שילוב אלמנטים מבטון בעיצוב הגינה

נלבישך שלמת בטון - שילוב בטון בעיצוב הגינה

הפופולריות ההולכת וגוברת של רצפות הבטון המוחלק תורמת להבנה כי בטון אינו רק חומר אפור ומכוער שמשמש ליציקת יסודות, אלא גם אלמנט עיצובי יפה ונעים בתוך הבית ומחוצה לו

מאת: עדי מילוא דוידמן, חברת "בטון עברי"

מבחינתם של אנשים רבים, בטון הוא חומר אפור, די מכוער, שמשמש לבניית יסודות הבית והממ"ד. אבל בזכות הפופולריות העולה של רצפות הבטון המוחלק, בעיקר, בשנים האחרונות יותר ויותר מבינים שהבטון יכול להיות גם יפה ונעים. בארה"ב תחום הבטון הדקורטיבי מפותח מאוד מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, וכבר אז השתמשו בבטון במרחב הביתי והציבורי, במשטחים למטבח, כיורים, אמבטיה, מנורות, ספסלים ועוד. קיימים שם מומחים גדולים מאוד, מאסטרים לכל דבר, מהם אפשר ללמוד רבות. ניתן כמובן ליצור משטחים של בטון דקורטיבי גם בגינה, כמו בשבילים, במשטחי ישיבה ואירוח, כסיומת סביב בריכות שחייה ועוד.

הבטון הדקורטיבי יכול להיות מוחלק, עם מראה אחיד וחלק, או מלוטש. האחרון עובר תהליך של ליטוש, שיכול לכלול עד תשעה שלבים, בהתאם לרצון הלקוח. בתהליך הליטוש, קיימות 4 דרגות של חשיפת אגרגטים: הדרגה הראשונה היא ליטוש עדין שנותן גימור חלק לרצפה מבלי לייצר חשיפה של האגרגט; בדרגה השנייה נחשף החול והאבנים הקטנות (בעגה המקצועית מראה זה מכונה בשם "מלח-פלפל"); בדרגות השלישית והרביעית חודרים כ-4-5 מ"מ לעומק המשטח וכך נוצרת חשיפה מלאה של האגרגטים, מראה זה מזכיר את רצפות הטראצו אך עדיין משאיר את התחושה של הבטון.

מבחינת הברק הסופי של הרצפה קיימות 3 רמות, גם זה כמובן בהתאם לרצון הלקוח: מט (שמשאיר את המראה הטבעי כמעט ללא ברק), מט-משי (ברק עדין) ומבריק. במהלך הליטוש מספיגים את הבטון בחומר הקשחה המעניק לרצפה עמידות בשחיקה ומעלה את רמת הברק הטבעי שלה. בתום התהליך מיישמים מספר שכבות של סילר שאוטם את הרצפה לספיגת נוזלים ומונע הכתמה. רצפות בטון שעברו ליטוש נחשבות לרצפות עמידות במיוחד ומתאימות גם לשטחים מסחריים ותעשייתיים.

סוג גימור אחר של רצפת בטון הוא הטראצו, שבארץ יצא לו שם לא טוב בגלל מרצפות הטראצו שהיו מקובלות מאוד בשנות ה-70 וה-80 (המוכרות בשם מוזאיקה), בהן הצמנט היה לרוב בגוון לבן ועם סוג אחד של אגרגט, לרוב בגוון חום, מה שנתן מראה מיושן ופחות מעניין. רצפת טראצו מודרנית יצוקה ישירות במקום, לכן היא אחידה, ללא פוגות, עם אפשרויות עיצוב רבות: החל מגוון הצמנט שיעטוף את האגרגטים, גודלם (ניתן לשלב אבנים קטנות וגדולות) סוג האגרגטים (ניתן ורצוי לשלב בין סוגים שונים) צפיפות האבנים ועוד. ניתן גם לשלב זכוכיות צבעוניות ברצפה ובעזרת שבלונות לייצר קו תוחם בגוון שונה עם אבנים אחרות, או לשלב אלמנטים עיצוביים כמו פרחים, צורות גיאומטריות, לוגו של חברה ועוד. ליסוד של רצפת הטראצו מוסיפים סיבי זכוכית ותוספים שונים אשר מחזקים אותו ומשפרים את עמידותו.
סוג נוסף הוא הטראצו הוונציאני, בו בנוסף לאגרגטים המעורבבים אינטגרלית בחומר כמו ברצפת הטראצו הרגילה,

מפזרים מעל ליציקה אגרגטים נוספים, בצפיפות רבה, היוצרים רצפה בה החלק העיקרי הם האגרגטים ולא הצמנט. אפשרויות המשחק העיצובי ברצפה שכזו הן אינסופיות וניתן לבחור רצפה בעלת מראה מודרני בגוונים של סגול וצהוב, עם זכוכיות צבעוניות, או רצפה בעלת מראה עתיק בגוון חום, בה משולבים פסיפסים ומנדאלות מאבנים טבעיות. בזכות הליטוש שעוברת הרצפה, נוצר משטח אחיד, ללא חריצים, חזק ואיכותי ובעל ברק טבעי.

את רצפת הטראצו הוונציאני פיתחו פועלי השיש בוונציה לפני כ- 300 שנים.

פסולת האבן ושבבי השיש שנשארו מעבודת הריצוף ועיבוד האבן הושלכו כלאחר יד בחצר האחורית של המפעל או האתר בו עבדו. לאחר זמן מה, שמו לב הפועלים שכתוצאה מהדריכה על האדמה מלאת ה"פסולת", נוצר מראה מרהיב של פסיפס אקראי המורכב מאבנים שונות ומגוונות.

בעבר, הרצפות האלה נחשבו רצפות של עניים מאחר והמרכיב העיקרי שלהן היה תוצר הלוואי של תעשיית השיש. עד היום ממשיכים למצוא רצפות טראצו ונציאני עם ציורי פסיפס מרהיבים וזאת בזכות החוזק של האבנים ותערובת המליטה המדויקת. כיום, רצפת הטראצו הזו נחשבת לרצפה האיכותית והיוקרתית ביותר. היא מאוד שכיחה בארמונות, בבתי העשירים ובמבנים ציבוריים כגון מוזיאונים, קניונים ובתי כנסיות, הן בגלל יופיה המרהיב ואפשרויות העיצוב המגוונות והן בגלל חוזקה ועמידותה לאורך שנים.
עסק משפחתי - "בטון עברי" הוא עסק משפחתי המנוהל על ידי עומר דוידמן ואשתו, עדי מילוא דוידמן, המתגוררים בישוב הקהילתי "צוקים" אשר בערבה התיכונה.

לקריאה על שילוב מתכת בעיצוב הגינה