כתבה: מיכל זסק, מתכננת נוף*
צילומים: איתי אבירן, סהר אורן
קוקדמה (Kokedama, 苔玉) היא אמנות יפנית מסורתית: יצירת כדור קטן ממנו בוקעת קומפוזיציה מופלאה של צמחיה. וכמו כל אמנות יפנית מסורתית זו יצירה מחושבת ומדוייקת הנוצרת מיחסים בין הצמחים, שיווי משקל, צורה, צבע, חלל ועונה. ביפנית פירוש המילה קוקדמה נעוץ בהלחם של שני מילים – כדור וטחב. במקור היה זה כדור אדמה עטוף טחב שבו נשתל צמח פיסולי. האמנות קשורה לאמנויות גידול ועיצוב אחרות כמו אמנות הבונסאי, אמנות הניראיי (גידול צמחים ללא מיכל) ואמנות הקוסמונו (צמחים קישוטיים בכלים קטנים). הקוקדמה התפתחה ביפן בראשית תקופת אדו (המאה ה- 17) והיא משגשגת בה עד ימינו. בראש השנה היפני היה נהוג בימים עברו להניח קוקדמה על מפתן ביתם של קרובים ויקירים כשי קטן המציין את חלוף העונות והזמנים.
צילום, איתי אבירן
הקוקודמה נוצרת מכדור אדמה, שהינו למעשה תערובת של מצעי שתילה וחומרי דישון המותאמת לצמח או לצמחים הנשתלים בו. הכדור נעגל באמצעות כפות הידיים ונעטף באופן מסורתי בטחבים ממינים שונים (Mosses). על מנת שלא יתפרק הוא נקשר בחוט הכורך אותו היטב עם הטחב המצפה אותו. בעבר תערובת השתילה הייתה עשויה בחלקה מכדוריות חימר אפוי המשמשות לגידול צמחי בונסאי ובחלקה מכבול, אולם כיום תערובות השתילה מגוונות יותר כמו גם אמצעי הדישון וקשירת הכדור. ויש גם אדפטציות מקומיות לתערובות השתילה בהתאם למצאי בארץ ולזמינות. גם חומרי העיטוף התגוונו בחלוף השנים והטעמים ואינם רק טחבים. את הפסל האורנמנטלי החי תולים לתצוגה, ליצירת גינת אוויר, או מניחים על גבי מגש או כלי דקורטיבי הנבחר בקפידה. כך או כך, הקוקדמה איננה רק היצירה הצמחית עצמה אלא מערכת יחסים עם החלל בו היא נמצאת, העצמים האחרים הנמצאים בו, התאורה ועונות השנה. התאורה המשתנה לעיתים מטילה את צל הקוקדמה על קיר או מאירה אותו באורה של שעה מיוחדת, חילופי העונות עשויים להשיל את עליו של צמח בשלכת או לגרום לצמח לפרוח בעונת פריחה. פסל חי שיש לו השתנות של מחזור חיים ויש גם את סופם: קוקדמה מטופלת היטב עשויה להחזיק מעמד בין שנה לשלוש שנים, תלוי בגודל בית השורשים ומהירות גידול הצמחים.
צילום, סהר אורן
שלא כמו אומנויות אחרות ממסורת הגינון היפנית, כמו הבונסאי, המוכרות ואהובות במערב שנים רבות, אמנות הקוקדמה כמעט שלא הייתה מוכרת מחוץ ליפן עד לפני עשורים אחדים. עד שהתפשטות הרשתות החברתיות הפכה אותה ללהיט פוטוגני בקרב עוקבי אינסטגרם ופינטרסט וחברי קבוצות גינון מקוונות. בישראל היא לא הייתה מוכרת כלל. לפני שנים אחדות הביאו אותה לארץ ניר כהן וזוגתו-דאז רעות. כשהוא יושב בין יצירות הקוקדמה המפעימות שלו, בחנות קטנה וגדושת יופי בפרדס חנה, ניר מספר לי כיצד נשבה כליל בקסם היצירה של פסלי צמחיה חיים, כיצד חקר, למד והתמחה בדרישותיהם המקומיות, וכיצד שינו את עיסוקו ואת חייו. "הקוקדמה היא קודם כל ביטוי אישי לתפיסות אסתטיות פנימיות", אומר לי ניר. "זו מלאכת-יד מוקפדת שיש בה היבטים אסתטיים, ידע מעמיק בכל היבטי הגידול וטכניקה נדרשת; אולם יש בה גם היבטים רוחניים עמוקים. הצמחים לימדו אותי על המהויות הרבות של החיים יותר מכל סדנת מודעות. כשנוגעים בשורשיו של צמח, כששותלים אותו באדמה מיטיבה, כשמעצבים, משקים ומטפחים אותו, כשמחזיקים ביופי, ולעיתים צמחים מתים, היצירה נבראת, צומחת ומתה, נוגעים בטבע בידיים החשופות".
צילום, סהר אורן
לדברי ניר, ניתן לשתול בקוקדמה כמעט כל צמח, אולם יש כאלה המתאימים יותר. מאחר והקוקדמה לרוב תהיה בתוך הבית, מתאימים צמחים שדרישות האור שלהם אינן כוללות שמש ישירה ומהירות הגידול שלהם יחסית נמוכה, אם כי ניתן לגדל בבית גם צמחי שמש מלאה בעזרת תאורת גידול מתאימה. בין הצמחים המומלצים שרכים שונים (ניר מרבה להשתמש במיני קרן-אייל), מינים ממשפחת הברומליים כמו הסוגים טילנדסיה (צמחי אוויר) וגוזמניה, סחלבים שונים כמיני פלנופסיס, מיני דקליים ודמויי-דקל כנולינה וזמיה, מיני דרצנות, וכמובן צמחים המגודלים כבונסאי כמיני ברכיכיטון. דרישות הצמחים קובעות את המצע בו הם נשתלים. סחלבים, לדוגמא, יגודלו בתערובת שתילה לסחלבים, וארואידים (צמחים ממשפחת הלופיים), הדורשים קרקע מנוקזת ואוורירית, יגודלו במצע קל מאוד ומנוקז בתוספת מעט כבול.
צילום, איתי אבירן
ככלל יועדפו מצעים קלים ומנוקזים, למניעת הצטברות עודפי השקיה וריקבון בבית השורשים. במצע השתילה יוטמעו חומרי דישון בשחרור מבוקר להזנת הצמחים. את כדור המצע עוטפים מכל צדדיו במיני טחב, כמו ספגנום, וקושרים בחוט. אפשר לעטוף גם בחומרים אחרים, ביניהם סיבי קוקוס וקליפות עצים. ניר עושה ניסויים בחומרים שונים ליצירת קוקדמות מגוונות וייחודיות, ביניהם קליפת אלון השעם. גם חוט הקשירה הוא אלמנט עיצובי וטכני כאחד – ניתן להשתמש בחוט דיג שקוף ובלתי נראה או בקשירה דקורטיבית בעזרת סיבים טבעיים שונים. עוד ניתן להוסיף אלמנטים כאבנים, חלוקי נחל וענפי עץ ליצירת הקומפוזיציה הרצויה. את הקוקדמה משקים בתדירות על-פי צרכי הצמחים. כדור טחב ניתן לטבול כמה דקות במיכל מים ולנקז היטב, וקוקדמות שאינן עטופות טחב ניתן להשקות בעזרת צינוריות המוסתרות במצע. הקוקדמות דורשות אור רב ללא שמש, אולם חלקן עשוי לסבול גם מידה מוגבלת מאוד של שמש ישירה. כן ייהנו מלחות באויר ואיוורור, אולם לא רוח פרצים או משב ישיר ממזגן. כמו כן יש לעיתים צורך לגזום, לעצב או להסיר עלים מתים.
יצירת הקוקדמה דורשת ידע והיכרות מעמיקה עם צמחים ודרישותיהם הייחודיות, אולם היא גם ביטוי אישי לעיצוב בחלל, באור ובזמן. וכמו כל אמנות יפנית היא גם הרהור מעמיק באשר לטיבם של החיים, למהויותיו של היופי, לאחיזתנו בו ולחולפיותו.
*מיכל זסק, מתכננת נוף. mizask@gmail.com