הזנה מינרלית

כלל היסודות המינרלים, חשיבותם ותהליכים הקשורים בקליטתם על ידי השורש (חלק א')

כתב: אגר' יוני אוסרוביץ, מנהל מקצועי, טוף מרום גולן

חומרי ההזנה (יסודות מינרלים) המרכיבים את הצומח נמצאים בתהליך מחזורי העובר דרך כל היצורים החיים ודרך הסביבה המקיפה אותם. פירוקו של חומר אורגני (למשל -  רקבובית צמחים, צואת בעלי חיים, פגרים) מכל יצור חי או צמח, גורם לשחרור והעברה של חומרי ההזנה ממצבם האורגני אל הסביבה החופשית. חזרתם של היסודות המינרלים אל עולם החי מתבצעת, בראש וראשונה, דרך מערכות השורשים של צמחים. בהוצאתם של המינרלים המצויים בקרקע משמשת מערכת השורשים של הצמח ככורה המחצבים של הטבע.

כיום, מקובל לכלול 19 יסודות כימיים בלבד (מתוך 92 יסודות כימיים המצויים בטבע באופן יציב) כחיוניים להשלמת מחזור חייהם של רוב הצמחים. מתוך אלה, שלושה יסודות  - פחמן, חמצן ומימן - מרכיבים כ- 96% מכלל החומר היבש של הצמח. למעשה, שלושת אלו אינם נחשבים כלל לחומרי הזנה מאחר והצמח קולט אותם מפירוק כימי של המים והפחמן הדו-חמצני שנקלט מהאוויר.

מקובל להתייחס אל 16 היסודות הכימיים האחרים כיסודות הזנה מינרלים מאחר והם נקלטים מתמיסת הקרקע עצמה. החלוקה הוותיקה מסווגת אותם לקבוצת יסודות המקרו (המסה שלהם בצמח גדולה יחסית) ולקבוצת יסודות המיקרו (או יסודות הקורט שמסתם קטנה מאוד). בבסיסה, מתייחסת חלוקה זו לחלקם היחסי של יסודות אלו בכלל הצמח. מסתבר, שמתוך כלל ארבעת האחוזים שנותרו, ירכיבו יסודות המקרו בסביבות 3.6% כאשר יסודות הקורט ירכיבו רק את שברי האחוז שנותרו. חלוקה זו היא כללית וגסה ובהחלט יתכנו חלקים באברים ובתאי הצמח המכילים ריכוזים גבוהים יותר של אחד מיסודות הקורט.

קבוצת יסודות המקרו כוללת - על פי סדר משקלם הכולל בצמח - את החנקן (N), אשלגן (K), סידן (Ca), מגנזיום (Mg) זרחן (P) גופרית (S) וצורן (Si). קבוצת המיקרו כוללת את הכלור (Cl), ברזל (Fe), בורון (B), מנגן (Mn) נתרן (Na), אבץ (Zn), נחושת (Cu),ניקל (Ni), ומוליבדן (Mo ).

ליסוד הזנה חיוני יש, ברוב המקרים, מגוון תפקידים הכוללים אזורים ומנגנוני פעולה שונים בצמח. כאשר מבצעים סימולציות מעבדה למחסור מבוקר באחד היסודות, מתקבל ביטוי לסימני מחסור אופייניים. בשטח, יש קושי לאתר את הסיבה הישירה למחסור נראה ביסוד הזנה, מפאת הגורמים הרבים המשפיעים על המערכת קרקע – צמח - אוויר ומיחסי הגומלין ביניהם.

דוגמה אופיינית ונפוצה היא תגובתם של צמחים לעודפי מים, אם מהשקיה עודפת או מניקוז לקוי של הקרקע. השורש, רקמה חיה בה מתקיימים תהליכים מטבוליים, אינו מתפקד כראוי כאשר אספקת החמצן אליו משתבשת. עד מהרה יופיעו סימפטומים האופייניים למחסור בברזל (הצהבה בין עורקית), בעיקר על פני העלים הצעירים שליד קודקודי הצמיחה, שם מתקיימת דרישה גבוהה לחומרי הזנה.

הסיבה להופעת המחסור בברזל כסמן ראשון קשורה לתפקידו בתא הצמחי ובעיקר לאי ניידותו בין חלקי הצמח השונים. הברזל, שיתכן ומצוי בקרקע, ולבטח מצוי בשפע בעלים מבוגרים יותר של הצמח, אינו יכול לנוע ולהשלים את החסר המיידי בקודקודי הצמיחה הצעירים, שם חסרים חומרי הזנה בעקבות הליקוי הזמני בתפקוד השורשים. לחומרי הזנה אחרים, למשל החנקן, ניידות גבוהה בין אברי הצמח ועל כן נדרשים זמן ארוך ותנאי מחסור משמעותיים יותר על מנת לגרום לביטוי סימני מחסור אופייניים הנראים באופן ברור.

סיבות נוספות המעודדות את הופעתם של סימני מחסור קשורות לגורמים המקטינים את כושר הקליטה של השורש, או שמקטינים לחלוטין את זמינות יסודות ההזנה, למרות הימצאותם באזור בית השורשים. הנפוצים שביניהם הם:

• טמפרטורת קרקע נמוכה במקביל לטמפרטורת אוויר גבוהה יותר, תופעה המתרחשת בעיקר בתחילת האביב. הקרקע, כמסה גדולה הקבועה במקומה, מגיבה לעונות השנה לאט ובמתינות בהשוואה לתנודות המשמעותיות המתרחשות באוויר. לעתים, צימוח אביבי נמרץ בחלקו העל קרקעי של הצמח אינו יכול להיתמך מספיק על ידי בית השורשים הנמצא עדיין בסביבה חורפית - קרה ולעתים רטובה עד מאוד. או אז, יופיעו הצהבות אופייניות (כלורוזות) בהתאם לסוג הצמח ולתנאי הסביבה.         
• עודף ביסוד הזנה אחד המשבש את זמינותו של האחר - תופעות מעין אלה מופיעות למשל בגלל הוספה מוגזמת של קומפוסט או כתוצאה מדישון כימי מוגזם ולא מאוזן.  
• אי זמינות הנובעת מתנאי PH גבוהים או נמוכים מדי - PH שאינו אופטימלי מקטין מאוד את מסיסותם של חלק מיסודות ההזנה במי הקרקע. בכך הוא מפחית את זמינותם לקליטה על ידי השורש. הדוגמה הנפוצה ביותר היא מחסורי הברזל הידועים בקרקעות ישראל הגיריות להם PH בסיסי (גבוה). לצמחים מנגנונים העוזרים בוויסות ה- PH באיזור שקרוב לפני השורש, בעזרתם מוגברת המסיסות ואיתה הזמינות של חומרי ההזנה. כאמור, תנאים אלה יכולים להשרות מחסור ביסוד הזנה חיוני כאשר הוא קיים בקרקע, לעתים גם בכמות מספקת לחלוטין.

במדור הבא נתאר את תפקידיהם העיקריים, את חשיבותם ואת הסימפטומים הנראים במחסור הספציפי של חלק מיסודות ההזנה העיקריים. כמו כן נציין את סוגי הדשנים המקובלים ואת השימוש הנכון בהם בתנאים הגנניים.

היחס בין הצימוח לבין הריכוז של מינרל חיוני ברקמת הצמח. מעל העקומה מתוארים התחום החסר, התחום המיטבי והתחום הרעיל של המינרל . הריכוז הקריטי של מינרל זה הוא הריכוז שמתחתיו חלה ירידה בצמיחה

כיתוב לתמונות צד: מחסורי הברזל מופיעים ראשונים במקרים בהם תפקוד בית השורשים אינו מספק את צרכי הנוף. במידה ולא יהיה שינוי בתנאים, יופיעו בהמשך גם מחסורים נוספים    

 להמשך קריאה על קביעת נפח מצע לגידול