גינת תועלת של ארז קומורובסקי

על הר ירוק, בין יערים ושדות, ניצב בית בן שתי קומות. טוב – שלוש אם סופרים את הגג עצמו שעתיד להיות מרפסת נוף יפהפייה בקרוב. על הרי הגליל, במצפה מתת מתגורר ארז קומרובסקי, אישיות קולינארית מן הידועות בארץ. ברוכים הבאים לגינה של ארז.

כתבה וצילמה: עפרה קורן

לפני מספר שנים החליט ארז קומרובסקי לבצע מהפך. חיפש וחיפש במשך מספר שנים עד שמצא את שרצה: בית בסוף העולם שמאלה: בקצה הדרך, בקצה הנוף.

הוא רכש את הבית והתחיל לעבוד על גן שתנובתו עתידה לשמש לסדנאות והדגמות הבישול שהוא עורך בבית. בתחילה עורר המהפך הרמת גבות: מה לארז, העירוני שצמח וגדל בתל אביב ולחקלאות וגינון? ומה יש לו לחפש אי-שם בקצה העולם? אבל עבור ארז, שאביו חקלאי תל אביבי עירוני לשעבר – בעל מטעי שקדים בדרום – זו מעין שיבה הביתה, אל אהבת הילדות. זמן רב חיפש עד שמצא בדיוק את מה שרצה. ברגע שנכנס הביתה, וראה את הנוף הנשקף מהחלון – ולמרות המבנה המוזנח – ידע שהגיע אל הנחלה.

הבית בן שתי הקומות בנוי על צלע הר תלולה, כאשר הקומה התחתונה חפורה בצידה האחד, בצלע ההר עצמו בעוד צידה האחר נשקף אל הגינה המרכזית. הבית יושב מתחת למפלס הכביש המוביל אליו, וכולו נשקף אל העמקים ממערב, ואל הר מירון מדרום. המבנה היה מוזנח עם סימנים לוונדליזם, והוביל אליו כביש בטון צר שירד עד הבית. אבל הפוטנציאל היה אדיר! – הבין ארז.

בלילה הראשון לאחר שעבר הבית לבעלותו, הוא מספר, הגיע לשם עם מזרן ומברשות שיניים שקנה בכפר חורפיש הסמוך. ביום השני רכש בכפר מספר כלי עבודה: מכוש, מעדר, פטיש ואזמל – והחל לעבוד בגינה. חבל רק שלא קנה גם כפפות עבודה, שכן אחרי יום העבודה הראשון כבר התמלאו ידיו יבלות! ביום השלישי נסע למשתלה הקרובה וקנה כ- 15 עצי פרי שונים. כאן נכנסו לעבודה הפטיש והאיזמל. מי שמתגורר באזור יודע: אדמה טובה יש לנו – טרה רוסה – משובחת לגינון וחקלאות. אבל עומק הקרקע! נשיפה אחת והיא נעלמת – ואתה נותר מול סלע חשוף! כך שארז בהתלהבותו כי רבה החל לפצח סלעים בעזרת פטיש ואזמל!
בגלל תוואי הקרקע התלולים אי אפשר היה להכניס לשטח טרקטורים ואפילו לא בובקאט, אבל לאחר כשלושה חודשים חלחלה ההבנה שצריך, למרות הכל, עזרה מבחוץ – האזור שמתחת לבית היה מלא פסולת בניין שנותרה שם מאז הקמת הבית, והיה צורך לנקות את השטח ניקיון של ממש.

אז הוזמן שופל לנקות את השטח. השופל נאלץ לפלס לו דרך במורד המדרון וארז התכווץ באימה לנוכח 'החורבן' שגרם השופל לגינה שטרם נולדה. עם נסיגתו של הכלי המכאני החלה בניית הטרסות – מאבן, כמו פעם, ללא חומר מקשר. גם את זה ניסה ארז לבדו, עד שהבין שזו מלאכה שיש ללמדה, שלא לדבר על הגב שלו, שהחל לאותת שדי לו במה שבעליו מעמיס עליו, ולגן הובא בנאי המתמחה בתחום.
לאט- לאט החל הגן להתהוות. שביל הבטון סולק ובמקומו נבנו מדרגות אבן וצמחי תבלין ניטעו בין האבנים. 10 משאיות אדמה מרמת דלתון ומשטחי קומפוסט הובאו לשטח והעבודה הגדולה החלה. מהר מאד לבש הגן צורה.
בהתלהבות של מי שמגנן לראשונה, ומתוך הידע של מי שבילה במטבח רבות משנותיו, ידע ארז בדיוק מה הוא רוצה. או לפחות כך הוא חשב, שכן כמו שיודע כל מי שרק מתחיל לגנן: ההתלהבות עולה על גדותיה, פשוט אי אפשר לעמוד במגוון המפתה של צמחים – בעיקר ירקות, במקרה הזה – ואחרי העצים החלה הגינה להתמלא במהירות.

בשנה הראשונה, הוא מספר, היה לו "מזל של ירוקים" – הגינה הניבה כל כך הרבה תוצרת משובחת – עגבניות בשרניות, תירס שהגיע לגבהים שלא ייאמנו ושאר ירקות – שהוא מצא עצמו מחלק אותם.
בשנה השנייה והשלישית החלו האכזבות והיה צריך ללמוד על חברת צומח ומחזור הזרעים, על מה עושים בגינה האורגנית עם מזיקים ושאר מרעין בישין שנוטים לחגוג על כל בצל או גבעול עשב הצצים מתוך הקרקע וכיוצא באלו. החורף הזה כבר היה מוצלח יותר, והתקוות לאביב, שהיו גדולות עוד יותר – לא הכזיבו.

ירקות הקיץ הרקיעו אל מעבר לדמיונותיו של ארז – שפע בל יאומן של עגבניות, חצילים, קישואים וירקות נוספים – מוכרים ואקזוטיים כאחד. כולם עסיסיים ובעלי טעם משובח.
נראה שאחרי תלאות השנים הראשונות, עלתה הגינה על דרך המלך. עדיין מדובר בירקות כמובן, שהם ברובם חד שנתיים, ויש צורך לחדשם מדי שנה, ובכל שנה יש להשגיח מחדש על המזיקים שלא יפלשו לערוגות ויעשו בן כבתוך שלהן. אך הניסיון תורם למיומנות, וארז מקווה כמובן, שבשנים הבאות תימשך ההצלחה. בעיקר אם ידאג להחליף את מיקום הירקות ברוטציה, ויקפיד שלא לגדל באותה ערוגה את הירק שצמח שם בעונה הקודמת.

תכנון הגינה פשוט למדי

הגינה הקדמית והבית עצמו מצויים מתחת למפלס הכביש. כביש גישה צר לרכב נסלל במדרון התלול למדי ומדרגות אבן מתפתלות למטה, ללא מלט או חומר מקשר אחר, כאשר בין האבנים שתולים צמחי תבלין.
כאמור, הבית בנוי על המדרון, אך בתוואי המדרון, לא נעשה כמעט פילוס של השטח, מלבד טראסות שמיקומן וגודלן הוכתבו על ידי השטח עצמו, כאשר פה ושם מפוזרים מיכלי מים עם צמחייה מתאימה. הקומה הראשונה, קומת הכניסה נשקפת אל נוף עוצר נשימה מערבה.
כשיורדים לקומה התחתונה, הקומה בה ארז עורך את סדנאות הבישול שלו – נפתחות הדלתות אל הגינה האחורית, שם שתולות ערוגות גדולות עם מרבית הירקות והצמחים המשמשים לו לבישול, בנוסף לאלו המפוזרים בטראסות השונות.
מתחת למפלס זה – עוד טראסות, שבתחתונה שבהן סוכת גפנים. הגפנים עדיין צעירות אך כאשר יכסו את הסוכר כהלכה, יהפוך המקום לפינת מנוחה ומרגוע נעימה להפליא.
מאחר והגינה עצמה צעירה למדי, ומאחר והקרקע סלעית, הרי שהאלמנטים הקבועים, אלו האמורים לשמש שלד סביבו נבנה הגן – עדיין לא בולטים בשטח. לעצים תידרשנה עוד מספר שנים להגיע למלוא תפארתם, וכך גם עד שהפרגולות תתכסינה במטפסים, כפי התכנון. גם לעצי הזית הותיקים שהועתקו לכאן יידרש מרווח של זמן לפני שיאריכו ענפים ויצמיחו עלווה סמיכה, אבל בעונת הצמיחה השפע בגינה מאפיל על הכל.

אין ספק שלא מדובר בגינה 'מסודרת'. לא תמצאו בה קלומיות דשא גזומות ומכוסחות הניצבות על מקומן כחיילים במסדר. לאמיתו של דבר אין שם שום דבר שאפילו מזכיר דשא. אך דווקא 'חוסר הסדר' כביכול, מעניק תחושה של טבע אמיתי – פרוע, ססגוני ועשיר בצורות, צבעים ומרקמים (שלא לדבר על טבע טעים ביותר!). התחושה היא של 'גינה שמחה' – עונג לכל החושים.

 להמשך קריאה על גנן שהוא גם חרש אבן ועץ בגליל