פלרגון- צמח פורח רב שנתי

אם אתם משתייכים לאלה ששוכחים להשקות את הגינה, הרי לכם צמח נאה שיקשט את הגן בלא להיות תובעני יתר על המידה. תכירו את הפלרגון (Pelargonium).

כתבה וצילמה : עפרה קורן

אז קודם כל, בואו נבהיר: זה לא גרניום. זה פלרגון. הגרניום הוא בן אחר למשפחת הגרניים, ובארץ ניתן למצוא לא מעט מבני המשפחה הזו גדלים בטבע, כגון גרניון רך, מקור החסידה ועוד. הפלרגון אמנם שייך לגרניים אלא שהוא בן אחר לאותה משפחה. מדובר בקבוצה של עשבים ובני שיח רב-שנתיים, שתורבתו על מנת להפכם לשיחי נוי גנניים.

ניתן למצוא אותם באזורים ממוזגים וסובטרופיים שונים בעולם, למן אוסטרליה וניו זילנד, עבור דרך מדגסקר ועד דרום אפריקה.
כפי הנראה, לאירופה הגיע הפלרגון הראשון מדרום אפריקה, עוד במאה ה-16, ונחת בעיר ליידן שבהולנד. בשנת 1631 קנה גנן אנגלי זרעים שלו בצרפת והביא את הצמח לאנגליה, ושם הפך להצלחה ענקית. השם 'פלרגוניום' ניתן לצמח רק כמאה שנים מאוחר יותר, ונגזר מן המילה היוונית 'פלארגוס', שפירושה 'עגור' וזאת על שום חלק בפרח הנראה כמקורו של העגור.
במשך המאות הוכלאו מינים וזנים שונים של הפלרגון אלו באלו עד שנוצרו אלפי הכלאות שונות ומגוונות.

אין ספק שהפלרגון הוא – אם לא הצמח הפופולרי ביותר בגינה – בהחלט אחד המובילים, ולא בכדי. הוא מצטיין במגוון צבעי פריחה וגווני עלווה, בגדלים שונים המתאימים לכל גן, במהירות צמיחה, בעמידות ליובש (חשוב ביותר בימינו אלה) ובתנאים הנכונים הוא עשוי לפרוח במהלך השנה כולה.

והמגוון בהחלט מסחרר: יש כאלו הפורחים בגווני אדום, ורוד, כתום או סגול, שלא לדבר על לבן, ולאחרונה, מספר עמיחי צורן ממשתלת 'נימה' שבכנרת, נתבשרנו אף על פלרגון שפריחתו צהובה. יש פרחים מלאים וכדוריים, כפולים או בודדים, צפופים או מאווררים, בקוטר של החל מ- 3 ס"מ ועד ל- 15 ס"מ (!), צפופים על השיח או מפוזרים. באיזה גובה אתם רוצים את הפלרגון שלכם? 60 ס"מ ומעלה? עד 60 ס"מ? צמחים קומפקטיים המגיעים ל- 30 או 40 ס"מ? או מיניאטוריים שקומתם לא עולה על 15 או 20 ס"מ? או אולי משהו באמצע? רוצים אותם זקופים? שרועים? או משתפלים מעבר לשולי העציץ או הקערה? ומה בנוגע לעלווה? ירוקה לגמרי? עם שוליים כהים יותר או בהירים יותר? אולי בכלל צבעוניים בגווני ירוק עם לבן, אדום,צהוב או חום? העלים בדרך כלל רכים ופלומתיים, אך אתם יכולים לבחור אותם מעוגלים, משוננים או מאוצבעים, בקוטר של 1.5 ס"מ ועד 12 ס"מ. בקיצור – צמח לפי הזמנה.

הפלרגון מתחלק, למספר קבוצות וטיפוסים:
קבוצת הזקופים - המין התרבותי הנפוץ ביותר נמנה על קבוצה זו- פלרגון הגננים- P. x hortorum, שהוא בן כלאיים של המין פלרגון מצויר P. zonale ו- P. inquinans. יש זנים עם עלים כהים שהם קומפקטיים יותר, וכאלה בעלי עלים בהירים, גדולים יותר. קיים גם זן של פלרגון הגננים בעל שולי עלים לבנים (P. hortorum var. marginatum . שותלים אותם לאורך שבילים לצורך תיחום, אבל גם כמכסי שטח ובאדניות. כדאי לקטום פריחה שקמלה ועלים יבשים, על מנת לחדש צימוח.
צמחים ממין זה מגיעים בדרך כלל עד לגובה של מטר אחד אבל יכולים להגיע גם לגובה של 3 מטרים על גבעולים שמתעצים עם הזמן. על העלים מצוי 'גבול' דמוי פרסה, שממנו ואילך גוון העלה מתכהה במקצת. התפרחת מזכירה במקצת סוכך. קיימים מעל 200 זנים של פלרגון הגננים.

'Calais' – מקבוצת הזקופיםקבוצת המשתרכים – שהנציג הבולט שלה הוא פלרגון תריסני – peltatum P. לו זנים שרועים או מטפסים. בעלי נצרים ארוכים משתרכים, היכולים להגיע לאורך של 2 מטרים. העלים מזכירים את עלי הקיסוס. הפריחה מורכבת מקבצים או אשכולות של פרחים גדולים ומלאים בדרך כלל ובסולם גוונים נרחב. קבוצה זו הוצגה לראשונה בשנת 1700 בהולנד, וכשבעים שנה מאוחר יותר הגיעה גם לאנגליה. שי זני כלאיים רבים בצבעי ורוד, לבן, לילכי ועוד.

זנים וצורות המשתייכים לקבוצת הקסקייד – Cascade – הינם זוחלים או משתפלים (שם עממי נפוץ להם: וילה).
הם בעלי פרח יחיד, בעל 5 עלי כותרת. מצויים במספר צבעים ומשמשים בעיקר לאדניות או לצורך כיסוי שטחים. הם מותאמים ליותר שעות שמש קיצית בתנאי הארץ אך תמיד ייטיבו לפרוח באזורים קרירים יותר כגון הגליל או ירושלים. גם בהם יש לקטום עלווה ופריחה יבשה ואת קצות הפרקים, כדי שיתחדשו. בדרך כלל, מדי מספר שנים יש להחליף אותם שכן הם מאבדים את צורתם.
לאורך זמן, גבעולי הקסקיידים נעשים עציים. אחת מהשיטות בתעשייה לשמור על צמח יפה היא לננס אותו – להשתמש בחומרי נינוס, השומרים על פרק קצר ומונעים התארכות הענף.
בבית – כשאין אופציה כזו, יש שתי אפשרויות – או גיזום – בסביבות ספטמבר, כשמתקרר. במקרה כזה מנמיכים את כל הצמח ומחייבים אותו לשמור על פרקים קצרים. אפשרות נוספת היא קיטום – לפלרגון אין בעיה אם קוטמים את הענף אך במקרה כזה מפספסים שני דברים: הפריחה מתאחרת מעט ונטיית ההשתפכות של הצמח מעל פני המיכל מתעכבת בתקופה הראשונה. אולם בסופו של התהליך הוא יקבל את צורתו הטבעית, אלא שהפעם יהיה זה ביחסים של פרקים קצרים ונכונים יותר.
מצד שני, אנשים רבים טוענים, שלמרות שהצמח הוא רב-שנתי – הרי שלא מדובר צמח יקר, ועדיף בכל שנה לחדש את הצמחים ובסיום הפריחה או כאשר הצמח כבר לא נראה כל כך טוב – אפשר לסלק אותו ולהתחיל מחדש. כך שישי רבים המתייחסים אליו כאל צמח חד-שנתי.

פלרגון צרפתי– הוא שייך למין תרבותי שפותח מהמין פ. מקוצע P. angulosum ומהמין פלרגון כבון P. cucullatum). המין התרבותי נקרא P. domesticum.
צמח זה פורח במשך כ- 4 חודשים בשנה, בתקופת האביב בלבד, והוא בעל פריחה משמעותית ובעלת נוכחות. הפרחים הגדולים הם בעלי צבעים מיוחדים, הפורחים לזמן קצר יותר אבל באופן מרשים במיוחד ובשאר חודשי השנה הוא נותר ירוק.

'Salmon Princess' –זקוף, עלה כהה, פרח מלא למחצה. הפלרגון מוכלא על מנת לקבל גוונים וצורות חדשות. ההכלאות נעשות במעבדות ריבוי, וזן חדש כזה הוא בבעלותו של המטפח, הגובה תמלוגים על מכירותיו.

חלק גדול מזני הנישה, כגון ה"גרניום הצרפתי", הם משפחות של זנים חופשיים שעברו את תקופת התימלוג שלהם. במקרים רבים המטפח, שמפסיק לקבל תמלוגים על זן מסוים, פשוט מוציא אותו מן המחזור. מגדלים מקומיים, ששמרו אצלם סטוק בריא ונקי, יכולים להמשיך לרבות את הזן ולמוכרו מבלי לשלם תמלוגים. במקרה של זנים חופשיים – מחירם, באין תימלוג – זול יותר, וזו תעשייה גדולה הרבה יותר מן הזנים שעדיין רשומים.

פלרגון מגוון-עלים –קבוצה ותיקה מאד, שיש בה שינויי צבע עזים בגווני העלים: ברונזה, לבן, חום, צהוב וכד'. האטרקציה הראשית שלהם היא העלווה ולא הפרח. עלווה בשילובים של צבעים שונים וצורות שונות היא המעניקה לפרח את הנוכחות האמיתית שלו בגן.
לא מרבים בהכלאות או פיתוח של זנים חדשים בקבוצה זו, מכיוון שהשוק העולמי שלהם מצומצם, מלבד אנגליה. שם, כבר בתקופה הוויקטוריאנית, עלה רבגוני היה נחשק מאד. חלק מהזנים בקבוצה זו קיימים עוד מתחילת המאה ה- 19. הם רגישים יותר לשמש חמה וישירה.

פלרגון ריחני P. fragrans– זנים מקבוצה זו בדרך כלל אינם צבעוניים כמו האחרים, ופרחיהם אינם מרשימים כל כך. בדרך כלל מגדלים אותם בשל העלווה הריחנית שלהם. יש מהם שרועים ואחרים בעלי מראה שיחי המגיעים לגובה של 1.5- 1.2 מ'. הטיפול בהם דומה לפלרגון הגנני, וכמותם אין להשקותם או לדשנם יתר על המידה שאחרת הריח לא יהיה חזק ומרוכז. הריח מצוי בבלוטות שמן אתרי בעלווה בלבד. הם מסתדרים היטב בעציצים כמו באדמה. אלו צמחים חזקים, אך מגדלים אותם בכמויות קטנות יחסית, שכן הצימוח שלהם הוא פראי ולא מיועד לדקורציה. בשנים האחרונות, עם טרנד הבריאות, נכנס גם הפלרגון הריחני לזניו השונים, חזק יותר לשוק.

בין המינים הריחניים נמצא גם פלרגון דמוי-סידה – Pelargonium sidoides – בעל העלווה האפורה ופרחים בצבע בורדו. הוא קרוי Umckaloabo בפי בני הזולו, שמשמעותו 'שיעול כבד', שמרמז על כך שהם משתמשים בצמח לריפוי שיעולים. יש עוד מיני וזני פלרגון בניחוחות תפוז, לימון, מנטה ופירות נוספים. בתעשיית הבשמים, הפופולארי ביותר הוא ניחוח הוורד.
מין ריחני נפוץ בארץ הוא הפלרגון הלימוני, המשמש להכנת תה.
מיני פלרגון מסוימים גם אמורים להרחיק מזיקים – מיתושים ועד, לפי אחת האמונות, נחשים!
בין הזנים הריחניים ניתן למצוא שמות מצלצלים ומפתים כגון: קלורינדה – Clorinda, שמן וורדים – Attar Rose, לימון תוסס או לימון מבעבע – Lemon Fizz, מימוזה מתוקה – Sweet Mimosa ועוד. תופתעו לגלות שכולם מגודלים בארץ אך למטרות יצוא בלבד.

להמשך קריאה על הלוטוס הקדוש-צמח מים פורח באביב