פארק המכתש נבנה בלב שכונת בורוכוב בגבעתיים, במתחם היורד מרחוב יפה נוף ותחום משני עבריו ברחובות תלולים היורדים מערבה. במקום נחפר בשנות ה-20 אמפי גדול השקוע בין שני הרחובות ובו מגרש כדורגל, שהפך עם השנים לאיצטדיון והיה מגרשה הביתי של הפועל רמת גן גבעתיים במשך למעלה מחמישים שנה. האיצטדיון היווה סמל שכונתי ומקור לגאווה, אך סבל מבעיות נגישות בשל מיקומו בלב השכונה. כבר בשנות השמונים היו גורמים בעירייה שרצו לפנות את המקום לטובת פרויקט שישלב מגורים עם פארק. תוכניות המתאר קבעו בשטח מגורים בדופן הדרומית ופארק הנפתח אל רחוב בורוכוב מצפון.
לאחר גלגולים רבים, אושרה בשנת 2003 תוכנית למתחם האיצטדיון, שהתוותה את חלוקת היעודים לפיהם נבנה הפרויקט: השליש העליון של האתר, הצמוד לרחוב יפה נוף, יועד לשני מגדלי מגורים עם זכות מעבר לציבור ביניהם, ושני השלישים הנותרים במורד יועדו לפארק. המרכז המסחרי, הנמצא בקצהו המערבי והנמוך של הבלוק, נועד להתחבר אל הפארק בקומת הגג.
הידיעה כי האיצטדיון הוותיק יפנה את מקומו לפרויקט הכולל מגדלים רבי קומות למגורים נתקלה בהתנגדות עזה. אנשי השכונה כינו את הפרויקט "הולילנד גבעתיים" ונאבקו לבטלו ולשמר את האיצטדיון השכונתי. הועלו חששות רבים מפני שינוי אופי השכונה, יצירת בעיות תנועה וחנייה, והתפתח דיון עקרוני האם נכון לפרק את מה שהיה אחד מהאייקונים של העיר.
יש לציין, כי למרות הגאווה והסמליות, ביומיום הפנה האיצטדיון אל הרחובות הסובבים חומת בטון גבוהה עם תיל מעליה, שהקיפה אותו מכל עבריו. הנוף היפה הנשקף מן המקום היה חסום, והמשאב הציבורי שבלב השכונה, בהיותו מורכב מפונקציה אחת ספציפית, שירת רק חלק קטן מן התושבים.
אחד העקרונות שהנחו אותנו בתכנון מחדש של האתר היה לפתוח את המקום אל השכונה, ולשלב בו מוקדי פעילות למגוון גילאים, כך שמירב התושבים יוכלו ליהנות מן המרחב הפתוח שבלב המרקם האורבני הסובב. למרות השיפועים הגדולים, הפארק מתחבר לרחובות באזורים פתוחים וירוקים מכל כיוון, ללא קטעי הליכה לאורך קירות בתפר עם השכונה.
השיפועים הלא שגרתיים (14% - 11%) היוו אתגר תכנוני לא קל בעיצוב הפארק. בין חלקו העליון לחלקו התחתון של הגן מפרידים למעלה מ-17 מ' גובה. הרצון הראשוני היה ליצור מערכת מונגשת מלאה, אולם הדבר היה גורר צורך לייצר מאות מטרים של רמפות שלא הותירו הרבה מרחב פעיל. על כן, העיקרון המנחה היה לאפשר נגישות נפרדת לכל אזור. החלופה שנבחרה פועלת בשלושה מפלסים שונים, שכל אחד מהם מונגש באופן מלא ונוח מן הרחוב, כשהקישור ביניהם נעשה במדרגות.
המדרגה העליונה מאכלסת את המגדלים וביניהם רחבה המובילה למרפסת נוף. שני המגדלים נבנו על במה מוגבהת מעט מן הרחוב, ומפנים אל צדיהם ואל הפארק טרסות מגוננות. עיצוב רחבת המגדלים בקווים זורמים וללא גידור, מזמין את התושבים להגיע אל התצפית, ליהנות מנוף העיר והים, ולרדת משם אל הפארק.
המפלס האמצעי מהווה את לב הפארק וכולל מגוון מתקני משחק וכושר, פינות תצפית ומנוחה, מדשאות רבות ובריכה אקולוגית. עיצוב הנוף בגן מבוסס על שימוש במדשאות מעוגלות ומשתפלות על מנת להימנע מריבוי קירות ומעקות. השבילים העיקריים מתפתלים בין שני הרחובות המקבילים ומגיעים לכל מרכזי הפעילות ופינות החמד.
במדרגה התחתונה נבנו אמפי קטן, מתקני משחק לפעוטות, וגינת כלבים. חלק זה נמצא במפלס אחד עם בית הקפה והחנויות שעל גג המרכז המסחרי, ברחבה משותפת.
חלוקה זו יוצרת מצב בו המרחב העיקרי של הפארק נותר פתוח ואינו נשלט על ידי הבינוי. לב הפארק מהווה מרחב עצמאי בין שני קצוות התורמים לו ומעשירים את מגוון הפעילויות של המקום.
כיום, שנה וחצי לאחר פתיחת הפארק, ניתן לומר שהתוצאה מהווה שילוב מוצלח בין תוספת בינוי ניכרת, לבין גן ציבורי רחב ומשמעותי המקושר באופן הדוק לסביבתו ונותן מקום לכלל האוכלוסיות בשכונה.
מזמין: בסר נדלן. צוות הפרויקט: ברברה אהרונסון, איילת ליכט, אלון שוורץ.
הכתבה פורסמה בביטאון "אדריכלות נוף" גיליון 69
להמשך קריאה על Vessel הפסל הסביבתי במנהטן