גן שעוצב בארבעה מפלסים

כתבה וצילמה: נורית חרמון

חזית הבית של אוסקר מינץ, בגבול שכונת מורשה ורמת השרון, לא מסגירה דבר. שיכון קטן, בן קומותיים, מן הימים ההם. חדר המדרגות קטן וצר ובעל הגינה גר בקומה השנייה.
בביקור ראשון פשוט היה קשה להעלות על הדעת איפה בכלל הגינה שלו. נכנסים לדירה קטנה וחמימה, שהמטבח שלה נשפך החוצה למרפסת פורחת (אה, זו לא גינה אלא גינה במרפסת אמרתי לעצמי בביקור ההוא). אבל לא. אוסקר מורה לי לרדת במדרגות לולייניות מברזל מרוקע, מוביל אותי במסדרון צר וארוך שבין גינת השכן מקומה ראשונה במזרח לבין מגרש השכן המערבי ופתאום שער. לא ממש שער, מעין פשפש נכנסים דרכו ונעמדים על משטח מוגבה מרוצף באבנים אגבה אמריקנית (Agave americana) ענקית מימין וקקטוס עצום ממול.

לפניהם ערוגת קקטוסים וסוקולנטים קטנה. מן המשטח הזה יורדים בשלוש מדרגות רחבות ואז תופסים שהגן הזה, בעצם, הוא גן שקוע, מושג המוכר לי מן הגינון האנגלי (Sunken Garden). כשמרימים את העיניים מתחילים להתחיל להבין את סוד הגן. המדרגות מסתיימות במדשאה של פספלון נדני (Paspalum vaginatum), דשא שאינו אופייני לגינות פרטיות בתל אביב וסביבתה אלא דווקא לחוף הים, במקומות ציבוריים שבהם הדריכה רבה.
לו אפשר היה להעניק פרס לדשא מתוחזק לתפארת, אוסקר היה בוודאי זוכה בו. הדשא דק, קצוץ למשעי, אין בו מתום, הוא ירוק כמו שם, באנגליה הרחוקה באמצע המדשאה הקטנה יש אי של צמחיה ושביל מקיף אותו מימין ומשמאל. אם הלכת מימין, תגיע למעין מנהרה צמחית מתחת להיביסקוס סורי (פרח לבן (Hibiscus syriacus) הוא גזום כך שהוא יוצר מעין סוכך מעל השביל, ששוליו שתולים בצמחים רב-שנתיים שונים.

אחר-כך מגיעים למחסן קטן, מוסתר מתחת לסבך של פיקוס הגומי (Ficus elastica) ובוגנווילאה (Bougainvillea) שהתערבבה עם ארכובית בוכרית (Polygonum baldchunicum). שתיהן כבר בוגרות וגולשות ברוחב-לב מגג המחסן. אם הלכת משמאל לשביל - ונשארה בך עוד טיפה של רומנטיקה מן הסוג ההוא - הלב מחסיר פעימה. בבת אחת, מבלי משים החושים שלך בפעולה. לאוזן מגיע קול מים מפכפכים על פני סלע ונשפכים לבריכה מעוגלת. לא טפטוף מעצבן, לא מים שוצפים מדי פכפוף מושלם, רגוע. במבט נוסף מגלים שהפכפוך מקורו בסלע נוסף, מול הסלע הראשון, שגם ממנו זורמים להם מים בבעבוע חרישי בבריכה, הניגוד מושלם בין איריס ענף (Lris pseudacorus) שעליו סרגליים גבוהים לנימפאות (, Nymphaea daubeniana

Attraction' Nymphaea) שעליהן עגולים ורובצים על פני המים. צמחי אלף-עלה נוצתי (Myriophyllum apuaticum) המנוצים מאוד אף הם מוסיפים לניגודיות השוררת כאן בין צורות ומרקמי העלים בבריכה.
משמאל לבריכה ספסל אבן מקושת ועליו מניח אוסקר שתי כריות. לי ולו. העיניים נעות בשקט על פני הנוף הקטן הזה. בגינה נסתרת זו, שקועה ומוקפת צמחיה.

לעין שמור כאן עושר של צמחים, בעיקר צמחי עלווה. כתמי הצבע מועטים, פה כתם סגול של עדעד קנרי, פה כתם אדום בוהק של פלרגון הגננים (Pelagonium hortorum, שיח זקוף ומפותח) או של היביסקוס סיני (Hibiscus rosa-sinensis) או קלרודנדרון מזהיר Clerodendrum (= fallax).

עוד כתם סגול-כחול של סקבולה שופעת (Scaevola aemula) ושל לבן-עלה צחור. והנימפאות הוורודות והסגולות. בעל הגינה מחבב את הצבע הסגול והאדום, זה ברור השעה היא שעת אחרי הצהריים. חתול מגיע מאיפשהו ומתמקם על סלע מול הבריכה. האם הוא סובל מתסביך נרקיסוס ומשקיף על דמותו באהבה או שמא סתם מתבונן בדגי הזהב שבבריכה ומקווה לטוב? כמה דקות לאחר מכן יגיע עוד חתול, פוסע בנחת, כאילו גם הוא מרגיש שבגינה הזאת לא מתרוצצים. גם חתול זה לא שייך לאוסקר אך מבקר קבוע ורצויי בגינתו. "פעם היו גם קיפודים וצבים אבל הבנייה מסביב לא הותירה להם ברירה, כנראה" אומר לי בעל הגינה. על גדות הבריכה שמימין לספסל שלנו, בצל שני ערערים (ערער בינוני 'מינט ג'וליפ' (Juniperus x media 'Mint julep') וערער נוסף, אולי ערער בינוני 'פיצריאנה קלאוקה' (juniperus chinensis ‘Pfizeriana Glauca’) שאינני בטוחה בזיהויו), ניצב לו סלע ועליו חקוקות בגדול רק שתי מילים "ליפה בנשים". זהו סלע לזכרה של אשתו של אוסקר, שלוותה אותו שנים רבות ואיתה הקים את הגינה. לפני 26 שנה, כשקנו את הדירה הזאת, רק שנים מעטות חלפו מאז מותה, והסלע הזה אינו אלא רמז דל לגודל האובדן (אולי הכיתוב הזה, באופן לא מודע, הזמין כותרת לכתבה מתוך שיר השירים). אולי סלע זה, עם שתי המלים החקוקות בו, הוא שמשרה על הגן אווירה הסויה, מאופקת כל כך.

אפשר להקיף את הבריכה. ברקע הבריכה ההיביסקוס הסיני עם הפרחים האדומים. אם הולכים בשביל המקיף את הבריכה, מגיעים לפרגולה ומתחתיה שולחן וכסאות כאן מארחים את בני המשפחה כשהם מגיעים לביקור. בהמשך שבטבט (Equisetum) שתול בקרקע המגיע לגובה של יותר ממטר וחצי וניכר שמקפידים להשגיח עליו שלא ישתולל, קמליה יפנית. (Camellia Japonica), עדעד קנרי (Limonium perezii) ושזיף דובדבני 'שחור' (Prunus ceracifera 'Nigra) שנשתל לא מזמן. אם מתכופפים אפשר לעבור מתחת לענפי הערער וליד שיחי אקליפה מגוונת 'משויש' (Acalypha wilkesiana 'Musaica'), לעקוף את הבריכה להגיע אל גב ספסל האבן שישבנו עליו מקודם.

כבר נאמר שהגן הזה נגלה לאט ובהדרגה. לא כל שכן סוג קסמו. כמו כל גן מוצלח ברור שזהו בראש ובראשונה גן של אווירה. ומהו גן של אווירה עם לא גן שאתה נכנס אליו והוא כופה עליך אווירה מסוימת, מבלי להתחשב בזהותך ובמצב רוחך. איך יוצרים גן כזה? זו שאלת מיליון הדולר אבל אוסקר, בכוונה או בלי כוונה, עשה זאת. בגן הזה היופי טמון בכמה גורמים. האחד, בהיותו מוסתר מסביבתו, טובע בשפעת הירק שלו ונטול דיאלוג עם מה שקורה מחוצה לו (שבמקרה דנן הוא יתרון ולא חיסרון).

הקסם טמון גם בחלוקה הפנימית של הגן ובפני השטח שלו. שטחו (וקשה להאמין) הוא 180 מ"ר בלבד. אבל בשטח הקטן הזה יש ארבעה מפלסים שונים. הבדלים בגובה ביניהם אינם גדולים ואינם מכבידים על המטייל בגן אבל הם עושים את כל ההבדל (ראו בהקשר זה את מאמרו המעניין של אדריכל נוף דוד ערן ב"גן ונוף". גבעה בגינה, יוני-יולי, 2001). הם יוצרים תחושה של מישהו שמטייל בגן הרבה יותר גדול והרבה יותר מעניין. ועוד דבר. הגן אינו נגלה לעיני המסתכל בבת אחת. על אף היותו קטן, אוסקר הצליח לבנות אותו חללי-חללים. קטנים ככל שיהיו, ואפשר לנוע מחלל לחלל.
הגינה תוכננה על ידי אוסקר בעצמו, עיתונאי במקצועו וחסר ידע מקצועי בתכנון. לעומת זאת, הוא ניחן כנראה בחושים בריאים, חוש אסתטי מפותח וטעם טוב ונעזר באנשים הנכונים. הנה למשל הגינה שקועה. לו בנה אותה במפלס גבוה יותר, הייתה גינתו המשך לגינת השכנים מן הקומה הראשונה. המפלס הנמוך של הגינה בודד אותה והפכה לאינטימית יותר. ומניין תכנון השבילים הזה? "חשבתי שצריך גינה שאפשר יהיה לשוח בה, ואם אין שטח גדול, מסתדרים עם מה שיש". אמת ויציב אבל לא תמיד פשוט לביצוע.

תרומה לקסמו של הגן מגיעה גם מכיוון לגמרי אחר. בעל הגינה, אוסקר, אינו עול-ימים. ליתר דיוק הוא בעשור השמיני לחייו והעובדה, הוא בנה את הגינה במו ידיו, עיצב אותה, בחר את צמחיה במשך שנים ארוכות ועד לגיל כה מאוחר, מורגשת בגינה על כל צעד. תשומת הלב לפרטים, השילובים, הניקיון. וכמה גוני עלווה יש בגינה הזאת: ירוק כהה (מיני ערערים, היביסקוס סיני). צהבהב (ברוש גדול פירות 'לימוני' (Cupressus macrocarpa
'Goldcrest'), דורנטה "תאילנדית" (Duranta sp.) פרסקיה שיכנית 'גודספיאנה' (Persekia aculeata 'Godseffiana), סגול אדמדם (חלבלוב דמוי-קוטינוס (Euphorbia cotinifolia) ושזיף דובדבני 'שחור') ורוד ואדום (אקליפה מגוונת 'משויש') גוני אפור רבים (ערער בעל עלים מכחילים, מרווה רפואית (Salvia officinalis), לבן-עלה שיחני (Leucophyllum frutescens),לבן עלה צחור, דם-מכבים עלווני (Helichrysum petiolare),אגבה אמריקנית, בן-אפר מכחיל (festuca glauca) ודיכונדרה מכסיפה (Dichondra aargentea) וגם עלים מגוונים בירוק-לבן כמו של הפיטוספורום היפני 'מגוון' (Pittosporum tobira 'Variegata'). ולא רק הצבעים משחקים ביניהם אלא גם טקסטורות העלים, הגדלים, הצורות ואופן הגיזום. ליד שיח פרוע וטבעי יש לעתים שיח גזום יותר ומרוסן, לרגלי הגבוה נשתל הנמוך. ליד הזקוף שתול המעוגל.

אוסקר ואני יושבים ומסתכלים סביבנו. אני מביטה בפיקוס הגומי. "כן הגינה אינה חפה מטעויות" הוא מזדרז להסביר. "קיבלתי עציץ של פיקוס במתנה וכמובן, שתלתי אותו בגינה. אפילו לא ידעתי מהו פיקוס. אבל עם השנים כשהחכמתי, למדתי לשמור על גודלו בגיזום". גוש הצמחים בגב הבריכה, הנראה כמו עוד אי צמחים בין המדשאה לחלק האחורי, נתון כולו במיכלים. אני שואלת ואוסקר מסביר: "פחדתי שהדברים אל יצליחו בקרקע המקומית שנראתה לי דלה. בדיעבד זה לא היה הכרחי אבל נשאר כך". תוך כדי שיחה מתברר שאוסקר לא ייבא קרקע לגינה אלא השתמש בקרקע מקומית. לא ממש בכוונה ואולי רק תוך ניסיון לחסוך בהוצאות, אבל הצימוח היפה בגינתו קשור גם בעובדה חשובה זו. לא הניחו פה חמרה על גבי הקרקע המקומית, כנהוג בכל מקום, אלא עיבדו וטייבו את הקרקע המקומית עד שזו נענתה לבעליה. "גם את האקליפה גזמתי השנה גיזום חריף מדי והיא מתאוששת לאט מן הטראומה" מתוודה אוסקר. וגם שתיל של ארטישוק (Cynara scolymus) הוא שתל בצל גמור כמעט, כי אין לו מקום אחר והוא כל כך רצה שתיל של ארטישוק. לא הכל אידאלי בגינתו של אוסקר. המגרש צפון-מערב לגינתו הוא שדה חרולים וקמשונים או ליתר דיוק שדה לנטנה ססגונית (Lantana camara) מן הזן הפרוע בעלי השטח מפקירים את השטח לחסדי שמיים אך אינם מוכנים לדאוג לנקיונו ואוסקר צריך להילחם בנביטות הלנטנה וכל שאר העשבים השוטים. מיכוון מזרח בונים עתה בית חדש. באו וגילחו את כל האורנים הישנים ובאחת נחשפה גינתו בשתי נוקדות והפרטיות המוחלטת שהיתה שם הופרה. כפיצוי, וגם כתרופה נגד החשיפה הפתאומית, שתל אוסקר קונקרפוס זקוף זן משייני (Conocarpus erectus var. sericeus), עץ אוסטרלי חדש בארץ, בעל עלים כסופים מאוד שאמור להגיע לגובה של 5 עד 6 מטר. יש לו אומץ לאוסקר, מוכרחים להודות. גם האורן הענק שחיפה על הגינה בכניסה אליה נכרת לפני זמן לא רב. לפני שנכרת הוא הטיל צל כבד על הגינה וריבוא המחטים שלו תלויות להן עדיין על ענפי הברוש גדול-הפירות 'לימוני' ובלתי אפשרי לסלק אותן משם. אחרי שנכרת, נפרצה ה"חומה" המגנה שיצרו ענפי האורן וחשפו מעט את הגן. גם הסטפנוטיס (Stephanotis florbunda) שטיפס על הגזע נחשף לשמש. ככלל, סילוקו של האורן חולל תמורה גדולה מדי בגינה ועצם השינוי מכביד וקשה לעיכול על ידי אוסקר.
לפעמים הצרות הניחתות על הראש משכיחות את הדברים הטובים. ואולי זה תפקיד המבקרים בגינה, להחזיר את הדברים לפרופורציה ולהצביע על חצי הכוס המלאה. על הבריכה שמימיה צלולים והיא עשויה היטב, לא ברשלנות. זוהי בריכה יצוקה מבטון שהסלעים על שפתה מונחים ביד מקצועית וקפדנית (מעשה ידי קובי מחברת "טרינום" ואיתי הגנן). הבריכה לא דולפת והמשאבה עובדת, ממש כמו שצריך. שלושה רבעים משטח פני המים של הבריכה מכוסים בעלי נימפאות כמו שכתוב בספר. על הדשא הנפלא כבר דובר מקודם ונותר רק לספר שהגינה היתה פעם מדושנת בעזרת משאבת דישון אך זו התקלקלה ואוסקר עבר לדישון בדשן שחרור איטי. עבודה ידנית לא מעטה, ואוסקר נעזר מעט במלאכה הזאת, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן.

הרבה גינות ביתיות ראו עיניי. מקצתן יפות. חלקן מעניינות, רובן מטופחות במידה זו או אחרת. אבל אינני זוכרת מתי קרה לי שנכנסתי לגינה וממש לא רציתי לדבר. ביקשתי רק לשבת, להתבונן מסביבי ולנוח. עד שיירד הערב.

 להמשך קריאה על גינה בחבצלת השרון