חיבור בין בית, גן וסביבה

הגינה של אסתי ואבי גל במושב גן השומרון, משתרעת על פני שני דונם, אבל מעניקה מרחב הרבה מעבר לגבולותיה. מסע אל האין סוף ומעבר לו.

כתבה וצילמה: רונית זקס

רק לטיפוסים שורשיים חשובה האדמה, ומתי מעט זוכים לגדול באותו המקום בו הם מעבירים את כל חייהם. לאבי גל, אבי המשפחה, האדמה קרובה: הוא בעל רקע חקלאי שרכש בקיבוץ גן שמואל הסמוך למושב גן השומרון, בו הוא מתגורר היום, וימיו עוברים כשהוא מוקף בצמחיה כמשווק ומפיץ של משתלה אחת וכשותף בגידול רקפות עם משתלה אחרת.

אצל אסתי הזכייה כפולה: החיבור שלה למקום מבחינתה הוא גם רצוי וגם מצוי. היא נכדה למייסדי המושב, ויחד עם אבי תכננה ובנתה את ביתה לפני כ -14 שנה על חלקת הוריה, בטרם נפטרו. הבית הותאם לצרכי המשפחה ושומר על קשר בין הפנים לחוץ בעזרת פתחים גדולים אל הגן.
נפשה של אסתי, הנדסאית אדריכלות, כרוכה אחרי תורת הגיאומנטיקה הסינית (ראה הסבר) והיא יישמה את העקרונות בביתה ובגינה, ומשלבת אותם בייעוץ בעבודתה בבתי אחרים.

היסטוריה גננית
במשך שנים הפריד שדה בור בין הבית של משפחת גל לחלקה צמודה בה מתגורר היום אחיה. לאחר שימי הבנייה תמו, היה צורך מיידי להפוך את השטח לנקי ולבר-שימוש, ללא בוץ ועשביה. לצורך זה, הונחו בשטח בזריזות 600 מ"ר של דשא. השיקול של מענה מיידי התאים לצרכים דאז, כמו גם למחיר המים ולגיל הילדים. במשך הזמן נוסף גם שביל עץ, פרי עמלו של הבן הבוגר.
לפני כחמש שנים הבשיל התהליך ההכרתי והתגבש הצורך בשינוי: נוצר דחף לשפר את הסביבה, מלווה בתחושה חזקה שבמקום להתפתח, לצמוח עם הגן, הדברים אינם זורמים במיטבם. דוגמה לכך היא המדשאה העצומה, שלא כולה באמת היתה נחוצה.

הגדרת המשימה
אסתי ואבי הגדירו את תמונת עולמם לגבי הגינה בפשטות: הם שואפים לבסס מערכת יחסים הדדית ומאוזנת, על גבול חברות רבת שנים, עם הגן. זה האחרון יגן ויפרגן, ובעלי הבית ידאגו לטפחו ולתחזקו ברמה האישית - אחד על אחד, כך ששני הצדדים יוכלו לגדול ביחד. הזוג גל יודע שהגן מהווה מקום להתחברות לטבע, שהוא נוסך רוגע ומעצים את השקט.
עוד בין דרישות התכנון, ניתנה חשיבות לאינטנסיביות התחזוק. ברור היה שמצב של עבדות בגינה אינו בא בחשבון. על התחזוקה להיעשות בעיקר באצבעותיו הירוקות של בעל הבית העסוק.

מעל לכל, הגן נועד במדויק לצרכי הדיירים, ללא מימד של התפשרות אפנתית או תחרות חברתית.

נגיעה ברוח ובמים

נתוני השטח המקוריים של הגינה היו משטח אחיד, שחצה אותו קו ניקוז מי גשמים של החלקה.

נטיית הלב של אסתי לגיאומנטיקה הובילה אותה ליועצת הפנג שואי שרונה חורי, שברבות הימים הפכה למורתה ולחברה טובה. שרונה זיהתה את נקודות החולשה של הבית הזקוקות לחיזוק מיידי:
שביל העץ שנבנה בעשר אצבעותיו של הבן הגדול הוביל אל הכניסה לבית בתוואי ישר. על פי הפנג שואי, נתיב ישר בין החוץ לבית מביא אנרגיה אגרסיבית, והוא בבחינת "חץ רעל לבית".
הטופוגרפיה המישורית בה היו נתונים הבית והגן, הותירה את הבית ודייריו ללא הגנה ותמיכה. העובדה שהאזור פעור לרוחות השמים הופכת אותו לפרוץ ופתוח מדי, במיוחד באזור חדרי השינה הנמצאים בעורף הבית. ההמלצות היו לשנות גבהים בטופוגרפיה (להקים "הר", או "גבעה"), לשנות את תוואי שביל הכניסה ולעטוף את הבית בצמחיה. ההמלצה על הקמת בריכת המים והדגים בערך מול המרפסת נועדה להוסיף שפע.
הצבע כידוע הוא רב השפעה על רוח האדם, וברוח הפנג שואי הצבעים מהווים כלי לשינוי מצב אנרגטי במרחב. למשל, על פי תפיסה זו, עליו האדמדמים של שזיף אדום 'פיסרדי' בפינה מסוימת בגן יכולים להוסיף אלמנט של אש, שיאזן בין כוחות עץ ואדמה שאינם מצויים בתואם, ובכך לחזק את ההרמוניה.

ההקמה
עם ההמלצות הללו פנה אבי אל רון זילברברג, גנן ומעצב נוף. לרון, ידיד ותיק של המשפחה וקולגה בעולם הצומח, סגנון ייחודי משלו שהתאים לאבי ואסתי : מופע ארץ ישראלי חופשי, על גבול הפרוע, או אם תרצו ברוח הימים הללו - טבעי ובר-קיימא. הסגנון של רון תאם למקום ולרוח של הזוג גל. בתפיסת עולמו של רון, הגינה היא הרחבה לבית: השמים הם התקרה והצמחים קירות. הגינה היא מקור חיים, קול ותנועה, ומשולבים בה בהרמוניה צבעי עונות השנה, תנועת ענפים ברוח, פכפוך מים וציוץ ציפורים.
הצמחיה נשתלת בקומפוזיציה המורכבת מגבהים, צבעים ונפחים – מכלול המעניק עניין ותחושת מרחב. חשיבות רבה ניתנת לתכנון גינה חסכונית במים וקלה לתחזוקה. אבי ורון חולקים את הדעה שבשום פנים ואופן אין להתחיל במסכת בלתי נגמרת של השתעבדות לטיפולים שוטפים בגן. היה ברור שאין די בהקמה ויש חשיבות מכרעת לחיים שמתנהלים בגינה שנים רבות אחרי.
רון תרגם למעשה את ההמלצות הכלליות למציאות: בחזית הבית התווה מאבני גיר שטוחות שביל מקושת מהכניסה לחצר אל דלת הבית הראשית. במרווח שנוצר בין קיר הבית לשביל נשתלו דגניים, למראה מלבב של קיץ.
בחלק האחורי של הבית, התרוממה תלולית ("גבעה") בגובה 1.5 מטר, הנתמכת על ידי סלעי לקט ונושקת לנחל אכזב, עובדה המוסיפה לה גובה. לאורך מסלול ההליכה אל הגבעה פזורים ספסלי ישיבה להנאה והתבשמות ממראות הגן ומריחותיו. הדרך מתפתלת ועוברת על גשרון עץ (מיחזור מוצלח של דק העץ שפורק משביל החזית) מעל לתעלה ופונה אל חורש ים תיכוני המתבסס על עצי אלון מצוי, דולב, אלה אטלנטית, קטלב מצוי, כליל החורש, עוזרר החורש ועוד. כמצע לעצים נמצאים בשטח פרחי בר כתורמוס ההרים, כלנית, נורית, ציפורנית ארץ ישראלית ועוד. פינת מדורה מציעה פתרון נפלא לל"ג בעומר.
התלולית בעבר הצפוני, המסלעה, החורשה, השביל המתפתל ואלמנט המים כל אלו יחדיו, מסייעים לתמיכת הבית, היינו משפרים את הרגשת הביטחון, מעלים את מפלס הרוגע, ועם זאת משתלבים בדינמיות שבגן ובהתפתחותו.
כל הצמחים שבגינה נקנו קטנים. מלבד יתרון ההתאקלמות בגיל צעיר, יש בגדילה בצוותא מתן יכולת להשתנות, כל צמח על פי אופיו. מקצבים שונים אלו מאפשרים שינוי מתמיד, כל אחד על פי דרכו.

אחזקה
בני הזוג מטפחים לבד את הגינה, מצוידים במזמרה. אבי יוצא למסעות עישוב בחורף, ועוסק גם בגיזום ועיצוב העצים הצעירים. למי שמחובר לקרקע, מהווה הדבר הנאה צרופה ומערכת המזינה את עצמה: ככל שאחריות האחזקה מוטלת על בעל הבית, כך הקשר בינו לבין הגן הולך ומתעצם.

לא פשוט לתכנן, להקים ולגנן גינה כל כך גדולה. חמש שנים אחרי, ההצלחה כאן ניכרת, והיא תספק הנאה לעוד שנים רבות.

 להמשך קריאה על צמחייה טרופית וארץ ישראלית בגינה אחת