הכנות לזריעה ושתילה

זריעה ושתילה של ירקות- המדריך השלם

כתב: רם שחר, משתלת שחר

"גנן אמיתי אינו אדם שמגדל פרחים, אלא אדם המגדל אדמה" (קארל צ'ופאק, שנת הגנן)
דבר ראשון שיש לעשות בבואנו לטפח גינת ירק, הוא לבחור את מיקומה. החלטה זו לוקחת בחשבון גורמים שונים: נגישות, קרבה למקור מים, מרחק מאזורי משחק של ילדים, מרחב המחיה של כלבים או חיות חצר אחרות, אך החשוב מכל: כמות האור. השמש היא מקור האנרגיה שמקיימת את תהליך הצמיחה – הפוטוסינתזה, התהליך שבו הטבע בונה תרכובות אורגניות מתרכובות אנאורגניות. בקיצור, השמש היא הדלק לגדילת הצמח והיא צריכה להיות הגורם החשוב ביותר לקביעת מיקום הערוגה.
אם מתאפשר, מומלץ שכיוון הערוגות יהיה ממזרח למערב כדי להשיג ניצול מרבי של אור השמש.

הכנת הקרקע

הקרקע היא בית המלון של הצמח. ככל שתהיה יותר עשירה ומזמינה, כך האורח ייהנה יותר.
קרקעות מסווגות לפי גודל החלקיק שלהן. קרקע כבדה, שחורה, היא בעלת חלקיקים קטנים. ככל שהחלקיקים קטנים יותר, הקרקע סופחת אליה יותר מים ויסודות ונחשבת עשירה יותר. אך הבעייתיות שלה היא ניקוז והתפתחות תנאים אנארוביים. קרקע קלה, חלקיקיה הולכים וגדלים עד לקרקע חולית, ובה חללי אוויר גדולים והיא מתקשה להחזיק מים ויסודות הזנה.
גודל החלקיקים והחללים הרצוי לנו ייתן לשורש הצמח גם יסודות הזנה ומים ויחד איתם גם חללי אוויר שייקלו את תהליך הנשימה של השורש.

לשם כך יש להשביח את הקרקע. לקרקעות כבדות מוסיפים חומרים מאווררים: רסק עץ, חול ים, תערובת קרקע קנויה, קומפוסט, הצנעת שאריות גידול שהתעצו, הוספת שלשולים. לקרקעות קלות מוסיפים חומרים סופחים: קומפוסט, הומוס, כבול, ורמקוליט ועוד. יש לזכור להצניע את החומרים לעומק של 15-20 ס"מ.
בעקרון, הופכים רק את שכבת הקרקע העליונה שהיא האזור "החי" בקרקע, שבו מתרחשת פעילות הצימוח ובו הקרקע עשירה בבקטריות ובחומרי הזנה זמינים לצמח. עומק שכבה זו עומד על כ-30 ס"מ בממוצע, ויש להקפיד שלא להעמיק מעבר לכך.

לסיכום, הכנת הקרקע היא האומנות של הגידול הביתי. ככל שיעברו השנים תוכלו לראות את הקשר הישיר בין מרכיבי הקרקע לתוצאות הגידול.

זריעה

ישנן שתי אפשרויות: זריעה ישירה בקרקע או זריעה במגש הנבטה והעברת שתיל מוכן לערוגה.
זריעה ישירה בערוגה מתאימה לזרעים קלי נביטה או לזרעים שיש לזרוע אותם ישירות בקרקע (אין לזרוע אותם במגשים ולהעבירם בשלב מאוחר יותר). קלי נביטה: תירס, חמניות וקטניות למיניהן - שעועית, אפונה, פול. זריעה ישירה בלבד: גזר, צנונית, לפת, צנון, שורש פטרוזיליה (יש לזכור לדלל בהמשך). קבוצה נוספת שאציין היא פקעות ובצלים – תפוחי אדמה, בצל ושום – שגם אותם כדאי להטמין ישירות בערוגה.
מתוך הצמחים שפירטתי רק תירס, חמניות ושעועית למיניה (שעועית, לוביה) מיועדים לזריעה באביב-קיץ. כל שאר הצמחים מיועדים לזריעה בסתיו-חורף.

ביצוע הזריעה ישירות בקרקע, עקרונות להצלחה

בכדי להגיע לאחוזי נביטה גבוהים, השתמשו בזרעים טריים (בני עד שנה אחת), או בכמות כפולה של זרעים (בגלל ירידת פוריות הזרעים משנה לשנה). גובה ההטמנה של הזרע בקרקע יהיה פי 3-5 מגודלו. לדוגמה: אם הזרע בגודל 1 מ"מ, עומק הזריעה בין 3-5 מ"מ. השקו את הקרקע אחרי הזריעה, ולאחר מכן השקו רק לשם שמירה על הלחות (לא להעמיס במים). דילול: לאחר הופעת עלים אמיתיים, יש לדלל – לעקור חלק מהצמחים, כדי לתת מקום לכל צמח לגדול ולהתפתח באופן תקין.

זריעה במנבטה והעברת שתיל מוכן לערוגה

גם את שאר הירקות אפשר לזרוע ישירות בקרקע, אבל עדיף כמובן לזרוע במנבטה, שבה התנאים לנביטת הזרע וצמיחתו עד לקבלת שתיל איתן קלים יותר. הקרקע בתערובת ההנבטה, התאורה ותנאי האקלים ניתנים לשליטה, גובה הזריעה אחיד וההשקיה פשוטה יותר.

במנבטה נזרע, לפי העונות:

סתיו-חורף: חסה, מנגולד, תרד, שומר , סלק, קייל, סלרי, רוקט, רשד, חרדל, מיזונה, כרוב, כרובית, ברוקולי, קולורבי, בצל ירוק, עירית, כרשה. כמו כן פטרוזיליה, כוסברה, שמיר (שמומלצים גם לזריעה ישירות בערוגה).
אביב –קיץ: עגבניות למיניהן, פלפל למיניו, חציל, מלון, מלפפון, אבטיח, דלעות, קישוא, בזיליקום , תרד ניו-זילנדי.
יכולת צימוח רב-שנתית: לרוב אנו מתייחסים לשתילי ירקות כשתיל עונתי, אשר מחזור החיים שלו אורך מספר חודשים.

אך ישנם צמחים שיכולים לשרוד לאורך שנים. כך למשל, פטרוזיליה, עירית, מנגולד, תרד ניו זילנדי, בצל ירוק, קייל, חציל ופלפל חריף .
החוכמה היא לספק לצמחים אלה תנאי גידול נוחים לאורך כל עונות השנה: צל בקיץ, הגנה מרוח ומקור עז בחורף, אור והשקיה מתאימים. יחד עם זאת, יש להקפיד לא לאפשר לצמח להשלים את מעגל הגידול ולייצר זרעים. עושים זאת באמצעות גיזומים. לגבי החציל והפלפל החריף – יש להתייחס אליהם כמו אל ורד ולבצע גיזום חריף באביב.

שתילת השתילים בערוגה

העברת השתיל מהמנבטה לערוגה מתבצעת רק לאחר שלשתיל יש שני עלים אמיתיים לפחות, ושורשיו ממלאים את בית הגידול ו"מחזיקים" את האדמה כך שנוצר גוש שאינו מתפרק כאשר שולפים את השתיל ממגש ההנבטה. יש להשקות את הערוגה לפני תחילת השתילה, להכין בורות המתאימים לגודל בית השורשים של השתילים, במרווחים מתאימים, להוסיף לכל בור שתילה מעט קומפוסט, לשתול, ולחזור להשקות השקיית רוויה בכדי לסגור את חללי האוויר בין קרקע הערוגה לבית השורשים.

עונות המעבר – המתאימות ביותר לזריעה ושתילה

עונות המעבר הן הימים הנכונים ביותר לצימוח ולכן כדאי לנסות לנצל אותן במלואן. יש צמחי חורף שניתן לזרוע עוד בסוף הקיץ וכך להרוויח את גידולם לאורך הסתיו, למשל: פול, אפונה, פטרוזיליה, קייל. גם אם עדיין ישנם בערוגה גידולים מהעונה הקודמת, כדאי לנסות את מזלנו בזריעת הצמחים לעונה הבאה, וכך להרוויח ימי גידול אידאליים בתחילת עונת המעבר.

להמשך קריאה על איך נשמור על הירקות שקטפנו בחום הכבד