עשויים מתכת.
גדר מתכת חדשה זו תוחמת את הבית מן הרחוב הנמצא ממערב. יש בה שלושה פתחים קטנים הממוקמים כך שביום הארוך בשנה 21 ביוני - קרן השמש האחרונה של היום חודרת מבעד לפתחים ונוגעת במרכז הרחבה המרוצפת, המשמשת גם לחניה. קרן האור פוגעת בדיוק במרכז לבירינת הבנוי בתוך הריצוף. קרן השמש הפוגעת בדיוק במרכז היא כמו ב"רג'ום אל הירי" שברמת הגולן. שם, לפני 5000 שנה, חדרה קרן השמש ביום הארוך למרכז המעגל.
הפתחים בגדר מיועדים לעצור את הריצה היומיומית כדי להתבונן בשינויים במהלך השמש כפי שהם נופלים על הרחבה.

לבירינתים וחדרים
עיקרון שני הוא, שכל משטח מרוצף יהיה עשוי כלבירינת. לבירינת החניה קרוי בפי המשפחה "לבירינת יריחו", על שום ההקבלה בין הסיפור מהמיתולוגיה היוונית לבין סיפור כיבוש יריחו. המרכז אליו צריך להגיע, המכשולים (החומות), העזרה שמגישה האשה (אריאדנה/רחב) וחוט הנשי - כל אלה מופיעים בשני הסיפורים לבירינת יריחו מופיע בכתבי יד יהודיים מהמאה ה- 14, הלבירינת עשוי אבנים משתלבות בשחור לבן.
קדמת החצר. שהיא מערבית ומוצלת. רובה ככולה מרוצפת גם היא כלבירינת. היא מהווה את החדר הראשון שבגן. בחדר זה יש מעט צמחיה, שברובה ותיקה כדקל ושינגטוניה חוטית ופלפלון דמוי-אלה (שני אלה מצויים בהרבה גנים וגינות באזור זה מאותה התקופה). עם החידוש נשתל גם עץ כוריזיה נאה ומטפס אלון הודי.
רחלי מציינת שהעדיפה חצר מרוצפת, מאחר ואין היא מחבבת את המרכיבים הצמחיים שבגינות הצל השכיחות באזורנו.

החדר השני
גן  ה"בסיליקה", אליו נכנסים דרך "שער ציון" - זהו השער הירוק הישן - הוא החדר השני. בשער זה קבועים עם מסמרות מגיני דוד ובהם כתוב "ציון". מעל השער, כותרת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תרצ"ג". רחלי מספרת, כי כבר קרה שאנשים שחיפשו את בית הכנסת שבשכונה התדפקו על דלת הבית במחשבה שעם שער ציון וכתובת כזו - אכן הגיעו לבית הכנסת השכונתי.
מיד לאחר שער ציון, ביציאה משער "האשפות" שבמטבח, רוצפה רחבה קטנה באבנים משתלבות לבנות ובה ודוגמה של שלושה ריבועים קונצרטיים שחורים של משחק הקרוי "ניין מן מוריס" Nine men's morris משחק זה מוזכר במחזה "חלום ליל קיץ" של שקספיר. בני הבית קוראים למשטח זה גם ה"מוריסטן", על שם השוק המצוי בירושלים, וזאת מכיוון שברחבה זו מניחים את הקניות מן השוק בטרם הכניסה לבית.
רוחב גן הבסיליקה הוא שלושה מטרים, אותם שלושה מטרים שהרשויות קבעו כמרחק המחייב בין שני מגרשים והמשמש בדרך כלל לשביל מעבר מהחלק הקדמי לאחורי הבית. כיוון שאורך הבית הינו 12 מטרים - היה חבל שיהיה בזבוז של 36 מ"ר בשביל מעבר. על כן החליטו בני הבית שיהיה זה גן שיעמוד בזכות עצמו ובשל קרבתו למטבח יצרו בו את גן התבלין והריח. כדי שיעברו בו בנוחות שני אנשים זה לצד זה, יצרו שביל שאינו נראה כשביל אלא משטח לאורך כל הבית. המדרך עשוי מאבני מדרכה ישנות מרובעות 45 x 45 כשבמרווחים שביניהם, גדלים צמחי הנענע המדיפים ריח עם הדריה. בשוליים מספר שיחי אזוביון מנוצה. המרווחים בריצוף זה הם בהמשך ישיר לריצוף של פינת האוכל, כך שהגן יראה יפה מתוך הבית.
עניין המבט מן הבית לחצר והאפשרות להתמקד באלמנטים שונים חוזר מספר פעמים בתכנון הגן.
גן ה'בסיליקה' הינו גן מקורה (כמו במקור) קורות בטון שהושארו מן הבית המקורי הפכו עתה לפרגולה מעניינת, המכוסה במטפסי שעונית נאכלת ותונברגיה מכונפת ("שחורת-עין"). בחורף, בהשראת ה"גרנד אלי" - השביל המוביל מן השער אל ביתו של הצייר מונה - זורעת רחלי את זרעי כובע-הנזיר הגדול שפורחים באביב ליד פרחי הלבנדר הסגולים ומזכירים לה את התחושה הנפלאה כשביקרו בגן בצרפת. ההליכה המואטת בגין המרווחים מאלצת את העובר בחדרי הגן הללו להריח את ריחם הרענן של צמחי הריח ולתת תשומת לב לגן. ממרכז פינת האוכל רואים את כדור הארמילרי העומד במרכז ה"בסיליקה". זהו כדור המורכב משלוש טבעות, כלי עזר באסטרונומיה ללא טלסקופ כדור זה עומד על מעמד מברזל משנות ה- 50, בהן שימש את המשפחה כאח מחמם בימות החורף.
בקצה המזרחי של ה"בסיליקה" ישנו "אפסיס" (אפסיס - מבנה עם גג קעור ששימש כמרכז אקוסטי ובו היה ממוקם ארון הקודש בבתי הכנסת) כאן בגן, במרכז רצפת האפסיס, שובץ מן דוד מברזל, שנרכש גם הוא מהגרוטאן הירושלמי. בחג הסוכות משמש האפסיס כסוכה.

"בסליקה" - "בסיליקה"
- במקור - חלק ממבנה בתי כנסת. זהו מבנה צר ארוך ומקורה כשבצדו המזרחי יש "אפסיס" ובו ארון קודש. בית הכנסת העתיק ביותר בישראל הבנוי בצורת בסיליקה נמצא ביריחו.

החדר השלישי
מנקודת סיום השביל, נחשפים לעיני המסתכל החדר השלישי של הגן יחד עם חלונות הסטודיו בעל הקשתות הגותיות. מנקודת מבט זו גם נאה ובולט המבנה המשולש של שלושת המרכיבים הצמחיים העיקרים בקטע זה של החצר. עץ התות בעל מספר גזעים שהותאם אליו עץ זית ותיק שנבחר בשל מספר גזעיו. מימינם משלים את המשולש צמח סטנוצראוס ענק שגם לו מספר זרועות עבות. פרט גדול זה גדל כאן עוד מימיו הראשונים של הבית ולבם של אמיר ורחלי לא נתנם לעקרו. במיוחד הם נהנים מפריחתו הלילית הגדולה והלבנה. כך, למרות שחלק מן העצים הינו חדש בגן, אין הדבר ניכר כלל והגן נראה כאילו היה כך מאז ומתמיד.
החדר השלישי של הגן הוא גם חלקה הנמוך של החצר, קטע זה מפריד בין הבית ובין הסטודיו. חלקת גן זו מחולקת לשתי טרסות על ידי אבנים גדולות שהובאו ממרכז השפלה בטרסה התחתונה, בה צומח עץ התות, האדמה חשופה למעט צמחים השורדים למרות מעטה עלי השלכת של עץ התות. ובהם פרחי בר המזריעים את עצמם ופקעות מן הבר הישראלי כחצב מצוי ועירית גדולה. אגב את עמודי הפריחה היבשה של העירית נוהגים להשאיר משך כל השנה, מכיוון שהציפורים אוהבות לעמוד עליהם.
בטרסה העליונה נזרעים לעת חורף זרעי פרחי בר כפרג אגסני, חרצית עטורה וציפורנית מצרית. בקיץ, לבד מעשבוניים המגעים עם הציפורים והרוח, אין צמחיה תרבותית ושתולה.
אבני טרסה נבחרו בגין השקערוריות הטבועות בהן. רחלי ממלאה אותן במים בעיקר לעת בוקר. כך היא מזמנת לגנה ציפורים רבות שיורדות לשתות במיקווים הקטנים. בשעות שבילתי בגן לצורך הכתבה הספקנו לזהות שחרורים, ירגזי ואדום חזה. להקות צרחניות של דררות ירוקות יושבות על הברושים הגבוהים שבחצר הסמוכה, בסבכים הלא מטופלים של היערה, הוורד והלנטנה מקננות צופיות שמצאו להן מסתור בטוח. במרומי הוושינגטוניה מקנן זוג בזים, ובני הבית נוהגים לצפות בגוזלים מבעד למשקפת המצויה בקומה השניה של הבית.
החדר האחרון של הגן הוא פיסת הקרקע הצמודה לסטודיו. בקיץ מתחזה הוא לשדה חרציות זוהר בצהוב, ובחורף הוא שטיח ירוק מעשבי בר המוכתם בכתמי צבע בזכות פרחי בר המגיעים עם הרוח.

עקרונות מנחים נוספים
שני עקרונות נוספים מנחים את רחלי ואמיר בעיצוב החצר והגן. האחד הוא השימוש הנכון והחיסכון במים. לדוגמה - את מי הגשמים מנקז המרזב עד לגן, אל תוככי הער האציל שקיבל כאן צורה של עץ גדול.
העקרון השני הוא המיחזור. בבית זה לא זורקים שום חומר שאפשר להשתמש בו שנית. כך השתמשו בריצוף ישן שהיה קיים בחצר לצורך ריצוף השביל המוליך את הסטודיו. מאחר וקיימים מספר סוגי ריצוף, נבנתה כאן רחבה קטנטונת מאבנים משולבות המהוות כעין רוכסן המחבר חלק אחד של הריצוף לחלק שונה ואחר.
את עניין המשמעות למה שנעשה בחצר מדגישה ההתייחסות לצורה בה מעוצבים המשטחים המרוצפים ברחבה הקדמית וביציאה מן הבית לגן האחורי. משטחים אלו רוצפו באבנים משתלבות חדשות, שנבחרו בקפידה וזאת לצורך ציורי לבירינת במשטחים המרוצפים. גם כאן נתנו דרור לגעגועי ירושלים שלהם (המשפחה ירושלמית לשעבר) והלבירינת הצמוד לפתח חדר המגורים - ערוך על פי מפת ירושלים העתיקה, כשנכנסים אליו ממערב כלפי המזרח.

מוטיב אוניברסלי
העיסוק בלבירנתים החל עם קריאת מאמר במגזין "משקפיים" של סמדר תירוש. כשהסתבר לרחלי כי אין בארץ לבירינת ציבורי שהמשפחה תוכל ללכת בו, הוחלט על הקמת לבירינת פרטי בגינה.
הלבירינת הוא מוטיב אוניברסלי בן כ- 3000 שנה. הוא שונה מהמבוך בכך שיש לו מסלול אחד ויחיד, מאד מפותל בדרך אל המרכז. המסלול מתקרב ומתרחק מהמרכז כמו במשחק סולמות וחבלים. בעצם, המסלול הוא מטאפורה למסלול החיים, שבו מתקרבים ומתרחקים מהמטרה, אך הידיעה כי בסופו של דבר מגיעים אליה יש בה כדי להרגיע את הנפש, ואפילו ליהנות מהדרך. אפשר לפגוש אחרים המצויים בשלבים שונים של הדרך / החיים. רחלי משווה את לבירינת לסיר בישול: כל אחד יכול להכניס לתוכו את התבשיל האהוב עליו - הילדים רצים משחקים תופסת, מתחרים המבוגרים יותר חווים הליכה נינוחה מעגלית, מדידטיבית, ואולי אף טקסית משהו.
כאלמנט בגינה - למשטח לבירינת יש יתרונות רבים. ראשית הוא הופך רחבה סטנדרטית לרחבה רב-שימושית שנית, הוא משטח אסתטי כל השנה, דבר חשוב במיוחד בגינה המבוססת על פרחי בר, שהקיץ בה מונוטוני מעט. השביל המפותל שבתוך הלבירינת מציג לעיני ההולך מופעים שונים של הגינה, מהיסמין הרפואי ליערה האיטלקית ובהמשך הפנים פונות מול ההרדנברגיה התלתנית. בערב, המסע מלווה בריחות נעימים, ובלילות ירח לבירינת הלבן בוהק והמראה הכמעט מיסטי הופך את ההליכה בו לחוויה חזקה עוד יותר.
הלבירינת הוא דו ממדי, מרוצף בשבילים לבנים, וקווים תוחמים שחורים. יש בו 7 טבעות והוא תוכנן בהתאם למפה הצלבנית של ירושלים, בה יש 5 שערים. בני המשפחה נהנים לראות את האורחים וילדיהם מוצאים עניין ועיסוק בהליכה ומשחק בלבירינת, ולהיווכח שאכן זהו ניצול נאה ויעיל של השטח, שמעניק זמן איכותי למארחים ולמבקרים.

איכויות נסתרות
פעמים, אין העין קולטת במבט ראשון עד כמה אוצרת הגינה הביתית איכויות תרבותיות של בעליה. גם אם העניין יכול לבוא על חשבון האסתטיקה הגננית ה"מקובלת", הרי שהגן הזה מעורר למחשבה ויש מה ללמוד מגישה שונה זו בעיצוב ובתכנון גן.
אגב, בשנים האחרונות אימצה עיריית רחובות את הגישה של משטח רב שימושי החוסך במים וריצפה שני משטחים גדולי כלבירינתים אותם תכננה רחלי ברחבת בית העם ההיסטורי בן ה- 90 שה. המשטח האסתטי כל ימות השנה משמש את הילדים למשחקים. המבוגרים נהנים ללכת בו ולעומת מתקנים עירונים אחרים הרי שזה אלמנט בר קיימא שאינו ניתן להריסה כפי שקורה עם הוונדליזם הגואה בגינון ציבורי.

* לבירינת הוא מוטיב אוניברסלי הדומה למבוך אך שונה ממנו בכך, שיש לו מסלול אחד ויחיד מאד מפותל, מהחוץ אל המרכז

להמשך קריאה על גינה קטנה גינה ישראלית עם נגיעות יפניות