ורדים קשתיים - ורדי בר ומוצאם

ורדי הבר הקשתיים

כתבה וצילמה: דלית קסלסי

לאחר שבחלקו הראשון של הכתבה הכרנו את משפחת הורדים הקשתיים כעת נרחיב את הנושא.
השיחים הקשתיים החזקים ביותר נמנים על ורדי הבר בעולם. הם פורחים רק באביב ופריחתם שופעת וממקדת אליה את המבט. ניתן לשלבם בקלות בין צמחי בר אחרים בגן ישראלי בר-קיימא. כאשר יפרחו באביב, מיד עם סיום פריחתם של צמחי-הבר הארץ-ישראלים, יוסיפו הרבה צבע וירקות רעננה. נופם יוותר ירוק-חי לכל אורך הקיץ ללא טיפול כלשהו. לקראת הסתו יאדימו פירותיהם ויוסיפו אלמנט קישוטי לגינה. פירות אלו מתאימים גם למאכל, פירותיו של ורד הכלב משמשים להכנת ריבה ויין. מלקטים אותם לפני התרככותם, כי לאחר מכן הם מאבדים בהדרגה את תכולת הוויטמין C שבהם.

ורד הכלב פורח בוורוד או בלבן וגובהו של השיח כ-1.8 מ'. בישראל הוא גדל בר בחורש ים-תיכוני הררי לח. גם באירופה ומערב-אסיה הוא גדל כוורד בר ואף משמש ככנה נפוצה לוורדים.

הוורד החלוד הנפוץ בכל אירופה הוא ורד חזק ביותר המוכר בשל ריח התפוח בעלווה, צבע החלודה המצוי בבסיסי העלים ואף על פני השיכים (הקוצים) שלו.

ורד המשי 'סריצאה' הינו מסין והוא בעל שיכים אדומים-מורחבים ועלים דמויי שרך המצופים שערות משי זעירות.

ורד מבאיש 'דו-גוני' הינו ורד בר שמוצאו באסיה, ריחו אינו משובח אך הוא מיוחד בין ורדי הבר בצבעי צהוב-אדום-כתום של הפרח. האם פעם תהיתם מה מקור הצבע הצהוב והכתום בוורדים המודרניים, שהרי רוב הוורדים העתיקים פורחים בצבעי לבן-ורוד-אדום יין? ובכן הוורד המבאיש הוא המקור לצהוב הזה!

מבין המכלואים הקרובים למיני הבר נזכיר את 'שרנקאנה' שהוא בן-כלאיים טבעי בין הוורד הקליפורני וורד הערבות, ומצטיין בפריחתו הוורודה השופעת ובפירותיו האדומים כעין הדובדבן המופיעים בסתיו. ורד זה חזק במיוחד בתנאי הארץ, גובהו כ-1.80 מ', והוא מתרבה בקלות משלוחות תת-קרקעיות.

ורדים היסטוריים קשתיים

מבין הוורדים התרבותיים רבים הם השיחים בעלי הצימוח הקשתי. הם שכיחים בעיקר בקבוצות ורדי האלְבָּה, דמשק, מכלואי סין, מכלואי רב-הפרחים, הבורבון, מכלואי מתמידי-הפריחה והשיחים הקשתיים המודרניים.

מוצאם של ורדי האלבה העתיקים אינו ברור, אך חלק מתכונותיהם מיוחסות לוורד הכלב. מהם נזכיר את 'אלבה סמי-פלנה', וכן 'וויט רוז אוף יוֹרְק' ששימש כסמל לשושלת האצילים האנגלית מן המאה ה-15. פרחיהם גדולים, לבנים וריחניים מאד. העלווה כהה והפירות הגדולים והכתומים מופיעים בסתיו. הפריחה אביבית בלבד. ורדי האלבה יכולים ליצור גדר חיה צפופה בגובה של כ-2 מ', הם חזקים מאד ומתרבים בקלות מזרעים.

מוורדי דמשק נזכיר את 'קזנליק' ו'יורק אנד לנקסטר' הבולטים בניחוח הדמשקאי המיוחד (ראה כתבה על ורדי דמשק בגליון אפריל-מאי 2007 של "גן ונוף").

'גלואר דה רוזומן', הידוע בארץ כ'רגד רובין' ושייך למכלואי סין, מקדים מאד לפרוח באביב וחוזר גם בסתיו. פרחיו הוורודים ריחניים מאד וגובהו כ-1.8 מ'.

מקבוצת הבורבון המוכרת בפרחים הסימטריים המעוגלים ככדור, אנו מוצאים בארץ את 'פָּארקצירְדֶה' שופע הפרחים בצבע סגול-ורוד בגובה של כ-1 מ', וכן 'לואיז אודייֶה' שלה פרחים ריחניים מאד בצבע ורוד-רך עם גוונים של סגול ופריחה חוזרת בכשלושה גלים בשנה. גובהה כ-1.5 מ'.

בקבוצת הגליקה בה הפריחה אביבית בלבד והשיחים כמעט ואינם קוצניים, נזכיר את 'קומפליקטה' - שיח קשתי בגובה של 1.8 מ' ורוחב 3 מ' עם פרחים פשוטים וגדולים בצבע ורוד בהיר וזהוב, וכן 'קרדינל דה רישלייה', שעלוותו דלילה יחסית, וגובהו עד 1.5 מ'. הפרחים כעין "פומפונים" בצבע סגול- בורדו כהה ערוכים בתפרחות וריחניים מאד. זהו אחד מהוורדים הסגולים המיוחדים ביותר בארץ.

מכלואי רב-הפרחים מצטיינים בחסינות יוצאת דופן ובפרחים קטנים הערוכים בתפרחות בדומה לוורד רב-הפרחים. בארץ קיימים הזנים 'ג'וסלין דה פליגונד' בעל הפרחים בצבע אפרסק-ורדרד, שברבות השנים יגיע לגובה של כ-2 מ' ולכן ניתן לעצבו כמטפס, ו'טריקולור' בעל הפרחים בצבע אפרסק בהיר.

ממכלואי מתמידי-הפריחה 'ברון פרווסט' הוא הוורד הקשתי המוצלח ביותר. פורח באביב ובסתיו, עלי הכותרת בפרחיו מרובים וריחניים מאד והוא חזק וקוצני במקצת. גובהו כ-1.8 מ'.

להמשך קריאה על שתילת ורדים