גידול צמחי מאכל במיכלים - האתגר

גידול צמחי מאכל במיכלים הוא הפתרון לכל מי שגר בעיר ורוצה לגדל בעצמו חלק מהמזון שעולה על השולחן, ויש לו גג או מרפסת ואפילו חלון רחב. כשעובדים נכון, השיטה הזאת לא מוגבלת רק לעציצים וצמחים קטנים - במיכלים אפשר לשתול אפילו עצים

כתב וצילם: אייל אנגלמאיר*

מקובל לחשוב שאנחנו נדרשים לבחור בין חיים בעיר ובין חיים שיש בהם חיבור לטבע. אך בימינו רוב אוכלוסיית העולם חיה במרחב עירוני, ומומחים רבים טוענים שעל מנת לצמצם את הפגיעה בסביבה, את הזיהום ואת התופעות הגורמות לשינויי האקלים - יש לעודד ולתמוך במגמה זאת. האם זה אומר שנגזר עלינו לחיות בסביבה אפרורית של בטון ואספלט, ואת הירוק נראה רק בסופי שבוע ובחופשות? אנחנו מאמינים שלא.

לתפיסתנו, כל אחד ואחת יכולים לגדל לעצמם חלק - ולו אפילו סמלי - מן המזון שהם צורכים, ולא משנה היכן גרים - גם מי שגר בדירה בבניין רב קומות במרכז העיר יכול לגדל לעצמו מזון, לא חייבים משק חקלאי ואפילו לא בית בכפר, אפילו לא חצר. גג, מרפסת ואפילו חלון יכולים להתאים.
לגידול מזון עצמי יש יתרונות רבים ומגוונים לכל איש ואישה ובמיוחד לילדים שבינינו.
• הטעם - לחסה או לכרובית שגידלתם בעצמכם יהיה תמיד טעם פי כמה וכמה טוב יותר מכל מה שנקנה בסופר או אצל הירקן.
• החיבור לטבע - עצם הצורך לשים לב לתנאים ולצרכים של הגידולים מחבר אותנו לעונות השנה ולמחזוריות של הטבע, הופך אותנו רגישים יותר לסביבתנו ומודעים יותר לאופן שבו היא משפיעה עלינו.
• החיבור לעצמנו - עצם ההכרה בכך שירקות לא גדלים על המדף בסופר, החוויה של ללוות את הירק מהיותו זרע או שתיל ועד לרגע שהוא מגיע לצלחת, נותנים לנו תחושת שייכות וחיבור למה שאנחנו אוכלים ולמה שהופך להיות חלק מהגוף שלנו, ומחנכת את ילדינו לתשומת לב ולאכפתיות.
• הבריאות - כשאנו אוכלים מזון אורגני, נקי מחומרי הדברה ושאר רעלים, אנחנו יכולים לדעת בוודאות גמורה שהוא טוב לנו, מזין, מועיל ובריא לנו, נפשית וגופנית.
אז איך נהנים מכל הטוב הזה גם כשאנחנו גרים בעיר, בדירה שאין בה אפילו חצר? התשובה היא - גידול במיכלים. זהו הפתרון לכל מי שיש לו/ה גג או מרפסת, ואפילו חלון רחב. וכשעובדים נכון, השיטה הזאת לא מוגבלת לעציצים קטנים - במיכלים אפשר לשתול אפילו עצים!
האתגר העיקרי בגידול במיכלים (וזה כולל אדניות, כדים, עציצים, בקיצור - מצע מנותק מהקרקע) הוא כיצד אנחנו יוצרים סביבת חיים מלאכותית מיטיבה עבור הצמח שתספק לו את כל מה שנדרש במטרה שהוא ישגשג ויניב. לשם כך עלינו לבחור את המיכל המתאים ביותר לסוג הצמח שבכוונתנו לשתול, להתאים את מצע הגידול, לוודא שקיים ניקוז תקין, לדאוג שהצמח יקבל את הדשן שהוא זקוק לו ולייצר לעצמנו הרגלי תחזוקה נאותים.

איך נבחר את סוג המיכל
כשאנחנו ניגשים לבחור מיכל שתילה, ההעדפה היא למיכל בעל שטח פנים רחב ככל הניתן, גם על חשבון העומק. ככל ששטח הפנים של המיכל גדול יותר, ניתן לנצל אותו כדי להוסיף לגידול המרכזי צמחים קטנים כמו תבלינים, ירקות ופרחים.
בנוסף, שטח פנים גדול יאפשר גישה לחפירה במקרה הצורך. במיכל בעל שטח פנים קטן, גם אם הוא עמוק כמו חבית למשל, כל חפירה במצע עלולה לפגוע בשורשים הצמודים לגזע ותאפשר לנו מעט מאוד מרווח תמרון.
שתילת עצים במיכלים אפשרית מנפח מינימלי של 100 ליטר לעץ קטן, ועד לנפח של קוב (1000 ליטר) שיאפשר עץ גדול יחסית, שיגדל יחד עם שיחים ירקות ופרחים באותו המכל.
אדניות בנפח של 120 ליטר לפחות, יוכלו להתאים לגידול ירקות ושיחים ועצים קטנים. מי שמחפש דרכים לצמצם בעלויות יכול להשיג חבית פלסטיק כחולה, שלרוב מגיעה בנפח של 200 ליטר (אמנם שטח הפנים הקטן שלה הוא חיסרון), או פשוט לבנות אדנית מעץ או מכל חומר מתאים אחר. אם אתם בוחרים באפשרות האחרונה, חשוב להביא בחשבון שזה ידרוש יותר תחזוקה, כפי שמפורט בסעיף 3 על הניקוז.

בחירת מצע השתילה למיכל

תערובת שתילה עשויה מחומר אורגני מתכלה, ולכן היא מצטמצמת ויכולה לאבד מנפחה עד 50% בתוך שנה, חומרי ההזנה מידלדלים בה וככל שעובר הזמן המבנה שלה פחות ופחות משרת את צורכי הצמח (איוורור, החזקת מים, שחרור מים וכו').
הוספת תערובת שתילה חדשה אחרי שהתערובת הצטמצמה לא יכולה להוות פתרון ארוך טווח, מכיוון שזה עלול לגרום לקבירת בסיס הגזע ולריקבון צוואר השורש, מה שיוביל למותו של הצמח. ישנם צמחים בודדים עמידים יחסית שפתרון כזה מתאים עבורם, כמו פיקוס ועגבניות, אבל עבור רוב הצמחים הוספת תערובת חדשה על תערובת ישנה עלולה לגרום יותר נזק מתועלת.
לכן בשתילה במיכלים עדיף תמיד לעבוד עם מצעים הידרופוניים - טוף ופרלייט. אלה הם חומרים בלתי אורגניים, שאינם מתכלים, ובשימוש נכון אפשר להשתמש בהם שוב ושוב למשך עשרות שנים. מדובר במחצבים טבעיים שאינם פולטים רעלים. טוף מהווה מרכיב מצוין לניקוז, ופרלייט הוא חומר אינרטי (אינו מגיב כימית לסביבתו), שסופח נוזלים ודשנים נוזליים בכמות גדולה יחסית לגודלו ולכן מהווה מרחב מתאים לשורשים. ההמלצה היא לשלב בין טוף גס בתחתית המיכל, במטרה לשמור על פתחי הניקוז ועל גליל הביקורת פנויים, ובין פרלייט שתופס את מרבית הנפח הנותר. מעל לפרלייט נכסה בשכבה עבה של טוף גרוס-דק.

ניקוז המים במיכל

כשמניחים מיכלי שתילה במרפסת מרוצפת או על גג, איטום המיכלים ותכנון נכון של מערכת הניקוז קריטיים על מנת למנוע מראש נזקים של נזילות וכתמי דשן על הריצוף, שכמעט בלתי אפשרי להסיר. כל המיכלים צריכים להיות אטומים לחלוטין מבפנים, מלבד יציאה אחת לניקוז בצד המיכל (עדיף בצד הלא הנראה לטובת אסתטיקה וכדי שלא נדרוך עליו כשנטפל בצמחים).
כשזה נוגע לניקוז, חיסכון בעלויות של חומרים ואדניות בא על חשבון עמידות לאורך השנים ואסתטיקה. ניתן כמובן להשתמש בחומרים ממוחזרים ליצירת אדניות ומיכלי שתילה, אבל הם ידרשו תחזוקה גבוהה יחסית לאורך הזמן או פשוט לא יעמדו בעומס.

דישון הצמחים במיכל

כששותלים במיכלים לא יכולה להתפתח מערכת אורגנית מורכבת ותומכת לצמחים כמו באדמה (יכולה אך לא באותה מידה) והנפח המוגבל גם הוא דורש התייחסות. לכן דישון נכון הוא קריטי להצלחה. אני משתמש בדשן אורגני נוזלי, ומשלב מעט כופתיות קומפוסט מוצק דחוס לשחרור איטי בשילוב מיקוריזה - פטריה שמתפתחת סביב השורשים ומסייעת להם בספיחת חומרים מזינים. הדשן הנוזלי נגיש יותר לצמח, ולכן הוא העיקר, והמוצקים הם תוספת.
כאן כדאי להעיר שהומוס מוצק אינו מומלץ לשימוש במיכלים עם תערובת שתילה המתוכננים לטווח ארוך, מכיוון שאף אחד בארץ לא מפריד כראוי את הביצים והתולעים מהתוצר המוגמר והן יאכלו במשך הזמן את תערובת השתילה וישאירו רק מצע דחוס וללא איוורור.
הדרך היעילה ביותר לדשן באופן קבוע היא כמובן להתקין משאבת דישון. ברוב המקרים בגג/מרפסת עדיפה משאבת דישון חשמלית על הידראולית.
אם אין משאבה אפשר גם להכין אחת ליום או יומיים בקיץ, או פעם-פעמיים בשבוע בחורף, תערובת של דשן ומים ביחס של 1:5 עד 1:10, תלוי בחוזק הדשן, ולהוסיף להשקיה. אבל זה דורש משמעת ושגרה קבועה.

תחזוקה וטיפוח שוטף של הצמחים ששתלנו במיכלים

יש כמה מאפיינים ייחודיים לתחזוקת עצים ושתילים גדולים במיכלים. מכיוון שהמרחב שבו יוכל הצמח להתפתח מוגבל, חשוב מאוד לגזום את הנוף בסימטריה יחסית לנפח המיכל, לרמת הדישון ולמצע השתילה. פעם בכמה שנים צריך גם לדלל את השורשים. הדרך הפשוטה ביותר לבצע דילול היא להוציא באמצעות את חפירה או כף שתילה שכבה של מצע שתילה מהשכבה העליונה שסביב הצמח, לשים לב שלא להתקרב מדי לגזע ולא לפגוע בו, לחפור לעומק של 15 - 20 ס"מ, לפחות, להפריד את השורשים מהמצע (לפנות את השורשים לערימת הקומפוסט) ולתחח כדי לפנות מקום לצימוח חדש וגם לשתילת ירקות, תבלינים, צמחי מרפא או פרחים סביב העץ.
אפשרות נוספת לאיורור המיכל כשלב ביניים לפני החלפת חלק ממצע הגידול: לקדוח חורים במצע באמצעות לחץ מים. מחברים צינור מתכת בקוטר 3/4 או 1/2 צול למקור המים ומתחילים להחדירו למצע בכמה מקומות באדנית, כתלות בגודלה. אפשר לבצע את הפעולה גם עם צינור פלסטי דרג 16. היתרון שביצירת חורי איוורור בשיטה זו הוא שלא נגרם נזק רב לשורשים. אל חורים שנותרו מכניסים קומפוסט + דשן בשחרור מבוקר.

• בוסתניקה - עיצוב והקמת גינות מאכל בעיר 

עזר בהכנת הכתבה: אהרן פורת