הגינה הגדולה של יעקב ושמרית הימן ממושב כפר מימון - כדונם ושלושה רבעים שטחה - שתולה רובה ככולה בקקטוסים ובסוקולנטים. ההתחלה לפני כשלושים שנה, היתה אקראית, ומאז התפתחה הגינה והקקטוסים הוותיקים שבה גדלו לממדי ענק. יעקב נלהב להראות את גינתו לאורחים והוא מזמין בשמחה קבוצות קטנות לבקר אצלו.
כתבה וצילמה: נורית חרמון
גינה רחבת-ידיים, שמתחלקת לחדרים-חדרים, כשבכל אחד מהם שתולים קקטוסים וסוקולנטים לעשרות?
הגינה הגדולה של יעקב היא חלק מנחלה בכפר מימון שבנגב הצפוני, בין קיבוץ סעד לנתיבות.
הם עקרו אליה בשנת 65' וגודלה - כדונם ושלושה רבעים - אינו חורג מגינות כפריות במושבים. על פי רוב קל יותר לחלק גינה גדולה לחדרים ואולם, משפחת הימן קבלה החלטה תכנונית אסטרטגית והיא שהכתיבה בעצם את מבנה הגינה. במקום לסלק מן השטח את המתבן והרפת הקטנה ואת לולי האפרוחים והתרנגולות שהיו במקום מימי היווסד היישוב, הוחלט להשאיר את המבנים הללו בשטח כך באופן פסיבי נוצרו "חדרי הגינה" השונים - גינה אחורית, החובקת את החניה ורחבת הכניסה לרכב, גינת מיכלים בהמשך למתבן לשעבר, גינת עציצים תלויים במוסך הכפול שמצד הרפת, פינת ישיבה תחת הפרגולה המחברת את המתבן לרפת, גינה בין הרפת והמתבן המחוברים לבין בית המגורים, גינות מסדרון צרות וארוכות משני צידי הבית וגינה גדולה בחזית בית המגורים, שהלך והתרחב מבית סוכנות קטן לבית בעל מידות.
מבנה הגינה מעצם טיבו מזמין לטייל בתוך הגן והפעם זהו טיול ארוך ומעניין, שכן שמאחורי כל קיר ופינה מחכים צמחים מיוחדים, שילובים מעניינים, צמחים השתולים באורח לא שגרתי וצמחים שגודלם חריג.
יופי ללא צבע
ההחלטה לגנן עם קקטוסים וסוקולנטים נפלה באקראי. ביקור אצל קקטוסאית ותיקה במושב לכיש לפני שלושים שנה הכריע את הכף באחת. יעקב התאהב בצורות היפות של הצמחים, ראה את הפוטנציאל הטמון בהם והחליט לנסות גם אצלו. את הקקטוסים הראשונים שלו רכש במשתלת גלעדי במבואות הרצליה ועל אף אזהרותיו של הקקטוסאי הוותיק לאקלם אותם בזהירות באזור הדרומי שבו הוא גר, לקח יעקב את הצמחים ושתלם הישר בקרקע. שתל ולא התחרט.
מאז רכש יעקב ניסיון עצום עם קקטוסים וסוקולנטים הוא הצטרף לחוג חובבי הקקטוסים והסוקולנטים שבו התרכזו אז מיטב האספנים והחובבים ושם למד את רזי התורה של ההרכבות סודות הטיפול בקקטוסים והאפשרויות הבלתי מוגבלות הטמונות בטיפוחם. הראשונים ששתל לפני שלושה עשורים הגיעו כבר לגדלים עצומים.
החלבלוב שמקדם את הבא בשערי המקום מכיוון החניה מגיע לגובה של יותר מעשרה מטר. זהו פסל ענק והפריחה או הפירות הם רק בונוס נוסף. אחת מן הנוליונות שבגינה חוגגת יום הולדת שלושים והגבעול המעובה שלה הוא רגל של ממותה לכל דבר. יש לו ליעקב פרטים אחדים של"כסא חותנת" (אכינוקקטוס גרוסון) שאפילו חותנת רחבת-ירכיים היתה מצליחה לשבת עליהם...
גם קקטוסים אחרים, שאינם מגיעים לגדלים עצומים, כמו מיני אסטרופיטום, מיני אובלמניה, מיני פרוקקטוס ועד ועוד, גדלו פי עשרים ויותר מגודלם בעת שנשתלו. רבים אחרים היו בוודאי מגיעים לגבהים ולנפחים גדולים ללא היה יעקב חותך בהם כדי להכין ייחורים נוספים. אכן, כאשר צמחים שונים חוזרים בגינה כמה פעמים אות הוא לכך שיעקב הסיר מן הצמח ייחורים - כאלה הם זני חלבלוב קוצני, מיני גסטריה שונים, מיני צורית, דרקונית קנרית ועוד. האוסף לא הגיע לממדיו הנוכחיים ביום אחד. מדי אביב יוצר יעקב לפשיטה על משתלות הקקטוסים ובעלי אוספים וחוזר עמוס שלל.
בכלל, האביב היא העונה שבה הפעילות בגינה היא הרבה ביותר (ראה על האחזקה של הגן).
בביקורי הראשון לא קשה היה לעמוד על איכויותיה המיוחדות של הגינה וזאת על אף העובדה שהיה זה בעונת הקיץ ולא היו בגינה פריחות, אף לא פריחות מרובות של קקטוסים, שהן כידוע מרהיבות בצבעוניותן. במחשבה שנייה זוהי אולי המחמאה בהא הידיעה לגינה שהיא יפה ומושכת גם אם אינה טובלת בצבע.
הצמחים הפיסוליים, הצורות המעניינות, המרקמים המרתקים של הקקטוסים והסוקולנטים והעיצוב המעניין של המכלול די בהם והותר. עם זאת, חובה לציין שגינת משפ' הימן איננה נטולת צבע ירוק רענן של מדשאה "גידלתי שמונה ילדים קטנים ועתה יש לי מספר מכובד של נכדים והמדשאה היא פונקציונלית ביותר. עליה משחקים בכדור ובתופסת ולא נוותר עליה בשום מחיר". ומה היחסים בין הילדים לקוצי הקקטוסים? "אין ילד אצלנו שלא עבר את מבחן הדקירה. אבל איש איש בתורו, הם למדו היזהר ולכבד אותם". מיותר לציין שהמדשאה ירוקה למשעי ומטופחת לא פחות מן הקקטוסים והסובבים אותה ומושקית, כמובן, בקו השקיה נפרד.
כישרון עיצובי
ההחלטה לגנן עם קקטוסים והשטח הנרחב לכשעצמם אינם, כידוע, ערובה לתכנון צמחי מוצלח. כאן נדרש כבר כישרון. יעקב הוא חקלאי בעיסוקו ומגדל היום בעיקר הדרים ואין לו שום יומרות עיצוביות, אלא שהעיצוב כנראה בא לו באורח טבעי. הבחירה בציקס ומסביבו טבעת של כדורי "כסא החותנת" הוא כה מדהים כמוהו במקום אחר. גם ההחלטה לשתול חמישה צמחים של עב-גזע הרדופי בצפיפות וליצור פסל צמחי אמיתי היא מעולה ממש כשם שהיא פשוטה. באופן אינטואיטיבי יעקב הבין את העיקרון העיצובי ש"הרבה מצמח פיסולי זה טוב" אף כי רובנו נוטים לחשוב שצמח פיסולי ראוי לזכות למקום של כבוד כפרט בודד. עוד החלטה נכונה, לדעתי, היא שתילת האלואודיה ליד קיר הבית באופן שהיא נשענת עליו אך גם נהנית מן הרקע שהוא מעניק לגבעוליה שעליהם קוצים ועלים אחידים ביותר וסדורים בצורה ספירלית יפהפייה. מיקום גולינה מופשלת הענקית ממש בכניסה האחורית (אך השימושית) לבית אף הוא מוצלח ביותר.
היכולת לעצב בעזרת קקטוסים מפתיעה כאן לטובה במיוחד על רקע היותן של גינות קקטוסים, על פי רוב, גינות של אוספים בגינות כאלה היסוד האספני דומיננטי מאוד, הצמחים נצברים משום החידוש והגיוון שבהם ואין נותנים את הדעת יותר מדי על היסוד העיצובי של הגינה. דוגמאות קיצוניות לכך אפשר למצוא בקיבוצים שונים, שם הופכת גינת הקקטוסים למעין גן הדגמה ייצוגי וחדלה לחלוטין מלתפקד כגינה פרטית האמורה לענות על הצרכים היומיומיים של בעליה.
יש גם חידושים של ממש בגינה שבכפר מימון צמחי חלבלוב קוצני בצבעי אדום ולבן הוצמדו לקיר ויוצרים מעין מסך של חלבלובים זקוף ופורח (לרוב גננים נוהגים לגזום את הענפים הארוכים ולפצל את הצמח). בפינה אחרת בגינה אותם חלבלובים מאוגדים לאלומות בעזרת סמוכה ויוצרים מראה לא שגרתי אגב, השימוש שנעשה בגינה זו בזנים של חלבלוב קוצני על גדליהם וצבעיהם השונים חושף את הפוטנציאל שיש בצמח זה, בשימוש מושכל, ובמיוחד בזנים הננסיים שלו.
מתחת לפרגולת העץ המחברת את המתבן הישן לרפת הקטנה (פרגולה המשמשת, אגב, לסוכה בחג הסוכות), על קיר הרפת, מטפס לו צמח שמעולם לא ראיתיו כמטפס - הלא היא לנטנה עדינה 'צהוב' והתוצאה - מוצלחת ביותר. מקוריות בלתי שגרתית מתגלה גם בשימוש במיכלים. על רחבת הכניסה, בצמוד לקיר המערבי של המתבן הישן החליט יעקב לבנות מבנה בצורת "חית" מדורגת מן החוץ אל הפנים, כדי להציב את עשרות עציצי הקקטוסים וסוקולנטים שלו.
מעל המבנה המדורג הזה הוא בנה פרגולת עץ נוספת והמבנה כולו מכונה בידי המשפחה "קבר השייח". מתחת לפרגולה, מוקפים בעציצים נהדרים, יושבים צעירי המשפחה (ליעקב כאמור שמונה ילדים ונכדים רבים) ומפטפטים. בכניסה לפרגולה זו עומדים גזעי תמר (הימני התייבש וראשו נכרת למרבה הצער) שעבורם הזמין יעקב ממסגר מתקני ברזל עגולים עם רגליים נאות החובקים את הגזעים ומשמשים לתליית עוד ועוד עציצים. לאחר שנכרת אחד התמרים בגינה הצדדית, לקח יעקב את הגזע, ניסר אותו לששה חלקים וכל חלק משמש מעמד לעציץ. גם בתוך קצות הפטוטרות הגזומות על גזעי התמרים בגינה שותל יעקב צמחים משתלשלים, ללמדך שאין לבזבז אפילו את הכיסים הטבעיים הללו. ברחבת הכניסה, לעומת זאת, היה יעקב זקוק לעציצים גדולם שיתאימו לחלל הענקי הוא לקח חביות תעשיתיות כחולות וצבע אותן בחום. זול וחסכוני אבל גם אסתטי ואם העציץ אינו חגיגי במיוחד הרי את ההצגה ממילא גונב הקקטוס השתול בתוכו, שאצל יעקב הוא תמיד גדול ושופע ועולה על גדותיו!!!
רבים מן הקקטוסים של יעקב שתולים בתוך סלעים קטנים שליקט מכל הארץ ומדהים לראות מה קטן המקום שבו יכול להשתרש קקטוס קטן ולגדול במשך כל כך הרבה שנים.
יש בגינה כמה וכמה מסלעות אך היפה ביותר היא המסלעה המדורגת (לעומת ערוגות הזרועות סלעים אך לא ממש מסלעות) הנמצאת בצד הצפוני של בית המגורים, משמאל לבית. לא רק המבנה הכללי שלה נכון ויפה אבל כל קקטוס וקקטוס ראוי שיתעכבו עליו. מיני האסטרופיטים המדהימים בואריאציות שלהם, מיני ממילריה סימטריים, נצחה שיחית מזן שחור ממש (בחורף בלבד) ניצנית מזן תרבותי מיוחד, מפל של צורית קשקית ומה לא.
תאוות השתילה
רוב שטח הגינה של יעקב ושמרית מכוסה כבר מזמן. אבל יעקב אינו חדל מלחפש ערוגות או פינות חדשות שבהן יוכל לשתול עוד ועוד. הגינה מתפוצצת אבל תאוות השתילה חזקה ממנו וגם ייחורים חדשים ממתינים בחממה הקטנה.
כאשר בעל גינה קטנטונת מנצל כל שעל אדמה, מי לא יבין זאת. אבל הנה, גם בגינתו הגדולה של יעקב מיושמת מדיניות כזו לא רק בשתילה בקרקע , אלא גם במיכלים. לאן שתביט, העין נתקלת בעציצים. אם נתעלם לרגע מ"קבר השייח", שכולו ספון עציצים, במבואת הכניסה הראשית לבית (שבעצם לא נכנסים דרכה כי תמיד נכנסים מכיוון החניה, כלומר מן הצד האחורי) יש עציץ גדול ויפה, אך משמאל למבואה בולטות אבנים מסותתות מתוך הקיר ועל כל בליטה - עציץ. בכניסה למתבן הישן (שהפך ליחידת דיור קטנה) על כרכוב החלון העין קולטת אדניות "מתפוצצות" מקקטוסים וכן מעל הדלת עצמה. במוסך , כאמור, תלויים אינספור עציצי סוקולנטים הדורשים צל, אבל בפתח המוסך ראיתי שאפילו על קורת התמיכה למעלה, בפינה, עומדים להם עציצים. אין זה סתם שפע. זהו שפע שתאווה גדולה מסתתרת מאחוריו.
לרוב תאוותו של יעקב לקקטוסים אינה משבשת דעתו בערוגה שלצד בית המגורים מצפון יש צל כבד ויעקב הבין שדבר לא יעזור וקקטוסים לא יצמחו שם. לכן בערוגה זו נשתלו צמחים טרופיים טיפוסיים, כגון אכמאה מפוספסת שהתרבתה בהנאה, קודן מגוון, שעליו צבעוניים ואספרג צפוף-פרחים 'מיירי'. מעצם ההחלטה לגדל קקטוסים ידע יעקב שעליו לשמר את הגינה כגינה שטופת שמש ולכן בעבר גדע עץ פיקוס ענקי שהטיל צל על הבית, לא בלי שהשתמש בחלקי גזעיו כמעמדים לעציצים, כמובן, ככלל, אין עצים שתולים בתוך הגינה ורק עצי פרי נמצאים בשוליה הקיצוניים. ועם זאת, בכניסה לרחבת החניה, במקום מוצל למדי, הוא התפתה לשתול ערוגה חדשה של קקטוסים. הוא יודע שאין המקום אידיאלי אבל הוא בוחר בדרך של ניסוי "מי שיחזיק מעמד מה טוב ומי שלא - אז לא". כי עם כל אהבתו לצמחים מבין יעקב את מגבלות המקום ואולי גם מזגו, שנראה לי כמתון, ככזה היודע לקבל את הדין, מסייע לו.
אחזקת הגינה
ייאמר לזכותו של בעל הגינה שהוא יודע ומודה מפורשות, שלולא היו לו פועלים העוזרים על ידו, לא הי מצליח לעמוד במשימות הטיפול בגינה, שני דונם גינה בקירוב אינם מלאכה לאדם אחד, שממילא עסוק מאוד בעבודתו. שני פועלים עושים עבודות עישוב וניקוי מזדמנות ורק פועל אחד - מיוחס ללא ספק - עוסק במלאכות קדושות יותר כמו העתקה, שתילה וגיזום אבל תמיד תמיד רק בפיקוחו ובהשתתפותו של יעקב. אשתו של יעקב, שמרית מודה שהיא איננה אוחזת במלאכה, אבל היא שמחה לשמוע מבעלה על הצמחים ועל המתרחש בגינה. הפירגון שלה, שאינו מובן מאליו אצל נשים של משוגעי קקטוסים, כמוהו כעזרה ממשית. הגינה כולה שתולה באדמת הלס המקומית ומפתיע לראות עד כמה הקקטוסים נענים לשגיונותיה של קרקע זו. גם המצע בעציצי הקקטוסים של יעקב הוא לא פחות ולא יותר מאשר הלס המקומי ולמרות שפי נפער בתדהמה - הלא טובי הקקטוסאים בארץ ממליצים על תערובות מתוחכמות לשתילת סוקולנטים וקקטוסים - נזכרתי מיד שעם הצלחות אין מתווכחין ובלעתי את רוקי. מחשבה שנייה ייתכן שהלס דווקא מתאים לסוקולנטים שכן הוא מנקז היטב את המים.
העציצים מושקים ידנית ומרוססים אחת לשנה. באביב, בדשן 20:20:20 בערת מרסס ידני. כל הגינה מושקית בעזרת מתזים ולא בטפטוף. לדעתו של יעקב, המתזים מרטיבים שטח קרקע גדול יותר ולדעתו זה מתאים לגינה השתולה בצפיפות כה רבה. את כל עציצי "קבר השייח" למשל, הוא משקה בעזרת ששה מתזים בלבד, את ערוגות הגינה בקיץ הוא משקה אחת לשבוע ובחורף כלל לא, אלא אם כן החורף יבש במיוחד. הצמחים השתולים בקרקע זוכים לדישון ששל 20:20:20 בפיזור יבש רק פעם אחת בשנה, באביב, ממש לפני הגשם האחרון או הלפני אחרון.
הידע התיאורטי
נוכח גינתו המעניינת ואוסף הקקטוסים המרתק שלו, הפתיע אותי יעקב כשאמר לי שאין הוא מתמצא בשמות הצמחים שהוא אוסף ומלקט. נראה שהוא פשוט ויתר על המשימה הקשה (וחבל). עם זאת אין פירוש הדבר שהוא אינו מבחין בפרטים הקטנים הקשורים בתנאי הגידול - מי לצל, מי לשמש, מי חסון יותר ומי חסון פחות, מי מביא יותר "ילדים" לעולם ומי רק תופח ותופח ולא דואג לדור הבא. אינני ידעת כיצד הוא מתקשר עם קקטוסאים אחרים אך נראה לי ברור כשמש, שהתעלמותו מן השמות של צמחים אינה מורידה כהוא זה מהתלהבותו מהם. הוא נלהב להראות את הגינה ואת צמחיו ואינו מתעייף ממלאכת הקבלת פניהם של אורחים סקרניים אדרבה, הוא מזמין בשמחה קבוצות קטנות לבקר אצלו, בתיאום מראש כמובן, ולא בשבתות ובחגים יותר מכל ניכרה אהבתו של יעקב כשדיבר אתי על שנת השמיטה, שבה הוא איננו שותל, איננו מעתיק צמחים, איננו גוזם הוא אמנם מקיים את המצווה בדקדקנות, אבל לא עלה בידו להסתיר את צערו על כך שהנאותיו מגינתו נשללות ממנו למשך שנה תמימה.
להמשך קריאה על הקמת גינה עם עצים ושיחים