הכירו את האתרוג- מארבעת המינים

אחד מארבעת המינים. בחקלאות ידוע כעתיר הון וידע. יש לו שימושים רבים. אפשר להכין ממנו ריבות, מרקחות, פרי מיובש, פרי מסוכר, תבלינים ועוד.

כתב: אסף אבטאבי צילם: אילן אוקו

בארץ מגדלים עצי אתרוגים בעיקר בשטחים מסחריים, אך כאן נתייחס לגידול העץ הייחודי הזה בגינת הנוי. אין גידול האתרוג בגינה דומה לזה שבשטח המסחרי, שם אנו מתייחסים אליו כאל אחד הענפים עתירי ההון והידע בחקלאות. בגינה נתייחס אל האתרוג כאל עץ נוי אקזוטי רב-תכליתי.

בנוסף להיותו האחד מבין ארבעת המינים (אתרוג, הדס, לולב וערבה), יש שימושים רבים ושונים לפריו, כמו: ריבות, מרקחות, פרי מיובש, פרי מסוכר, פרי ירוק לקישוט ולתבלין ועוד.

את עץ האתרוג ניתן להשריש די בקלות ואפשר גם להרבותו מזרעים (כמובן ריבוי מזריעים יכול ליצור שונות מסויימת ביחס לעץ האם, לעומת הריבוי מיחורים שיניב עץ זהה לעץ האם). עץ האתרוג גדל על שורשיו (אין מרכיבים אותו על כנה מחשש השפעות הלכתיות כאלה ואחרות מצד הכנה על הרוכב). העץ מכה שורש במהירות רבה והשורשים מתפשטים לרוחב ולא כל כך לעומק. הואיל וכך (שאינו מורכב), הרי עץ האתרוג מגלה רגישות רבה במיוחד למחלות שוכנות קרקע וגם למחלות הדרים אחרות.

עיצוב העץ
מבנהו הטבעי של עץ האתרוג הוא שיחי, מפוצל ומפוזר לכל עבר, הגזע אינו חלק וישר אלא מפוצל (רב גזעי), מפותל, עקום, עם בליטות ושקערוריות לרוב. מבנה זה וריבוי הסורים (חזירים) שהוא מצמיח דורשים עבודת גיזום רבה מחד, אך מאידך מאפשרים עיצובים בצורות שונות כמו: סוכת מרפסת, סוכך, גדר חיה, עץ גביעי, צירי. צורות גיאומטריות שונות כיד הדמיון ומיומנות השליטה במזמרה.

העיצוב הפרקטי ביותר לגינת הבית יהיה צורת "גביע" או "סוכה" כך הנאתו תהיה כפולה ומבורכת: מתוצאות העיצוב, מן הפרי ומהברכה…

זני אתרוג
מרבית זני האתרוגים בארץ משתייכים לקבוצה גדולה המכונה "חזון איש" ע"ש החזון איש. חלק מהזנים המשתייכים לקבוצה זו נושאים פיטם (שאריות הצלקת ועמוד העלי מתקופת הפריחה), חלקם בעזרת טיפולים פיטו-הורמונאליים וחלקם אף ללא טיפול כזה, תלוי הרבה במקור הריבוי.

הפרי של הזנים מקבוצה זו עדין יחסית, בדרך כלל מאורך עם צוואר ארוך - "מגדל", בלשון המגדלים. חלק מזנים אלה מניבים גם "פרי מים" אלה פירות מאד עדינים, מאורכים במיוחד, בעלי "חגורה" צרה במרכז ("גרטל", בלשון הצרכנים הדקדקניים).

קבוצת זנים שניה היא "האתרוג התימני" שהובא באחת העליות הראשונות לארץ. קבוצה זו נושאת פרי גדול במיוחד, צורתו מאורכת עם בליטות ושקעים גדולים יחסית.

לקבוצת זנים שלישית חדשה (מהשנים האחרונות) בארץ משתייך "האתרוג המרוקני". זן זה שונה מאד מהאתרוגים המוכרים (לעיל), צבע העץ ירוק מבריק, הפרי בגודל בינוני (כ-250 גר') עגול, חלק מאד, ירוק בהיר בוהק (עז), נושא פיטם גדול וחזק באופן טבעי. מוקדם מדי לומר על רגישויות מיוחדות לתנאי סביבה בארץ וכיו"ב.

קיימים עוד מיני אתרוגים פחות נפוצים, בעלי צורות שונות ומשונות. אחד המשונים ביותר (בעיני) הוא אתרוג האצבעות – The fingered Citron var. sarcodactylis.

להמשך קריאה על הפירות החמים של העונה הקרה