הדבורים חשובות לנו גם בגלל מה שהן מספרות לנו על סביבת המחייה שלנו:
חרקים רבים ודבורת הדבש ביניהם, רגישים לתנאי הסביבה ומושפעים מחומרים שאנחנו, בני האדם, משחררים אליה (חומרי הדברה רעילים למשל). כאשר ישנה ירידה בכמות דבורי הדבש, אנחנו מבינים שיש לנו בעיה - בדרך בה אנחנו מתייחסים לעולם ולסביבה. כשהיינו ילדים (אלה מאיתנו שכבר עברו כאן מספר עשורים) – בזמן שהיינו נוסעים במכונית –חרקים היו מתנגשים בשמשה הקדמית במשך היום ופנסי הרכב היו מתכסים בחרקים בלילה. היום – כל זה לא קיים; החרקים נעלמים ואיננו שמים לב לכך בכלל.
מעבר לכך - הרס של שטחים פתוחים, הידלדלות מלאי פרחי הבר, צמצום אזורים חקלאיים, וכריתת עצים – כל אלה מקטינים את מספר הצמחים הצופניים המשמשים מקור מזון לדבורים. זאת אחריותנו וחובתנו המוסרית לעזור לדבורים (כמו גם לשאר החרקים ויתר בעלי החיים שכמונו תלויים בהן לקיומם) ולמנוע את היעלמותן - על-ידי שתילת צמחים ועצים צופניים, שימור מקורות צוף קיימים והפחתת השימוש בחומרי הדברה. אם נעשיר את הצמחיה בארץ - נתרום לגיוון מקורות מזון לדבורים וכך נגדיל את יכולתן להתמודד טוב יותר עם האתגרים שאנו מעמידים בפניהן.
ביחד עם כמה מחבריי, הקמנו את עמותת דבוראות בת-קיימא, שבמסגרתה אנחנו פועלים, בין השאר על מנת לקדם שתילה צופנית. אחד החסמים לשתילה הצופנית במועצות מקומיות, בערים, במוסדות חינוך ובבתים פרטיים – הוא הפחד שטבוע באנשים מפני דבורים; והם חוששים שאם ישתלו צמחים שמושכים דבורים – הדבר יגרום להם להיעקץ.
אך הדבורה היא יצור ידידותי – סתם כך היא אינה עוקצת. מרגע שהדבורה יוצאת מהכוורת – היא מחוץ לטריטוריה שלה ואין לה צורך להתגונן, ולכן הסיכוי שנעקץ באופן אקראי קלוש ביותר. ועוד - דבורה שעקצה, מתה, ולכן היא תעקוץ רק כשהיא חשה איום מיידי לה או לכוורת.
שלא כמו הרבה חרקים אחרים שמתקיימים על גבם של יונקים שכמותנו (יתושים למשל), הדבורה טבעונית ואין לה כל תלות בייצור אחר לקיים את כל מחזור חייה. כחיית בר גם אין לה צורך באדם שידאג לה לקיומה, למחסה, למזון. היא חופשייה למצוא לה מקום מחייה – ללא התערבותנו. יחד עם זה – היא חיה בסביבת האדם (כמו גם בסביבה לא מיושבת), והצוף והאבקה בפרחי הצמחים שאנחנו שותלים מהווים עבורה מקור מזון.
הדבורה מאביקה את מרבית הצמחים וכך דואגת להתרבות צמחי בר ולמזון שלנו. עובדה זאת קושרת קשר חזק וקיומי בינה לביננו. לא רק שהדבורה אחראית על מרבית סוגי המזון שלנו, אלה שעל ידי האבקת וחידוש הצמחים, בעקיפין, דבורת הדבש עוזרת לעצור את תהליך המִדְבּוּר, בחלקים מסויימים בעולם. אין ייצור דומה לדבורה שיודע לעשות את כל הדברים האלה, ועל כן היא מושא להערכתנו. הדבורים קיימות בצורתן הנוכחית עשרות מליוני שנים, עוד לפני שהופיע האדם הראשון באפריקה. היה להן זמן לפגוש אותנו, להכיר אותנו, ומי יודע, אולי לא אנחנו הם אלה שמנצלים את הדבורים לצורכינו, אלא שהן אלה שלמדו לנצל אותנו. עובדה היא שהאדם הפיץ את דבורת הדבש לכל מקום בעולם בו קיימת פריחה.
.jpg "דבורה עם צוף")
דבורת הדבש היא ייצור מרתק, היא חיה חברתית ואפשר ללמוד ממנה הרבה בנושא חברה וחברות. רבים מפחדים מדבורים כי הן עלולות לעקוץ, אך נוכל להרוויח הרבה אם נתגבר על הפחד ונעיז להתקרב.
אם נעמוד מספר מטרים מכוורת הומה דבורים – הסיכון שלנו לקבל עקיצה– קטן; אם נרצה להתקרב עוד חשוב שנדע שהדבורים מזהות תנועה מהירה ותזזיתית בקרבת הכוורת שלהן כאיום אפשרי, ולכן נקפיד להיות רגועים וננוע בשקט ולאט, והדבורים לא תעקוצנה אותנו.
אם נתקרב, נוכל לפגוש ולהכיר את היצור המרתק הזה. בהתבוננות בכוורת ניתן לראות את כל מחזור החיים של הדבורים, וחיי הדבורים בכוורת ומחוצה לה משקפים לנו את הטבע הסובב אותנו. אפילו בהתבוננות בהתרחשות שבפתח הכוורת - ניתן ללמוד המון, כל שעלינו לעשות הוא לעצור ולהסתכל. ומה קורה כשאנחנו מתחילים להתבונן בדבורים? יופיין המסווה מתגלה לנו, מפתיע עד כמה הן נוכחות ללא הרף, עוסקות בשלהן, חדורות מטרה.
ומה אם אנחנו עדיין פוחדים להיעקץ? כדאי שנדע שעקיצות הדבורה יכולות לרפא. יש ענף שלם ברפואה האלטרנטיבית שנקרא אַפִּיתֵרַפּיָה – ריפוי וטיפול באמצעות עקיצות דבורים ומוצרי מכוורת (החל מטיפול דלקת שגרונית ועד כאבי פרקים) ; חוץ מזה, מנסיון, זה לא כל כך נורא להעקץ – זה לא גורם נזק, רק קצת כואב, והכאב עובר לבד. אם אנחנו חוששים מאלרגיה – כדאי שנדע שאלרגיה לעקיצות דבורים היא נדירה: רק אחד ממאה איש בממוצע יפתחו אלרגיה ולרוב, רק בעקבות עקיצה חוזרת. אם יתברר שהנעקץ הוא אלרגי, ניתן לקבל חיסון ולפתח עמידות בתוך זמן קצר ביותר (מספר מרפאות אלרגיה בארץ מציעות היום פרוטוקול חיסון מהיר).
רבים מאיתנו חיים בניתוק מסביבת החי והצומח, אך בסופו של דבר, כולנו שמחים להתחבר לטבע, לסביבה. קירבה לדבורים היא הזדמנות מצויינת לעשות זאת. לא חייבים להחזיק כוורת בחצר הבית על מנת להתקרב לדבורים ולעזור להן. שתילה צופנית תעודד נוכחות של דבורי דבש סביבנו, תתרום לנוכחות של דבורי בר ומאביקים אחרים, ואחריהם יגיעו יצורים אחרים - לטאות וציפורי שיר. כשיש מאביקים בסביבתה, הגינה משגשגת, יש יותר פריחה ויותר פירות.
אולי יום אחד נצליח להחזיר מעט את הגלגל לאחור, והחרקים ישובו להיאסף על שמשת המכונית. אז נדע כי אנחנו בדרך הנכונה ושהצלחנו לתרום, ולו במעט, לשיקום המקום בו אנו חיים.
.jpg)
לקריאת חלקה הראשון של הכתבה על הפחד מהדבורים וחשיבותם