טיפול בפקעות עם סיום הפריחה

חובבי הגינון שמוכנים להשקיע מעט מאמץ, יכולים לתרום לריבוי הגיאופיטים בגינתם וגם להחליף זה עם זה צמחי גיאופיטים שמצאו חן בעיניהם.

כתב: פיני שניר, ממ"ר גיאופיטים, שה"מ, משרד החקלאות

בחודש מרץ מתארכות שעות היום, מורגשת עליה בטמפרטורות, תכיפות ימי הגשם יורדת, העננות פוחתת וימי השמש מתרבים. התפתחות צמחי הגיאופיטים הים-תיכוניים נמצאת בשיאה והפריחה מרהיבה.
בשלב זה, אידוי המים מהצמחים גבוה וכדי להאריך את המופע הנאה של הגינה הפורחת, יש להסתמך פחות על הגשמים ולחדש השקיה מסודרת.

בימי שמש חמים יש להגביר ולצופף באופן משמעותי את ההשקיות. בקרקע כבדה, נסתפק בדרך כלל בהשקיה מלאה פעם בשבוע. בקרקעות קלות, רצוי לפזר מספר השקיות קלות לאורך השבוע. משקים לפי כמות מצטברת של כשני קוב לדונם ליום, בהתאם לפרופורציה של גודל הגינה.
אחד הגורמים העיקריים הפוגמים ומקצרים את משך הפריחה האביבית בארץ, הינם החמסינים האופייניים לעונות המעבר. בימי חמסין הלחות היחסית נמוכה, והצמחים מאדים מים רבים שאומנם מסייעים בצינון הצמחים אך הם מתקשים להשיבם דרך מערכת השורשים. אפשר להקל ולשמור על רעננות הצמחים ע"י שילוב של מספר התזות על הנוף, לצורך צינון והגברת הלחות. ההתזות יתבצעו במהלך שעות היום החמות (מעבר להשקיה השוטפת של הגינה).
בתקופה זו מתעוררת גם אוכלוסיית המזיקים, במיוחד כנימות העלה, אשר מלבד הנזק הישיר משמשות גם כנשאיות וירוסים. נזקי הווירוסים עלולים להתבטא בהתפתחות לקויה של הצמח והפריחה בעונה הבאה. גינה שנוהגים להשתמש בה בחומרי הדברה, ניתן לטפל בחומרים המורשים לשימוש גנני, שאפשר לרכוש במשתלות.

טיפול בפקעות ובצלים בגינה לקראת הקיץ

לקראת סוף תקופת האביב, מסיימים אחרוני הגיאופיטים הים תיכוניים את פריחתם ומתחילה כמישה של העלים. נעדיף בדרך כלל להשאיר את אברי האגירה במקומם בקרקע לפריחה חוזרת בשנה הבאה.
כמישת העלים מלווה בשינויים פיזיולוגים בצמח. העדיפות בהפניית מוטמעים מוסטת מיצירת פרחים וזרעים לטובת חידוש מאגרי המזון באיבר האגירה התת-קרקעי, אשר הידלדל בחורף. לפיכך, למרות שהעלווה כבר לא במיטבה, רצוי להאריך את תקופת הגידול בעוד מספר שבועות בכדי לאפשר לאברי האגירה להתמלא ולהגיע לבשלות מבחינה פיזיולוגית.
מפסיקים בהדרגה את ההשקיה, תוך הגדלת מרווחי הזמן בין ההשקיות. לפני כמישת העלווה רצוי לסמן את החלקה בכדי לזכור לפסוח עליה בעת עיבודי קרקע. חלקה זו אין לעדור או לקלטר בכדי למנוע פגיעה באברי האגירה הטמונים בה, או בזרעים שהופצו. בהמשך, מפסיקים לחלוטין את ההשקיה, העלווה קמלה, נתלשת בנקל, וניתן לגרף את שאריות הצמח שעל פני הקרקע. בחלקה זו, רצוי להמעיט ככול הניתן בהשקיה בקיץ.

ריבוי של גיאופיטים בגינה

חובבי הגינון שמוכנים להשקיע מעט מאמץ, יכולים לתרום לריבוי הגיאופיטים בגינתם וגם להחליף זה עם זה צמחי גיאופיטים שמצאו חן בעיניהם. אחת הדרכים הפשוטות להפצת גיאופיטים בגינה היא לאפשר לצמחים להפיץ זרעים בתום הפריחה. בחלקות אלו, יש להימנע מריסוסים נגד עשבים והטיפול נגדם יעשה באופן מכני או ידני. בנוסף רצוי להפחית ככל הניתן השקיה בקיץ באותן חלקות. הפצת זרעים כזו מתאימה לכלנית, נורית, רקפות, נץ חלב, ספרקסיס ורבים נוספים. אפשר גם לאסוף את הזרעים הבשלים, לאחסן בשקית נייר נושמת ולזרוע בסתיו הבא בחלקה אחרת. הזריעה תעשה על פני השטח המעובד והמתוחח עם פיזור מינימלי של עפר מעל הזרעים.

שיטת ריבוי אחרת היא חלוקה וגטטיבית של בצלים או קנה שורש, כמו בנרקיסים, בן-חצב סוככי, אמרליס יפהפה, היפאסטרום, איריס גרמני ועוד. ככלל, את החלוקה יש לבצע בתקופת המנוחה של הגיאופיטים. בגינה, בכדי להימנע מהצורך באחסון ממושך בקיץ, רצוי לבצע את החלוקה סמוך להתעוררות הגיאופיטים, בהתאם לעונה האופיינית שלהם. לדוגמה: נרקיסים ובן חצב סוככי בסתיו, היפאסטרום (אמרליס) ואיריס גרמני בתחילת האביב.
לעקירת גוש הבצלים ניתן להיעזר בקלשון, תוך שימת לב שלא לפצוע את הבצלים. שוטפים את האדמה מהבצלים, ונעזרים בסכין חדה להפרדת הבצלים זה מזה. את הסכין רצוי לטבול ולחטא מדי פעם במי סבון. העתקת בצלים לאחר שלבלבו והשתרשו, עשויה לפגוע בפרח שהיה אמור לפרוח באותה עונה. אחרי החלוקה והשתילה, יש להקפיד על השקיה מסודרת שתקל על הקליטה.

להמשך קריאה על איריסים -כל העולם איריסים