גנים בנאות קדומים- תהפוכות מזג האוויר

כתב וצילם: נגה הראובני

השינויים הקיצוניים במזג האוויר בתקופת האביב מפתיעים אותנו בכל פעם מחדש, ואנו שוכחים כי הם חוזרים מיד שנה בעקביות. עיון במקורות מלמדנו, כי גם אבותינו היו חשופים לשינויים האלה והידע שהם רכשו אז מיושם היום בנאות קדומים, השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל.

בפרוס חג הפסח מפתיעים אותנו החזאים בבשורות על שינויים תכופים וקיצוניים במזג האוויר, התחזיות המתחלפות הלל מעוררות את התחושה של שינוי פתאומי בסדרי העולם - שמא גדל החור באוזון ואולי מאיימים עלינו הקרחונים הנמסים והולכים, או שמא השינויים בכתמי השמש אשמים בגשמי הזעף המומטרים עלינו לפתע ביום שתחילתו חמה ויבשה "מן הרגיל בעונה".

תופעות אלו מפתיעות אותנו בעוצמה כזאת, שיש בה כדי להשכיח מאתנו כי הן חוזרות על עצמן מדי שנה בשנה בעקביות. עיון במקורותינו העתיקים מלמדנו, כי גם אבותינו הקדמונים היו חשופים לשינויים הללו במזג האוויר ממש באותה עונה, היא עונת "ימי הספירה" שבין פסח לשבועות. זו העונה בה פורחים וחונטים פירות כל הצמחים. הנמנים על ,שבעת המינים", ובה נקבע גורל היבולים של כל אחד מהם לשבט או לחסד".

"רוח צפונית - יפה לחטים בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בשעה שיניצו, ורוח דרומית - קשה לחטין בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בשעה שיניצו" (בבא בתרא קמ"ז ע' א).
לעומת שבעת המינים הללו, הרגישים ביותר ל"גשמים בעיתם" ולתהפוכות במזג האוויר המאפיינות את התקופה שבין חג העומר (פסח) וחג הקציר (שבועות), גידלו אבותינו הקדמונים גם את יבולי "זמרת הארץ", אשר היו בידי יעקב למשלוח אל ה"איש" במצרים, ולו גם בתקופת הבצורת הממושכת אשר שררה אז בארץ:
"קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה: מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים" (בראשית מ"ג י"א).

מה לכל אלה ולאדריכלות נוף?

התשובה לכך צומחת היום בגני נאות קדומים. נאות קדומים היא השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל. היא ממוקמת במרכז הארץ, על כ- 2,500 דונם של גבעות באזור מודיעין - בין הרי ירושלים במזרח והים התיכון במערב, כאשר קיבלנו את האזור הזה בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה הוא היה חשוף לחלוטין, כמעט ללא צמח מאות שנים של הזנחה, רעיית-יתר וכריתת עצים ושיחי הסירה לצורך הסקה של כבשני סיד, חשפו את הקרקע לסחיפת גשמי החורף והשאירו כמעט רק את הסלעים.
הנוף ההרוס הזה של הגבעות נתן בידינו את האפשרות לעיצוב גנני אשר מטרתו לבטא את נופי הצומח הנשקפים ממקורותינו בתנ"ך ובספרות חז"ל.
הנה כך ניתן היה לנטוע על אחת הגבעות במדרון הפונה למזרח את כל המועמדים לזיהוי כמיני זמרת הארץ, ובזאת להדגש את יכולתם לפרוח ולהניב גם בתנאי יובש יחסי אל מול חבורה קשוחה זו של צמחים עמידים - הוקדשו לגידולי שבעת המינים המדרונות הצפוניים והמערביים של הגבעות ממול, ואף החלקות המישוריות והגיא שביניהן, כאן יש שדות חיטה ושעורה, כרמי גפנים, תאנים ורימונים ומטעי זיתים, ובמורד הנחל שבין הגבעות מיתמרים אל על התמרים העמוסים אשכולות פרי, ואלה משנים את צבעם מצהוב לחום-אדום כאשר הם מבשילים לקראת חג הסוכות.
אדריכלות הגנים הזאת משתלבת עם חמוקי הגבעות והגאיות שביניהם, כיוון שהיא נובעת מתוך מקורות התנ"ך שנכתבו באותם דורות קדמונים, אשר ידעו לשבץ את הגידול המתאים לכל פיסת קרקע בהתאם לצביונה המיוחד.
דוגמה מסוג אחר של תכנון הנוף בנאות קדומים היא גבעת המנורה והאזורים המקיפים אותה כאן התבסס התכנון על מערכת מסורות וסמלים אשר כולם יחד מהווים את המשמעות העמוקה של המנורה בתולדות ישראל: למן הימים בהם הוצבה המנורה כלפי דרום בבית המקדש ועד לקביעתה כסמל למדינת ישראל.

בראש הגבעה הזאת ניטעו צמחי המוריות, המזכירים לכל את מבנה המנורהומכל צדדיה של הגבעה ניטעו מאות עצי זית, אשר גלי אור מרצדים בהם כאשר משחקות הרוחות בצמרותיהם המכסיפות, להגברת תחושת האור ניטעו בין עצי הזית חצבים רבים, המאירים כנרות בשלהי הקיץ - החל בתקופת ט"ו באב, בה מתחילים הזיתים שעל העצים להתמלא בשמן. כחצי שנה לאחר פריחת החצב מאירים בתחתית גבעת המנורה ובראשה עצי השקד הפורחים, שניטעו שם כדי להסביר את מהות "הגביעים המשוקדים" שעוצבו בקני המנורה כפי שמתואר לנו בספר שמות. זאת ועוד: השדות אשר למרגלות גבעת המנורה נזרעים מדי שנה בחיטה ובשעורה, כדי לייצג את לחם הפנים, שהניחו קדמוננו על השולחן בבית המקדש אל מול המנורה, אשר בה דלקו הנרות שהוזנו בשמן הזית. ואם הזכרנו את נרותיה של המנורה, הרי מסופר לנו בתנ"ך, שבהעלות הכהן את הנרות, ובהיטיבו אותם, הוא היה מקטיר את קטורת הבשמים - והרי לכם בנאות קדומים מעלה הבשמים המטפס מגיא שיר השירים ועולה עד לראש גבעת המנורה ובו נטעו צמחי בושם למכביר, הנמנים על סוגים שונים. מתוך הדוגמאות הבודדות הללו ניתן לסכם את עקרון התכנון של הגנים בנאות קדומים כתכנון כפוף לנושאים הנובעים ממקורות התנ"ך ודברי חז"ל, תוך כדי ניצול התנאים הטופוגראפיים והמיקרואקלימיים של כל אחד מן האזורים העומדים לתכנון, והשתלבות מירבית בנוף הכללי של הגבעות שהוקדשו להקמת נאות קדומים.