במת הגן

החלק הדומם בגינה, כמו פינות הישיבה, השבילים, המסלעות והפרגולות, הוא המסד לגן, סוג של במה. במידה ועשינו אותה מעניינת, מרתקת ויפה, אזי מכאן והלאה העבודה קלה יותר בבחירת הצמחים השונים. אם הבמה שהוכנה עבורם ראויה, אזי הצמחייה היא כקוסמטיקה התורמת יופי לאשה יפהפייה

כתב וצילם: בעז דרומי*

קריית טבעון השוכנת על גבעות הגליל התחתון, עטורת אלונים שהטבע זרע וגידל, לא גדולה ולא קטנה, היא זירת פעילותי היצירתית והגננית העיקרית בהרבה שנות עבודתי. הגן המתואר בכתבה שלפניכם הוא פרי תכנון והקמה בקיץ האחרון והוא ממחיש את חילופי הדורות המתרחשים בטבעון: הורים שהזקינו, ובניהם או נכדיהם נכנסים לבית הצנוע משנות הארבעים והחמישים, מרחיבים ומתאימים אותו לצרכיהם, כולל חידוש שטח הגינה.
למקרה אופייני כזה נקראתי לתכנן ולהקים גינה בשטח שסביב בית משופץ, ולהפיק ממנו את המיטב עבור המשפחה, הן בחומר והן ברוח, נעים ונוח, יפה ומעורר השראה. מדובר במגרש בעל ארבע צלעות, משהו בין טרפז למלבן, המתפרש על דונם לערך, עם מדרון של 8% לערך היורד מהחזית הפונה לכביש למעלה אל הבית הנמוך בצלע המרוחקת.

המגרש היה מלא קוצים, פסולת בניין ושרידי גן אבוד. סלעים מקומיים היו מונחים בו, שבילי אקרשטיין משנות ה-50 וכד'. בתהליך המתבקש, נפגשתי עם בעלי הבית, בני הזוג בשנות ה-50 לחייהם, ויש משמעות לגיל במובן בשלות, חשיבה איטית ומדוקדקת, לא מחפשים זיקוקי דינור, יופי צנוע, נוחות ראויה, צמחיה שופעת מעצים ומטה, במה ראויה לגן, גן ראוי לבמתו.
אחרי שהחלפנו דברים ורעיונות, שוטטתי לבדי ברחבי הגן, מדמיין כך ואחרת, נוח או לא, יופי והשראה, פרקטיות של החיים שיתפתחו כאן. עם כל הנתונים ישבתי והתחלתי לשרבט בעפרוני אפשרויות. הדברים מתעצבים, קווים מעוגלים, תנועה של החומר, שילובים נכונים, נוחיות יומיומית, מרכז הגינה ואגפיה, חומרי העבודה טרם הצמחיה, כל זה בא בחשבון בעת שוטטות העיפרון והדמיון. את הסקיצה הצגתי לבעלי הבית וכדי להעמיק את השת"פ בינינו אני עושה עימם סיבוב בגינות שביצעתי בשנים האחרונות, שיכירו חומרים וצמחיה שאני עובד עימם, יחושו ברוח עבודתי, ואחרי כל אלו יציגו עמדתם. כך היה, הבשלנו יחד והגענו לעמק השווה: יוצאים לדרך. ומה בה?

מרכז הגן

מרחב ישיבה מקושת עם ספסל אבן בנוי העוקב אחר קווי הקשת, גב לספסל שמהווה גם מעין טרסה התומכת בהפרשי גבהים. מעליהם פרגולה מקושתת מברזל מגולוון ללא צבע, המרכז של מרחב הישיבה אינו מקורה - בכוונה תחילה הותרנו אותו פתוח לשמיים ולתנועת השמש שתיגע קמעה. הפרגולה תישא מטפסים נשירים (ויסטריה וגפנית מחומשת) לטובת צל בקיץ ושמש קלה בחורף, עם הפריחה המעלפת של הויסטריה. לצד הספסל שולחן הגשה קטן ומשולש, בנוי גם הוא מאבן והמשטח העליון שלו מרוצף באריחי קרמיקה שבעלי הבית בחרו. שולחן העזר נבנה לצורך נוחיות ההגשה והניקיון וכמובן יוצר כתם צבע מתבקש בתוך החומר הנוכח כאן. מרחב הישיבה נמצא מול דלת הכניסה לבית, לכן התנועה בית-חוץ היא קלה ונוחה.

מרכז הגן

הכל כאן, ספסל הישיבה המקושת מאבן, מרחב יצוק בהיר עליו שולחן וכסאות לקפה קטן עד ארוחה גדולה, בחזית משטח ההגשה הקרמי והמשולש, להניח סירים רותחים. מעל פרגולה מקושתת עליה יטפסו המטפסים, ברקע מטבח החוץ וגינה מחבקת סביב בשלל העושר שלה, הנכון לשעות היום והלילה.

בינוי ויציקה בשטח הגן

כאן כוונתי לכל מרחב הגן המתכנס מהקצוות, משערי הגדר העוטפת אל מרכז הגן והבית. המרחב הזה כולל אגף אחורי קטן וצר, הנמוך בגן, ובו עצי פרי וכניסה לחדרו של אחד הבנים. השבילים כאן מאבן מדרך טבעית. בחלק העליון, המהווה כ-70% משטח המגרש כולו, התחייבה יציקת שבילים לתנועה פנים-חוץ, תנועה בתוך גינון ולצד דשא. בניית שבילים היא אין סופית כמעט בחומריה ואני מעדיף שבילים רצופים ללא תשבץ של מרצפות כאלו ואחרות. זה מוביל אותי להמליץ על שבילים מבטון לבן שיוצרים אווירה של זרימה אין סופית, לפעמים הם כפיתולי הנחל בין סלעי הגדה, או שביל עפר בעמק, המרחיק ונעלם בין הגבעות.
מדרכה ממדרכות הגן. נהר בהיר זורם, גולש צר ורחוק מהחניה למעלה, כמו מתפתל ומתרחב בין סלעים ודשא, בדרכו אל הבית .


מטבח חוץ. בנוי מאבן ברוח הגינה, שתי במות עבודה, מרכז למים ומשטח עבודה על קרמיקה. לא מרהיב ומשוכלל, אבל נותן מענה מלא לדרישות המשפחה.
לצד שבילי הגישה הבאים ויוצאים משלושה שערים, בנינו לבקשת הבנים הצעירים מטבח חוץ קטן וצנוע המהווה במה למנגל מימין ולטאבון בחזית, שניהם ניידים מתחברים לבלון גז חבוי. ביניהם ממוקם כיור המים ומשטח עבודה מרוצף קרמיקה, המים ניגרים אל הגן תחתם. מטבח החוץ הוא חלק הומוגני בנוף במת הגן כולה.

סלעים

בתמונות המצורפות לכתבה זו מציצים לא מעט סלעים מקומיים, סלעי נארי, ולא בכדי. אני כמתכנן שואף להשיב לגן נגיעות טבע מגבעות הגליל, וסלעים הם טבע מובהק בנוף הסובב את קריית טבעון. לכן הצבתי סלעים שיובאו הנה לפני עשרות שנים והונחו בשורה סתמית, הצבתי אותם באופן שיתקבל הרושם שמקומם טבעי והם נמצאים כאן מעת הבריאה. ההצבה נעשתה לפני יציקת השבילים, כך שאלו יתפתלו ביניהם. נוכחות הסלעים מחזקת את המראה הטבעי שאני שואף אליו. סלע גדול במיוחד איפשר לי לבנות בחיקו אגן שתייה רדוד לציפורים הבאות לשתות ולרחוץ, עוד חיים עליזים ויפים שדיירי הבית נהנים מהם.

לסיכום במת הגן

הבמה היא מסד לגן שיבוא אחריה. במידה ועשינו אותה מעניינת, מרתקת ויפה, אזי מכאן העבודה קלה יותר לגבי בחירת הצמחיה והמדשאה. אם הבמה שהוכנה עבורם ראויה, אזי הצמחיה היא כקוסמטיקה התורמת יופי לאשה יפהפייה.

הצומח בגן

גם לגבי הצמחיה אני נוקט שת"פ עם בעלי הבית. את מיני עצי הפרי הם בוחרים, לגבי עצי הנוי הם נועצים בי, אני ממליץ ומגיעים לעמק השווה. כך לגבי מיקומים, כמה מאלה וכמה מאלה, גודל בקנייה וכד'. על פי הסיכום תתבצע השתילה במדויק.
בטבעון, ברבים מהגנים מתקיימת נוכחות של אלוני תבור בעיקר (עצים נשירים) גדולים ורחבי צמרת, דבר המשפיע על בחירת הצמחיה שתישתל לרגליהם, וזו תהיה כמובן צמחיית צל, חצי צל, לפי המיקום. כך שייתכן מצב של גן רב-פנים שבו גדלים לתפארת מיני שרכים, ביגוניות, קלטיאות, פוקסיות שונות, וצמחים גדולים יותר כמו מיני פילודנדרון, רוספוליה בת-אביב, אוזן פיל ועוד. שפע מינים של צמחיית תת-יער המוצעת במשתלות ומוצאה הטבעי בג'ונגלים הטרופיים הקיימים בעולם. אצלנו, שילוב של קיץ חם, עם הצללה והשקיה מוגברת, יוצרים מיני-אקלים חם ולח דמוי טרופי, תחת אלון תבור. אבסורד ישראלי, אבל יפה אין ספק. בו בעת, במרחק של 4 מ' מצל האלונים, רואים נוף צומח אחר לגמרי, הן במראה והן באווירה. כאן יופיעו צמחי שמש מובהקים כמו רוסליה, רוזמרין, לבנדר, לבן עלה (לויקופילם, למיניו השונים בהתאם לגובה המתבקש והמיקום), קופיאה למיניה שונים, חיצית הטיפין, מרוות שונות, כמו מרווה צחורה, מרוות גרג, מרווה קמחית ומרוות צ'יאפאס וכן הלאה. כך שגם במופעים החשופים לשמש מתקבל שפע נופי של גווני עלווה, גבהים וגדלים שונים וכמובן צבעי פריחה רבים. בשנים הקרובות, כשהצמחיה בגן תגדל ותתרחב, היא אמורה "לפגוש" את הסלעים שהצבתי, לפגוש ולכסות קמעה את שולי הסלעים. או-אז לפנינו הטנגו הכי טבעי והרמוני בין צומח לדומם. המראה שיתקבל יהיה כמעט כתמונת טבע שגזרנו מהרי הגליל סביב, עצים-סלעים-צומח, ואין צורך להוסיף מילה, הנוף יאמר את דברו.

השקיית הצמחיה נעשית ע"י טפטוף המשתנה בהתאם לאופי הצמחיה ומיקומה. כל ההשקיה, של הדשא ושל הטפטוף, מפוקחת בעזרת ראש מערכת ממוחשב, ללא מערכת דישון.
למרות שהגן גדול יחסית, שטח המדשאה אינו גדול, סביב 60 מ"ר. הזן המועדף עלי לאור ניסיון רב-שנים הוא בופאלו ננסי, הנותן מענה אסתטי ופרקטי ראוי, אינו אלים לסביבתו, קל יחסית לאחזקה, בקיצור ראוי מאוד כדשא משפחתי. ההשקיה ע"י ממטרות גיחה, מאותו ראש השקיה.
נושא האחזקה הוא קריטי בגינה צעירה, להיות או לא להיות. לכן, בעשותי גינה, אני מאוד ממליץ להניח לי את האחזקה בשנתיים-שלוש הראשונות, עד שהגן ישתלט על פני השטח וימנע בכוחו הוא נביטת עשביה, כמו גם תחלופה נכונה של אחוז קטן של צמחים שלא שרדו. תחזוקה מקצועית בראשית הדרך, היא למעשה המשך מתחייב מהקמת הגן, בלעדיה הוא עלול לקרוס.
מעשה הגן הוא כטיפוס בסולם, שלב אחרי שלב. לכל שלב חשיבות בסה"כ העתידי. מעשה הגן הוא יצירה איטית ומתפתחת המתפרסת על פני שנים ואין קיצורי דרך וקסמים. ידינו, המתכננים-גננים על הדופק הפועם לאורך שנים, צופים ועושים לא בקלות את הגן למה שהתכוונו מראש, למה שלקוחותינו והוא ראויים.

*בועז דרומי הוא מתכנן וגנן ותיק באזור קריית טבעון ועמק יזרעאל.

ספרו "גינון תרבות ונוף" יצא לאור לפני מספר שנים. ליצירת קשר