תכנון צמחייה בגינה, עקרון הנדנדה

שתילת צמחים ממינים שונים בסמוך זה לזה, שהאחד עולה ופורח בעת שהשני נמצא בשפל, ולהיפך, פותרת את בעיית ה"חורים" הנוצרים בגינה בעונות מסוימות. כדאי שתכירו את עקרון הנדנדה.

כתבה וצילמה: נורית חרמון

תארו לכם ערוגה שבה נשתלו בחדווה שתיל אחד או כמה שתילים של קוציץ רך. עם בוא הסתיו הולכים העלים וגדלים, לובשים צבע ירוק רענן נהדר, ובאביב עולים מתוך שושנת העלים תפרחות גבוהות בצבע סגול ולבן – תאווה לעיניים.

הקוציץ מתאים מאוד לגדול בהצללה ממש, עוד בונוס לצמח הנפלא הזה. אבל לא לעולם חוסן. עם בוא הקיץ, התפרחות מתייבשות והעלים הגדולים מצהיבים עד שהצמח נעלם לחלוטין.
וכך נותרים אנו עם "חור" שנפער בערוגה עד לסתיו הבא, שבו יתחילו עלי הקוציץ להציץ שוב מן הקרקע.
בגינה מתוכננת היטב, "חורים" כאלו אינם רצויים ויוצרים בעיה ויזואלית אמיתית. עכשיו שוו בנפשכם גוש גדול של הגיאופיט הברנתוס חסון. לקראת סוף הקיץ, או אף מוקדם יותר אם משקים אותו כהוגן, עולים מן הבצלים פרחים ורודים בצורת חצוצרות שליופיין שרתי כבר שיר תהילה בכתבה אחרת בגן ונוף (ראה גיליון ינו'-פבר' 2008) ). הפריחה של ההברנתוס, הגדל בגושים, מדהימה בעוצמתה וביופייה אבל, שוב, הפרחים נעלמים בתוך זמן קצר והעלים הירוקים, העולים אחריהם, לא מחזיקים מעמד כל השנה ולאט לאט נעלמים לקראת החורף.
די לפתור את הבעיה שיוצר השימוש בצמחים שנעלמים מפני הקרקע באחת מעונות השנה (חורף או קיץ), בין שהם עשבוניים או גיאופיטים, או בצמחים שהמראה שלהם אינו יפה בעונה מסוימת,

יכול המתכנן לנקוט באחת משתי דרכים:

1. שתילת צמח שהמופע היפה שלו הוא דווקא באותה עונה שבה הצמח שלידו נעלם. כלומר, צמח אחד מחליף את הצמח האחר.
2. שתילת צמח שהוא במיטבו דווקא בעונה שבה השיח או העץ שלידו עומדים בשלכת. 

שתילת הצמח הפורח בדיוק כאשר העץ או השיח רדומים או סתם לא נראים במיטבם יכולה לפצות על מראה עצוב בעונה מסוימת.

שתי הדרכים שצוינו למעלה מדגימות את עקרון הנדנדה: בעוד שבעונה אחת צמח אחד עולה ומתפתח, הצמח השני מאבד את מראהו היפה או נעלם, בעונה השנייה קורה בדיוק ההפך. והרי לכם תנועת נדנדה מובהקת - זה עולה וזה יורד. לכאורה אין קל מלהבין את הבעיה ואת פתרונה אך למצוא פתרונות נאותים בפועל – זה כבר עניין לא פשוט, כפי שיודע כל מי ששולח ידו בתכנון גינה.

הסיבוך נובע מכך שיש להתחשב בשני סוגי גורמים:

1. בתנאי הגידול של צמד הצמחים. שניהם צריכים להתאים לאותם תנאי אור והשקיה. העניין נעשה עוד יותר מורכב כאשר צמח אחד מתוך הצמד או שניהם הם גיאופיטים, כי אז צריך לוודא שהגיאופיט שנעלם אינו סובל מהשקיה בעונה שבה הוא רדום (הבצלים והפקעות עלולים לסבול מריקבון כתוצאה מעודף מים בתקופה שבה הם רדומים). מלאכת החיבור בין הצמחים נעשית מורכבת עוד יותר כאשר נוכחים לדעת שתקופת המעבר מצמח אחד למשנהו תובעת לעתים מחיר מסוים המתבטא במופע לא מושלם שאינו מתאים לכולם. כמו כן, יש להכיר את הצמחים היטב כדי להימנע מגיזום של הצמח ה"יורד" מוקדם מדי לטובת הצמח ה"עולה". בצמחי בצל ופקעת, למשל, חשוב להשאיר את העלים שיתייבשו ורק אז לסלקם.
   
   
2. בהתאמה האסתטית בין הצורה הכללית של הצימוח, הגובה של הצמחים, צורת העלים, המרקם שלהם ואף הצבע של הפרחים או העלים.
   הצעות לצמדי צמחים על הצורך למצוא תחליף לצמחים שנעלמים לחצי שנה או שהמראה שלהם נפגם משהו שמעתי לראשונה מאדריכל ישראל דרורי באחת מהרצאותיו עוד לפני שנים רבות. בינתיים גיליתי את הפן המעשי של הבעיה והתנסיתי בפתרונות שונים. בשיחה שנערכה לאחרונה ביני ובין דרורי הגענו למסקנה, שכיוון שמציאת צמדים מוצלחים כאלו איננה מן המשימות הקלות, כדאי לייצר רשימה כזו של אפשרויות ולשמור אותה לשעת הצורך. לכן, אתחיל כאן בתקווה שעוד מתכננים יוסיפו כהנה וכהנה, ואולי אפילו ייאותו להתחלק בפתרונותיהם עם שאר קוראי גן ונוף

1. קוציץ רך וקליקרפה אמריקנית. כשהקוציץ בשיאו הקליקרפה עומדת בשלכת, ולמי שמקדים לגזום אותה נמוך מדי היא גם מאבדת מגובהה ומנפחה. כאשר הקוציץ מתחיל להצהיב ולהתייבש, בדיוק אז הקליקרפה עוטה את אשכולות הפרי הסגולים המבהיקים שלה ומושכת, כמובן, את כל תשומת הלב. חשוב לזכור שהקוציץ אינו יכול לעמוד בשמש ישירה, במיוחד לא באזורים החמים, ולכן הצמד הזה יתפקד היטב בהצללה חלקית.

2. פלומריה ריחנית וקניפהופיה/חצב/כסתמנתה אתיופית או כל גיאופיט גבוה אחר. יצדק מי שיטען שפלומריה בוגרת יפה ופיסולית גם ללא פיצוי של צמח נוסף לעונת החורף (הפיצוי מיוצג כאן על ידי הקניפהופיה ודומותיה) אך מי שאינו מסתפק בשלד הפיסולי שלה יידרש לצמח שנראה במיטבו בחורף.

3. עדעד עצי ובָּרוֹד ממולען (היפואסטס) בהצללה חלקית. העדעד לא נעלם בקיץ אך מראהו מסכן למדי והוא זקוק בהחלט לברוד שישפר את מראה הערוגה, אם לא יגנוב ממנו ממש את תשומת הלב.. ואכן, זה בדיוק מה שקורה בסתיו – הברוד עולה ופורח ומסיט אליו את כל המבטים. שימו לב, במישור החוף הברוד לא נעלם כמו באזורים קרים יותר אלא נגזם בסוף הפריחה נמוך מאוד ומתחיל להתחדש מיד.
4. תגית כרתית וזיפנוצה ארגמנית. התגית הכרתית, החדשה יחסית בארץ, יפה יותר באזורים שלרגלי ההרים ובהרים ונראית יפה במיוחד בחורף ובאביב. בקיץ, לעומת זאת, המראה שלה פחות יפה. מקצב החיים של הזיפנוצה בדיוק הפוך - בחודשי החורף הוא סובל מן הקור אך בקיץ ובסתיו הוא חגיגי ביותר.
5. כידונן תלת-פסי 'צהוב שוליים' עם פעמוני הפיה או עם חמציץ ורוד בהצללה חלקית. הכידונן אמנם לא נעלם אך בחורף מראהו נפגע, אפילו במישור החוף, וחייבים להסב את תשומת הלב מעליו הפגועים לצמח אטרקטיבי יותר. פעמוני הפיה הוא צמח יפהפה ועדין מאוד ויוצר ניגוד גמור לעלי הכידונן הבשרניים והגדולים.
6. חמציץ ורוד (המין הטוב והוותיק) וחמציץ משולש. חמציצים כידוע מתחלקים לפורחי חורף ולפורחי קיץ כשהרוב הם פורחי חורף דווקא. כדי להימנע ממצב שבו ערוגת חמציץ ורוד, למשל, היא ריקה וערירית בקיץ, כדאי לשתול ליד החמציץ הוורוד את החמציץ המשולש (בעל העלים הסגולים) אשר פורח דווקא בקיץ. שימו לב - חשוב לשתול את שני החמציצים מלכתחילה כי החמציצים נוטים ליצור מרבד של בצלצולים שאחרי עונה או שנתיים קשה למצוא לידם קרקע חופשית לשתילה.
7. חלבלוב דמוי קוטינוס וזני היפאסטרום שונים. ישנו מין של היפאסטרום הנקרא פפיליו, שפרחיו ניחנים בפסים סגולים. אלה מחליפים להפליא את הסגול-בורדו של עלי החלבלוב כאשר הוא עומד בשלכת (המין פפיליו מקדים לפרוח בפברואר/מרץ). אבל גם זנים עם פרח אדום או לבן או מפוספס בורוד-לבן יצלחו באותה מידה. אגב, השילוב בין בורדו-סגול לאדום בגינה הוא יפה ומעניין ויוצר אפקט חם אף על פי שב"חיים הרגילים" איננו נוטים לצרף שני צבעים אלו. לאנשי ההר שבינינו אני מציעה שילוב בין ברברית יוליאן לבין גיאופיטים של חורף כמו כלניות, נרקיסים או נוריות או נוריות.

8. בת-עופרית שעירה ובן-חצב יקינתוני. הבת-עופרית, הגדלה בהצללה חלקית, היא שיח שמראהו בחורף עצוב למדי ולכן כדאי לשתול לידו גיאופיטים אשר יפצו על מראה זה. כיוון שפרחיה של הבת-עופרית כחולים, אני מציעה לשתול גיאופיטים עם פרחים כחולים המסוגלים לפרוח בהצללה חלקית, למשל בן-חצב יקינתוני או בן-חצב סוככי.
9. אוזן-הדוב הוא צמח רב שנתי הנראה במיטבו בחורף דווקא. משום כך הגיוני לפצות על מראהו הקיצי המסכן למדי על ידי הטמנת קבוצות גיאופיטים של קיץ (טולבגיה ורודה) או שתילה של צמח שהקיץ (המוקדם לפחות) היא עונתו היפה כמו ורבנה ארגנטינית, או שלל צמחים הפורחים בסתיו, כגון טולבגיה ריחנית (פריחה ורודה), אמריליס יפהפה (פריחה ורודה) או רודופיאלה מנוצה (עם פריחה אדומה כיין).

10. ארקתוטקה משוננת (או בשמה הישן ארקטותקת ציפורני החתול) ודיכונדרה כסופה. זהו צמד צמחי כיסוי נמוכים – הארקתוטקה היא צמח של חורף הנעלמת בקיץ ואילו הדיכונדרה היא צמח של קיץ הנעלם בחורף. בשימוש בצמד זה יש לשים לב שהן הצבע הירוק בחורף והן הצבע הכסוף בקיץ מתאימים להרכב הצמחים בערוגה. למעשה, כל הצמחים הנשירים ייהנו משילוב עם גיאופיטים אשר עולים בתקופת החורף. 

דוגמה מצוינת לכך אפשר לראות בגן הבוטני בירושלים. כאשר האלונים הנשירים או עצי הדולב עומדים בשלכת, בוקעים מן האדמה שלמרגלותיהם בחודשי החורף חלמוניות, נרקיסים, רקפות וסיפנים, בעוד באביב יש שפע של תורמוסים וצמחי בן-חצב. עם נבילתם של אחרוני התורמוסים והבן-חצב מתחילים העצים ללבלב ותנועת הנדנדה נמשכת. הרקפת היא צמח נדנדה מוצלח במיוחד מפני שהיא פורחת תקופה ארוכה יחסית ועד שהיא מסיימת את פריחתה השיח או העץ הנשיר שלרגליו היא שתולה מתחיל להתעורר. 

באזורים קרים יותר אפשר להשתמש בעריוני צהוב, בבולבינלה, בעריר ובעוד גיאופיטים גבוהי קומה. עם כל זאת, כדאי להתנסות עם צמדים ספציפיים שההתאמה ביניהם מוצלחת במיוחד. כל הצמדים הנזכרים כאן מביאים בחשבון את מגבלות האור וההשקיה של הצמחים וכן את מידת רגישותם של בצלי הגיאופיטים להשקיה בעונת התרדמה. חשוב לזכור, כי בשילוב של צמחים עם גיאופיטים יש להקפיד ככל האפשר על ערוגה מנוקזת היטב.

 להמשך קריאה על הצללה בגינה