גן החברות הטובה

כתבה: מיכל זסק, מתכננת נוף

צילומים: שמוליק יצחקי, עינת דולב-הדס, מיכל זסק

מה מטרתם של אזורי הגינון במרחב העוטף בנייני משרדים ועסקים ולמה הם משמשים?
חברות רבות ממוקמות בפארקים לוגיסטיים ובקמפוסים שסביבם שטחי קרקע. התרגלנו לראות בשטחים אלה מרחב האמור לענות על צרכים פונקציונליים, כמו גם חללי נוי ירוקים המספקים מעטפת דקורטיבית וייצוגית לעסקים, ומרחב שהייה לעובדים בהפסקה משגרת יום העבודה. אולם עבור החברים השותפים ב"גינת החברות" - חברי מרכז תעסוקת יום אלו"ט בן שמן ועובדי חברת תקשורת הלוויינים SES - הם הרבה יותר מכך. מתחם תחנת שידורי הלוויין בעמק האלה של חברת SES מאפשר עבודת גינון משותפת לאנשים בעלי צרכים מיוחדים ולעובדי החברה.

פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, מגיעה למתחם שבעמק האלה קבוצת חניכי מרכז יום אלו"ט בן שמן בליווי מדריכים וצוות מקצועי. במתחם הם פוגשים את עובדי החברה, וביניהם את שמוליק יצחקי, היוזם והרוח החיה מאחורי פרויקט גינת החברות. החניכים ועובדי החברה עובדים יחד בזוגות בערוגות הגינון שבחזית הכניסה למבנה הראשי. בהדרכת הגנן האחראי צחי זנגי הם מנכשים עשבייה בערוגות, מצניעים בקרקע קומפוסט ודשן ושותלים עשבוניים עונתיים.

לאחר סיום עבודות הגינון הם מתפנים לעבודות יצירה המקשטות את הערוגות ואת מתחם הכניסה: שלטי פסיפס, בניית דחלילים, חלוקי נחל עליהם נכתבות מילות תקווה ותפילה או מוביילים הנתלים תחת עץ האלון הגדול שבערוגת החזית. מעשה היצירה בחומרי טבע משלים את עבודת הגינון מתוך מבט הרואה את היצירה בחומרים אלה כחלק מיצירה פעילה של המרחב הטבעי. את המפגש משלימים טקס מרגש וארוחה משותפת של החברים.

תוצרי הפעילות ממשיכים לקדם את פני הבאים בשערי המבנה באופן יומיומי, ומהווים תזכורת נעימה: לא רק ליום של עבודה קהילתית-חברתית אלא גם לכך שסביבת מקום העבודה איננה רק רקע דקורטיבי אלא דבר-מה חי, טבעי ומשתנה. זו אפשרות עבור עובדי החברה להיות מעורבים, לפגוש אנשים שונים מהם ו"ללכלך את הידיים" בטיפוחו של מה שנתפס קודם רק כתמונת רקע דוממת בכניסה לבניין.

פרוייקט גינת החברות נולד לפני כשלוש שנים כפרוייקט נלווה לתוכנית קהילתית-חברתית נרחבת בהרבה הנקראת "עושים דרך (לעולם טוב יותר)". את התוכנית יזמה ומובילה בהתנדבות ובנתינה אינסופית אשה אחת מיוחדת - עינת דולב-הדס. במסגרת התוכנית הקימה עינת לפני שנים מספר קבוצת ריצה המשותפת לבוגרים בעלי מוגבלות על הרצף האוטיסטי ומתנדבים. בכל יום חמישי מגיעים המשתתפים למרכז היום של אלו"ט בבן שמן ורצים יחד בזוגות, שלרוב הינם קבועים. בקבוצה זו משתתף באופן קבוע גם שמוליק יצחקי מחברת SES, והוא שיזם את הבאת החברים מאלו"ט למתחם שבעמק האלה.

תפיסת העולם העומדת ביסוד התוכנית "עושים דרך" רואה בחניכים בעלי המוגבלות ובמתנדבים שותפים שווים. היא איננה מחלקת את הקבוצה באופן סכמטי ל"תורמים" ו"נתרמים", מתוך תחושתה של עינת כי במפגש כולם תורמים ונתרמים כאחד. במעשה הנתינה יש ערך המעניק סיפוק ואהבה, הענקה שיש בה מן הקבלה. משום כך, פרויקט גינת החברות איננו מודל שגרתי של גינון טיפולי, המביא עבודת גינון אל החניכים, אלא קבוצת עבודה הקוראת לפעולה משותפת של החניכים והעובדים.

שמוליק מספר שבפעמים הראשונות שבהן נערכה הפעילות היה קושי מסויים לנתק את העובדים מהמסכים ומשגרת העבודה ולהניע אותם להתמסר למפגש. לחלק היו דעות קדומות על אנשים המתמודדים עם אוטיזם ואילו אחרים לא מצאו עניין בעבודת הגינון. ההשתתפות בפעילות איננה נכפית ונעשית רק מתוך חפץ לב. אולם ככל שהמפגשים התרבו, התרבה גם מספר המשתתפים, עד שהמפגש האחרון היה אירוע רב-משתתפים ושמח. שמוליק ועינת רואים בכך סימן מעורר אופטימיות. אות לכך שהפרוייקט מפרק התנגדויות ואמונות מגבילות, מרחיב את הפתיחות והסבלנות כלפי אנשים בעלי צרכים שונים ומעודד את המפגש הבלתי-אמצעי עימם. כל זאת כשהוא נטוע בתוך המעשה המיטיב של עבודות הגינון והיצירה. שמוליק ועינת מקווים להתעצמות הפרויקט ואולי הרחבתו למקומות עבודה נוספים.

רבים מכם בוודאי זוכרים את המראה המרשים של צלחות הלוויין כאשר חולפים בכביש ליד תחנת הלוויינים הוותיקה שבעמק האלה. לפני כ- 14 שנים, כאשר התחנה הועברה לבעלות חברה פרטית, תכננתי את פיתוח השטח הקרקעי הנרחב של המתחם במסגרת השיפוץ הכללי שנערך. בתהליך תכנוני פורה והרמוני עם החברה, שמעטים זכורים לי כמוהו, טווינו תוכנית-אב לפיתוח השטח, המשתרע על כ- 200 דונם. במסגרת התוכנית הוגדרו אזורים מרכזיים לפיתוח אינטנסיבי סביב הבניינים, בהם נדרשת אחזקה גבוהה יחסית, אזורים לפיתוח אקסטנסיבי, באחזקה נמוכה, ואזורים שלא פותחו כלל.

באופן מעורר השראה מצדה של חברה עסקית גדולה, ערכים אקולוגיים, השתלבות בסביבה, רוח של פשטות עיצובית ואווירה משפחתית חמה היו חשובים מאוד ללקוחותיי - מנהלי החברה. ערכים אלה הגדירו את התכנון: השתלבות במרחב הנופי היפהפה של עמק האלה, קווים עיצוביים פשוטים וצנועים, שימוש בחומרים טבעיים ככל האפשר, נטיעת צמחיה ים-תיכונית מקומית והתחשבות בשיקולים אקולוגיים כצל, שימור מים, ואחזקה חסכונית.

למרות שמתחם התחנה סגור ושמור לא נשתלו שיחים או עצים גבוהים בהיקף, על מנת לא לחסום את המבט לנוף הטבעי והפתוח בעמק. פינות ישיבה בצל, עבור עובדים בהפסקה, תוכננו בקווים עיצוביים פשוטים ובלתי-פורמליים. מלבד מדשאה במרכז התחנה, שהיתה במקום קודם לשיפוץ ושוקמה, כלל הצמחיה שנבחרה הינה ים-תיכונית, רב-שנתית חסכנית ועמידה. בין העצים מינים כאלון הגלעין, חרוב מצוי ואלה ארץ-ישראלית; בין השיחים והעשבוניים הרב-שנתיים מינים כהדס מצוי, לבן-עלה שיחני, מיני אזוביון ומיני מרווה. בכניסה לבניין הראשי ניטעו ארבעה ברושים זקופים וצריפיים כדי להעניק פורמליות רבה יותר לכניסה בתוך תוכנית שבמכוון איננה כזו.

בשנים שחלפו החברה נמכרה לענקית הלוויינים הבינלאומית SES, והבעלות על התחנה עברה לידיה. העצים גדלו, חלק מהצמחיה הצליח והתבסס וחלקו הוחלף, אולם רוח העיצוב האקולוגי-סביבתי וההשתלבות במרחב הנופי עדיין שורה בה וכן גם הרוח המשפחתית המיוחדת. כאשר תכננו את פיתוח הנוף בתחנה לפני שנים חשבנו על שיקולים פונקציונליים, אסתטיים וערכיים. מה שמרחב העבודה הזה יכול עוד להיות לא העליתי על דעתי. הודות לפרויקט גינת החברות למדתי כמתכננת שהוא יכול להיות גם מקום למעורבות, שותפות ואהבת האדם והגן.