כתב : כליל אדר, רכז יער וקהילה באזור גליל מערבי וכרמל, קק"ל
המושגים "מדבר האורנים" ו"חומציות המחטים" חדרו כה עמוק לתודעה הישראלית עד כי הפכו לאכסיומה כמעט. ולך תגיד אחרת. גם עובדות מדעיות ודוגמאות מהשטח המפריכות טענות אלו, לא עוזרות בהכרח. בשורות הבאות אנפץ כמה מהמיתוסים הללו ואחשוף את יתרונותיו של האורן כעץ יערני וכעץ נוי.
האורן כמין חלוץ
תכונותיו של האורן כמין הגדל מהר והמשגשג תחת קרינת שמש חזקה מקנים לו את הבסיס החיוני כל כך למיני חלוץ. מין חלוץ הוא מין המתבסס (או נטע) ראשון בשטח קשה ומופר, שבו תנאי הקרקע ומשטר המים ירודים. מין זה גם משפר את תנאי הסביבה לבאים אחריו. אכן האורן הוא מין עץ שכזה המטייב את הקרקע (מונע סחף קרקע, מונע נגר עילי - מגביר את החלחול, מעלה את אחוז החומר האורגני בקרקע).
מעט היסטוריה
דור הפלמ"ח וקודמיו בוודאי זוכרים את הרי ארץ ישראל כמאמר השיר "הר טרשים קרח". דורות של רעייה מופרזת, כריתות ושריפות הביאו לבירוא היערות והחורשים בארצנו. כבר בראשית המאה ה- 20 עסק אהרון אהרונסון בשאלות יערניות ובניסיונות אקלום למיני עצי יער. ב- 1913, הגיש למושל ביירות את החיבור היערני המקיף "חישוף היערות בארץ-ישראל והצעה להתקנת חידושם". בדו"ח מחה אהרונסון כנגד השלטון התורכי שבו ראה את האחראי להשמדת היערות.
לאחר כיבוש הארץ ע"י הצבא הבריטי בשלהי מלחמת האולם הראשונה הונח הבסיס למפעל הייעור המודרני. ב- 1926 נחקקה "פקודת היערות" האוסרת כריתת עצים ונטילת מוצרי יער ללא אישור ומגדירה שמורות יער.
נטיעת האורנים בכמויות גדולות החלה ע"י הייעור הבריטי. למען האמת ההיסטורית קדמו להן נטיעות של הגרמנים ה"טמפלרים" במושבותיהם, בסוף המאה ה- 19.
עד לשנת 1920 עסקה קק"ל בנטיעת עצי זית, איקליפטוס, קזוארינה, ברוש, שיטה.
התצפיות והנסיון שנרכשו אז בגידול עצי יער וקליטתם הביאו למסקנה שיש לתת עדיפות לאורן ירושלים בשל שתי סיבות עיקריות: הצלחה גדולה בריבוי השתילים במשתלות וקליטה מהירה בשטח ובאחוזים גבוהים (אורן קפריסאי [א. ברוטיה] לא ניטע בשנים ההן פני שבאותה תקופה הוא נחשב אקוטיפ של אורן ירושלים, ולא מין נפרד).
מאוחר הרבה יותר התגלו כמה מיתרונותיו הבולטים של האורן הקפריסאי על פני אורן ירושלים. למרות שהחלו לטעת אותו כבר בשנות הארבעים של המאה הקודמת, נטיעות נרחבות שלו מתבצעות רק ב- 25 שנים האחרונות.
אורן ירושלים טבעי?!
ריכוזים טבעיים (לא נטע אדם) של אורן ירושלים פזורים ברחבי הארץ: ברכס ראש הנקרה, בחורבת שפנים (הר מירון), בר הכרמל, ביער אום צפא, בהרי יהודה ועוד. הוויכוחים שניטשו בעבר בין הבוטנאים "האם אורן ירושלים הוא אכן טבעי בארץ?" (היו שטענו כי אורן ירושלים הובא לא"י בעבר הרחוק) אינם עוד רלוונטיים כיום.
מחקרים רבים, פליאונטולוגים (מציאת גרגירי אבקה של א. ירושלים בשכבות קדומות) ובעיקר גנטיים, מוכיחים כי אורן ירושלים הוא מין מקומי ואוכלוסיות המקומיות נבדלות באופן ברור מאוכלוסיותיו באזורים אחרים סביב הים התיכון. המין אורן ירושלים, שהיווה עד לשנות ה- 70 של המאה ה- 70 את המין העיקרי ביערות, ירד מגדולתו ומתפארתו בשלושים השנים האחרונות בעקר בשל רגישותו ופגיעותו לכנימה המצוקוקוס הארץ ישראלי (Matsucoccus josephi).
מיני וזני אורנים הניטעים היום ביערות קק"ל:
אורן קפריסאי - המין העיקרי שנשתל כיום (כ- 50% מהמחטניים).
אורן ירושלמי 'יווני' - (זן טבעי של א. ירושלים, תוצר אבולוציוני) כמה ממקורות הזרעים שלו מראים עמידות טובה כנגד מצוקוקוס ארץ ישראלי.
אורן הגלעין - בשל רגישותו הרבה לגיר, ניטע רק במקומות מתאימים (ט רוסה).
אורן קנרי - משמש יותר ויותר בייעור היום, למרות רגישותו לתהלוכן האורן, בשל יתרונותיו: עמידותו ליובש והיותו האורן היחידי שמתחדש מהגזע לאחר כריתה ושריפה.
פריחה והתפתחות- תת-יער בצל האורנים
בניגוד לדעה הרווחת כי דבר לא צומח מתחת לאורנים, המציאות מצמיחה, תרתי משמע, הוכחות. קיימות דוגמאות למכביר של אתרי פריחה מרשימים ופריחה נדירה מתחת לחופת האורנים.
סחלבים נדירים (יער ביריה, יער חניתה), חלמוניות (יער ביריה, יער לב, יער יתיר), רקפות (יער קרן כרמל, רמות מנשה, יער אשתאול, יער הנשיא יער ישעי), יקינטון מזרחי (הרי נפתלי, חניתה, חזון) ועוד.
יער האורנים הנטוע נהתון, במהלך מחזור גידולו (80 - 50 שנה), לסדרה של טיפולים יערניים: גיזום, דילול ועוד. תוך כדי כך, צפיפות העצים קטנה, ונפתחות נישות להתפתחות צומח שדורש יותר או וכך גדל מגוון הצומח ביער. בניגוד גמור ליער האורן המטופל, שטחי החורש הטבעי, שאינם מטופלים, הופכים לסבך עצי ההולך וסוגר על עצמו. כל שכך, מתמעטים העשבוניים והחד שנתיים וקטן מגוון הצומח.
כך קרה למשל בשמורת הר מירון ופריחת האדמוניות. רק בשנים האחרונות הופעל הליך של כריתה מבוקרת של החורש לאורך שביל האדמוניות, זאת על מנת לשמר את הפרח הנדיר.
לא נדרש הרבה לראות כי ביערות האורן (שנקראו "מדבריות האורן" בלשון המלעיזים) מתפתח תת-יער עשיר ומגוון. אותו חורש מפותח של אלות, אלונים, לבנה, חרוב ועוד, שהתפתח נמרצות בינות לאורנים, הצליח לא למרות האורן אלא בשל האורן. זאת מהטעמים הבאים:
1. חצי צל - רחבי העלים זקוקים לתנאי חצי צל להתפתחות נאותה ומרשימה. בניגוד גמור לאורנים "אוהב השמש", המגבירים את רמות הפוטוסינתזה עם עליה ברמת הקרינה, רחבי העלים פעילותם האופטימאלית היא ברמות קרינה נמוכות יותר תנאים אלו הקיימים ביערות האורן בוגרים מביאים לידי צימוח נמרץ של החורש.
2. הגנה משריפות - שטחי היער מוגנים על ידי מערך תצפיות וצוותי כיבוי של קק"ל.
3. הגנה מרעייה בלתי מבוקרת - ביערות קק"ל מתקיימת רעייה, אולם היא מבוקרת ומתוכננת על פי צרכים ויעדים ממשקיים. רעייה חלשה ובינונית אף מועילה בפתיחת היער ובעידוד העשבוניים.
4. העשרת ואחיזת הקרקע - בניגוד לקרקע הדלה והחשופה בה ניטעו האורנים. קרקעית היער הבוגר עשירה בחומרים אורגניים וברקבובית. שורשי האורנים אוחזים בקרקע ביעילות ומונעים סחף.
5. הפצת זרעים - היער מהווה מקום ריבוי לזרעים רבים שהובאו מבחוץ, בעיקר ע"י ציפורים, חזירים ומכרסמים שהיער מהווה להם מקום מסתור ומחייה.
על ההחמצה ב"חומציות המחטים"
משחר ילדותינו אנו מדקלמים אשמה אחת וטופלים עוולה אחת במחטי האורן - החמצתה של הקרקע: הכל בגלל המחטים ששום דבר לאו צומח! המחטים מחמיצות את הקרקע!"
המציאות אחרת: קרקעות ישראל הגיריות ברובן הינן בסיסיות במהותן, רמות ה- pH הן בין 8.5 - 7, לעומת זאת, רוב הצמחים אופטימום גידולם הוא ב- pH נמוך בהרבה, בסביבות 6.5 - 5. משמע, pH, חומצי מעט. לו רק יכלו המחטים לגרום לשינוי כלשהו ברמות ה- pH (בקרקע) כלפי מטה, כל הצמחים ודאי היו מודים על כך.
את העובדות המדעיות בדק ד"ר יורם גולדרינג בעבודת המאסטר שלו. מתברר, כי החדרת רסק מחטים באחוזים שונים לקרקעות אינה מונעת כלל את הנביטה של צמחים. צמחי בר רבים נבטו וגדלו גם במצע שכולו (100%) היה רסק מחטי אורן.
למחטים השפעה יחידה במניעת נביטה רק במובן הפיסי, בהצטברותם כשמיכה עבה על הקרקע. אין כאן כל עניין כימי. מניעה פיסית זו קיימת גם בעלוותם של אלונים, איקליפטוסים ואחרים. אבל עובדות לחוד ואגדות לחוד. ומדריכים (רבים לצערי) ממשיכים לספר את האגדה הזו לקהל פתאים צמא.
על האורן הדליק והאלון "המדליק"
אורנים נדלקים בשריפה, בדומה לכל עץ אחר הנחרך תחת אש. אך שמם יצא לשמצה בנושא שריפות. אשמת השריפות (גרימתן, עידודן והתפשטותן) נישאת על מחטי האורן הדקות ונישאת לשווא.
שריפות גדולות אכן התרחשו ביערות מחטניים, אך מנגד גם בחורשים הגדולים בארץ. השריפות הגדולות בכרמל, לדוגמה, התפשטו ביערות האורן הטבעי לא בשל האורן אלא בשל חסרונן של דרכי גישה לטיפול בשריפה.
באורן אכן יש שרפים התורמים לבעירה, אך מנגד נוף הצמרת נישא גבוה מעל לקרקע (ביערות הנטועים) ושריפות הקרקע (שהן הרוב בירושלים) כמעט ואין פוגעות בו.
לעומת יערות האורן, החורשים הים-תיכוניים משתרעים בצפיפות וענפיהם הנושקים לקרקע ניצתים במהירות. ברחבי-עלים קיימים גם שמנים אתריים המעודדים בעירה גם בעלווה ירוקה.
כיערנים המתמודדים עם שריפות יער וחורש רבות, מדי קיץ, אנו עדים לכך שאין הבדל משמעותי בעוצמת האש ומהירות השריפה בין סוגי העצים השונים. הגורמים הקובעים הם: לחות באוויר, טופוגרפיה, עוצמת הרוח, הצטברות מאגר החומר הדליק ביער וכו'.
לא האורן ולא האלון גורמים לשריפות. אשם בארץ, תמיד, הוא האדם, אם במזיד ואם בשוגג.
סיכום
יערות האורן הנטועים, הינם היום יערות מגוונים המכילים מערכות אקולוגיות שלמות, בוודאי לא פחות מיערות הנטועים סוגים אחרים של עצים בבתי גידול דומים.
הנטיעות רחבות ההיקף במאה שעברה יצרו עובדות ירוקות וריאות ירוקות בעלות ערך סביבתי ונופי רב. מתוקף תמ"א 22 (תוכנית המתאר הארצית ליער וייעור) ותוכניות מפורטות ליערות, ניתן מעמד סטטוטורי לשטחים אלו והגנתם מובטחת לדורות הבאים.
נטיעתם של עצי חורש טבעי ועצי בוסתן ביערות אינה באה כתחליף לאורן. הייעור הינו מקצוע ונטיעת יער אינה תחביב, על כן ימשיכו האורנים להוות את שלד היער הנטוע, גם בעתיד.
אורנים ותהלוכן האורן / דרור ניסן
רוב עצי האורן בארץ נתקפים על ידי תהלוכן האורן, עש המטיל את ביציו על עלי האורן שם הזחלים טווים קן הנראה כמו פקעת של קורים דקיקים.
הזחלים ניזונים מן העלים וגדלים בתוך הפקעת.
ברוב המקרים העץ אינו ניזוק, אלא אם ההתקפה קשה והעץ עדיין צעיר וקטן.
הבעיה המרכזית היא רגישות של אנשים רבים לארס הנמצא בשערות החלים. רגישות זו עלולה להופיע בצורה של גירוד, פריחה וקוצר נשימה חזק.
הדברה
הזרקה של מונקרון לתוך הגזע בחודש דצמבר. בגן ציבורי גדול, במושב, בקיבוץ וכדומה אין צורך לדעתי בטיפול כוללני לכל העצים. יש לעקוב במשך כמה שנים ולבצע הזרקות רק בקבוצות העצים בהם מופיע המזיק מדי שנה, באופן זה לא נבצע הזרקות מיותרות תוך שימוש בחומר מסוכן ובעייתי. ההזרקה תבוצע רק על ידי מדביר מוסמך, אשר עבר הכשרה בנושא.
בחורשות וביערות קק"ל מטפלים על ידי ריסוסים מן האוויר.
שרף ואורנים
אורנים מפרישים שרף עקב גיזום, התקפה של מזיקים, עקה מסיבות שונות. לשרף תכונות ריפוי והגלדה. לכן בעת גיזום שגרתי של ענפים לא נוהגים למרוח משחת ריפוי והגלדה על הפצעים. לעומת זאת. בעת פעירת פצע גדול מאד בענפי השלד, רצוי למרוח את הפצע היטב במשחה טובה. היא תמנע בעתיד כניסתם של פטריות ספרופיטיות (הניזונות מחומר אורגני מת) לתוך הפצע.
טיפול בנוף הגבוה ומניעת נזקים
בקיבוצים במושבים ובפארקים גדולים, אורן ירושלים היה העץ השליט והדומיננטי מבין העצים והוא זה שעיצב את הנוף הגבוה בגן. לאחר כשלושים שנה החלו הבעיות של שבר וקריסת עצים, תמותת עצים ממחלת וכו'. בגן בקיבוצי, שבו מאות עצי אורן ירושלים, ניהלנו מדיניות כריתה מתוכננת לשנים רבות. בכל שנה הורדנו כ- 15 עצים מסוכנים, על כל עץ שנכרת נשתל אחר במקומו, לעתים אורן ממין אחר ולעתים סוג אחר של עץ.
התוכנית לטווח ארוך איפשרה לשמור על המראה המיוחד של הנוף הגבוה בקיבוץ וטיפוח נוף חלופי אשר בעוד 20 שנה ייתן מראה דומה.
פעולה נוספת שבה ניתן לנקוט היא גיזום צמרת האורן. פעולה זו מקטינה את הסיכון לשבר ולנפילה. הורדת מסה גדולה מהעץ תקל עליו ועשויה להאריך את נכחותו בגן בשנים רבות. גיזום זה כרוך בהשקעה כספית גדולה ורצוי שתעשה בליווי של גוזם מומחה.
להמשך קריאה על גבעה,ברוש,תבנית נוף מולדת