ירק רב שנתי עם תנאי גידול מסובכים, אך התוצר – מעדן. כך תגדלו אספרגוס בגינה שלכם. 

כתב: שי דותן צילמה: עדי אדר

האספרגוס (Asparagus officinalis אספרגוס רפואי) הוא ירק רב-שנתי ממשפחת השושנים. השם רפואי מיוחס לסגולות המרפא של הצמח: מפירותיו אפשר להפיק כוהל ומשרשיו חומרים משלשלים ומְשַתנִים. אמנם האספרגוס הרפואי אינו גדל בר בארץ, אך קיימים בארץ שלושה מיני אספרגוס הגדלים בר בבתי גידול מגוונים, וכמו כן צמחי נוי שמוצאם מדרום אפריקה.
האספרגוס נחשב ירק לאניני טעם מקדמת דנא. כבר במאה הרביעית לפנה"ס, ברומי, נמצא ביאור מפורט של גידול אספרגוס, ובספרים אחרים הוא מתואר כירק לאנינים ולעשירים. מסופר על אגוסטוס קיסר, שנהג לצוות על דבר שיש לנהלו במהירות: "פעל מהר כבישול אספרגוס".

בארץ ישראל התפשט גידול האספרגוס עם העליה מגרמניה בשנות השלושים של המאה הקודמת, אך שטחיו נותרו מצומצמים.
האספרגוס הוא צמח רב-שנתי בלתי מעוצה. בארץ, החלקים העל-קרקעיים מתייבשים בחורף לחלוטין, ובאביב מתפתחים נצרים מקדקודי צמיחה שעל קנה השורש המעובה, הסמוכים לפני הקרקע. נצרים אלה הם החלק הנאכל, דמוי מקל או שיפוד בעל קצה מעוגל. צבעם של הנצרים החדשים הופך במהירות, לאחר ההצצה מהקרקע לסגול ואח"כ לירוק, הם מתארכים וכעבור יום אחד או יותר, בהתאם לטמפרטורה (במידה ולא נקטפו), הם הופכים לגבעולים המסתעפים לענפים משניים. במצב זה הם כבר אינם מתאימים לאכילה.
בצורת גידול זאת, נגזל מהצמח כל הצימוח החדש, ע"י קטיף הנצרים עוד לפני שהם נכנסים למעגל הגידול וההטמעות בגבעולים. לכן, חשוב לאחר האסיף לאפשר לצמח לצמוח בצורה ממושכת ככל האפשר ולפתח נוף שייצר מוטמעים שישמשו מלאי של חומרי תשמורת בחלקים התת-קרקעיים, לקראת האסיף של העונה הבאה.
האספרגוס מגיע עד לגובה של מטר וחצי. הגבעולים קרחים ומספרם הולך וגדל עם השנים, בהתאם להתפתחות הצמח. העלים של האספרגוס הם קשקשים קטנים המהודקים אל הגבעול. מחיק העלים יוצאים 3-8 גלילים דמויי עלים, עליהם מוטל עיקר תהליך ההטמעה.

שתילה

סוף העונה הקרה ותחילת אביב הוא המועד המתאים לשתילת האספרגוס

מיקום האספרגוס בגינה צריך להתחשב בעובדה, שזהו צמח רב-שנתי הנעלם בחורף. לפני השתילה יש לעבד את הקרקע לעומק של לפחות חצי מטר. השתילה נעשית באביב, מתוך מטרה להגיע לצמח מפותח בחורף, לפני התייבשות הנוף. מרחקי השתילה הם של 2 - 1.8 מטר בין השורות וחצי מטר בין השתילים. במידה ולא ניתן להשיג שתילים, ניתן לזרוע באביב ולשתול שנה אח"כ לעומד סופי.

דישון
האספרגוס מגיב טוב לדישון. מדשנים בדשן חנקני, אמון גפריתי, בכמות של 1 גרם למטר מרובע ליום, לאחר השתילה, ועד ל- 5 - 2 גר' למר' ליום בשיא הגידול בקיץ. רצוי לדשן מדי השקיה. ניתן להוסיף גם חנקת אשלגן בכמות של 1 גר' למ"ר ליום.

השקיה
עיקר התפתחות האספרגוס היא בעונת הקיץ והוא דורש השקיה החל מהפסקת הגשמים ועד הכניסה לתרדמת החורף. עם הפסקת הגשמים מתחילים להשקות, בכמות של 3 ליטר למ"ר ליום. ההשקיה מתבצעת מדי 3-7 ימים, בהתאם לסוג הקרקע. באדמה קלה נשקה כל 3-4 ימים, באדמות בינוניות כל שבוע ובקרקע כבדה, בעיקר באביב, כשהאדמה עדיין רטובה, ניתן להשקות כל 10 ימים. עולים בהדרגה ל- 8 ליטר למ"ר ליום בשיא הגידול והחום בחודשים יולי-אוגוסט.

מחלות ומזיקים
שורשי האספרג יכולים להיתקף במחלה פיטרייתית, שכנגדה אין טיפול יעיל. הנוף עלול להיפגע ע"י חלדון וצרקוספורה. מחלות הנוף עלולות לגרום להתייבשות מוקדמת של נוף הצמחים (ניתן לרסס למניעה באקוגן מנצידן).
מזיקים העלולים לפגוע באספרגוס הם: צבתנים, ערצבים, נמלים וזחלים של עשי לילה. הדברה כימית תעשה רק במקרים קיצוניים, ומומלץ לשמור על האיזון הביולוגי בגינה ולא להשתמש בחומרי הדברה.

אסיף
האסיף הראשון יהיה כשנה לאחר השתילה, בפברואר, והוא נמשך כחודש וחצי עד שלושה חדשים. חיתוך הנצרים מתבצע בסכין חדה. בשנה הראשונה מומלץ לאסוף הנצרים רק למשך חודש בלבד, על מנת לתת לשאר הנצרים להתפתח לגבעולים ולייצר חמרי מזון לקנה השורש. יבול האספרגוס מגיע לשיאו בשנה החמישית או השישית, כאשר המערכת התת-קרקעית מפותחת ויכולה לאגור הרבה חומרי תשמורת לעונת האביב.
בראשית עונת האסיף, כאשר הטמפרטורות נמוכות, הנצרים גדלים לאט. מאוחר יותר, כשהטמפרטורות עולות (טמפ' יום של 22-20 מעלות צלסיוס) יש לאסוף את הנצרים מדי יום, מפני שאחרי 24 שעות הם כבר גבוהים מדי ומעוצים מדי.

יש המעדיפים אספרגוס לבן על פני האספרגוס הירוק. אספרגוס מסוג זה משיגים כאשר הגידול נעשה בתוך תלוליות עפר. קטיף הנצרים נעשה עוד לפני בקיעתם מהקרקע, במצב שבו הכלורופיל עדיין לא התפתח. לצורך זה משתמשים בסכינים מיוחדים, שאיתם חודרים לתוך התלולית וחותכים בבסיס הנצר. את האספרגוס הלבן יש לשים מיד לאחר הקטיף בכלי עם מים ולמנוע חשיפה לאור, על מנת לשמור על הצבע הלבן.

להמשך קריאה על מתכוני ירקות