למרות הפוטנציאל הגדול הגלום במטפסים, השימוש הנוכחי בהם מוגבל ביותר, בעיקר בגלל ההיכרות עם המופעים המרשימים – ובמידת מה מרתיעים - של המטפסים הוותיקים. בכתבה זו, ובכתבות המשך שיבואו אחריה, ננסה לתקן רושם זה במגמה ברורה וחד-משמעית: תנו לנו מטפסים, שיטפסו השמיימה ויאלצו אותנו לזקוף ראש ולהביט מעלה.
כתב: דוד ערן, אדריכל נוף צילומים: נורית חרמון, דרור ניסן, דוד ערן
צמחי גן מטפסים
מהווים קבוצה מפוספסת בכלל הצמחיה בה אנו משתמשים לגינון. למרות הפוטנציאל החיובי הגדול הגלום בצמח שיכול לגדול לממדים גדולים, כמעט בלי לתפוס מקום על הקרקע, השימוש הנוכחי במטפסים מוגבל ביותר. הסיבה אינה נעוצה בעובדה שצמחים אלו אינם מוכרים למתכננים ולגננים - אולי להיפך. דווקא היכרות קודמת עם המופעים המרשימים – ובמידת מה מרתיעים - של המטפסים "הוותיקים" עשויה להסביר את ההימנעות הרחבה משילובם בהרכב הצמחי של הגן.
בכתבה זו נעמוד על תכונותיהם הבוטניות ודרישותיהם בגן, במגמה ברורה וחד-משמעית: תנו לנו מטפסים, שיטפסו השמיימה ויאלצו אותנו לזקוף ראש ולהביט מעלה.
מטפסים, מתרוממים ומשענות
ניתן להגדיר צמח מטפס כצמח שצורת גידולו הטבעית היא להתרומם אנכית, תןך שהוא נעזר באמצעים שונים לצמיחה אנכית זו. מוכרים מספר "אמצעי עזר" למטפסים:
קנוקנות - כמו אצל האורנית, הפסיפלורה (שעונית) והגפן.
התפתלות צימוח - כמו שצומחים טרכלוספרמון, קלרודנדרון, ויסטריה ויערה.
"כריות הדבקה"- כמו בגפנית.
"ציפורניים"- כמו בדוקסנתה.
בנוסף למטפסים ה"אמיתיים" יש קבוצה קרובה (באופן הצמיחה) של "מתרוממים"- אלה שיחים שיש להם שרביטים ארוכים וכשאלה מוצאים עץ או שיח גבוה או משהו דומה להישען עליו הם מתרוממים- אפילו עד 5 מטר בגובה. בקבוצה זו כלולים צמחים כמו עופרית הכף, דק-פרי הכף (טקומית הכף) ועוד.
כאן אנו מגיעים לנקודת התורפה - אם תרצו - של כל המטפסים: הם צריכים משענת! לכאורה עניין שולי: מה הבעיה למצוא משענת למטפס - עמוד, גדר, קירות מבנים וכמובן עצים שכנים. אלא שעניין המשענת הוא הגורם מספר אחד להימנעות משימוש נרחב במטפסים בגן.
ראשית, העניין הפיזי - המשענת צריכה להיות חזקה ויציבה ולתפקד כך לאורך שנים. אומנם בחלק מהמטפסים, צמיחתם בשנים הראשונות לחייהם איטית, אך ברבות הימים מגיעה צמיחתם לכלל יצירת מסה מרשימה וכבדה של ענפים ועלווה. המשענת צריכה להיות מסוגלת לשאת בעומס זה מבלי לקרוס, או להתעוות.
שנית, המשענת צריכה להיות חלק אינטגרלי מהשילוב של מטפס בגן. לעתים מופרד תכנון הצמחיה מתכנון הפיתוח הדומם של הגן. במצב זה, קורה שמאוחר מדי לשלב את ה"משענת" בתוכנית הפיתוח. לעתים מתנגד מתכנן הפיתוח לשילוב מטפסים בגן - התנגדות הנובעת מהיכרות או מניסיון קודם ושלילי איתם. אדריכלים רבים מתנגדים למטפסים שישענו, או אפילו יגעו, בקירות המבנה שתכננו.
עצים כמשענת אינם פתרון ישים, כי בשלב ההקמה של הגן עדיין העצים אינם מתאימים במידותיהם לצרכי המטפס. חמורה מכך היא אי-ההתאמה המובנית בצרכי הגידול של העץ והמטפס. העץ צריך אור ובדרך כלל גם קרינת שמש ישירה על נופו, לצורך ההטמעה והתפתחות תקינה של הנוף. המטפס, ככל שהוא יותר חזק, מכסה חלקים ניכרים מנוף העץ, נהנה בעצמו מקרינת השמש ומונע זאת מחלקי העץ, שמוסתרים על ידי הנוף הסבוך של המטפס. אם העץ בוגר וחזק כשהמטפס מגיע לשלב המזיק, הוא יכול פיזית לשאת אותו (לפחות למספר שנים קדימה), אך נוף העץ יתנוון ויתייבש מתחת לכסות המטפס ובהדרגה ייחלש העץ - לעתים עד שימות. ומי רוצה, או אפילו רק מוכן, שבשתילת מטפס ליד עץ בוגר ייגזר דינו של העץ למיתה טרם זמנו?
המסקנה המתבקשת מנושא המשענת ההכרחית, היא שיש לקבל הכרעה תכנונית מקיפה לנושא שילובם של מטפסים כבר בשלבי התכנון המוקדמים. זו אינה מסקנה או דרישה יוצאת דופן. בעצם, עקרונות תכנון הצמחיה בגן צריכים להתגבש בשלב התכנון המוקדם של הפרויקט, היות שבשלב זה מתגבשים גם עקרונות או עיקרי תכנון הפיתוח הדומם, השינויים הטופוגרפיים וכמובן האופי הכללי של הפרויקט. שילובם של מטפסים בצמחיית הגן אינו אמור להיות מעשה אחרון בהליכי התכנון - מעין מעשה שעיקרו "בוא נסתיר משהו לא כל כך יפה". דווקא בגלל מידותיהם של מטפסים, עם התבגרותם, נחוצה התייחסות תכנונית מוקדמת ויסודית לצירופם לנבחרת הצמחית של הגן.
לאורך ולרוחב
למטפסים מספר מופעים יחודיים
שאין לצמחים אחרים (אלא אם מושקעת בהם עבודה רבה באופן שוטף ורצוף). המופעים השכיחים למטפסים, לפי מינם, הם:
"קיר" ירוק ולעתים צבעוני. קיר זה הינו דק מאד בעוביו וקל יחסית לשמור אותו כך שנים רבות. דוגמאות: שעונית (פסיפלורה), פיקוס זוחל, גפנית.
"סכך" לסוכה, פרגולה, גג מחסן. דוגמאות: ויסטריה, עקולית.
עמוד/גליל ירוק ולעתים צבעוני. דוגמאות: טרכלוספרמון יסמיני, זני ורדים מטפסים.
רוב המטפסים יכולים לתת את המופע הרצוי בכל האופנים הנ"ל ואופי צמיחתם, למעשה, מותנה בסוג המשענת לה הם זוכים. גובה המשענת מכתיב, בקירוב, גם את גובהו המירבי של המטפס, שכן בהגיעו לראש המשענת נעצרת התרוממותו והמשך צמיחתו היא אופקית בעיקרה.
למרות הערה כללית זו יש מיני מטפסים שמופעם העדיף הוא אופקי. לדוגמה: ויסטריה - פריחתה המרהיבה תבוא לביטוי מרבי כשהיא מטפסת על סוכה או פרגולה (מצללה) ואשכולות פרחיה תלויים כלפי מטה מעל ראשי היושבים. לעומת זאת, יש מטפסים בעלי נטייה מובהקת לצמיחה והיצמדות לקיר. לדוגמה: גפנית מחומשת או משולשת הנצמדות לקיר באמצעות "כריות" ומופען המובהק הינו בכיסוי משטחי קירות.
תספורת, גילוח וצחצוח
בהכללה, דרישות הגידול של המטפסים צנועות, למעט - כאמור- יציבות וחוזק המשענת. שטח הקרקע הנדרש להם קטן ומטבעם הם נוטים לדאוג לעצמם במה שקשור למחזור הצמיחה והפריחה האופייניים לכל מין ומין.
שמירת "עוביו" של ה"קיר", שהמטפס יצר, חשובה על מנת להקטין סכנת היפרדות המטפס ממשענתו והפחתת סיכוני השתכנות מכרסמים מעצבנים, כגון חולדות, בנופו העבה של המטפס. הפעולה מתבצעת בגיזום ("תספורת") אנכי - פעולה שתעשה במיני הטפסים הסובטרופיים בדרך כלל באביב, לאחר שחלפה סכנת הקרה. במינים הפורחים בתחילת הקיץ תידחה ה"תספורת" לתום הפריחה, אך לפני ירידת הטמפרטוה בסתיו.
רוב המטפסים זקוקים לדישון רק בשנותיהם הראשונות. דרישות ההשקיה הקיצית משתנות לפי המין- יש מפונקים יותר ויש פחות. סביר שמטפס המכסה קיר/גדר בשטח 30-40 מ"ר ומעלה יצטרך תוספת השקיה קיצית - אם אינו מקבוצת חסכני-המים המובהקים.
שיטוט להמשך
בהתחשב בלחץ הפיתוח העירוני על "מלאי" שטחים הולך ופוחת, בולט הפוטנציאל הנופי-גנני של המטפסים, כאלמנטים צמחיים גדולים ובולטיםת הדורשים מעט מאד שטח - שהוא מה שהולך ואוזל לנו. כמו כן, צורת צמיחתם השונה במובהק מצמיחת כל טיפוסי צמחי הגן האחרים עשוייה להכניס לגן מופע ייחודי ומעניין ולמנוע את המראה השבלוני וחסר הייחוד של גנים רבים.
בכתבה זו, שהיא ראשונה בסדרת כתבות על מטפסים ומשוטטים, הבאנו דוגמאות מספר למופעים ושימושים אפשריים ויעילים במטפסים, להתרשמות הקוראים ועל מנת לגרות את תאבונם לקבוצת צמחים ייחודית זו.
בכתבות ההמשך נרחיב על מטפסים המתאימים לגינה הביתית, נדון ב"מטפסים על עצים בוגרים - שותפות בה רק צד אחד מרוויח", נסקור את המטפסים ה"משוטטים", ונקנח בכתבה על מטפסים נושאי פרי.
הערת אזהרה
נחזור שוב להזהיר: למספר מיני מטפסים יש עוצמת צמיחה חזקה ויכולת לחדור לחריצים ומרווחים בין הקירות לגג, לארגז הרוח ואף למשקופי חלונות ולגרום ברבות השנים נזקים של ממש. חלקם נצמדים לקירות בחוזקה וניסיון מאוחר יותר להסרתם מסתיים לא אחת גם בהסרת חלקי טיח וצבע.
במלים אחרות: דעו לפני מה ומי אתם עומדים, החמוד הזה עוד יפתיע!
להמשך קריאה על מטפסים רגועים לגינה