על פי תפיסתו של פורמן, הגן צריך להראות כל שנה יפה יותר מאשר בשנה הקודמת, ובמיטבו אחרי עשר שנים של טיפוח. את העקרונות האלה הוא מיישם בגינת ביתו, ששטחה 270 מ"ר בסך הכל.

כתבה: רונית זקס צילם: אילן אוקו

כבר במבט הראשון, רואים שיש כאן משהו שונה. לא גודל מגרש יוצא דופן ולא בית מפואר, אלא פשטות המשרה אווירה נעימה, הנעוצה באופי הצומח, בצורת הבית ובשילוב ביניהם. זר לעולם הגננות, שייכנס אל הגינה של משפחת פורמן ברמת גן, לא ידע להצביע על הסיבות אבל אל הגינה ששטחה 270 מ"ר בסך הכל, רוצים להיכנס ואחר כך להישאר ולתמיד.

על האיש שמאחרי ונתוני הפתיחה
רובין פורמן עשה עלייה לארץ הקודש לאמצע שנות ה-90, מצויד בהשכלה פורמלית בעיצוב גנים מביה"ס Inchbald school of Designבאנגליה, ובניסיון מעשי עשיר של שני עשורים. בנוסף, התברך פורמן בכשרון לעיצוב גינות משולב עם "אצבעות ירוקות". את הנחלה רכש לפני כארבע וחצי שנים: חלקה בת 360 מ"ר, שממנה נגזלו 90 מ"ר לבית, ועוד 18 מ"ר לחניה (3X6).
בית רמת גני טיפוסי, דו-משפחתי, בעל גג שטוח. הכניסה לחצר פונה לצפון, בהמשך שטח אדמה ארוך וצר יחסית הפונה למזרח, וגינה אחורית במפנה דרומי. הגינה היתה בעבר במישור אחד, עם מפלס תחתון חלקי, שנוצל בעיקר לאכסון גרוטאות. מבחינת הצמחיה, היו מספר עצי פרי ותיקים (רימון מצוי ומיני עצי הדר), שיח הרדוף הנחלים ענק ושני עצי ברוש מצוי בוגרים.

קווי המתאר המקוריים של הבית נשארו כשהיו, כמו גם רחבת הכניסה, בה נטוע דקל רב-מידות – סימן ההיכר לכל גינה ותיקה ברמת גן. כל שאר מרכיבי הבית שופרו וכל תפיסת מיקום הבית, פתחיו ויציאותיו השתנו מן הקצה אל הקצה.
זה המקום להזכיר שאחד מנתוני הפתיחה המרכזיים בשינויים שעברו על הבית והגינה, הוא העובדה שאופירה, אשתו של רובין, עוסקת באדריכלות פנים. בהעמדת פינת אלוהים הקטנה הזו על הרגליים, חברו יחדיו הפנימי (עיצוב הבניין) עם החיצוני (עיצוב הגינה) של רובין. אופירה חושבת שהבית משקף את האני הפנימי, והגינה משקפת את החזות החיצונית של האדם ומה שהוא מקרין החוצה. לעניות דעתי, כל המכלול הנאה הוא פרי חזון ומחשבה פנימיים שמומשו בעולם החומר, כך שהמציאות חופפת לרוח.

עקרונות התכנון בגינת פורמן

הגדרת מפלסים : מפלס עליון, בגובה הכביש, משמש לכניסה ולחניה בלבד. כל גינת הנוי מסביב לבית נמצאת במפלס נמוך יותר, שעומקו כקומה אחת

משטח גינת הנוי אינו ישר, אלא משתנה קלות בהתאם לצרכים: המחסן בפאתי החצר מסתתר מאחורי צמחיה הגדלה על גבעה, המוגבהת מעט מפני שטח פינת הישיבה. כדלתות למחסן משתמשים במחצלות קש המשתלבות בצומח. חלק מן השביל הוא בשיפוע קל.
מאחר ומרבית החצר נמצאת מתחת למישור הכביש, הוכנסו צינורות שרשוריים במקומות נמוכים המקושרים לחמשה בורות ניקוז, החפורים לעומק של 10 מטר, עטופים יריעת בד טכני ומכילים חצץ גס. הבית, שנשמר יבש גם בחורף האחרון, מעיד על יעילות מערכת הניקוז.
חלוקה ברורה של אזורים בעלי אופי גנני שונה: ברחבת הכניסה לחצר שיחייה מעורבת, טבעית, במפלס התחתון בכניסה לבית סגנון יפאני, לאורך השביל המוביל לירכתי הבית סגנון חופשי, בקצה הגינה האחורית סגנון אנגלי רטוב, ומולו סגנון ים תיכוני. בין שני האחרונים מפרידה מדשאה. גינה קטנה ומקומות ישיבה בה הרבה, ואם כי אפשר לכנס בכל אחת מהן לפחות 4 אנשים הרי הן קטנות בממדים: בפינת הישיבה המרכזית שולחן ברזל יצוק עגול ו-4 כסאות, במרפסות ובשביל המוליך אל הגינה האחורית מוצבים ספסלי עץ טיק.

שימוש רב בשיחים רב-שנתיים פורחים, כמו זנים שונים של מרווה או שיחי ורדים בעלי פרחים קטנים.

צבעוניות מבוקרת: בצל גווני כחול וסגול, בשמש אדום וצהוב, כך מתקבל אפקט מתאים לכל פינה.
מטפסים מחברים את הצומח הנמוך עם הנוף הגבוה, שונים במועדי הפריחה ובצורתה. למשל, גומפרנה כדורית מטפסת על הברוש, ורד בנקסי בעל פרחים קטנטנים מטפס אף הוא על הברוש.
קודת מיקוד ניבטת מכל פתח: מול פתח הכניסה לבית קיר שבו בנויות קשתות, ומול דלת הכניסה עצמה, בתוך אחת הקשתות, מיכל מעוצב עם פוקסיה ולובליה שרועה העולה על גדותיה. גם מכל חלון בבית, נראה אלמנט אחר: מורג, סרקופג (בו טמונה מערכת ההשקיה), שעון שמש, ספסל עץ נאה, מפל מים ועוד.
אלמנטים דוממים מפוזרים אקראית - אותם לא מגלים במבט ראשון, אך הם מוסיפים עומק וענין: שוקת מפוסלת באבן, משאבת מים מברזל, מעקה המעוצב בקו עגול ועמודיו כמגדלור, פעמון אינטרקום רגיל מוסווה בתוך מספר פרקים של גבעול חזרן, ופעמון ברזל משולב כחלק מפרזולי השער. בגינה גם אוסף מיוחד של אלמנטים שלוקטו מבתים ישנים (החל מאבני בנין, דרך פיסולי אבן וכלה בריצוף אבנים מן המאה ה-16 תוצרת בלגיה).

תחזוקה ודישון
פעם בשבועיים-שלושה, מטפל אדם אחד בגינה במשך 5-6 שעות, כמעט ללא עזרים מוטוריים. רוב עבודת הגינון נסמכת על מזמרה ידנית ועל מכסחת דשא. גם אחרי הטיפול, לא נראה שמישהו עסק כאן במלאכת הקיצוץ. חיתוך הצמחיה נעשה על פי הקו הטבעי, הווה אומר מעוגל. רובין מסביר, שכאשר בוחרים בקו בלתי פורמלי לתחזוק הגן, הנוף הירוק על רבדיו נבנה לאט ובבטחה בהתאם למראה הטבעי של הצומח, והאחזקה הופכת קלה ומבוצעת לעיתים רחוקות.
הדישון נעשה באופן מבוקר: בחורף מפזרים קומפוסט אורגני, באביב דישון נמרץ, בקיץ דישון נוסף - כמחצית מהכמות האביבית, ובסתיו שלשה רבעים ממנה.

המגע הירוק
כך אני קוראת ליכולת המופלאה הזו שנותנת לדברים הקטנים, השגרתיים, מראה עוצר נשימה: כך למשל, בניגוד לדרך המקובלת של נטיעת עץ הזית על שורשיו, העדיף רובין להשאיר חלק מבית השורשים של העץ מעל פני האדמה, כדי לקבל את הבונוס של פיסוליות נאה המיוצרת בדרך הטבע. כך גם בוהיניית גלפין המעוצבת על גזע בזווית מיוחדת, ועליה מטפסת גומפרנה כדורית, וברקע פורחת מרווה 'אינדיגו ספייר' בכחול.
דומה שאין תחליף לגישה האישית לגן, וכשרובין ואופירה יוצאים אליו תמיד עושים משהו פעוט: קטימת עלה מצהיב פה, עיצוב המטפס שם, מגע עדין שמהדק את הקשר בין הגן ובין יושביו, ומרגיל אותם זה לזה.
אפילו הדומם בגן מקבל מגע ירוק של רובין: באזור בו מתפצל השביל בגינה, נוסרו שאריות אדני הרכבת בעובי של 10 ס"מ, כדי ליצור דרך נאה להתגבר על הקווים הישרים והמחייבים של אדני הרכבת. המגע ניכר גם בגיזום העדין מסביב לשעון השמש.

האידאולוגיה על רגל אחת
על פי רובין, למעשה מדובר כאן בעיקר על אומנות הגן: יצירת הרמוניה בין פנים וחוץ, היינו בין הבית לגן, בין הגן לרחוב ולרשות הרבים, ואיזון בין הצמחים לאלמנטים העיצוביים. לדאבוננו, אנשים לא תמיד מודעים לצעדים שהם נוקטים בבניית גינותיהם. עושה רושם שרוב הגנים שקמים בארץ נראים טוב בשנה הראשונה, חמודים בשנה השנייה, אחרי כן בסדר, ובתום שלוש או ארבע שנים מבקשים להחליף מה שכבר לא נראה טוב ובעצם להתחיל את הכל מהתחלה.
לתפיסתו של רובין, הגן צריך להראות כל שנה יפה יותר מאשר בשנה הקודמת, ובמיטבו אחרי עשר שנים של טיפוח. את החללים שנוצרים בגן צעיר, עד שהצמחיה הקבועה תופסת נפח, ממלאים זמנית בצמחייה עונתית.
עם זאת, כל הזמן נמצאים בתהליך של למידה על הצמחייה ועל הסביבה. חוזרים ובודקים אלו צמחים שורדים ובאלו תנאים, ומקטינים כל פעם את מספר הצמחים שמוחלפים בשל אי התאמה. חשוב ללמוד מהשגיאות וכך לעלות כיתה.

כל הזמן לומדים - ואלה חלק מהדברים שלמד רובין, אותם הוא מיישם בגינתו

שקליאנדרת טווידי מרגישה טוב במקום ללא שמש ישירה ועם הרבה אור.
שקמליה גדלה הכי טוב במכל, בתוספת מיוחדת של ברזל. לכן כשרוצים לשתול קמליות בגינה, יש לשתלן עם המכל.
שברזילי הדור 'תומפסון' עמיד יותר מכולם בפני הרוח "הכסחנית" של מאוורר המזגן.
שאם שומרים את פני אלמנט המים מכוסים בצמחיה, ליתושים אין מספיק אור להתרבות.
ש-30% -40% מממיני הצמחים הגדלים באנגליה, מרגישים טוב גם כאן, כמו ורדיים שונים: עוזרר מ.ל.י, שיזף דובדבני, מורן החורש ואחרים; מיני חזרן, ערער, אבליה, ועוד.
שוויסטריה סינית לא מגדלת שורשים כל כך תוקפניים אם שומרים אותה קטנה.

 להמשך קריאה על גן בתנועה הגן של משפחת קאן