היכרות עם השיטה לגידול מנותק מהקרקע

זה מספר שנים אנו עדים לעליה בתפוצת הגידול של צמחים במיכלים המנותקים מהקרקע. התפתחות טכנולוגית והוזלת עלויות באוטומציית ההשקיה והדישון הפכה את השימוש במצע הגידול המנותק לזול וקל משהיה בעבר.

כתב: אגרונום יוני אוסרוביץ , אגרונום, טוף מרום גולן

ההתייחסות לגידול במצע מנותק כוללת את השימוש במגוון רחב של מיכלים - מהעציץ שעל אדן החלון ועד לערוגות ושטחי גידול בנויים, נרחבים, על גגות בניינים וחניונים. במדור זה נביא לקורא עקרונות מנחים, דגשים לגידול נכון במהלך עונות השנה, וכן חידושים בתחום מעניין זה המאפשר להכניס את החקלאות והנוי אל תוך תוכו של מרחב המחיה העירוני.

מקובל להגדיר "מצע מנותק" כמערכת גידול בה שורשי הצמחים מנותקים לחלוטין מהקרקע. על פי הגדרה זו נוכל הרי להשתמש גם באדמה אותה נביא מהחוץ ונכניס לעציץ או אדנית. עד מהרה נגלה כי לאדמה שהבאנו מהטבע בישראל, גם אם גדלים בה גידולים חקלאיים לתפארת, תכונות אשר מגבילות את יכולתנו להשתמש בה כמצע מנותק. תכונות כמו משקל הקרקע ומרקמה יגבילו אותנו מבחינת ההיבטים הפיזיים והנדסיים שבשימוש. תכונות אחרות כמו מליחות, pH הקרקע, יחסי אוויר מים בבית השורשים, חוסר אחידות, נגיעות במחלות או שיבוש על ידי עשביה יגבילו ויפריעו להתפתחותם התקינה של צמחים. השפעתם של אלו גדולה במיוחד בגלל צפיפותם הרבה של שורשים הגדלים במערכות מצע מנותק (הנפח - הוא הרי מוגבל) בהשוואה לאופי הגדילה המרווח יותר בגינה או בשדה.

בהתייחס למגבלות אלה אפשר להגדיר את התכונות הנדרשות מחומרים המשמשים למערכת גידול במצע מנותק:

• משקל ויציבות מכאנית – מצע הגידול מעגן את בית השורשים למקומו. מצע קל מדי יקשה בהחזקת עצים או שיחים כנגד משקלם העצמי וכנגד פגעי מזג האוויר. לעומתו, מצע כבד מאוד יקשה מבחינות מעשיות כמו שינוע או דרישות חוזק המבנה.
  
  
• נקבוביות – מצעי הגידול מכילים לרוב גרגרים או סיבים. אלה וגם אלה יוצרים בניהם נקבובים אותם אפשר לדמיין כספוג המחזיק בתוכו אוויר ומים ובו מתארכים ומתפצלים שורשים. מחד, נקבוביות גבוהה תגדיל את הנפח הזמין לצמחים ולהתפתחות שורשים. מאידך, תקטין זו את משקלו הנפחי, ועל כן תגביל את השימוש בו.
  
  
• יחסי אוויר מים – להתפתחות שורשים נדרשת סביבה לחה אך מאווררת לה חשיבות גדולה בהתפתחותם התקינה של צמחים. השליטה על גורם חשוב זה מתקבלת בעזרת ניפוי מקטעי גודל שונים מתוך המצע, והחזרה של חלקם בהתייחס לדרישות המטרה.
  
  
• מוליכות הידראולית גבוהה – סילוק מים עודפים אחרי השקיה מקטין משקל עודף (משקל המים בסיום השקיה הוא גורם משמעותי ביותר) ומאפשר לאוויר לשוב ולחדור אל איזור בית השורשים. הפרעה בסילוק המים תגרום עד מהרה ליצירת תנאי עקה ולהפסקת התארכות השורשים.
  
  
• יציבות כימית, שמירה על pH – בית השורשים הוא תווך חי החשוף לשינויים התלויים בתנאי הסביבה ובממשק החקלאי \ גנני. לשמירה על תנאים יציבים, ולהפחתת זעזועים (לעיתים כתוצאה מטעויות אנוש), חשיבות בהתפתחות רצופה ומאוזנת.
  
  
• מוליכות חשמלית – לריכוז כלל החומרים המומסים (יונים – חלקם מועילים וחלקם מזיקים לצמח) השפעה על זמינות המים לצמח. מדד מקובל להתייחסות הוא "מוליכות חשמלית" (Electric Conductivity). מצע גידול לו מוליכות חשמלית גבוהה עלול לעקב את קליטתם והתפתחותם של צמחים מיד לאחר שתילתם.
  
  

• ניקיון ממחלות ועשבים – שני גורמים בסיסיים להם כמובן יכולות להיות השפעות שליליות על כל גידול צמחי. עם זאת, נמצא שחלק ניכר מחומרי הגלם הטבעיים (והטובים) בהם נהוג להשתמש מכילים כמות מתונה של פטוגנים מסוגים שונים. אלה אינם מזיקים לצמחים במצב רגיל והם חלק מסביבה טבעית מאוזנת.

חומרי הגלם המקובלים לשימוש במצעים מנותקים עונים, מי יותר מי פחות, על התכונות שפורטו למעלה. ניתן לחלק את המצעים המנותקים לשלוש קטגוריות:

• מצעים מינראליים אינרטיים: מצעים שמקורם מחומר מינרלי (לא אורגני) להם שטח פנים שכמעט ואינו סופח יונים מומסים, ועל כן יחסי הגומלין שלהם עם תמיסת ההזנה (ההשקיה + דישון) הם מועטים מאוד. הנציג העיקרי בקבוצה זו הוא הפרלייט, מינרל טבעי לו מרקם גרגרי, חולי, הנוצר בעת מפגש לבה נוזלית עם מי ים. בתהליך חימום מהיר של חומר הגלם מתקבל אגרגט לבן, קל ונקבובי עד מאוד. לפרליט כשר התנגדות (buffer) נמוך המאפשר דיוק רב בהזנת הצמח. מאידך, הוא רגיש מאוד לשינויים ותקלות ועל כן דורש מערכת השקיה מדויקת, אמינה, שמופעלת נכון. מצע נפוץ נוסף מקבוצה זו הוא צמר סלעים (Rockwool), בו נהוג להשתמש בעיקר בגידולים חקלאיים בחממות באזורים ממוזגים.
  
  
• מצעים מינראליים שאינם אינרטיים: הנציג העיקרי והנפוץ של קבוצה זו הוא הטוף, סלע וולקני שנוצר בהתקררות מהירה של מגמה עם חשיפתה לאטמוספרה. הטוף מופיע בשלוש משפחות הנבדלות בצבען ומרקמן, והן תוצאה של אופי ההתפרצות ושל תנאי הבליה שעברו עליו לאחר מכן. הטוף הוא מצע יציב עד מאוד לו שטח פנים פעיל המקיים יחסי גומלין עם תמיסת ההזנה. לטוף כושר בופר השומר על תנאים יציבים בבית השורשים. חסרונו העיקרי של הטוף במשקלו הגבוה לו נדרשת התייחסות בהיבטים של שינוע וקונסטרוקצייה.
  
  
• מצעים אורגניים: מטבעם הם קלים יחסית ובעלי שטח פנים פעיל לו יחסי גומלין עם בית השורשים. המצעים האורגניים עשויים בדרך כלל מחומרים יציבים (יחסית) שכבר עברו תהליכי פירוק. כאמור, המושג יציב הוא יחסי ואינו יכול להתחרות כמובן ביציבות המצעים המינרלים. החומרים הנפוצים בקבוצה זו הם הכבול והקוקוס. כבול: הוא תוצר פירוק איטי (3000-10000 שנה), לא מלא, של שאריות צמחיות על ידי מיקרואורגניזמים בתנאי רטיבות ומחסור של חמצן. הכבול מכיל יותר מ 90% חומר אורגני (כמעט ללא אפר), הוא עשיר בכהלים וחומצות אורגניות ושטח הפנים שלו גדול ופעיל. אזורי התהוות הכבול הם המישורים השטוחים, הקרים והלחים, של צפון אירופה וצפון אמריקה. עיקר הכבול המשמש בישראל מגיע מהמדינות שמסביב לים הבלטי, אסטוניה, לטוויה ופינלנד. קוקוס: הקוקוס, לעומת הכבול, הוא חומר אורגני צעיר אך הוא מכיל ליגנין רב ועל כן הוא יציב יחסית. מקורו של מצע הקוקוס המגיע לישראל הוא מסרי לנקה והודו שם משמש האגוז כבסיס ליישומים רבים ומגוונים. מצע הגידול הוא תוצאת עיבוד הקליפה החיצונית, העשירה בסיבים. גם לקוקוס מבנה נקבובי וקל עד מאוד ושטח הפנים שלו פעיל ונוח להתפתחות השורשים.

את כל אחד מהחומרים שהוזכרו אפשר ומקובל למיין למקטעים, בעזרתם מתקבלים יחסי אוויר מים מתאימים לשימוש הנדרש. כל אחד מהם יכול לשמש כמצע גידול בעצמו, אך בתחום המעשה מקובל גם להשתמש בתערובות המשלבות את יתרונותיהם של מספר חומרים על מנת לקבל תוצאה מאוזנת וטובה יותר מהשימוש במרכיב הבודד. תערובות הגידול הנמכרות במשתלות מכילות תוספים נוספים קלקר, וורמיקוליט, דשנים בשחרור מבוקר וחומרי הרטבה המגדילים את נוחות השימוש וסיכויי ההצלחה בגידול.

 להמשך קריאה על גינה על המרפסת