גיזום שיחים

חלק משגרת העבודה בכל גן הוא גיזום השיחים, אבל ההגדרה עבודה בנושא זה היא מאוד לא מדויקת: זאת תורה שלמה, על סף האומנות

מאת: רונית זקס, הנדסאית אדריכלות נוף

אומנם בימי הקורונה ההזויים מרסנים את הדחף להעביר יד אוהבת על ראשו של הילד או ללטף כלבלב, אבל זו הקבלה נהדרת לדחף שקיים אצל גננים בנשמה לגזום שיחים: הם בגובה העיניים והידיים, וכל כך מושך להוריד איזה ענף קטן, לזמור זלזל שובב, או אפילו לרענן את כל השיח מהיסוד. גיזום שיחים זה לא רק חלק משגרת הגינון, אלא ממש תורה שלמה, ובמקרים רבים אומנות בפני עצמה. בשורות הבאות נעלה על קצה המזלג את הכללים לגיזום שיחים באופן כללי, וכיצד אנו עושים זאת ברמת הנדיב.

צורות הגיזום

תורת הגיזום היא נושא מורכב: נדרשת הכרה של תכונות השיחים כדי להבטיח פעולה במועד המיטבי בשנה ובצורת הגיזום המתאימה. קיימות

ארבע צורות גיזום עיקריות:

גיזום הקצרה- בו מקצרים ענפים במטרה לשמור על צורה קבועה, כמו למשל של גדר חיה. גיזום כזה מעודד צימוח רענן ונמרץ היוצר עלווה צפופה, ולעתים גם גל פריחה נוסף.
גיזום דילול- בו מסירים ענפים שלמים עד בסיס השיח, כדי ליצור דילול המאפשר לאור להיכנס אל פנים השיח, ובכך לעודד פריחה, אוורור, והתקדמות עתידית לקראת החלפת ענפים בוגרים בצעירים.
גיזום הסחה –שמתלווה בדרך כלל לגיזום דילול, נועד לשנות את כיוון הצמיחה של השיח ומתבצע מעל לענפי המשנה הצדדיים, ובאמצעותו ניתן להרחיב או להצר את נוף השיח.
גיזום חידוש- האגרסיבי ולעתים גם האפקטיבי ביותר לשיחים מבוגרים, מנוונים, קרחים וכאלו שהם בעלי חיוניות נמוכה. בצורה זו הגיזום מתבצע סמוך לקרקע ומאפשר צימוח צעיר ונמרץ מבסיס השיח.
חשוב לבדוק בכתובים ואצל יודעי דבר איזה שיח מתאים לאיזו צורת גיזום, ובמיוחד לגיזום חידוש.
בין כל הנ"ל תמצאו גם את גיזומי הסניטציה, שהם ממש בבחינת חובה לבריאותו של השיח, ולעתים של הגן כולו.
יש לציין, שעל אף האמור לעיל, וכיאה למסורת בעמנו, בענייני גיזום הדעות לעתים חלוקות וההוראות המפורטות לפעמים משמשות רק כקווי הנחיה כלליים, אך אין פטור משיקול דעת!
עד כאן הנתונים הטכניים. התבונה באמת טמונה צעד אחד לפני, בתכנון הצמחיה, כך שנדרש למינימום גיזומים.

כאילו היה ככה תמיד
בחירת סוגי השיח ומיקומם מתרחשת עוד בשלב תכנון הצמחיה: היכן יתאים מי ובאיזה אופן יתבצע גיזומו. החוכמה היא להגיע לצורת גיזום, בה השיח נראה במיטבו, כאילו אף אחד לא נגע בו, גם אם ברור שזו לא צורתו הטבעית.

אין טוב מלקחת אתכם לדוגמאות קונקרטיות בגני הזיכרון ברמת הנדיב:

* ניחוח גנים אירופאים נוכל למצוא בגן הוורדים- משוכה של טויה מזרחית מהווה גדר פורמאלית מחד, ורקע ניטראלי קבוע מאידך לוורדים, שהם בעצם המלכים האמיתיים. גם אם תיגשו קרוב קרוב, לא תראו עקבות גיזום. מרחוק הגדר נראית כחטיבה צמחית אחת. אותו אפקט נוצר גם בגיזום של הדס מצוי. בעבר התבצע הגיזום באמצעות מספריים גדולים, היום כבר עברו למגזמת חשמלית.
* דוגמה אחרת שבה השיח נראה במופע טבעי הוא בגיזום קריסה גדולת-פרחים 'גרין קרפט', אחת הכוכבות של רמת הנדיב, השתולה בשולי הגג של מרכז המבקרים כשטיח ירוק, ומופיעה ברצף מלווה לכל אורך המפנה הצפוני של הגג. באזורים מסוימים מקפצת אל ערוגה בצד השני של השביל ויוצרת רצף מדלג. כאן הגיזום הוא גלי, בלתי אחיד, זורם, ומהווה דוגמה נהדרת לשם הזן הגנני - 'שטיח ירוק'. לעומת זאת, במקום אחר בתוך הגנים אותה קריסה מדלגת לסירוגין משני צידי שביל הליכה כגוש צפוף, אחיד בגובהו, אחיד בצורתו, ויוצרת מראה אחיד המלווה את המטייל.

* דוגמה שונה היא גיזום של שיחי פיטוספורום יפאני 'ננסי' הנטועים בגוש גדול, אבל כאן נשמרה באופן הגיזום צורת הצימוח האינדיבידואלית של כל אחד מהשיחים. המראה המתקבל הוא של כדורים המונחים זה לצד זה.

שימו לב, שבמקרים רבים, כל הקסם הטבעי נובע מהתחושה שבשיחים כאילו לא נגעה יד-אדם. הקסם הזה אפשרי רק באמצעות ידידתו הטובה ביותר של הגנן: המזמרה! בעזרתה, גיזום הענפים מתבצע מתחת לקו השיח הנראה, ומקום החיתוך אינו ניכר לעין. נכון, צריך סבלנות לגיזומים, ואולי גם זמן, אבל אלו מתאזנים מייד עם המופע השלם ללא פשרות של השיחים בכל ימות השנה.
הכי אהובים הם השיחים אותם גוזמים ממש מעט, שיכולים להיות מה שהם: סבך של ענפים דקים המכוסים עלווה חיונית ופריחה בעונה. אלו מזמינים אליהם ציפורי שיר לגור בתוכם: מורן החורש, היביסקוס סיני ועוד.

בחירת השיחים ומיקומם מתרחשים עוד בשלב המוקדם של התכנון. התפקיד של הגנן בשטח הוא לגזום אותם באופן שיתאים לפונקציה שהוגדרה לשיח מראש. עם תום ימי ההסגר, אתם מוזמנים להגיע אל גני הזיכרון, להסתכל בעין בוחנת על השיחים, ולהיווכח כיצד אותו שיח הוא חומר ביד הגוזם.
להמשך קריאה על שיחים מומלצים לגדר חיה