הפארק העירוני ברעננה

כתבה וצילמה: מיכל נהרי

פארק רעננה הוא פארק חדש יחסית, שהוקם מתוך תפיסה של פארק המלווה עיר. ראשיתו ביוזמה של ראש עיריית רעננה להקמת פארק עירוני גדול, מתוך מטרה להתאימו לעיר עם אוכלוסייה של כ-70,000 נפש (ובעתיד אף יותר), שיהיה לרווחת התושבים.הקרקע, שהיתה פרטית וחקלאית, נקנתה על ידי העיריה, וייעודה שונה, במסגרת תוכנית בניין עיר. מלבד חלקת פרדס ומספר עצי ברוש, השטח ברובו היה שומם. על התכנון הופקד אדריכל הנוף גדעון שריג.

גודלו של הפארק מגיע כיום ל-190 דונם, ובעתיד הוא מתוכנן לגדול עד ל- 300 דונם. הוא מתחבר למרכז ספורט ומגרשי טניס ולציר ראשי של שכונת 'לב הפארק רעננה'. על פי התוכניות, ניתן יהיה להגיע ממנו לאתרי פעילות נוספים (בריכת שחיה ומגרש כדורגל). הפארק הפך להיות פארק של הסביבה כולה, גם בקנה מידה ארצי, בגלל עושר הפעילות האפשרית בו.
תפישת התכנון של האדריכל שריג רואה בפארק מקום המיועד לפעילות לכל הגילים: מתינוק ועד זקן, למשפחה ולבודד. פעילות נופש, תרבות חוץ, האזנה בשטח פתוח - כל זאת לעומת פעילות בחללים בנויים (בית ספר, בית, בית קפה, אולם מופעים). הפעילות, שיש מקבילה לה במרחב סגור, מתרחשת ביום ובלילה - לאור כוכבים, מושפעת ממזג האוויר, מרעש, מאור. החוויה, משום כך, הפכת להיות חוויה שונה מזו שבחלל סגור.
הפארק הוא פארק עירוני ראשי, ריאה ירוקה מרכזית במרחב האורבני. במערכת העירונית צריך להיות רצף והיררכיה של שטחים פתוחים: מהגינה הקטנה לגן השכונתי; אחר כך גן רובעי גדול יותר ועד לפארקים העירוניים. פארק כזה יכול להציע פעילות מגוונת בקנה מידה גדול יותר מאשר בגן השכונתי: גני הרפתקאות, מקום למשחקי כדור, לרכיבה על אופניים, נסיעה בגלגיליות, מסלולי הליכה ארוכים וכו'.
ארצנו היא ארץ ים תיכונית, הקיץ ארוך וצריך לחזק את השטחים הפתוחים - הריאות הירוקות. מיקרו אקלים נוצר על ידי הבאת עצים ליצירת צל ודשא לפעילות (משחק, דריכה, ישיבה) ולהקטנת קרינה. אסור להשתמש בדשאים באזורים שאינם מיועדים לשימוש האדם.

שריג מחלק את מרכיבי הפארק העיקריים באופן הבא:

1.מערכת התנועה: חנייה, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים;
2.אזור התרבות: אמפי בצורת קונכייה;
3.אזור המים: אגם שמעליו גנים;
4.אזור פעילות הספורט: ספורטק; 5.אזור גנים יחודיים.

מגוון הפעילויות

במבנהו, הפארק צר וארוך יחסית, מה שמאפשר תכנון פעילויות אינטנסיבי, המתאים למשפחות ולבודדים. הוא כולל:
·פינת משחקי ילדים גדולה ומגוונת, באזור מוקף שטחי דשא, הבנוייה בתוך אמפיתאטרון.
·רחבת משחק המיועדת גם לקיום ארועים קטנים.
·רחבה רב-תכליתית לכל סוגי הגלגיליות ושטח מדושא למשחקי כדור.
·אזור המיועד למשחקי כדורסל וכדורגל.
·אזורים לפעילות ספורטיבית: הליכה, ריצה ורכיבה על אופניים.
·שבילי טיול, המובילים למרפסת תצפית, שצופה על אגם ועל נוף השרון.
·אזור פיקניק מרוכז ובו שולחנות וספסלים, ברזי מים, מקום להדלקת גחלים ופחי אשפה גדולים.
·פינת חי, הקיימת כבר כ-8 שנים, נוספו לה מדגרה ופינת ליטוף, המאפשרת מגע עם בעלי החיים. בגן החי יש בעלי כנף, אלפקות, סוסי פוני, חמורים, איילים, צבאים, ברווזים, ברבורים, קופים ועוד.
·אמפיתאטרון פתוח, המיועד למופעי תרבות קיציים מגוונים: בלט, שירה, מוסיקה (קלאסית ועכשווית) וארוע ה'תימניאדה'.
באופן טבעי, מרבית הפעילות בפארק מתרכזת בסופי השבוע ובחגים, כששעות השיא של ביקורים הן בין 10 ל- 12 לפני הצהרים, ובין 17 ל- 19 אחה"צ. שעות הפעילות משתנות, בהתאם למזג האוויר ולעונות השנה.

תכנון הצומח בפארק

מדובר, כאמור, בגן צר יחסית וארוך, כשהצומח בו מורכב היום ממדשאות רחבות ידיים, עצים ומעט שיחים. בפארק מסוג זה, אומר שריג, ערוגות של שיחים הן בזבוז של קרקע המתאימה לפעילות אנושית. הקרקע יקרה, צפיפות האנשים מחייבת פארק לכל הפעילויות, ולאזור שיחים לא ניתן להיכנס, והם יוצרים חללים וחיץ. בנוסף, מיעוט השיחים חשוב מבחינת הבטחון, שכן הם יכולים להוות מסתור לגורמים לא רצויים. יחד עם זאת, בשולי הפארק יש סוללה קטנה עם שיחי בוגנוויליאה, שנועדו להסתיר מוסד שאין לו קשר עם הגן.
במקור נשתל דשא מסוג "קיקויו" (זיפנוצה חבויה) שנבחר בשל עמידותו לדריכה ולשחיקה, אך הוא רגיש ביותר למחלות. בהמשך נשתלו גם פספלון נדני ובמקומות המוצלים נשתלה בת יבלית דרומית (דרבן גרס) למרות שאין לה עמידות לדריכה, אך עמידותה בצל ידועה.
לאורך הצירים הראשיים בפארק נטעו מיני עצי הדר ועצי תמר מצוי. עצי הדר נשתלו גם בכניסות הראשיות, וכאמור נשמר קטע מקורי של חלקת פרדס שגילה כ-70- 60 שנה. נשמרה גם שדירת ברושים, המשמשת כשובר רוח.
עוד נשתלו עצים ירוקי עד: חרוב מצוי ואלת המסטיק. כמו כן נשתלו חורשות של זית אירופי ואלוני תבור. בגלל דרישת השמש של הדשא נעשה שימוש בעץ לא מקומי - שלטית מקומטת, עץ נשיר המאפיין את הפארק בפריחתו הצהובה. לא נעשה שימוש רב בעצי פיקוס, בגלל הצל הכבד שהם יוצרים.
אחזקת הגן נעשית עלידי צוות עובדים של עיריית רעננה.

שינויים בתכנון הפארק

פארק רעננה נמצא בתכנון כבר למעלה מ- 10 שנים, והוא מבוצע בשלבים, לפי האפשרויות התקציביות. מאחר שבתכנונו הושם דגש על רצון וצרכי התושבים, מגרש הגלגיליות והרולרבליידס למשל, הותאם גם כמגרש הוקי-רולר ואזור הפיקניק הקבוצתי יורחב. כמו כן, שלא על פי התכנון המקורי, הוצבו בפארק פסלים (לפי דרישת מחלקת התרבות של העיר), והפארק גודר עקב דרישת התושבים. גידור הפארק התגלה בימים טרופים אלה כיתרון, לעומת פארקים אחרים, שכן הוא מעניק תחושת בטחון למבקרים במקום.
האגם נבנה בצורת עלה, כסמלה של רעננה. אגב, חומר החפירה שבוצעה לצורך בניית האגם שימש לבניית גבעה מלאכותית. האגם מיועד לשיט סירות, ובסמוך לו תוקם גלריה לאמנויות פנים וחוץ, מסעדה, בית קפה ומקום לכנסים. מעל האגם נבנו טרסות, ובהן גן ורדים, גן שבעת המינים וגן הדרים. גן ייחודי נוסף יהיה, כנראה, גן יפני.
בגן הוורדים נשתלו מיני ורדים חזקים המתאימים לאזור השרון. גן ההדרים, שנועד להנציח את האזור המשופע בפרדסים שאולי ייעלמו בהשפעת העיור, יכיל מגוון של עצי הדר.
בעוד שהפארק עצמו מונוכרומטי (דשא ועצים בלבד), בגנים הייחודיים מתוכננת תערובת של צמחים. גנים אלו הם שילוב בין רעיון של המתכנן לבין יוזמה של מנהיגות העיר. בתיכנון ובביצוע מעורבים ראש העירייה, המנכ"ל, מהנדס העיר, הגנן הראשי וגם תושבי העיר עצמם.
גנים יחודיים הינם האלמנט המובהק ביותר של גננות, תרבות ואומנות הגן. האומנות מתבטאת בעושר הצמחיה, בעושר הפריחה ובקבוצות גני עמים. בגנים אלו, בתרבויות שונות, באה לידי ביטוי שליטת האדם על הצומח.
סוגי הגנים היחודיים בפארק רעננה: גן ורדים, גן סלעים, גן גזום. אם יהיה גן יפני בפארק - הוא יתוכנן על ידי מתכנן יפני, כך שישראלים יהיו חשופים גם לתרבות גן זו.

להמשך קריאה על בנייה ירוקה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב