הגינה של משפחת נחמני ביקנעם

כשפונים מכביש 70 אל יקנעם המושבה, מגיעים לגינה של משפחת נחמני. יש בה מגוון עצי הדר, עצי פרי, ערוגות לגידול ירקות לתצרוכת עצמית, נגרייה, מכון רדייה וחנות הממוקמת ברפת של פעם.

כתבה וצילמה: רונית זקס

ש אווירה שונה לחלוטין ברגע בו פונים מכביש 70 העמוס בכל סוגי כלי הרכב אל יקנעם המושבה: הדרך רחבה וכפרית, הבתים משני עברי הרחוב עתירי מימדים ובעלי חלקות קרקע פרופורציונאליות לגודל הבתים – היינו נדיבות ביותר.
עם זאת, לא מדובר במקבץ וילות מפלצתיות ומסוגרות מאחורי חומות ותריסים, אלא במשב רענן של אווירה פתוחה ושונה, אולי רוח עמק יזרעאל הנצחית, ואולי מוצאם האירופי של התושבים הוותיקים המעניק תחושה רגועה ומאופקת, שנאמר "עוד מאירופה"

גם החלקה של משפחת נחמני לא ממש זעירה: מרחב המחיה מתפרס כאן על שטח של 7 דונם. פעם אומנם היו על השטח רפתות, שפינו את מקומם לפרדס עצי הדר, וברבות השנים נבנו בתים קטנים וציוריים שהכילו מספר דורות במשפחה. כיום החלקה התבגרה כמו גם האנשים הגרים בה, והיא יוצאת נשכרת ממגוון עצי הדר, עצי פרי, ומספר ערוגות לגידול ירקות לתצרוכת עצמית, נגרייה, מכון רדייה, וחנות הממוקמת ברפת של פעם.
נכון, לא מדובר כאן בתכנון נופי ארוך טווח מסודר ומגובש, אלא בטיפוח של גן המגיע, כמה טוב, בעיקר מאהבת הטבע על כל שלביו: מן החי לצומח ואל הדומם, ושילוב מתמיד בין המוחשי אל הרעיוני.

קצת על הנפשות הפועלות
אז זהו, שהגרעין של הגן טמון בנפשם של הדיירים בחלקה לדורותיהם: בטי, חמותו של פיני היתה אשת אשכולות. געגועיה אל הגנים באירופה הביאו אותה לנטוע דברים "משם" למשל מגנוליה גדולת פרחים. בכל תהפוכות חייה וגם בחולי תמיד התיישבה לעשב את הרע, ולזכות כך במעט שלוות נפש.
לימים, כאשר שכבה חולה במטתה, בקש פיני להראות לה את פריחת המגנוליה שאהבה. היא סירבה, בטענה שאם אפשר לראות את הפריחה רק מחלון החדר, כבר אין טעם לחיים. מקץ שלשה ימים נפטרה, והחזירה את נשמתה לבורא עולם.

הסבא, בן 95 ייבדה לחיים ארוכים נטע אף הוא עצים בעלי נוף ובעלי משמעות אישית: מתוך שהייתו בבורמה (כיום מינמאר) הביא בהתלבות את הפיקוס הקדוש, וחזרן מצוי. כיום שניהם במימדי ענק בחצר ואף אחד לא מעיז לגעת בהם מפאת כבודו של האיש - ערכים של פעם.
גם פיני הוא איש מעשים ומיתוסים: החל משרידתו בשבי הסורי למעלה משלוש שנים, דרך תפקידים ציבוריים בארץ ובחו"ל, ועכשיו, אחרי כעשור בפנסיה, אין מאושר ממנו כאשר הוא נושם את מרחבי הגינה החופשית והטבעית שמסביבו.

נקודת האל-חזור בתפיסת החיים של פיני התרחשה בשנות השבעים כאשר מטוס הקרב בו ניווט עלה בלהבות, שטיפסו במעלה סרבל הטייסים. ידית כסא המילוט נתקעה. פיני עצם את העיניים וחיכה לסוף, תוך השענות על הידית. כאשר פקח את עיניו ראה את המצנח מעליו. המחשבה האופטימית שעלתה בו היתה שאם הוא ניצל ממוות, גרוע מזה לא יכול להיות. בחברת החשיבה החיובית עבר את שנות השבי, ומאז מקפיד לנהל אורח חיים פשוט קרוב לטבע: גינון, כוורנות, פיסול בחומרים טבעיים, נפחות, ועוד היד נטויה לדברים שבנפש: תרבות, והרחבת ידע במגוון תחומים. כל אורחתיו תוך ידיעה ברורה שהחיים מתמוססים ויכולים להפסק ברגע, בכל רגע, ולדידו לא צריך עוד נשימה אחת. 
הפילוסופיה הזו באה עם אדם גדל גוף נמרץ, תוסס ומלא חיים. כל כך עסוק עד שקשה למצוא אותו בחנותו למשל. במימוש תפיסת החיים המיוחדת שלו, שימו לב, אחריות התשלום העד המוצרים בחנות היא על הקונה !

איזה גינה צומחת כאן?
כדאי להתחיל דווקא בחוץ, שכן בעיני פיני גם לחלק שמעבר לגדר יש להתייחס כמו אל הגינה פנימה. לפיכך הוא שותל טומן ומציג לראווה כלים חקלאיים מהאוסף הפרטי שלו ככה על ההתחלה. בנוסף מונחות אבני גיר מסותתות למשעי בהם חצב פיני גומחה המשמשת כמיכל גידול.

הגינה, כמו המבוא, היא כמובן מיני חורש ארץ ישראלי מעורב עמק יזרעאלי: מלבד צמחי תרבות מיוחדים שהוזכרו, עצי הבוסתן והנוי הפזורים בחלקה , שלטת כאן תחושת היער העליז. ומה כל כך משמח אותו? למשל שהכליל פורח פעמים בשנה, הקליסטמון קינגס פארק מתכסה במברשותיו האדומות שלוש פעמים בשנה. וגם מה שנדמה שגווע והלך בדרך כל צומח, איך שהוא הגיח מתוך הקליפה וקם לתחייה: כך שב לחיים שזיף פיסרדי, וגם עץ אגוז המלך אדיר שפטריות מדף נתקעו בגזעו ונראה שהכול כבר נגמר, הוציא מתוך הקליפה המסוקסת והנגועה ענפים בריאים גדולים ומניבים.

נוף ותיק ואדיר שכזה מהווה תפאורה מצוינת לדברים הקטנים שבחיים: פרחי הטבע שלנו כמו: עירית גדולה, רקפת מצויה, מיני נרקיס, חוטמית זיפנית, וגם מה שפרץ את גבולות התרבות כמו כובע הנזיר שיכול בכוח לעטוף את כל שבעת הדונם אם לא נוקטים בפועל אמירה חד משמעית ומגבילים את נוכחותו.
לתפאורה משובחת זוכה אוסף האבנים שנאספו עקב בצד אגודל ממקומות בהם ריחפה עליהם סכנת העלמות.

הדומם החי
אולי זו כותרת פרדוכסלית מה, אבל נדמה שהיא מתאימה יותר מהכותרת מחזור. לדוגמא, שימוש נוסף נמצא כאן לגזע עץ חרוב שקיסוס החורש חנק אותו למוות, והוא הגיע בגדמים גדולים אל ערמת חומרי הגלם שבמתחם. בסבלנות אופיינית הפריד פיני את גזעו העבות של הקיסוס מזה של החרוב העבה לא פחות , והשתמש במקלעת גבעולי המטפס להצגת מיכלים פורחים. גזע החרוב התגלגל בידי של פיני והפך לקערית עץ תוך שמירה על הטקסטורה המיוחדת שלו וצבעו.
ברוח הגינה יש התייחסות לחפצים שאין בהם חיים במובן המקובל של המילה: אבנים שאינן מתגלגלות כבר מזמן, העלו טחב ירוק ובריא, יש כאלו שהפכו מיכלי שתילה גדולים, ויש אבנים שהועמדו בפני עצמן, על הצומח הטבעי שבהן.
אוסף האבנים כמו גם אוסף הכלים החקלאיים בגינה כולה כמובן מתבסס על שני דברים: האחד מודיעין מהשטח: דיווחי חברים שגם להם לב רחב לדברים יפים המופקרים לחסדי הקדמה הדורסנית.
אושיה שנייה חשובה לא פחות היא טביעת העין של פיני בכל הנוגע לחפצים שסר חינם בעיני בעליהם, עד שהם נופלים תחת ידיו כמובן. הוא עומל בחריצות עד לרגע בו חוזרת עטרה ליושנה, והכלי השבור, הפגום והמאוס נראה פתאום "מיליון דולר"! לאחר כבוד הוא מוצב לתפארת במקום צנוע.
מכבדים כאן את הוותיק באשר הוא אדם, עץ או סלע, באשר הוא חי או עובר לגלגול הבא שלו.

עולם הדבורים

פיני פשוט מוקסם מהן: הסדר, הארגון והתוצר, הכול מלהיב אותו. לצורך העניין נעשה כבר אוטודידקט בעל שם בתחום, והיה בעל מאות כוורות. כיום יש לו מספר נכבד המספק לו תעסוקה מתוקה ומגוונת: הוא מתמחה בצמחי צוף, בעיקר בהתבסס על טביעת הרגל של הדבורה. בחצר יש צמחי צוף המשמשים כר נרחב לתצפיותיו. כך מתאפשר לו למשל לרדות דבש שלא בעונתו המקובלת (סביבות ספטמבר) ולזכות בדבש מיוחד המופק למשל מפריחת הכותנה!
הדבש שהפיק מפריחת האזוב זכה בפרס ראשון על טעמו המיוחד והמשובח. בגינה עוקב פיני אחר כל זמזום דבורה, כדי לשמוע מקרוב על העדפתה. הקשבה לטבע. בין הצמחייה הצופנית נמנית קליאנדרה ורודת קרקפת, עץ השמן המכסיף בעל הניחוח העדין, מרווה קמחית אינדיגו, עץ חרוב- בעיקר הפריחה הזכרית (ריח שנוי במחלוקת – לשון המעטה) ומלך המטפסים בצופניות – אנטיגון דק עוקצים. הסיפור הכי נחמד הוא על פרחי של המליה מבודרת, שבהם הצוף נמצא בתחתית העמוקה של הפרח הצינורי. כאן נכנסת לתמונה צרעה גוזרת, שגוזרת מעט את תחתית הפרח ובכך מאפשרת לדבורה ללקט צוף. הכי נחמדה היא העובדה, שלמעשה ההמליה תמשיך לייצר צוף עד הפריית הפרח, והדבורה בעצם אינה פוגעת בסיכויי ההאבקה האמיתיים.

אחזקה וטפול

לתחזק שטח כה נרחב זה לא פשוט, במיוחד אם כל שבעת הדונם מטופלים בידי בני הזוג בלבד

: כדרך קבע שומרים אל קווים כלליים של הגן: הקו המעוגל של המדשאה אינו ברור וחד, דבר המוסיף לאווירת היער. פיני מופקד על המקרו: כיסוח המדשאה, טיפול בעצי הפרי (למשל כיוס הרימון, דישון וכד') טיפול בערוגות הירק. יום אחד בחודש מוקדש לגיזום העצים: בעצמו מנסר ענפים לצרכי סניטציה, פרקטיקה או אסטטיקה, כך שכל העצים הבוגרים יסתדרו זה עם זה.
עם זאת, אורן שהצל על ארז אטלנטי הטביע בו את חותם הבונזאי. אחרי שקרס האורן נותר הארז עם מופע מושלם הנראה מחלון פנת האוכל האנגלי מצד אחד, ומצדו השני קרחת המהווה חלל נוח לגידול צמחים אחרים.
הפיקוס הקדוש והחזרן המצוי שני ענקים שאינם יודעים גבולות נאלצים מדי פעם לחזור לפרופורציה .
רחל, אשתו של פיני מופקדת על גינת החזית - היינו כל ה"מיני- גינון" של מוקדי הצבע העונתיים ומילוי מיכלים בפרחים, המלווים את האורחים מהכניסה הראשית ועד דלת הבית. עבודה עם הרבה סבלנות לזעיר.

אמון בבני האדם
ברפת הישנה של משפחת נחמני אפשר לרכוש כלי עץ בעבודת יד כמובן תוך ציון מהוא מקור העץ, ובמקרים מסוימים גם מקורו עלי אדמות. כמו כן יש דבש במבחר טעמים. משלמים כאמור לקערה ולוקחים את העודף לבד. פיני נחמני, מרכז המושבה יקנעם מול הדואר ובית העם.
קשה לומר אם חלקת אלוהים "הקטנה" של הזוג נחמני היא בעלת נתונים טבעיים להראות כמו חלק מגן עדן, או שהזוג בעשר אצבעותיו וריבוא כלי עבודה מתאימים לאורך השנים בורא את ההרגשה הניחוחה הזו כל יום מחדש. לי נדמה שזו האפשרות השנייה.

 להמשך קריאה על גינה עוצרת נשימה עם מפלים ופסלים