כתב: דוד ערן
המחסור ההולך וגובר במים אינו תוצאה של עונת גשמים שחונה אחת או יותר. המחסור נובע מהעובדה שלאורך שנים ניצול משאבי המים, לשימושים השונים של האוכלוסיה, גדול ממה שהטבע העמיד לרשותנו. את הפער בין הצריכה למצאי אנו מנסים לכסות בצעדים כגון: שאיבת יתר מהכנרת, שאיבת יתר מהאקוויפרים, איגום מי-שטפונות ושימוש במים אלה לחקלאות, השבת מי-ביוב להשקיה, החדרת מי-קולחים (מי-ביוב מטופלים) לקרקע, והתפלת מי-ים.
סיבה נוספת למחסור היא הקטנת המילוי העונתי של מאגרי מי-התהום, הנובעת מגידול ניכר בשטחים בעלי תכסית אטומה לחדירת מים. שטחים אטומים או אטומים-למחצה הינם פועל-יוצא מקצב עיור (אורבניזציה) מהיר בו אנו נמצאים.
כל פרויקט חדש של שכונה, כביש, מרכז קניות עם דונמים של חנייה וכו' מגדיל במידה ניכרת את סך השטחים הבלתי חדירים. לא רק שאנו מפסידים את מי-הגשמים האלה במאזן המים השנתי, אלא שאנו משקיעים הרבה בתכנון, בהקמה ובאחזקת מערכות ניקוז ותיעול מהיר של מי- הגשמים, כשבדרך-כלל הסילוק הוא לאפיקי ניקוז טבעיים ומשם הישֵר לים.
כדי להקטין את כמויות המים הזורמים לים, החלו בפרויקטים של החדרת מי-נגר לקרקע, שבהם גלומים כמה יתרונות: ברמה הלאומית-ציבורית - שיפור מאזן המים הארצי והקטנת עלויות סילוק מי-נגר. ברמה הפרטית - הקטנת צריכת המים הקייצית של חלקים בגינה. כל אחד מאתנו עשוי לתת משקל שונה ליתרונות שיוכל להפיק מפעולות ואמצעים פשוטים (יחסית) שיתוארו בהמשך ובכל מקרה כל המקדים ומרבה הרי זה משובח.
מה ניתן לעשות בגינה הפרטית?
בעת ירידת הגשם מחלחלים המים לתוך הקרקע. שיעור החלחול ("הקצב") תלוי בעוצמת הגשם, אך על כך אין לנו שליטה. לעומת זאת, אנו יכולים להשפיע ולשנות את מאפייני הקרקע המשפיעים על חדירת המים. הגורמים החשובים הקובעים את שיעור החלחול הם מבנה הקרקע בשכבה העליונה ושיפוע פני הקרקע.
ראשית נבדוק את נושא מבנה הקרקע: טיפות המים הנופלות על הקרקע חודרות בין חלקיקי הקרקע. ככל שחלקיקי הקרקע גדולים יותר (כלומר הקרקע יותר חולית) החללים בין החלקיקים גדולים ותנועת המים כלפי מטה מהירה יותר.
נציין, שישנם אזורים בהם הקרקע הטבעית אינה מחלחלת היטב, כגון קרקעות כבדות וכן קרקעות מסוג "לֵס", המצויות בדרום הארץ. גם באזורים בהם שכבת הקרקע העליונה הינה רדודה, ומתחתה שכבת סלע, עשוי החלחול להיות מוגבל בכמותו.
יועץ הקרקע, המסייע בהנחיות ביסוס מבנה חדש, יכול גם לקבוע את סוג הקרקע וסיכויי החדרת המים.
עומק השכבה בעלת תכונת חדירות גבוהה, ישפיע על כמות המים שיחדרו בקצב מהיר, עד שהמים יגיעו לשכבה חדירה פחות ולעיתים לשכבה בלתי-חדירה. היעד הוא להחדיר מקסימום מי-גשמים לקרקע הגינה: את מי-הגשמים היורדים ישירות על הגינה וגם את מי-הגשמים היורדים על גגות ומשטחים מרוצפים. ככל שעומק השכבה המחלחלת במהירות יגדל - תוכל שכבה זו לקלוט לתוכה יותר מים ולאפשר, בהמשך, את חדירתם לעומק גדול יותר. כך יימנע אובדן מי-נגר שלא חדרו לקרקע.
שיפוע הקרקע משפיע על מהירות הזרימה על פניה, במילים אחרות באיזו מהירות נעים המים שלא חדרו (מי-נגר) ממקום גבוה למקום נמוך ממנו. ככל שהשיפוע גדול יותר מתקצר הזמן בו עשויים המים לחדור לקרקע. ככל שנוכל להגיע לשטחים אופקיים, תגדל כמות המים המחלחלים לקרקע.
מהניתוח (המקוצר והמופשט) שערכנו נובע שלצורך החדרת המים בגינה עלינו לאתר שטחים אופקיים ולדאוג שבשטחים אלה חדירת המים תהייה מהירה, כלומר השכבה העליונה תהיה מורכבת מקרקע חולית או מחומר חיפוי "גס" (בעל חלקיקים גדולים כמו טוף, חצץ, חלוקי נחל וכו').
אופן ההחדרה
את ההחדרה ניתן לבצע בשני אופנים: בתוך קידוחי עומק (בדומה לקידוחי כלונסאות המבנה)
או בתוך אגנים שטוחים אותם נמלא בחומר חדיר.
את תכנון ההחדרה בקידוחים רצוי לבצע במשולב עם תכנון הבית. פעולת הקידוח תבוצע יחד עם קידוח הכלונסאות למבנה. לאחר שהמבנה כבר עומד על המגרש, קשה יהיה להכניס למקום מכונת קידוח.
חשוב לציין שקידוחי החדרה צריכים לרדת עד לשכבה מחלחלת היטב. עומקה של שכבה מחלחלת עשוי להשתנות ממקום למקום, גם בסביבה שלכאורה - על-פני הקרקע - נראית דומה. אם עושים קידוחי בדיקת קרקע לצורך קבלת הנחיות לאופן ביסוס המבנה, ניתן לשלב בבדיקות אלה גם בדיקת המצאות שכבה מחלחלת ובאיזה עומק היא נמצאת. אחר-כך, בעזרת איש מקצוע, מתכננים את מיקום קידוחי ההחדרה, אליהם יופנו מי-הנגר. בכל מקרה רצוי למקם את הקידוחים הרחק מיסודות המבנה. לקידוח מעין זה גם מחברים את הצינור השרשורי המקיף את קירות המרתף - צינור שנועד לסילוק התקין של מים שחלחלו בקרבת קירות המרתף ועשויים לחדור אליו.
אחד האופנים לביצוע קידוח החדרה הוא להכניס לתוך בור הקידוח (שקוטרו, לדוגמה, 60 ס"מ) שרוול מבד גיאוטכני ולמלאו בחצץ גס שטוף. סוגרים את השרוול בפני השטח העליונים, כך שלא ייכנס סחף ובוץ ויסתום בהדרגה את הקידוח. בחלק העליון של הבור מתקינים חוליית בטון ולה תהיה תקרה ("מכסה") עם שבכת פלדה. גובה שבכת הפלדה יהיה לפחות 10 ס"מ גבוה ממשטח קטן מרוצף ( או אבנים צפופות) בהיקף השבכה. כך תיעצר זרימת מי-הנגר בשקע סביב השבכה, וסחף חול ואבנים קטנות שמי-הנגר נושאים עימם ישקע על הריצוף ולא ייכנס לקידוח ההחדרה.
גם אם מבוססת החדרת ני-נגר על קידוחים, יש לתכנן ולבצע סילוק עודפים בגשמים כבדים אל מוצא תקין – בדרך כלל אל הכביש הסמוך.
במקומות שמערכת הביוב התבססה על בורות סופגים ונעשה מעבר לביוב מרכזי – ניתן לנצל את הקידוחים הישנים להחדרת מי-נגר.
גם את החדרה באגנים שטוחים רצוי לבצע יחד עם תכנון הבית, אך ניתן לשלב אותה גם בשלבים מאוחרים יותר. על פני השטח רצוי שהשיפוע יהיה נמוך % 5-2 ותחתית האגן תהיה אופקית לגמרי. האגן ( ניתן לתארו גם כ"אמבטיה") יקלוט לתוכו מי-נגר שיתועלו אליו משטחים סמוכים, ממוצאי נקזי הגג או המרזבים והמים יחלחלו לתחתית ודפנות האגן. בעת תכנון אגירה זמנית של המים באגן - עד לחדירתם לקרקע – מחשבים את נפח האגן ולפי עוצמת הגשם הצפויה בודקים האם נפחו יספיק או שיידרש אגן נוסף. בכל מקרה, גם כאן יש להבטיח מוצא תקין לעודף מי-הנגר.
בבתים רבים- אלה הקרויים "בנה ביתך" (בית חד-משפחתי או דו-משפחתי) נמצא שניקוז גגות, מרפסות ומשטחים המרוצפים לכיוונים שונים, כך שיש יותר מתוואי (אפיק) ניקוז אחד אל הכביש. מצב שכיח זה מזמין פיצול פתרון החדרת מי-הנגר, לשני אגני ניקוז לפחות ולעתים, בחצרות גדולות, אף ליותר מזה.
מה ירוויחו צמחי הגינה מההחדרה?
אם ברצוננו לנצל את מי-הנגר לטובת צמחי הגינה עלינה לנסות לאגור מים אלה בקרבת צמחים שיכולים לנצלם. צמחים מעמיקי-שורש, כגון עצים ושיחים גדולים, יוכלו לפתח שורשים עמוקים בתנאי קרקע טובים. כך תיפחת תלותם של צמחים אלה בהשקיה. חסכני-המים ביניהם יוכלו אף להתפתח באופן וקצב תקין ללא כל תוספת.
להחדרת מי-נגר בתוך שטחי הגינון צריך ליצור אגנים רדודים קטנים באמצעות תלוליות, אשר רצוי שאף הן תהיינה מגוננות כדי לשמור על יציבות פניהן. חשוב לתכנן איך עוברים עודפי המים מאגן לאגן והעודפים, בהמשך, החוצה למוצא תקין. מדי שנה צריך לבדוק את מצב התלוליות ולחדשן אם הן נמוכות או נפרצו. למידע על צמחי נוי חסכני-מים רצוי לעיין בחוברת בנושא שהוצאה בידי משרד החקלאות ומהדורה מעודכנת שלה פורסמה השנה.
הגדרות והבהרות
טופוגרפיה - תיאור פני השטח עם דגש על הפרשי הגובה בין נקודות שונות בשטח.
מי-נגר (=נגר עילי) – המים שאינם מחלחלים לקרקע, או למצע אחר ונעים לכיוון מוצא נמוך.
ניקוז - תהליך (מתוכנן אן טבעי) בו נעים מים ממקום גבוה לנמוך. לדוגמה: ניקוז מי-גשמים מגג למשטח מרוצף או ניקוז מרחבה מרוצפת למשטח מחלחל.
סחף - תנועת חלקיקי הקרקע כתוצאה מתנועת מים מהירה על-פני הקרקע. התופעה שכיחה על-פני קרקע משופעת וכתוצאה מגשם בעוצמה גדולה.
קרקע קלה- מכילה שיעור גבוה של גרגרי חול ועל-כן קלה (נוחה) לעיבוד חקלאי. קרקע כבדה (=קרקע חרסיתית) - מכילה שיעור גבוה של חלקיקים קטנים (חרסית) והעיבוד שלה מוגבל ומותנה במצב רטיבותה. רוּם/ רוּמים(=גובה / גבהים) - מספרים המבטאים את הגובה של נקודה מסוימת- בדרך כלל ביחס לפני הים ("גובה מוחלט"), או ביחס לנקודת ייחוס קרובה (לרוב גובה רצפת הבית - "גובה יחסי").
שיפועי ניקוז עילי - בדרך-כלל נדרש שיפוע של 2% (2 ס"מ למטר אורך) לפחות להבטחת ניקוז תקין. השיפוע צריך להתחיל מקירות הבית לכיוון מוצא הניקוז.
להמשך קריאה על כיצד מבצעים בפועל את החדרת מי הגשמים