גנים וגינון ביוון

כששפע ויופי מתחברים

מאת: רויטל שושני, אדריכלית נוף 

נופי התרבות של יוון, שילוב מעשה אדם וטבע, מאופיינים בשפע. שפע מטעי הזיתים במדרונות ובבקעות, טרסות הכרמים, מטעי הפיסטוק, עצי ההדר, בוסתני עצי הפרי הנשירים ושדות החיטה ממלאים אותנו בתחושה: יוון היא אכן ארץ " דגן תירוש ויצהר".
כשרון היופי והאסתטיקה בהם ניחנו היוונים עוד משחר תרבותם, הינם מקור נוסף להנאה בסיור ביוון. בין אם מדובר בגינה כפרית קטנה ופשוטה או במיקום מפעים של מקדשים בנוף ומנזרים תלויים באוויר.
הסיור שלנו חולף בין הנופים הטבעיים והחקלאיים, עוצר לרגעים בכיכרות הכפרים וממשיך וחוקר את גינות המנזרים במטאורה ופרוסוס, גני המלכות באתונה והגנים המקיימים המעוצבים ממש בימים אלו באי אנטיפארוס.

בצילום: ביוון נופים טבעיים וחקלאיים שזורים זה בזה, יופי ואסתטיקה בכל

הגן מכה שורשים בתרבות היוונית מאז ימי המיתולוגיה. "גן העדן התנ"כי" מופיע במיתולוגיה היוונית כגנה של האלה הרה הנשמר על ידי נימפות המכונות "הספרידות". בגנה של הרה, אשת זאוס, הנמצא בפאתי מערב נמצא עץ יחיד או מטע תפוחי זהב. הכניסה אל הגן אסורה ורק הרקולס הוא היחיד מבין גיבורי המיתולוגיה שמצליח להיכנס ולקטוף את תפוחי הזהב.
בסיור שלנו ננסה להתחבר לשורשים העתיקים של הגן כמו גם לגנים העכשוויים של התרבות היוונית.


בצילום: גני ה'הספרידות' שומרות הגן – ציור מאת פרדריק לורד לייטון , 1892, מקור : תמונה מויקיפדיה

כיכר הכפר
בכל כפר, תמיד נמצא את הכיכר - ה'פלטיאה', זו הבנויה סביב עץ דולב ענק (פלטנוס) ליד המעיין. הכיכר המרוצפת אבן הינה הלב החברתי של הכפר, תמיד ימצאו בה מקומות ישיבה נעימים בצל, טברנות ו"קפניות". בבתים שמסביב לכיכר גינות קטנות הניחנות ביופי ואסתטיקה פשוטים וכובשים שאין שני להם – הן מטופלות באהבה עתיקת שורשים. תמצאו שם ערוגות ירק מניבות משובצות בעצי פרי – דובדבן ואגוז. בשולי הגינה או על מדרגות הכניסה לבתים מסודרים חביות ומיכלים בהם גדלים צמחי תבלין ופרחים. במרפסות התלויות מעל הכיכר בנויות פרגולות המעוטרות בוגנוילאות וגפנים ובבסיסן עציצי פרחים ויסמינים בסידורים מגוונים.


צילום : הפלטיאה בחורף , לב הכפר הבנוי סביב עץ הדולב והמעיין.

גינות המנזרים
בקרנו במטאורה, מרכז מנזרים אורתודוכסי גדול שהיה בשיאו בין המאות ה- 14-16. הסצינה הנופית ומיקומם של המנזרים בראשי הסלעים מעל עמק נהר הפיניוס, מפעים. העובדה שאנו מבקרים פה בתחילת אפריל מזכה אותנו בהנאה מיוחדת של שפע פריחות בר משמחות במיוחד.
בחלק מהמנזרים ניתן למצוא גינות נוי קטנות, מטופחות על ידי הנזירים או הנזירות עצמם. הם עוסקים בכך כחלק מאורח חייהם המתמקד בתפילה, לימוד ועבודה. תיחום חלק מגינות המנזר בגדר חיה נמוכה הינו מטפורה לגן העדן התחום ומופרד מסביבתו החיצונית, מוגן ומגן, מקום בו שוהה גם מריה הקדושה. זאת כפי שנכתב בשיר השירים ואומץ גם ע"י הכנסייה "גן נעול אחותי כלה, גן נעול".


בצילום : מנזרי מטאורה בנוף והגנים הקטנים שבתוכם, מעשה ידי הנזירים.

הגנים המלכותיים באתונה : הגן הלאומי
בלב אתונה, בסמוך למבנה הפרלמנט ( ארמון המלך לשעבר), ביקרנו בגנים המלכותיים המשתרעים על שטח של כ 155 דונם ומבטאים את סגנון הגנים האירופאי. הגנים הוקמו בין השנים 1838-40 בהוראת המלכה אמליה (אשת המלך אוטו מגרמניה שהומלך על יוון) כחלק ממתחם הארמון. הגן תוכנן ע"י פרידריך שמידט, אגרונום גרמני, שהביא לגן 500 מיני צמחים ובעלי חיים כמו טווסים, ברווזים וצבים.
הגן המלכותי הפך לגן הלאומי ונפתח לציבור ב- 1920 וכולל בריכות מים, שדירת דקלים, ערוגות פרחים, מדשאות, פסלים ושרידי עתיקות. הגן הינו ריאה ירוקה ושלווה במרכזו של כרך עירוני עצום בו מתגוררים כ- 3 מיליון איש.

בצילום : הגנים המלכותיים באתונה , סגנון אירופאי מובהק ( תמונות מהאינטרנט )

באתונה בקרנו גם בספריית גנדיוס (gennadius library) במעלה גבעת הליקביטוס, בתערוכה העוסקת בחקר צמחי הבר של יוון במחצית המאה ה- 19. בתערוכה שכותרתה Flora Greca ראינו רישומי צמחי בר יווניים שתועדו על ידי ג'ון סיבטרופ, בוטנאי אנגלי, ועל ידי באוור, צייר אוסטרי. ראינו אמנם רק חלק מ-996 הציורים המקוריים הקיימים באוסף הנמצא באוקספורד, אנגליה, אך התפעמנו גם מאיכות הציורים וגם מעושר מיני הבר של יוון.

גינות מקיימות באי אנטיפארוס
הביקור באנטיפארוס היה אחד משיאי הסיור שלנו. פגשנו את אדריכל הנוף תומאס דוקסיאדיס מאתונה, אשר תכנן באי פיתוח וגינון למספר מתחמים פרטיים תיירותיים גדולים ( 100-200 דונם), והדריך אותנו ביניהם. דוקסיאדיס הינו בוגר הרווארד שם למד אדריכלות ואדריכלות נוף.
המתחמים בהם בקרנו חשופים מאד לרוחות ומשאבי המים באי מוגבלים. כאן פגשנו את המינימליזם והצניעות שבגינון היווני, את סגולות הצמצום והחן שבגינות עציצים בפתחי בתים, מיני בר וסוקולנטים חסכוניים בהשקיה. המתכנןהצליח בכישרון אמנותי לייצר גנים המשלבים את נופי הטבע של הבתה והגריגה הטבעיים לאי עם גישה עכשווית ומקיימת.
באזורי הגן הקרובים לבתים, שתל דוקסיאדיס תמהיל צומח אינטנסיבי יותר על מנת לתת מענה לצרכי 'הגן הירוק והפורח ' של דיירי המתחמים. כאן הגן מושקה ושתול בעיקר בצמחי תרבות עמידים המחקים את צומח הבר.
באזורים המרוחקים מעט יותר מהבית, הוא הביא להשבת בתי הגידול המקומיים של הבתה והגריגה המקומיים בשני מרחבים בעלי אופי שונה זה מזה. באזור הראשון הקרוב מבין השניים לבית, נעשתה השתילה בכתמים וביניהם הושארו מרווחים לדינמיות הטבע שיאפשרו החזרת מיני הבר לשטח. בשולי שטח זה נמצא גם מרחב 'ריק', המאפשר גם הוא חזרת צמחי הבר. שטח זה הושקה בשנים הראשונות בצורה לא סדירה לתמיכה בנביטת מיני הבר. עם התבססותם הופסקה ההשקיה.
התוצאה היא פסיפס עשיר במינים, מרקם וצבע המאפיין כל כך את אזור הים התיכון. החוויה הייתה של גילוי המובן מאליו - היכולת שלנו, הגננים, להשיב את הטבע והסיפוק הרב הנובע מכך.

בצילום : פרוייקט של תומאס דוקסיאדיס באי אנטיפארוס 

להמשך קריאה על הגנים בסין