חלקה הראשון של כתבה זו עסק בחשיבות הגיזום ומטרותיו; ההבדל בגיזום בין עצים צעירים, בינוניים ובוגרים; ותיאור השיקולים העומדים בפני הגנן בעת גיזום עצים צעירים (צורת צימוח: צירית או מעוגלת, היות העץ מחטני או רחב-עלים, מידת נשירתו ומהירות צמיחתו).
כתבה: אביגיל הלר, ראש תחום הנדסת הצומח וגנים בוטנים
בעת גיזום עצים צעירים עומדים בפני הגנן שיקולים נוספים, ביניהם:
מין העץ
כבר ציינו בהקשר זה את מהירות הצמיחה של העץ. גורם נוסף בעל משמעות הינו מידת השבירות של העץ. ישנם מינים שעצתם רכה והם נוטים מטבעם להישבר יותר לדוגמא: בוקיצה נמוכה (אולמוס נמוך) אזדרכת מצויה או פלפלון בכות. עצים אלו נקפיד לעצב היטב כדי למנוע שברים עתידיים.
רגישות לפצעי גיזום
בעת הגיזום אנו יוצרים פצעים בעצים. דבר שמאפשר לנבגים (גופי ריבוי) של פטריות לחדור אל תוך העץ, לגרום לריקבון ובהמשך לשבר. ישנם עצים דוגמת מיני תות, חרוב מצוי או אלמוגן רחב-עלים שהינם רגישים במיוחד ליצירת פצעי גיזום ובהמשך ליצירת ריקבון. בעצים אלו נשתדל להמעיט ככל שניתן ביצירת פצעי גיזום גדולים ובאלו שכן נגזום, נקפיד שבעתיים על חתכים חלקים בעת הגיזום ועל מריחת משחת גיזום שתאטום את הפצע ואף תכיל פונגיצידים (חומרים כנגד פטריות).
זוויות חיבור של ענפים
לזווית בה מתחבר הענף לגזע או לבד המרכזי ממנו הוא יוצא יש משמעות מבחינת חוזק החיבור וכתוצאה מכך לגיזום הנדרש. בענפים המתחברים לגזע או לבד מרכזי בזווית רחבה/רדודה (קרובה ל- 90 מעלות) נוצר קשר חזר יותר הן בגלל המקום הנרחב שמתאפשר ליצירת החיבור (עיצה* שנמשכת) והן בגלל שמתפתח מנגנון של יצירת עיצה מיוחדת הנקראת עצת תגובה שתפקידה להרים את הענף, שעלול להתכופף מכובדו.
בענפים שזווית החיבור שלהם לגזע או לבד מרכזי חדה יחסית (ארבעים וחמש מעלות ומטה) יש קושי ביצירת קשר רציף והם צפויים בעתיד להישבר יותר.
גורם נוסף לכך שענפים אלו צפויים בעתיד להישבר יותר מענפים שזוויתם רחבה הינו כיוון צמיחתם שהינו קוטבי (אנכי). דבר שמאפשר התפתחות רבה יותר והתחרות עם הענף, שבו נבחר כמוביל (ראו בהמשך).
אי לכך, נעדיף בעת הגיזום להשאיר ענפים שזוויתם רחבה ולנטרל ענפים שזוויתם חדה.
שיטות גיזום שונות
לפני שאחל בפירוט הגישות לעיצוב עצים צעירים, בינוניים או בוגרים אפרט תחילה מושגים בסיסיים בגיזום עצים:
דילול/פיסוג הינו חיתוך הענף עד לבסיסו, כלומר עד למקום בו הוא מתחבר לגזע או לבד מרכזי. בפעולה זו אנו מסירים את הענף לגמרי.
הסחה הינה שינוי כיוון הצמיחה של ענף מסוים באמצעות חיתוכו על יד ענף משנה, שמתפצל ממנו.
הקצרה הינה חיתוך הענף במקום אקראי, כל שהוא, במטרה לעצור את הצימוח שלו. כדי לבלום צימוח של ענף באופן משמעותי יש לקצרו לפחות בחצי או שני שליש מאורכו. לרוב כתוצאה מהקצרה פורצים ענפים רבים חדשים סמוך לפצע החיתוך. ההקצרה משמשת בעיקר לדיכוי ענ פים שישמשו בעץ באופן זמני עד להסרתם
קיטום הינו למעשה הקצרה של החלק העשבוני של הענף ומקפדת למעשה את ראשו. הקיטום לרוב אינו יעיל בדיכוי הענף.
גירדום הינו למעשה הקצרה של הגזע/ים הראשי/ים של העץ, נעשה בחלקיו המעוצים ולרוב אינו מומלץ.
עיצוב העץ הצעיר
לאחר שבחנו את מאפייני העץ, נתחיל בעיצובו. כאמור אנו נוהגים לעצב עצים שנופם בבגרות הינו מעוגל והכלל הוא ליצור עץ על פי מודל של ענף ראשי מוביל ממנו מתפצלים ענפים בזווית רחבה לכל הכיוונים. ענפים אלו צריכים להיות במרחקים של 0.6 מ' (בעצים קטנים) עד ל 1.2 מ' ויותר(בעצים גדולים). מרווח זה נדרש כדי שלא ייווצר חיכוך בין ענפים קרובים ואפשרות לשבר עתידי.
גובה הענף הראשון של העץ תלוי לרוב במיקום ובמרחב שיש לעץ. המינימום הנדרש הינו מעל גובה ממוצע של מרבית האנשים כלומר לפחות 1.9 מ' (ויש שיאמרו אף 2.2 מ').
במידה והעץ מצוי ברחוב או שדרה - סמוך לכביש, נאפשר את התפתחותם של הענפים הראשונים בכיוון מנוגד או שונה לזה של הכביש, זאת כדי למנוע פגיעה בענף זה על ידי רכבים גבוהים (משאיות ואוטובוסים). בעצים השוכנים בתוך ערוגה רחבה המצויה בגן ניתן להותיר אף ענפים נמוכים יותר מ 1.9 מ'.
כאשר ישנם מיני עצים כגון כליל החורש שגזעיהם עלולים להתקף על ידי מזיקים וישנו מרחב לצמיחה כדאי להותיר יותר מגזע אחד כדי לאפשר הישרדות במידה ואחד הגזעים ייתקף בעתיד.
למעשה העיצוב מתבצע לרוב עד לגובה של 3-4 מ' ומאפשר לנו לבחור את הענף המוביל שמהווה המשך טבעי לגזע, וכן שניים עד ארבעה ענפי שלד ראשונים, אותם נותיר כפי שהם, או שנגזום קלות.
ענפים נוספים המצויים סמוך ועל יד ענפי השלד שאותם בחרנו, יגזמו במטרה לדכאם, בשלב ראשון יבוצעו בהם, בעיקר גיזומי הקצרה או הסחה. כאמור גיזום זה יגרום לדיכויים וימנע מהם להתחרות בענפים שאותם בחרנו לשמש כענפים השלד של העץ. יחד עם זאת ההקצרה תאפשר צמיחת עלים על הענפים המדוכאים והמשך הטמעה ויצירת סוכרים על ידם. אלה ישמשו מזון שיאפשר את התפתחות הגזע והענפים הנוספים. העלים הללו אף מגינים על הגזע מפני פגיעות שמש . בהמשך (לאחר שנה ואף יותר) ידוללו ענפים זמניים אלו עד לבסיסם.
שיקול נוסף ביצירת ענפים זמניים על ידי הקצרה והסחה ובהמשך דילול, הוא מניעה של פצעי גיזום גדולים על גבי הגזע או הבדים הראשיים. הענפים המדוכאים יתפתחו במידה מועטה, וכאשר ידוללו לבסוף, יהיה קוטר בסיסם ופצעי הגיזום שייווצרו כתוצאה מכך קטנים ביחס לגזע או לבד המרכזי, שימשיכו להתעבות במידה ניכרת.
כאמור, יש להעדיף כענפי שלד, ענפים, שזוויתם רחבה ככל האפשר. יש לתת תשומת לב מיוחדת בעצים כגון שלטית מקומטת בהם מספר ענפים נוטים לצאת מאותה נקודה (צימוח בדורים). יש לבחור ענף אחד, ולדכא את שאר הענפים בדור.
כפי שצוין, הגיזום יתבצע בעונה המיטבית המתאימה לעץ, כאשר אין לגזום בימים בהם מזג האוויר קיצוני (שרב או קור). יש להקפיד, שלא לגזום יותר משליש הנוף והעלווה, שכן הגיזום הינו תהליך טראומטי לעץ, וקשה לו להתאושש ממנו. גיזום חריף יגרום לדיכוי חזק של הצימוח והתפתחות העץ.
גיזום עצים בינוניים
עץ בינוני כבר דורש התייחסות ומיומנות שונה. לרוב כבר מאוחר לעצב את העץ, והגיזום יתמקד בהפחתת סיכונים עתידיים ובסניטציה.
הגוזם יטפח את הענפים העיקרים, שהוא מעוניין בהתפתחותם, וינסה להחליש את הצמיחה של ענפים אחרים, שאינם מהותיים למבנה העץ. הדבר יעשה בעיקר על ידי גיזומי הסחה לענפי משנה היוצאים מהענפים הפחות רצוים, הקצרות לא משמעותיות (כחמישית עד רבע מאורך הענף) ובהסרת ענפוני משנה, שעלולים להכביד על המשקל. יאותרו ענפים המתחככים אחד בשני, ויוסרו ענפים דקים וענפונים הגדלים בצפיפות ואינם מאפשרים התפתחות של ענפים שכנים ומעבר רוח. כמובן שיוסרו גם ענפים שבורים או חולים.
סיכום
בחלק זה של הכתבה נדונו שיקולים בגיזום כגון מין העץ, זוויות החיבור של ענפיו ורגישותו לפצעי גיזום. הוסברו מושגים בסיסיים בגיזום (דילול, הסחה, הקצרה, קיטום וגירדום) ופורטה הגישה לגיזום עצים צעירים ובינוניים. בחלק הבא של המאמר אעסוק בגיזום עצים בוגרים עם כל המורכבות שכרוכה בדבר.
להמשך קריאה על עקרונות גיזום עצים בוגרים