עקרונות הפרופורציה, שנוסחו כבר בידי היוונים, מלווים אותנו בכל תחומי החיים, גם אם לעתים אנחנו לא מודעים אליהם. עקרונות אלא תקפים גם בתכנון הגינה, כיצד ליצור סביבה נוחה ומזמינה לשהות בה:
בתכנון גינה, כמו בכל תכנון סביבת מגורים, אנחנו רוצים ליצור אזור מגורים מזמין שיגרום לנו להרגיש בנוח. לפעמים אנחנו מגיעים למקום שמשדר לנו אנרגיות טובות ואנחנו אפילו לא יודעים מדוע. לדעתי חלק חשוב מהעניין הוא נושא הפרופורציות. הגודל היחסי שלנו ביחס לסביבה הוא משמעותי ליצירת תחושת נוחות.
בגינה גדולה נרצה ליצור חדרים מוגדרים לפעילות שונות, שביניהם שבילים נסתרים המעוררים סקרנות ומזמינים לטיול. נרצה לחשוף את הנוף בחלק מהמבטים ולחסום אותו במקומות אחרים. התחושה של משהו גדול מאתנו יוצרת תחושת התפעלות מול נוף עוצר נשימה. לעתים, אנו עלולים להרגיש ש"הולכים לאיבוד" במגרש של נחלה אין סופית.
.jpg)
המצב שונה לגמרי במגרשים קטנים בהם אנו רוצים לייצר תחושה של משהו גדול ממה שהוא באמת. פה נרצה לפתוח את המבט כמה שאפשר, ליצור כמה כיווני הסתכלות, נמעיט בחומרים כדי לא לבלבל את העין, ניצור המשכיות בין הבית לחצר כדי להגדיל בתחושה את הבית החוצה ואת החוץ פנימה לתוך הבית.
עוד בימי יוון העתיקה הבינו את חשיבות הפרופורציות בתחומי האמנות השונים ובכללם האדריכלות. המתמטיקאים שחקרו את העולם ושאפו להבין את הסדר האלוהי על ידי משוואות מתמטיות, ייחסו לפרופורציות משמעות מיסטית. היוונים הרבו להשתמש ביחס הזהב המכונה גם ריבוע הזהב, המסומן גם באות הרומית פי , אותו מספר קבוע 1.618 בקירוב המתאר את היחס בין צלעות המלבן. על פי תפיסת היוונים, שיקפו הפרופורציות באדריכלות בפיסול ובאמנות את הסדר הקוסמי. שאיפתם היתה להגיע לכללים נצחיים של פרופורציות באמצעות איזון בין אנכי לאופקי, בין איברים נישאים לאיברים תומכים, ובין חלקים שונים באותו איבר אדריכלי.
ויטרוביוס בספרו "על אודות האדריכלות בעשרה ספרים", מציג פרופורציות בין אברי הגוף השונים. על פיו פני האדם, מהסנטר ועד שורשי השיער, שווים באורכם לעשירית גובהו, כף יד פתוחה מהפרק ועד קצה האמה מהווה גם היא עשירית מגובהו הכולל של האדם. באותו האופן יש פרופורציות דומות בין יתר האיברים. ויטרוביוס ממשיך ומציין שכפי שחייב להיות איזון בין איברי האדם, חייב להיות איזון בין חלקי המקדש ובין המכלול שלו (הילה ברלינר http://archhistory.blogspot.co.il/)
חוקי הפרופורציות האלו ממשיכים ללוות אותנו היום בכל תחומי החיים גם אם אנחנו לא מודעים להם. החל מגודל כרטיס האשראי הבנקאי, גודל דף A4 או גודל מכשיר הטלפון החכם שלנו. חוקים אלה חלים באדריכלות בכלל ובתכנון חללי מגורים חיצוניים או פנימיים, גם אם אנחנו לא מודעים להם אלא באינטואיציה בלבד. מה שנקבע כיפה, הרמוני נוח או כל כינוי אחר, כשנבדוק לעומק נראה שיחסי הפרופורציה פועלים עליו. כך גם בבחירת האלמנטים השונים שלנו בעיצוב הגן. מגודל משטח הריצוף בפרגולת היציאה מהסלון – לרוב במידות 3 מטר רוחב ו-5 מטר אורך או בהתאמה 4 מטר רוחב ו-6 מטר אורך, או גודל שולחן האוכל שאורכו 1.50 מטר ורוחבו 90 סנטימטר. לפי אותם כללים, אם מגדילים אורך משטח צריך להגדיל בהתאמה גם את רוחבו.
לאחרונה, עם עליית הפופולריות של התקנת בריכת שחיה בחצר, עולה תמיד התלבטות על גודל הבריכה. שהרי אם משלמים כבר כסף רב על רישוי, תכנון והתקנת בריכה, אז שתהיה גדולה ככל שאפשר. אבל חשוב לשמור על הפרופורציות בין גודל הבריכה לגודל החצר והמשטחים שמסביבה, שהרי אנחנו לא רוצים ליצור בבית אווירה של מרכז ספורט אלא לקבל מתחם נעם ומהנה למגוון פעילויות לאורך כל השנה.
לפעמים שטח המגרש או צורתו מכתיבים גדלים שאינם מסתדרים עם הפרופורציות הנוחות, כמו למשל שביל ארוך מהרחוב עד לכניסה לבית, מראה היוצר הרגשה לא נעימה של מסדרון. כמתכננת, תמיד אשאף לתקן את המראה על ידי משחק עם רוחב השביל בצורה משתנה המבלבלת את העין או יצירת שביל מתעגל, ולא בקו ישר.
בדומה לכך, אם גודל משטח ישיבה אינו מסתדר עם עקרונות הפרופורציה או משאיר רצועת גינון צרה וארוכה, אעדיף להגדיל את שטח הריצוף ולשלב לתוכו את הצמחיה, ובכך לטשטש את הגבולות לעין שלנו.
הפרופורציות באות לידי ביטוי גם בבחירת הצמחים, במיוחד בעצים. אנחנו צריכים לדעת את פוטנציאל גודל העץ בבגרותו, רוחבו וגובהו. עץ גדול בחזית מגרש קטן מסתיר את הבית, מונע מאור טבעי להיכנס אליו ומגמד אותו. לעומת זאת, אותו עץ גדול במגרש גדול נפלא להצללה, יכול ליצור מיסוך, ומהווה נקודת עניין עם פינת ישיבה מזמינה מתחתיו.
לעתים אני נתקלת בלקוחות שמבקשים להכניס לגינתם רשימה אין סופית של פרטים לפעילות שונות: החל מטרמפולינה, דרך מגרש כדורסל, שולחן ביליארד ו/או טניס שולחן, ג'קוזי, בריכה, מטבח חיצוני, וכלה בפינת ישיבה סביב שולחן אוכל או סלון חוץ. ויש גם כאלה המבקשים רשימה ארוכה של עצי פרי ונוי, קטנים וגדולים. במגרש גדול אין בעיה, להיפך, ככל שיש יותר פונקציות הגינה תהיה יותר שימושית, אבל בגינה עם מגבלות של שטח תפקידו של המתכנן לא להעמיס יותר מדי, תוך ניסיון כמובן להגשים כמה שיותר משאלות ובקשות של בעלי הבית. פתרון אפשרי למשל, הוא ויתור על משטח הדשא כך שיש מקום רב יותר לצמחיה מגוונת וליצירת פינות חמד.
לסיכום, לא משנה עם אנחנו פועלים מתוך גישה של מערכת פרופורציות מתמטיות או מתוך גישה אינטואיטיבית ליצירת הרמוניה חזותית, ובלבד שנרגיש בנוח בסביבתנו. שננצל את אזור המגורים החיצוני שלנו להגדלת מרחב המחייה ונהיה פעילים בגינה: נארח, נקרא ספר או נשתכשך בבריכה. עם הגינה מזמינה - הרווחנו.
להמשך קריאה על הקמת גינה אורבנית