גיאופיטים-סימן לחילוף עונות

אין כמו כתמי צבע של מקבץ פרחי גיאופיטים בגינה, כדי לסמן באופן חגיגי וצבעוני את חילופי העונות. נתמקד בדרכים לקבלת פריחה ממושכת של מספר סוגי גיאופיטים.

כתב: פיני שניר, ממ"ר גיאופיטים, שה"מ

גיאופיטים רב שנתיים חסכוניים במים

הגיאופיטים, אשר מוכרים בשם העממי "צמחי בצל ופקעת", מהווים תחום בוטני ייחודי. ההגדרה הבוטנית מתייחסת לצמח בעל איבר אגירה וניצני התחדשות תת-קרקעיים. גיאופיטים שמקורם מאזורים ים תיכוניים, מותאמים מטבעם לאקלים בארץ ובדרך כלל ניתן לגדלם בגינה כרב-שנתיים.

הם סיגלו לעצמם אסטרטגיה קיומית המותאמת לחלוקה לשתי עונות עיקריות המאפיינת אזורי אקלים אלו. בעונה הגשומה והקרירה - מתבצע הצימוח. לקראת תום עונת הגשמים העלווה קמלה במקביל למילוי אברי האגירה במוטמעים. בעונת היובש החמה - חלקי הצמח מעל האדמה קמלים ונעלמים, ואילו אברי האגירה נמצאים בתרדמה וכך הם צולחים את היובש והחום בקיץ.
בגינה, ניתן על ידי השקיה בתקופת הצימוח ופעולות נלוות אחרות, להאריך ולשפר את מופע הפריחה. מאידך, מאחר ואין צורך להשקות צמחים אלו בקיץ, אפשר לסווגם כחסכוניים במים. יש לקחת גורם זה בחשבון בתכנון השתילה, גם כדי לחסוך במים וגם משום שהרטבה עודפת בתקופת היובש עלולה לגרום לריקבון אברי האגירה הנותרים בקרקע.
יש להימנע מעידור השטח השתול בתקופת המנוחה והתרדמה בקיץ, כאשר השטח חשוף מעלווה. חיפוי יזום או השארת עלי שלכת יכולים לסייע בצינון הקרקע בתקופת היובש וגם להפחית עשבייה.

גיאופיטים היסטראנתיים
בין סוגי גיאופיטים הראשונים לפרוח כבר לקראת סוף הקיץ בחודשים: אוגוסט, ספטמבר, יהיו גיאופיטים מטיפוס היסטראנתי, כגון חצב מצוי ואמריליס יפהפה (בלדונה). בטיפוסים אלו הפריחה מקדימה להופיע לפני לבלוב העלים. יש המסבירים זאת בניסיון של הצמח בטבע להשיג יתרון בתחרות על מאביקים.
החצב הינו צמח בצל רב-שנתי, הממשיך לגדול בקרקע מדי שנה. מתאים לשתילה במקבץ קטן או בגבולות השטח, באזור חשוף לשמש שאינו מושקה באופן אינטנסיבי בקיץ.

גיאופיטים סינאנתיים
מרבית הגיאופיטים הינם מטיפוס סינאנתי. כלומר, תחילה מלבלבת העלווה ורק בהמשך מופיעים הפרחים. ניתן למנות בקבוצה זו מספר גיאופיטים ממוצא ים תיכוני, כגון: רקפת מצויה - בעלת פקעת רב-שנתית פחוסה הגדלה מדי שנה ומספקת פריחה ממושכת מינואר עד התחממות מזג האוויר במרץ. מתאימה לשתילה בקבוצות בחצי צל, ומתחת לעצים, באזור ללא השקיה מרובה בקיץ. מועד השתילה המתאים, עם ההתקררות בסוף הסתיו, מחודש אוקטובר.  זהו גם המועד המתאים להתחלת השקיה מסודרת בחלקה רב-שנתית.

מיני כלנית ונורית

בעלי פקעות ושורשים מעובים בהתאם. מתאימים לשתילה בקבוצות גדולות, באזורים חשופים לשמש, לקבלת פריחה שופעת ויצירת כתמי צבע. פריחה נאה ניתן לקבל על ידי שתילת פקעות במדשאות שאינן זקוקות לכיסוח בתקופה זו. הפריחה תתחיל בפברואר ותמשך כחודשיים, כל עוד האקלים קריר ונוח. מועד השתילה המתאים, עם ההתקררות בסוף הסתיו, מחודש אוקטובר. זהו גם המועד בו כדאי להתחיל בהשקיה מסודרת עד אפריל כדי להבטיח פריחה שופעת וממושכת.

ספרקסיס למיניו השונים – צמחי פקעת קטנים. בשתילה של קבוצה מתקבל כתם צבע מרהיב. שתילה באוקטובר-דצמבר תיתן פריחה במרץ-אפריל.

גיאופיטים חד שנתיים
גם גיאופיטים שמוצאם מאזורי אקלים אירנו-טורנים, המאופיינים בעונת יובש קרה, סיגלו לעצמם תרדמה בקיץ וגם בחורף המקפיא שבאזור מוצאם. סוגים אלו, כדוגמת צבעוני ויקינטון, שטופחו ותורבתו בצפון הקר, זקוקים לקבלת מנות קור משמעותיות להשלמת מעגל התפתחותם.
ניתן לשתול מדי שנה בקבוצות של עשרות בצלים או כבודדים בגבולות ערוגה ואף באדניות. שותלים בצלים אשר קוררו בטמפרטורה של 5 מ"צ, בצבעוני במשך 8-9 שבועות קודם לשתילה, וביקינתון כ-6 שבועות. השתילה תעשה כאשר הטמפרטורות בסתיו נעשות קרירות, בחודשים נובמבר-ינואר. רצוי לשתול בחצי צל. הפריחה בפברואר-מרץ. באזורי ההר הגבוה בארץ, יכול היקינתון להיות רב-שנתי ולפרוח גם ללא כל טיפול.

סיכום
שלא כמו בפרחי גינה עונתיים, בהם מקובל לשתול צמחים מפותחים ולקבל מיד ערוגה מבוססת ואפילו עם תחילת פריחה, בגיאופיטים יש להיאזר בסבלנות, לתכנן ולשתול כבר בסתיו כדי לקבל פריחה בסוף החורף-תחילת האביב. אבל למי שנהנה לראות את התהליך, מנביטה ועד לפריחה, מובטחת הנאה רבה.

להמשך קריאה על החלמוניות