צמחי תבלין בקיץ

בימים אלו נמצאים צמחי התבלין, המרפא והבושם בצמיחה נמרצת. עבודתנו בגינה מתמקדת בהשקיית הצמחים ובאיסוף הצמחים למטרות שלשמן אנחנו מגדלים אותם: תיבול סלטים טריים, תיבול תבשילים, הכנת משקאות קיץ מרעננים, חליטה מרפאה, או פשוט לבישום הסביבה בה אנו חיים.

כתבה: אלומה גלזר-דותן, אגרונומית

איסוף חומר צמחי נעשה ע"י גיזום הצמחים, במזמרה או בסכין חדה, כאשר יש להקפיד לבצע את פעולת החיתוך כאשר הצמח איננו לח או רטוב מהשקיה או מטל. כאשר אנו גוזמים גיזום נרחב בצמח, כדאי להשקות את הצמח לאחר הגיזום ולזבלו בקומפוסט איכותי.
אופן הגיזום נעשה בהתאם לצמח ובמטרת האיסוף. ישנם שלושה אופני איסוף עיקריים בקרב צמחי התבלין, המרפא והבושם.

א. איסוף של עשבי תיבול טריים למטרות שימוש מיידי:

עשבי תיבול כמו פטרוסלינון הגינה – "פטרוזיליה", שבת ריחני – "שמיר", כרפס – "סלרי", שחליים תרבותיים – "רשאד", טוריים צרי עלים – "רוקט", בן-חרדל מצוי – "ארגולה" , מיני ריחן – "בזיליקום", שום העירית – "עירית", הם הצמחים המומלצים ביותר לשימוש כצמחים טריים, ולכן האיסוף נעשה בסמוך לשימוש. בדרך-כלל גוזמים את הצמח עד קרוב לבסיסו, תוך השארת מספיק עלווה ירוקה המאפשרת את התחדשות הצמח. צמחים אלו מומלץ לגדל בערוגה, כך שיהיו מספר צמחים מאותו מין, באופן שבעת שהצמח מתחדש לאחר איסוף החומר הצמחי, ישנם צמחים אחרים בגינה מהם ניתן לספק את התצרוכת השוטפת של עשבי תיבול טריים. צמחים אלו כדאי לגדל בתנאים של הצללה חלקית, והם זקוקים להשקיה תדירה, בעיקר לאחר הגיזום.

ב. איסוף עלים מצמחי תבלין לתיבול מאכלים בתבלינים טריים:

העלים משמשים לתיבול מאכלים כסלטים, פשטידות, מרקים ונזידי ירקות, וגם להכנת חליטה או משקה קיץ מרענן. למטרות אלו אוספים בדרך-כלל מספר קטן של גבעולים נושאי עלים. מומלץ בדרך כלל לבחור בעלווה צעירה, מפני שעלים אלו חיוניים יותר ועשירים לרוב ביותר חומרים פעילים. בדרך כלל כדאי למנוע מן הצמחים, בעיקר צמחים ממשפחה השפתניים, לפרוח, מה שגורם לירידה במידת הארומטיות של העלים.

צמחים שמתאימים למטרה זו:

• אזובית פשוטה – "אורגנו" (שפתניים), שיח קטן, שעליו הריחניים, בעלי כושר חיטוי חזק, משמשים לתיבול מאכלים, בעיקר מאכלי גבינות ועגבניות. צריכת המים של הצמח בינונית.
  
  
• אזובית תרבותית – "מיורם" (שפתניים), בן-שיח נמוך, לעליו ריח מתוק, בעלי כושר חיטוי, משמשים לתיבול סלטים. זקוק להשקיה סדירה, אך לא תכופה מאד.
  
  
• בת-קורנית פשוטה – "טימין" (שפתניים), בן-שיח נמוך, לעליו ריח חריף ייחודי, והם משמשים לתיבול תבשילים, בעל כושר חיטוי חזק. צריכת מים בינונית.
  
  
• זוטה לבנה (שפתניים), בן-שיח בעל עלים ריחניים, משמש בעיקר להכנת חליטה מרעננת ומרגיעה. צמח חסכן במים.
  
  
• מליסה רפואית (שפתניים), צמח בעל עלים עם ריח לימוני, העלים משמשים בעיקר לחליטה, שלה השפעה מרגיעה, וגם יכולת להשפיע על מניעת התפתחות תאים סרטניים. צריכת מים בינונית עד חסכנית.
  נענה, מינים שונים (שפתניים), צמח שכדאי לגדל בחלקה מוגבלת או באדנית נפרדת. זקוק להשקיה מרובה, אך ניתן להשקותו גם במים שהשתמשנו בהם למטרות שונות במטבח כמו שטיפה של ירקות ופירות, קיטניות, אורז או תפ"א.
  עליו משמשים הן לסלטים טריים, והן לחליטה מחטאת ומרעננת.
  
  
• צתרה ורודה (שפתניים), בן-שיח עם עלי ריחניים חריפים מעט המשמש בעיקר לתיבול תבשילי קיטניות. צמח חסכן במים, מתאים לגידול במסלעה.
  
  
• רב-זקן לימוני – "עשב לימון" (דגניים), צמח עשבוני עם עלים מאורכים בעלי ריח לימוני חזק. משמשים להכנת חליטת עלים עשירה בויטמין C ובציטראל, הגורם להתאבדות תאים סרטניים. יש להשקות את הצמח השקיה תדירה, ולגדלו בעדיפות לתנאי הצללה חלקית.
  

ג. צמחים שנאספים למטרות ייבוש:

כאן נכללים צמחים שקצב צמיחתם נמרץ יותר מקצב השימוש השוטף בהם, ולכן יש צורך בגיזום דילול, עיצוב או לצורך איסוף למטרות שימוש בחלקי צמח מיובשים.
את החומר הנאסף מומלץ לייבש במקום מוצל ומאוורר, ע"י תליית ענפים במהופך, או הפרדת עלים ופיזורם על גבי רשתות או בתוך מיכלי פלסטיק, כאשר מקפידים להפוך אותם מדי יום. הייבוש נמשך מספר ימים בהתאם לצמח. בתום הייבוש, מאחסנים את החומר הצמחי היבש בכלי זכוכית, מסמנים את שם הצמח ותאריך האיחסון על גבי הצנצנת. בצמחים מיובשים ניתן להשתמש בעונה בה הם אינם גדלים, להכין מהם תערובות ריח, או להכין אריזות מתנה לחברים.

צמחים שמתאימים למטרה זו:

• אזוב מצוי – "זעתר" (שפתניים), בן-שיח שלעליו ריח אופייני והם בעלי כושר חיטוי טוב. מייבשים על ידי תליית ענפים במהופך. העלים המיובשים משמשים להכנת תערובת ה"זעתר" האהובה, בתוספת עלים ממיני צמחים שפתניים אחרים שהוזכרו בכתבה, לפי בחירה, ביחד עם פירות אוג הבורסקאים – "סומאק", ושומשום.
  
  
• אזוביון רפואי – "לבנדר" (שפתניים), בן-שיח שאנו משתמשים בפרחיו הריחניים. פורח בעונה זו, ואם אוספים את גבעולי הפריחה בהגיעם לשיא הפריחה, זוכים למספר מחזורי פריחה במהלך הקיץ. אם יש צורך, גוזמים את ענפי העלוה גיזום לדילול, וגם אותם מייבשים. את גבעולי הפריחה תולים במהופך, מספר ענפים בכל אגודה. הפרחים משמשים להכנת שקיקי בד ריחניים להנחה בארון למטרות חיטוי – בעיקר מניעת עש, או גם להנחה על השידה למטרות בישום בלבד.
  
  
• דם המכבים האיטלקי – "עשב הקארי" (מורכבים), בן-שיח נמוך שלעליו ריח כשל תערובת קארי. זקוק לדילול במהלך הקיץ. מייבשים על-ידי תליית הענפים במהופך. העלים המיובשים משמשים בעיקר למתן טעם דמוי קארי לתבשילים או לשילוב בתערובות עלים ריחניות.
  
  
• הדס מצוי (הדסיים), שיח שלעליו ריח נעים, ובקיץ פורח בפריחה לבנה מרהיבה.
  מומלץ לגזמו לפני הפריחה לעיצוב ודילול. העלים המיובשים מתאימים בעיקר להכנת שקיקי ריח מחטאים (בשילוב עם עלי "לבנדר", למשל). צמח חסכן במים, ואין צורך להשקותו כמעט כליל.
  
  
• ליפיה לימונית – "לואיזה" (ורבניים), שיח בעל עלים הנושאים ריח לימוני עדין. גוזמים אותו בעיקר למטרות דילול, במהלך הקיץ. העלים המיובשים מתאימים לתערובות ריח, ועלים טריים או מיובשים להכנת חליטה מרעננת עדינה, ולמניעת התפתחות תאים סרטניים. צריכת המים של הצמח בינונית.
  
  
• לענה שיחנית – "שיבא" (מורכבים), שיח בעל עלים גזורים לאונות דקיקות בגוון מכסיף. נמצא בקיץ בצמיחה נמרצת, וגם נוטה להתקף ע"י כנימות, כך שמטרת הגיזום היא להרחיק ענפים נגועים ולדלל את הצמח. הצמח משמש בעיקר להכנת חליטה, שטעמה מר כלענה, אך היא יפה להמרצת פעילות הכבד והפרשת מיצי מרה.
  צמח חסכן במים.
  
  
• מרוה – רפואית או משולשת (שפתניים), שיח בעל עלים ריחניים. כאשר צמיחתו נמרצת בקיץ רצוי לדלל ולעצב. העלים משמשים לתיבול מאכלים ולהכנת חליטות מחטאות למערכת העיכול, הנשימה, ובעיקר לדלקות גרון, ועוד. המרוה המשולשת היא צמח חסכן במים, והמרוה הרפואית זקוקה להשקיה מעט יותר סדירה.
  
  
• ער אציל - "עלי דפנה" (עריים), שיח גדול בעל עלים גלדניים ריחניים. מומלץ לעצב ולדלל את השיח לפחות פעם אחת במהלך הקיץ. מפרידים את העלים מן הענפים שנגזמו, ומייבשים. ניתן להשתמש בעלים המיובשים (וגם הטריים) לתיבול מרקים ונזידי ירקות. כדאי להוסיף "עלי דפנה" מיובשים לארונות בהם מאחסנים מצרכי מזון יבשים כמו קיטניות, קמח, אורז וכו', כדי למנוע התפתחות תולעים, ולפזרם במקומות מועדים להופעת נמלים. הצמח חסכן במים וכמעט אין צורך להשקותו במהלך הקיץ.
  
  
• פלרגון חריף – "גרניום" (גרניים), שיח מסועף עם עלים גזורים ריחניים מאד. זקוק לדילול בקיץ. העלים המיובשים, וגם הפרחים, יכולים לשמש כחלק משקיקי ריח נעימים. הצמח חסכן במים.
  
  
• רוזמרין רפואי (שפתניים), שיח נמוך, מסועף מאד, יכול לשמש כצמח כיסוי, ויש צורך לדלל אותו מספר פעמים במהלך הקיץ. ניתן להשתמש בעלים המיובשים לתערובות ריח, לתיבול מאכלים, וגם להכנת חליטה שתשמש לשטיפת השיער, לחיזוק בסיסי השערות. לעלים סגולות רפואיות רבות, ויש להיות זהירים בשימוש בו בחליטה. הרוזמרין הוא צמח חסכן במים.

 להמשך קריאה על עצים לטעם ולמרפא