תכנון גן בחורשה תל אביבית

כתבה: חווי ליבנה, אדריכלית נוף

צילומים: משרד 1:1 אדריכלות נוף

כשנקראתי לסגנית מנהל אגף שפ"ע בתל אביב והיא סיפרה לי שאנחנו מתבקשים לתכנן את חורשת ט"ו בשבט האחרונה בעיר, אשר ברחוב ויצמן, שמחתי היתה כפולה. ראשית, היתה לי היכרות אישית עם המקום, ותמיד מצאתי את חורשת המכנפים הזאת, כמקום מיוחד ומלא קסם.

בנוסף, היתה לי חיבה עמוקה לרעיון חורשות ט"ו בשבט. בשנות השבעים והשמונים היה מנהג בעיר תל אביב להוציא בט"ו בשבט את ילדי בתי הספר והגנים לטעת עצים בשטחים ריקים שייעודם ביעוד שצ"פ בט"ו בשבט. לימים העצים הללו גדלו והיוו שלד מעולה לגנים העתידיים.

בימים אלה, כשנושא האקלים שוב עולה ועימו תחזיות קודרות לעתיד האקלים המקומי, אני חוזרת וחושבת לעצמי כמה לא השכלנו לטעת מספיק עצים, ובטח שלא מקומיים, בארצנו המתייבשת, וכמה חשוב שזה יהפוך לחלק מהד.נ.א המקומי.. אבל זה כבר ענין לכתבה נפרדת.

הגן המדובר, גן משה כהן, על בסיס החורשה הקיימת, ביקש מיומו הראשון להיות גן אחר. היות ומעבר לכביש, ישנו גן שכונתי קלאסי, עם מדשאה, מתקני משחק ומפרשי צל, קבלנו הרשאה, אפילו תמיכה, מהעירייה, לתכנן גן שונה. מהרגע הראשון היה לנו רצון להפגיש את הילדים עם חוויות שמאפיינות גנים ותיקים - ריבוי שטחים 'לא מטופלים' או ללא הגדרה פרוגרמטית ברורה המאפשרים חוויה של גילוי והפתעה. המעשה הזה התרחש מתוך נקיטת עמדה ביקורתית כלפינו, כחברה הדואגת לייצר בגנים שימושים ומהלכים חד -משמעיים, המאפשרים לשלוט בביטחון ובבטיחות הילדים, אך גוזלים מהם את האפשרות הבסיסית לטעות, לגלות, לנסות, למעוד.

לביצוע הגן הקצתה העירייה קבלן יחיד במינו, מותאם באופן מושלם לרוח הגן... דייקן, אכפתי, שהלב והנשמה שלו, הם חלק בלתי נפרד מהגן המתהווה. וכמו פעם, כשהתהליך והדרך היו חשובים לא פחות מהתוצאה, צעדנו ביחד, מנסים, טועים, מקבלים החלטות ומתקנים, צעד -צעד, עד שנהיה גן.
הגן כהן היה ונשאר בבסיסו גן מעבר, משופע בקיצורי דרך, משכונת המגורים שבעורף הגן אל עבר רחוב ויצמן. קיצורי דרך, נקשרו אצלנו בתודעה לילדות של פעם, כשהמרחב בין המבנים היה פרוץ יחסית ואפשר קיצורי דרך, אשר היו ידועים ל'מקומיים' יודעי סוד בלבד. השבילים המחודשים עשויים כולם מאבני ריצוף ותיקות מאד, שפעם איפיינו את כל העיר ונעלמו כמעט לחלוטין, אשר פורקו מהרחוב הסמוך, נשברו לחלקים ורוצפו בהתאמה מדוקדקת, לכדי משטחים שלמים. על גבי הריצוף מופיע טקסט שרוסס על ידינו, המסביר את מקור חומר הריצוף, כדי להנכיח את פעולת השימוש החוזר למשתמשי הגן.

בהיקף כל השטח נשתלו צמחי תרבות דמויי בר, משולבים בצמחיית בר טבעית. כך נשאר שלד צמחי בכל העונות, וצמחי הבר מופיעים ונעלמים בהתאם למחזור עונות השנה. הדבר מאפשר חשיפה של הילדים לחוויה של השתנות עונתית. בנוסף מוקמו במקום תיבות קינון, במטרה לעודד התפתחות של טבע עירוני בגן, ומפגש קרוב עם ציפורים מקומיות ועם מחזור חייהן: קינון והטלה, בקיעת גוזלים ועזיבת הקן.
בחזית הגן משוכה גבוהה של פיטוספורום, המבודדת את הגן מהרחוב. מצד אחד, חלק מאיכותו וקסמו של המרחב נולד כתוצאה מההפרדה הזאת, מצד שני, הגן אינו חשוף כלל לעוברים והשבים ברחוב ונסתר מעיניהם ומידיעתם. הפתרון שבחרנו היה פתיחת חורי הצצה, המאפשרים מבט אל הגן ואשר בשל גודלם, הולידו שימושים נוספים, בלתי צפויים.

לאזור שבחזית הגן, קראנו המבואה ושמרנו אותו כפי שהוא, אזור מוצל המאפשר ישיבה במרחק מה משאון הגן. התוספת המשמעותית שלנו למרחב, היתה שולחן פיקניק ארוך במיוחד, אשר מיומו הראשון אסף סביבו מגוון משתמשים: חבורות בני נוער, מבוגרים, אמהות וילדים ואירח ימי הולדת על בסיס קבוע.
מעבר למבואה נמצא המרחב המרכזי, המכיל מתקני משחק מעץ רובינה טבעי למגוון גילאים. האזור מוצל על ידי העצים הוותיקים, כפי שהיה נהוג בעבר, ובאזור אחד, נעדר צל, הוספנו פרגולה, מחומרים טבעיים, ברוח המקום. יתרת השטח שאינו מרוצף , מגונן, או מכוסה בגומי בגוון תואם אדמה הושאר כפי שהיה במקור, חורשת ט"ו בשבט ענפה, נטועה באדמה חשופה, מלאת קסם.

להמשך קריאה על פארק קק"ל בנצרת עילית