שיקום מחצבה בכרמיאל

על גבעה ממערב למה שהיה פעם כרמיאל הקטנה, פעלה מחצבת אבן, שסיפקה אבן לחיפויי בתים (ביניהם עיריית ירושלים) לריצוף וציפוי. המחצבה פעלה עד שנות ה-70, באזור שהיום הוא מהווה חיבור ירוק בין שכונות מגורים, והינה אתנחתא רגועה של שלווה ועונג בלב העיר.

כתיבה וצילום: עפרה קורן

בכל רחבי העולם ניתן למצוא מחצבות שמלאו את ייעודן וננטשו לאחר שנות פעילות. מחצבה כזו מותירה אחריה בורות פעורים בקרקע, חתכים ושברים בפני השטח החצוב ובכלל – מראה של פצע פעור באדמה או בהר.
בערים רבות משקמים מחצבות כאלו, ובין הנודעות שביניהן היא המחצבה המשמשת כיום כגנים הבוטניים של העיר וונקובר – גני ביוצ'ארד, שבנויים אף הם על שטחה של מחצבה לשעבר.
גם בכרמיאל נפער פצע כזה בגבעה שבדרום העיר. גבעה שפעם היתה מחוץ לעיר – וכיום היא מוקפת במבני מגורים.
לפני מספר שנים, בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, הוחלט לעשות מעשה. וזהו סיפורו של פארק הבנים.

       

כשנפתחה המחצבה

אי אז, היא היתה מרוחקת מן העיר הקטנה שרק נוסדה. במשך השנים ובעיקר בשנות ה-80 וה-90 התרחבה העיר, ועד מהרה נשקה למחצבה.
המחצבה ננטשה, ולא עבר זמן רב, והעיר ממש הקיפה בפועל את המחצבה בשכונות ובנייני מגורים, ובאמצע נותר פצע פעור באדמה, שהשתרע על פני שטח של 80 דונם.
במשך השנים, ועם הבנייה הגוברת באזור, הפכה המחצבה, גם אם באופן לא חוקי, לאתר אליו השליכו הקבלנים שבנו את הסביבה את פסולת הבניין שלהם, והמחצבה הפכה גם למפגע בריאותי ולא רק בטיחותי.
בשנות ה-80 הוחלט להתלבש גם על המחצבה, ולהקים בשטחה פארק גדול, והעבודות החלו בתחילת שנות ה-90.
התכנון השתדל מאד שלא לפגוע בתנאי השטח הטבעיים, ותוכנן סביב התנאים שהוכתבו מראש בסביבה, ובשנת 2000 נפתח הפארק לשימוש הציבור.
הכניסה הראשית אל הפארק היא ממזרח, מכיוון בית העירייה החדש, שהפארק שוכן ממש ממולו.
מיד בכניסה, לימיננו – חלקת הנופלים.
בחלקה זו נטועים עצים, שכל אחד מהם מוקדש לאחר מבני כרמיאל שנפלו במערכות ישראל. ליד כל אחד מן העצים מוצב שלט הנושא את שם הבן, והעצים בחלקה זו הם כולם עצי פרי.

       
מלבד חלקה זו, המוגדרת כחלקת הבנים, מצויות ברחבי הפארק אנדרטאות – או יותר נכון – פסלים סביבתיים – שגם הם מוקדשים לזכר הבנים.
את הפסל ואופיו קובעים ההורים בשיתוף עם העירייה, והעירייה נושאת בעלות הבניה והאחזקה של הפסל.
ככלל, כרמיאל מנציחה את בניה במספר אופנים. קיים כמובן "בית יד לבנים", כמו בכל עיר אחרת, קיים אתר ההנצחה, שלידו מתקיימים טקסי יום הזיכרון מדי שנה, והפרויקט השלישי הוא הפארק הזה, שהנושא סביבו הוא סובב הוא בני העיר הנופלים, ומכאן שמו – פארק הבנים.
שי אשכנזי ז"ל, המנהל הקודם של מחלקת הגנים בכרמיאל החל בפרויקט, שלצורך הקמתו נעזרה העירייה במספר גופים חיצוניים. הגוף הראשון שממנו נתקבל הכסף הוא הקרן לשיקום מחצבות.
הקרן מעוגנת בחוק מזה שנים רבות, וכל מחצבה שפועלת, מחויבת להפקיד באופן שוטף סכום מסוים בקרן, שישמש – לאחר תום הפעילות – לשיקום האזור הפגוע. ואמנם, הסכום בקרן אפשר להתחיל את השיקום.
אך מאחר ומדובר בשטח עצום – 80 דונם כאמור – הכסף הספיק רק לתחילת העבודות, וכך נרתמו לעניין גופים נוספים, כגון משרד הבינוי השיכון והקק"ל, או כמו שאומר גיל שיפמן, מנהל מחלקת הגנים הנוכחי בעירייה: "גררנו לכאן את כל מי שאפשר היה לגרור".
מאחר ובתקופה בה שוקם הפארק, היתה העיר בתנופת בנייה נרחבת, הרי שבהתחלה – מבחינת משרד השיכון – לפחות חלק מהשטח היה צריך להיות בנוי, אך נמצאה פשרה שאפשרה לעירייה שלא לגרוע משטח הפארק עצמו.

בנוגע לאחזקה השוטפת,

אומר גיל, ראש העיר רואה את הפארק הזה כ- "בייבי" שלו. הוא מאד אוהב אותו, ומגיע לכאן לעתים תכופות, ובמקרים רבים עם אורחים מבחוץ, כך שהוא משקיע רבות באחזקה היקרה עד מאד של המקום.
תכנון הפארק נמסר לחברת "מילר- בלום, מ- חיפה, והתוצאה – פארק ענקי ויפהפה, עם כניסות אחדות מכל עבר, המשתרע בלב שכונות המגורים של מערב העיר.
בהקמת הפארק היו שותפות, מלבד עיריית כרמיאל, גם הקרן לשיקום מחצבות, משרד השיכון, והקק"ל.
שטח הפארק הוא 80 דונם, כאשר שליש מן השטח מהוות מדשאות, ושאר השטח נטוע בעצים, שיחים ופרחים. בסך הכל ניטעו העצים בפארק הוא כ- 3000 עצים בערך, מ- 18 מינים, ומלבדם עוד עשרות מיני שיחים, וכ- 30,000 גיאופיטים.
הצמחייה היא ברובה צמחיית ארץ ישראל, עם הרבה עצי פרי, כאשר הכוונה היא שהמבקרים בפארק יוכלו לקטוף וליהנות מן הפירות.

במרכז הפארק מתנוססת גבעה – גבעת הרוחות.

הגבעה היא מלאכותית, ונבנתה ממצבור פסולת הבניין ומן העפר שנאספו מכל רחבי המחצבה.
בהתאם לשמה היא פונה ומשקיפה לעבר ארבע רוחות השמיים.
העלייה לגבעה היא בשביל מעוטר שיחים פורחים, אך הגבעה עצמה חשופה כמעט לחלוטין.
בכל אחד מכיווני שושנת הרוחות מוצב מעין "שער" מאבנים שנחצבו במקום, ובמרכז הגבעה מונחים- שוכבים ארבעה סלעים המצביעים על הכיוונים העיקריים: צפון, דרום, מזרח ומערב.
הגבעה משקיפה הן על העיר עצמה, והן על סביבותיה ועל היישובים והמצפים הממוקמים על ההרים שסביבה.
השילוט בפארק הוא אחיד: כל השלטים, על סוגיהם השונים, עשויים ברזל וצבועים באדום. על השלטים כתובים הפרטים הנדרשים: ליד חלק מן הצמחים כתובים שמות העצים והשיחים, חלק מן השלטים מהווים חיצי הכוונה ליציאות ולרחובות שמסביב – אך המראה הכללי אחיד ונאה.

התאורה ברובה מוצבת על עמודי תאורה גבוהים.

בתחילה הכוונה היתה להציב המקום תאורת שבילים נמוכה, אך לאחר זמן התגלה שהבולדרים הנמוכים היו מושא לוונדליזם רב – ונוצר מצב בו היה צריך להחליף ולתקן אותם לעתים מזומנות – הוחלט להעלות את מרבית התאורה לגובה, ולהותיר רק חלק קטן על פי התכנון המקורי, הנמוך.
הפארק מואר בצורה דקורטיבית גם בשעות החשיכה.
מלבד זאת, על מנת למנוע מקרי וונדליזם, קיימת בפארק שמירה שוטפת. וגם הפארק עצמו מגודר ועם שערים לעבר השכונות הסובבות אותו. השערים נפתחים בבוקר ונסגר בערב.
בימי הקיץ הפארק פתוח עד השעה 10 בלילה, ואילו בחורף, כאשר החשכה יורדת כבר בסביבות חמש אחר הצהריים – הפארק פתוח עד השעה שמונה ושלושים.
בירידה לעבר אחד מבורות החציבה מתגלה פתאום לעין במפתיע בריכה.
הבריכה הוקמה במחצבה הגדולה ביותר, וכוללות שלושה מפלי מים הנופלים למטה אל תוכה ממרומי צוק הסלע שמעליה. היא כוללת צמחי מים שונים כגון יקינתון המים, נופר ולוטוס, בעוד שבאזור המפלים נשתלו שרכים אוהבי מים כגון שערות שולמית.
הבריכה עצמה פועלת על מערכת סגורה של סירקולציית מים.
על המדרון היורד לעבר הבריכה ניתן לראות, את המכונות ששימשו לחציבה כשהמחצבה פעלה. גם כאן – המכונות הוצבו באופן דקורטיבי, כפסלים סביבתיים, אך כשנתברר שהן משמשות לטיפוס לילדים, ונוצר חשש שהן תהפוכנה למפגע בטיחותי, הן הוקפו גדרות מסביב.

לא הרחק ממרכז הפארק קיים מעין תיאטרון קטן, הבנוי בתוך אחת ממחפורות המחצבה לשעבר, וממוקם על מעין צלע גבעה. התיאטרון מכיל 700 מקומות, ושורות הישיבה בו נבנו גם הן מגושי אבן וסלעים שנחצבו ונאספו במקום.
תוך כדי הטיול בפארק, ניתן לראות מרחוק בור ענק פעור שעדיין לא הגיע לביצוע. בתחתיתו מתוכנן גן וורדים גדול, ומעליו יעבור גשר שיחבר את שני חלקי הפארק, וכמובן גם את השכונות בסביבה.
מאחר והפארק צעיר יחסית, הרי שעדיין מוסיפים לו ומשפרים אותו כל הזמן, ובמשך השימוש מתגלים ומתבררים כל הזמן צרכים נוספים, כך שהפארק עדיין לא הושלם עד תום.

להמשך קריאה על פארק הירקון תל אביב