כאשר בוחנים איזה עצים שרדו מתוך אלה שנשתלו במהלך הדורות בתל אביב מתברר שהפיקוסים, בעיקר פיקוס השקמה ופיקוס השדרות, מובילים.
כתב: חיים גבריאל, אגרונום בעיריית תל אביב
תל אביב נוסדה על שטח חולי, בקרבת הים. חוץ ממספר קטן של עצי שקמה שניטעו על ידי אדם וברושים שהפרידו בין החלקות החקלאיות, השטח היה שומם מעצים.
עם הקמת העיר נוסדה גם מחלקת נטיעות, אשר גידלה את העצים במשתלה עירונית ברחוב רוטשילד ובשטחים פנויים, לצורך תפיסת קרקע ולצורך גידול עצים לגנים העתידיים. העצים שנשתלו באותם ימים בשדרות וברחובות העיר היו פלפלון דמוי אלה, פלפלון בכות, ברוש מצוי, גרווליאה חסונה, ברכיכיטון צפצפתי, דקלי ושינגטוניה, רוביניה בת שיטה, חרוב מצוי.
ב-1910 ניטעו בשדרות רוטשילד עצים ממינים שונים, ב-1915 פשט ארבה אשר גרם נזק לעצים ובסוף שנות ה-20 נשתלו בשדרה עצי פיקוס השדרות ופיקוס השקמה.
שנות ה-20, במסגרת יריד המזרח, ניטעו עצי ושינגטוניה ברחוב השפלה.
בשנת 1932 התחילו לנטוע צאלון נאה כעץ חדש, ובהמשך עצי סיסם הודי, סיגלון עלה מימוזה (סיגלון חד-עלה - ג'קראנדה) ובקרבת הים נשתלו עצי אשל. ב-1933 הוקם הגן הראשון, גן הנביאים, אשר ברובו מבוסס על עצי פיקוס, מיני אורן, תמר מצוי ושני עצי מגנוליה גדולת פרחים.
בשנות ה-40 העביר אברהם קרוון בפעם הראשונה בהצלחה עצי זית ותמר מצוי בוגרים, ונטע אותם בעיר. מקור התמרים מעיראק, אלה נשתלו בכיכר דיזנגוף ובכיכר מסריק. אחד מעצי התמר נעקר בהפצצה של חיל אוויר האיטלקי, במלחמת העולם השנייה. בהמשך הביא קרוון עצי תמר מאזור הכנרת, ואחרי מלחמת ששת הימים הביא תמרים מחוף אל עריש, כיוון שחשב שעצים אלה - שהיו חשופים במהלך השנים לרסס ים - פיתחו סיבולת ויתאימו יותר לחופה של תל אביב. בשנות ה-50 הביא את עצי הבומבקס ושתל אותם בכיכר מילנו ובכיכר קסטל, טיפח את המשתלה העירונית ושם איקלם את הצמחים החדשים.
במהלך השנים התפתחה העיר בקצב מואץ כעיר קולטת עלייה, נבנו בנינים בצפיפות במיוחד במרכז העיר, אך תוך כדי הבנייה נשתלו עצים ברחובות, בשדרות, בגנים ובטיילת לאורך חוף הים.
בשנות ה-50 נשתלו עצי מייש בונגה (מייש גשר הזיו) בשכונת צהלה, לאחר מכן בשכונת הדר יוסף ובהמשך בשכונת תל כביר.
בשנות ה-90 היה גל גדול של נטיעת עצי ברכיכיטון בארץ, גל זה לא פסח על תל אביב. נשתלו עצים בעלי נוף צר, בעיקר ברחובות צרים.
לאחר 100 שנה, כאשר בוחנים איזה עצים שרדו מתוך הרשימה, מתברר שהפיקוסים מובילים: הם גדולים, מצלים, חסונים, יפים ומרשימים. ניתן לראות פרטים בודדים גם מסוגים אחרים אשר שתולים בחצרות מרווחות, מוגנים, שמורים וגדולים, במיוחד אם הם קרובים למקור מים.
נטיעת עצים ברחבי תל אביב-יפו קיבלה תנופה חזקה מאוד בעשור האחרון. בתקופה זו נשתלו כ-30,000 עצים חדשים, בגנים, בפארקים, ברחובות, בשדרות ובפסי הירק במטרה לחזק את הנוף הגבוה בעיר.
במסגרת עבודה זו נבנה גם מאגר ממוחשב, המכיל מידע על מיקום כל עץ, הסוג ושנת השתילה. ניטעו בעיקר עצים בעלי צמרת רחבה לצורך יצירת צל. בסך הכל נטועים היום בשטחים הציבוריים בתל אביב כ-100,000 עצים, מתוכם 29,500 עצי רחוב.
יחס בין כמות התושבים לעצי רחוב
אם משווים את היחס במדינות שונות, ברשויות המוניציפליות, נמצא שהעיר המצטיינת בעולם היא בוורלי-הילס שבקליפורניה: עץ רחוב אחד על כל 2 תושבים; בברוקלין היחס הוא עץ אחד על כל 20 תושבים (מקור המידע בשיחה אישית עם ד"ר יצחק בירן); בתל אביב- יפו היחס כיום עומד על עץ אחד לכל 10 תושבים. במדרכות נשתלו עצים רחבי עלים בעלי צמרת רחבה ליצירת צל, עם מינימום מפגעים (נזק מפרי או שורשים אגרסיביים) כגון מייש בונגה (מייש גשר הזיו), סיגלון חד-עלה, מגלן אפריקאי (הרפיפיליום), קופניון, ברכיכיטון ממינים שונים, כרבל לביד, אלה אטלנטית, אלון תבור, מילה ירוקת-עד, טבבויה איפה.
בגנים, פארקים וחורשות נטעו מבחר יותר גדול של עצים, בנוסף לאלה שכבר הוזכרו: פיקוסים ממינים שונים, עצים פיסוליים כגון מיני כוריזיה, תות בכות, מיני דקלים, בומבקס הודי, פיטולקה דו-ביתית, קיגלייה דו-נוצתית ועוד.
בשנים אחרונות בוצעו ניקיון, נטיעת עצים וגידור, במאות מגרשים פנויים בעיר. כל זאת על מנת למנוע פלישה, שפיכת זבל, וכדי לשפר את מראה המקום ואת איכות הסביבה. כל זאת עד שתתקבל החלטה סופית לגבי מגרשים אלה, אם לבנייה או לגינון.
אין ספק שהעצים בעיר משפיעים רבות על איכות חיי התושבים, באופן ישיר ועקיף.
השפעה על טמפרטורה
מתוך עבודות מחקר שבוצעו בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב מתברר, שעצים מורידים את טמפ' הסביבה עד כדי 4 מ"צ, תלוי בסוג העץ ובצפיפות השתילה. יצירת תנאים כאלה יכולה להקל מאוד על אנשים ששוהים מחוץ למבנים סגורים, הולכי רגל ורוכבי אופניים.
השפעה על איכות האוויר והסביבה
העצים קולטים פיח, עשן, אבק ודו תחמוצת הפחמן ופולטים לסביבה חמצן. לפי חישוב שעשיתי, לפי נוסחה של משרד האנרגיה בארה"ב ,העצים בתל אביב-יפו קולטים כ-10,000 טון דו תחמוצת הפחמן בשנה.
השפעה על הטבע - העצים משמשים מקום קינון, לינה ומסתור לציפורים וכמו כן כמקור מזון עבורן. כאשר שותלים עצים ברחובות ובגנים רבים, יוצרים רצף טריטוריאלי שמאפשר לציפורים להרחיב את תחום מחייתן.
במחקר שנעשה באוניברסיטת תל אביב בשנת 1986, נמצא שכמות ומגוון מיני העצים היה דל באותם גנים ציבוריים שנבדקו, מה שהשפיע על אוכלוסיית הציפורים. כיום, עם מגוון וכמות העצים שקיימים ברחבי העיר, כולל פארק הירקון וחצרות פרטיות, ניתן לראות יותר ציפורים מאשר בעבר, למשל צופית, עורבני, דרור הבית, שחרור. כמו כן, אנו עדים לכניסתם של מינים פולשים, כגון מאינה ותוכי הדררה.
מטרות אגף שפ"ע לעתיד
לתחזק את העצים הצעירים והוותיקים הקיימים על ידי עיצוב וגיזום מקצועי, לשקם עצים בוגרים בעלי פוטנציאל גבוה, להמשיך לנטוע עצים בתל אביב-יפו במסגרת פרויקטים חדשים ובמסגרת שדרוג והחלפה של עצים בכל מקום בעיר שהדבר נדרש.
פיקוס השקמה
עצי פיקוס השקמה הוותיקים בעיר הם שריד לשדרות השקמים שליוו את דרכי השיירות מלוד ליפו, צפונה לעכו ודרומה לעזה. עצים אלה שימשו כעצי צל וכמקום מפגש ובילוי, הפגות (פרי השקמה) היו מקור מזון לתושבים והענפים נוסרו לקורות ששימשו לבנייה.
כיום גדלים ברחבי תל אביב-יפו 330 עצי פיקוס השקמה, חלקם ותיקים וחלקם צעירים. הריכוזים הגדולים ביותר של עצי שקמה נמצאים בפארק וולפסון (67 עצים) וברחוב המלך ג'ורג' (42 עצים).
עצי פיקוס השקמה הם כנראה עצי השקמים המוזכרים בתנ"ך, בשדרות רוטשילד גדלים עצי שקמה קפריסאית, מין שהובא לארץ, המתאפיין במימדים קטנים יותר מהמין הוותיק והוא גם מניב פחות פגות.
פרופ' יעקב גליל מאוניברסיטת תל אביב הביא לארץ עצי שקמה מאפריקה, מין ששמו שקמה אפריקאית או קנייתית. הוא שונה מאוד משני המינים האחרים: צמיחתו מהירה, שורשיו הרבה יותר בולטים, הוא בעל גזע עבה ופירותיו לא אכילים. למרות שהובא כעץ דל פרי, חלק גדול מהעצים מניבים כמויות גדולות יותר של פגות לעומת הזן הוותיק.
עצי השקמים מקבלים טיפול מסור, כדוגמת שלושת העצים הוותיקים אשר גדלים בגן יעקב, שהם נכס יקר לתושבי תל אביב. במסגרת שיקום הגן, שוקמו גם העצים על ידי ד"ר יצחק בירן. העבודה כללה פרישת מערכת טפטוף ודישון לעצים כדי לשפר את תנאי הגידול ולעודד צמיחה; גיזום נוף העצים להורדת משקל מענפים כבדים וסניטציה;
טיפולים בחלל העצים – לפני 15 שנה מילאנו את החללים בגזע העצים בבטון ואת החללים בזרועות בפוליאוריטן מוקצף. במסגרת עבודות השיקום האחרונות הוסרו הפוליאוריטן וחלקים מהבטון, כך שהקלוס (רקמת הריפוי) יגדל מעל הבטון ויכסה אותו. כמו כן, הבטון בגזע כוסה בפוליאוריטן בצורה מעוגלת, כדי שידמה ככל האפשר לגזע. כל הפוליאוריטן צופה בסיבי זכוכית ודבק פוליאסטר, בעזרת אמן, ולאחר הייבוש התקבל משטח קשה ואטום.
פיקוס השדרות
כפי שציינתי קודם, פיקוס השדרות הוא העץ שהצליח לשרוד בצורה הטובה ביותר לאורך השנים. ניתן לראות היום ברחבי תל אביב-יפו עצי פיקוס גדולים, חיוניים ומרשימים. זהו עץ בעל יתרונות רבים: הוא ירוק עד, צילו גדול ומלא, משרה אווירה טרופית באקלים החם והיבש. יחד עם זאת, לעץ חסרונות רבים, בעיקר כאשר הוא נשתל כעץ רחוב או בחצרות קטנות: שורשיו תוקפניים במיוחד ופריו מלכלך מאוד. השאלה במקרה כזה, שהעץ בעל תכונות בולטות מאוד לטוב ולרע, איך ניתן להכריע ולקבוע עמדה האם להמשיך לשתול אותו או לא?
מתוך התעסקות יומיומית, הכוללת גם מפגשים רבים עם תושבים, התרשמתי שמי שמתגורר בשכנות לעצים אלה אינו שבע רצון. אנו מקבלים תלונות רבות על כך שהעץ צומח מהר ומגיע למרפסות הבתים, בניינים אחרי שיפוץ מתלכלכים מצואת עטלפים הנוהים אחר הפירות, יש פניות רבות מאוד ששורשי העץ חודרים למערכות הביוב, מרימים ריצוף והורסים קירות. העירייה טובעת בתביעות נזיקין בגין העצים, שחלקן מגיע למאות אלפי שקלים. לא תמיד ניתן לחזות את הנזק מראש כדי למנוע אותו.
ברוב המקרים בהם מוגשות תלונות, מדובר בעצים שגדלים במדרכות צרות יחסית כשהבניינים בקו אפס במגרש, כך שהמרחק בין העץ לבניין ולתשתיות שלו קצר מאוד.
עקב הנזקים והמטרדים הנ"ל אנו לא שותלים עצי פיקוס השדרות במדרכות חדשות, אך שתלנו עצים רבים בגנים, בפארקים, בחורשות ובמקומות מרווחים אחרים בהם יתרונות הפיקוס באים לידי ביטוי.
על העצים הקיימים אנו שומרים, גוזמים במידת הצורך כדי להרחיק מבניינים, רמזורים , שילוט, עמודי תאורה וכו'. במהלך השנים בוצעו ניסיונות רבים כדי למנוע יצירת פגות או להפילן לפני הבשלתן, בדקנו מווסתי צמיחה וקוטלי חרקים סיסטמיים רבים (להדברת הצרעה המפרה את העץ וגורמת לריכוך הפרי), אך עד כה ללא תוצאות .
עצי ברכיכיטון
המינים הנפוצים בעיר הם ברכיכטון אדרי, ברכיכטון דו-גוני וברכיכטון צפצפתי. יש לציין שהמינים אדרי ודו-גוני פחות מתאימים למדרכה, כיוון שהגזע שלהם מתעבה מאוד ועלול להפריע, במיוחד במדרכות צרות. לברכיכיטון אדרי יש חסרונות נוספים: ענפיו הפנימיים מתייבשים, שורשיו הקרובים לגזע בולטים ומרימים ריצוף, בזמן הפריחה המתרחשת בקיץ העץ דליל ולא מצל בדיוק בתקופה בה הצל דרוש ביותר. יחד עם זאת, עץ בודד יכול להיות מרשים ומושך תשומת לב .
להמשך קריאה על עצים כחלק בלתי נפרד מהנוף