צינית נשירה Ilex decidua
מאת: סימה קגן*
משפחה: ציניתיים Aquifoliaceae
מוצא: דרום-מזרח ארצות-הברית: מרכז ומזרח טקסס, מדינת וושינגטון, פלורידה וצפון-מזרח מקסיקו.
הסוג צינית כולל כ-400 מינים של עצים, שיחים או מטפסים, חלקם ירוקי-עד וחלקם נשירים. מוצאם בחלקי תבל שונים, באזורים ממוזגים וגם טרופיים, בעיקר באמריקה המרכזית והדרומית.
מרבית מיני הצינית הם צמחים חד-ביתיים, כלומר יש צמחים עם פריחה נקבית וצמחים אחרים עם פריחה זכרית. רק צמח עם פריחה נקבית ייצר פרי, אבל בסביבתו חייב להימצא צמח זכרי לשם ההפריה. לעתים נדירות מינים מסוימים חונטים פירות ללא מפרה.
פרי הצינית כדורי, אדום ומבריק, הוא גדל בחיקי הענפים ובולט מהסתיו עד סוף החורף. מאחר שהמופע הקישוטי שלהם בחו"ל חל בקריסמס, הם משמשים בחג המולד לקישוט הזר התלוי על דלת הכניסה לבית.
בשנת 1999הבאתי ממשתלה ביוסטון, טקסס, שתילים של צינית נשירה, כולם קְלון של צמח נקבי. המין הזה הוא המין הנשיר היחיד מהסוג צינית הגדל בארץ.
זהו שיח או עץ קטן רב-גזעים, הגדל לגובה של 6-2 מ' ולרוחב של 3 מ'. ניתן לעצבו כעץ קטן אולם אופי הצימוח שיחי, עם נטייה לצימוח חוטרים בבסיס הגזע. הגזע קצר ומתפצל לענפי צד סמוך לפני הקרקע. קליפת הגזע בצבע אפור-חום. לאורך ענפי השלד המרכזיים צומחים ענפי משנה קצרים והעלים מרוכזים בקצות ענפונים אלו. העלים אליפטיים, דמויי ביצה, אורכם 8-3 ס"מ, צבעם ירוק-כהה והם מבריקים.
באביב מופיעות קבוצות של פרחים קטנים ולבנים, בחיקיי ענפים מעוצים מהשנה הקודמת. פרחים אלו (בנוכחות צמחי זכר) חונטים פירות שתחילה צבעם ירוק ובהמשך, מחודש נובמבר, הם הופכים מקבלים את הצבע האדום המבריק. צברי הפירות בולטים על השיח, בפרט בתקופת החורף כשהצמח בשלכת.
לארץ הבאתי ממין זה שתילי נקבה בלבד. המפרה שלו בארץ הוא זן אחר שאקלמתי באותה שנה, Ilex vomitoria 'Will Flemmings' - צינית קרולינית 'וויל פלמינג'. לצמח זכר זה יש צורת צימוח מיוחדת, צרה וזקופה, המזכיר ברוש ירוק-עד 'טוטם'. זן מפרה נוסף הוא צינית קרולינית 'שלינגס' (זן ננסי) Ilex vomitoria 'Schellings' . גם זו סלקציה זכרית, וייחודה בכך שהצמח גדל בצורת כרית ירוקה, עגולה, בגובה ובקוטר של מטר ובצימוח צפוף. שני זנים אלו יכולים לשמש כמפרים של צינית נשירה, מאחר שהפריחה של כולם חלה באותו מועד. די בשתילת צמח זכר אחד, והוא לא אמור להיות צמוד לצינית נשירה אלא רק שתול באותו גן.
לצינית נשירה קצב צימוח בינוני. צמח חסכן במים אולם בשנים הראשונות לשתילה, יש להשקות באופן סדיר כדי לזרז את קצב הצימוח. עם התבגרות הצמח ניתן להסתפק בהשקיות עמוקות פעם בשלושה שבועות. גדל בקרקעות בסיסיות, עמיד לניקוז גרוע (בקרקע מוצפת) אך גם עמיד ליובש.
הצמח נשתל בגינתי ובגינון הציבורי במושב סתריה בשנת 2001. הצמחים התפתחו היטב וחונטים פרי מדי שנה. החל מהסתיו ועד סוף החורף, הצמח מכוסה בפירות קישוטיים בולטים ומושכים תשומת לב.
תנאי גידול
מתאים לשתילה בשמש מלאה או בצל חלקי, בכל אזורי הארץ מבחינה אקלימית ובכל סוגי הקרקע כולל חול, חמרה ולס. דווח עליו כעמיד לזיהום אוויר עירוני, לפיכך מומלץ לשלבו בגינון בערים. צריכת המים נמוכה לאחר כמה שנות התבססות בגן.
מומלץ לשתילה בגינות פארק, בגינה קטנה, בקבוצה בשיחייה, לאורך שדרה, כצמחי הפרדה. בחודשי החורף ציפורים נמשכות אל הפרי.
ריבוי
במטרה לשמור על זהות הקלון, חייבים להקפיד על ריבוי וגטטיבי (לא מזרעים). באביב ניתן להשריש ייחורים מעוצים למחצה. בחורף אפשר להשריש ייחורים ללא עלים, בשולחן ריבוי ובעזרת הורמון השרשה. יש להשתמש בשולחן השרשה מחומם. הייחורים משרישים כעבור כחודשיים.
*סימה קגן, מנהל המחקר החקלאי