פולשים עליך ישראל

כתבו וצילמו: צביקה מנדל ואלכס פרוטסוב

•המחלקה לאנטומולוגיה, מרכז וולקני, מינהל המחקר החקלאי, ראשון לציון.

המודעות לנזקים הכלכליים והאקולוגיים הנגרמים ע"י מינים פולשים בעולם הולכת וגדלה. חרקים מזיקי צמחים הם ממיני הפולשים החמורים ביותר, ורבים מהם מחוללים נזק כלכלי כבד. התופעה של פלישת בעלי חיים וצמחים בארץ ובעולם איננה חדשה. מבין מזיקי המפתח בחקלאות וביער בישראל, כ- 30 וכ- 40%, בהתאמה, הם מינים פולשים.

מיני חרקים פולשים מהווים איום וגורמים לעיתים קרובות לפגיעה קשה בסביבה בדרכים שונות. בהיבט של צמחי גן הנוי (ובתי גידול חקלאיים או בחורש וביער) הם החשובים בין מזיקי צמחים. כך לדוגמה, כמעט כל מיני הקמחיות שהם המזיקים קשים בישראל הם מינים פולשים. הנזק הקשה שמחוללים מינים פולשים מתבטא באופנים שונים, כמו הרס בתי גידול, תמותה המונית של אורגניזמים רגישים למין הפולש, מכה קשה למגוון המינים והשירותים האקולוגיים שמספקים בתי הגידול. אין בית גידול אחד המחוסן בפניהם. בכל הקשור לגן הנוי, הנזק שמחוללים מיני חרקים פולשים מתבטא בפגיעה בצומח ובצורך להגביר את השימוש בתכשירי הדברה חריפים. האלימות של מין פולש נעוצה בכך שאינו מרוסן על ידי גורמי הסביבה ובעיקר משום חסרונם של אויבים טבעיים. לעתים ניתן להתמודד עם מין פולש באמצעות הדברה ביולוגית, כלומר אקלום האויבים הטבעיים המיוחדים לו.התמריץ לכתיבת סיכום זה נעוץ בעובדה שבמהלך 10 השנים האחרונות חדרו לישראל והתבססו בה 10 מיני מזיקים חדשים. מידע בנושא זה נאסף על ידי המחברים ועל ידי גורמים שונים בגזרות היער והנוי. מוצגת כאן "תעודת זהות" של המזיק, הפגיעה האופיינית בצמח, והאופן שבו ניתן למנוע את הנזק או לצמצמו. הוספנו גם מקור ספרות אחד חשוב בכל תת-פרק העוסק במין מזיק מסוים. מידע נוסף אפשר לקבל מהמחברים.

ברשימת המינים הפולשים כלולים כאמור עשרה מיני מזיקים:

1) תריפס בנימיני (Gynaikothrips uzeli Thysanoptera: Phlaeothripidae)
מוצאו של תריפס בנימיני הוא בדרום-מזרח אסיה. צמח הפונדקאי המוכר שלו כאן הוא פיקוס בנימיני Ficus benjamina (Moracea). התריפס גורם לפגיעות קשות בעלווה והוא מתחיל את התפתחותו בתוך עלי הפיקוס הצעירים שאותם הוא מגלגל ומעוות. נזקו דומה לזה שגורם תריפס הפיקוס Gynaikothrips ficorum לפיקוס השדרות Ficus microcarpa (הופעתו של תריפס הפיקוס כיום מזערית בשל פעילות אויבים טבעיים ספציפיים). הופעתו בישראל של תריפס בנימיני מלווה במין של תריפס טורף שטרם הוגדר.
הדברה ביולוגית יעילה של התריפס היא אפשרית, ככל הנראה באמצעות אקלום צרעות טפיליות מוכרות התוקפות את הזחלים במינים קרובים שלו. נראה כי האויבים הטבעיים החשובים של תריפס הפיקוס - הצרעה הטפילית Thripastichus gentilei והפשפש הטורף Montandoniola moraguesi - תוקפים גם את תריפס בנימיני, אך יעילותם כמדבירים לא ברורה (לקריאה נוספת Held et al. 2005).

2) כנימת עש הפיקוס (Singhiella simplex Hemiptera: Aleyrodidae)

מוצאה של כנימה זו הוא ככל הנראה בדרום-מזרח אסיה. בישראל היא נרשמה על מספר מינים של עצי פיקוס, בעיקר פיקוס בנימיני (שהוא ככל הנראה הרגיש ביותר), על פיקוס השדרות ועל פיקוס בנגלי Ficus bengalensis. סביר להניח שכנימת עש הפיקוס מסוגלת לאכלס גם מיני פיקוס אחרים.

התרבות הכנימה היא מהירה ומשך הדור נע בין 3-5 שבועות. התפרצויות חזקות של הכנימה גרמו להתייבשות, להחמה של העלווה ולנשירת עלים חזקה, בעיקר בפיקוס בנימיני. התבססות הכנימה לוותה במקביל גם בהתבססות של צרעות טפיליות שמרסנות את התרבות הכנימה ולכן, ככל הנראה, אין צורך להתייחס להדברתה. מיני הצרעות הטפיליות שהתבססו בישראל הם, ככל הנראה, אותם מינים המלווים את הכנימה בפלורידה: Encarsia protransvena ו- Amitus bennetti (לקריאה נוספת Avery et al. 2011).
כנימת עש הפיקוס, בוגרת (מימין) וזחלים על עלי פיקוס בנימיני.

3) פסילת האיקליפטוס  (Glycaspis brimblecombei Hemiptera: Psyllidae) 

מוצאו של מזיק זה הוא באוסטרליה. הפסילה מופיעה במושבות הכוללות את כל דרגות ההתפתחות. הנקבה מטילה מאות ביצים שמשך דגירתן משתנה בהתאמה לטמפרטורה ולתנאי הסביבה האחרים ונע בין שבוע לחמישה חודשים. הנימפות (הזחלים) ניזונים מהעלים על ידי מציצתם והם מפרישים טל דבש, שמתקשה ויוצר מבנה הנראה כחצי כדור לבן שבתוכו מצויה הנימפה. המבנה האופייני נתן לקבוצת פסילות זו את שמן: lerps. בתנאי הארץ מעמידה הפסילה 3-4 דורות בשנה.

המזיק התגלה עד כה בשני יערות איקליפטוס במרכז הארץ. הפסילה מסוגלת להתפתח על מיני איקליפטוס רבים כאשר אלו הרגישים שייכים לסקציה Exsertaria (בתת הסוג Symphyomyrtus) אשר כוללת את איקליפטוס המקור E. camaldulensis. הנזק שמחוללת הפסילה עלול להיות קשה ביותר בשל האוכלוסיות הגדולות שהיא מסוגלת להעמיד בזמן קצר יחסית. ידוע שהמזיק כבר פלש ליערות איקליפטוס ביבשת אמריקה ובאזור הים התיכון. הדברת הפסילה אפשרית באמצעים ביולוגיים, על ידי איקלום הצרעה הטפילית Psyllaeghagus bliteus התוקפת את הנימפות (לקריאה נוספת (Laudonia & Garonna 2010).

4) פשפש הברונזה (Thaumastocoris peregrinus Hemiptera: Thaumastocoridae)

מוצאו של פשפש זה הוא באוסטרליה, שם הוא ידוע כמזיק של עצי איקליפטוס הנטועים כעצי שדרה. הפשפש מופיע במקבצים גדולים המסבים נזק חמור לעצי האיקליפטוס, וזאת על ידי מציצת העלים, המובילה לזיהומם בהפרשות המזיק, להתייבשותם ולנשירתם. צפיפות גבוהה של המזיק עלולה לגרום לתמותה של עצים שלמים. הפשפש מהווה בעיה עולמית ועד כה התפשט לדרום אפריקה, דרום אמריקה ובשנים האחרונות גם לדרום- מזרח אסיה ולאגן הים התיכון. בישראל הוא התגלה עד כה באזור המרכז, במרחב שבין השפלה הפנימית למישור החוף.
אוכלוסיות הפשפש נבנות במהירות, משך ההתפתחות נע בין 3 ל-4 שבועות ומשך החיים של הבוגרים הוא למעלה מחודש. הפשפש משגשג על עשרות מיני איקליפטוס, ביניהם איקליפטוס המקור. הנזק הצפוי לעצי האיקליפטוס בישראל, ללא התערבות כלשהי, עלול להיות גדול ביותר. קיים קושי לגלות את האוכלוסיות הראשוניות של הפשפש, בשל נטייתו לאכלס דווקא את הצמרות. עלים נגועים בולטים בהופעה של כתמי כסף שהם תוצאה של אכילת הפשפש ובנקודות שחורות שהן ההפרשות של הפשפש.
אוכלוסיות הפשפש המתעצמות בישראל כבר מהוות מפגע בריאותי במקומות בהם אוכלסו העצים. המפגע הבריאותי קשור לכמות הגדולה של פרטים ונטיית הפשפשים לדקור כאשר הם במצוקה, כמו חדירה לעין או מתחת לבגדים.
מבין מיני האקליפטוס הנטועים בישראל, איקליפטוס המקור E. camaldulensis הוא הרגיש ביותר, איקליפטוס מסמרי E. gomphocephala לא מתאים להתפתחות הפשפש. בעצי הנוי ניתן לרסן את אוכלוסיות המזיק באמצעות תכשירים סיסטמיים. בפועל מתבקשת הדברה ביולוגית של הפשפש באמצעות אקלום הצרעה הטפילית Cleruchoides noackae התוקפת את ביצי הפשפש. בפורטוגל התבסס ארינמל חום Hemerobius bolivari וגם טורף זה עשוי לשמש אויב טבעי מתאים לאיקלום על מנת להפחית את אוכלוסיות הפשפש (לקריאה נוספת Martínez et al. 2014). 

מוצאה של קמחית זו הוא במרכז יבשת אמריקה. היא מתפתחת על מיני צמחים שונים, בעיקר על שיחים נמוכים. התפתחותה מהירה והיא מעמידה כארבעה דורות בשנה. מיבשת אמריקה הועברה הקמחית לאזורים רבים אחרים בעולם וכיום היא מצויה בכל דרום ומרכז הארץ. כמו רבים ממיני הקמחיות המזיקות, גם הקמחית המנוקדת היא רב פונדקאית. לפי שעה הפגיעה הקשה ביותר נגרמת בישראל לצמחי נוי שונים כמו היביסקוס, בהם היא מופיעה בצפיפות רבה.
מינים מקומיים של מושיות ויתושי עפצים טורפים את הקמחית, ואף צרעות טפיליות מקומיות שותפות במידת מה להגבלת האוכלוסייה והתמוטטותה בשלהי הקיץ. למרות זאת, אין באלה די על מנת למנוע את הנזקים ויש צורך לאקלם את מיני הצרעות הטפיליות הספציפיים של הקמחית. הצרעה Aenasius arizonensis המצויה בארה"ב ובהודו (בהודו היא מופיעה תחת השם Aenasius bambawalei ) נחשבת אויב טבעי יעיל של הקמחית. יש חשיבות רבה בהכנסת טפיל אחרון זה לארץ לשיפור ההדברה (לקריאה נוספת Wang et al. 2010).
קמחית מנוקדת על היביסקוס.

  6) קמחית ההיביסקוס הוורודה (Maconellicoccus hirsutus Hemiptera:Pseudococcidae)

קמחית זו היא מין פולש טיפוסי, מוצאה בדרום-מזרח אסיה והיא המתפשטת ברחבי העולם. היא רב פונדקאית ומוכרת כתוקפת 76 משפחות בוטניות שונות שבתוכן מעל 200 סוגי צמחים, ביניהם צמחי נוי שונים. באזור הים התיכון היא התבססה רק בעשור האחרון, בישראל היא התגלתה לראשונה בקיץ 2015.

הכנימה ניכרת בצבעה הוורוד, ובעיקר בשקי הביצים שצבעם אדום. בכך היא נבדלת בהופעתה משאר מיני הקמחיות המצויות בארץ. אוכלוסיות צפופות של הקמחית עלולות לגרום לעיוותים וניוון ענפונים, לפגיעה בניצנים ולנשירה של עלים ופרחים. הקמחית אף מאכלסת בהצלחה את הפירות. הכנימה, ככל הכנימות הקמחיות, מפרישה כמויות גדולות של טל דבש המביא בעקבותיו להתפתחות פייחת אופיינית. עד כה נצפתה קמחית ההיביסקוס הוורודה באזור יגור, עכו ונהלל בעיקר על צמחי היביסקוס ומלווביסקוס שהם פונדקאים נוחים במיוחד להתפתחותה, אך גם על פלומריה ריחנית.

הקמחית התבססה בישראל יחד עם שני מיני האויבים הטבעיים החשובים שלה: הצרעות הטפיליות Anagyrus kamali ו- Gyranusoidea indica. במושבות הכנימה נצפו שני מיני טורפים טיפוסיים של קמחיות כמו המושית הקריפטולאמוס והזבוב הטורף Cacoxenus perspicax.
ממדי הנזק הצפויים בשל התבססות הקמחית בישראל טרם התבררו. המעקב אחרי התפשטותה והנזקים שהיא עלולה לחולל נמשך. רצוי שלא למהר להדביר אוכלוסיות קטנות של הקמחית על מנת להקל על ההתבססות של אויביה הטבעיים כאן. פרומון המין של קמחית ההיביסקוס הוורודה זוהה זה מכבר (לקריאה נוספת Spodek et al. 2016) 

7) קמחית הפפאיה (Paracoccus marginatus Hemiptera:Pseudococcidae)

מוצאה של קמחית הפפאיה הוא מרכז אמריקה, גם היא רב פונדקאית ומוכרת מ- 48 משפחות בוטניות ו- 138 סוגי צמחים. היא נחשבת מזיק קשה של מיני צמחי תרבות רבים. בישראל היא נמצאה לראשונה בקיץ 2015 באזור עכו. עד כה היא נאספה בעיקר מצמחי מלווביסקוס. היא אינה מלווה כאן על ידי אויביה הטבעיים המשמעותיים.

הפונדקאים הרגישים בנוי בארץ, לבד ממיני ההיביסקוס, הם פפאיה (כצפוי) ועצי תות. עם זאת חשוב לציין שרגישות של צמח מסוים קשורה לעתים גם לאזור ובית הגידול בו הוא מצוי. אוכלוסיות הקמחית צפויות להיתקף כאן על ידי טורפי קמחיות מקומיים. מוקדם להעריך האם יידרש לייבא את מיני הצרעות הטפיליות התוקפים אותה על מנת לרסן את אוכלוסיותיה (לקריאה נוספת Mani et al. 2012).

8) אצברית ממאירה  (Dactylopius opuntiae Hemiptera; Dactylopiidae)

מוצאה של האצברית הממאירה הוא במקסיקו. מיני הסוג מתפתחים על מיני קקטוסים שונים, כאשר האצברית הממאירה מתפתחת על מיני צבר שונים, בעיקר מיני Opuntia. מקורה של האוכלוסייה המתפשטת בגליל העליון הוא ככל הנראה מאוכלוסייה שדווחה בשנתיים האחרונות בדרום לבנון.
הכנימה מאכלסת את כל חלקי הצבר העל-אדמתיים, הקלדופילים (גבעולים דמויי כפות המתפקדים כעלים), הפרחים והפירות. כושר הריבוי שלה הוא גדול: הנקבה מטילה 150-160 ביצים ומשך הדור הוא 90-130 ימים. בתנאי הארץ, מקימה הכנימה כארבעה דורות בשנה.
התפתחות אוכלוסיות צפופות של האצברית על הגבעולים גורמת להצהבתם ולהתייבשותם, כל זאת בתוך פחות משנה מהאיכלוס הראשוני. צבען של משוכות הצבר הנגועות משתנה מירוק, האופייני לצמחים בריאים, לצהוב, ולבסוף לגוון לבן-אפרפר המאפיין משוכות הצבר מתות.
הדברה ביולוגית של האצברית עשויה להיות מוצלחת לאחר אקלום שני מינים של אויבים טבעיים: Hyperaspis trifurcate ו- Leucopis bellula. מינים אלה הינם ספציפיים מאד לכנימה ונמצאו במקסיקו כאויבים טבעיים יעילים שלה. מחקר נרחב אודותיהם נעשה במקסיקו (לקריאה נוספת Vanegas-Rico et al. 2010).
9) חיפושית האמברוזיה  (Euwallacea nr fornicatus Coleoptera; Scolytinae)

מוצאה של החיפושית הוא מזרח אסיה (ככל הנראה וייטנאם). החיפושית נוברת מחילות בעצת העץ המותקף ומאלחת בתוכן שלושה מיני פטריות סימביוטיות: Fusarium euwallaceae, Graphium euwallaceae. ו- Paracremonium pumbeum. אותן היא נושאת. הפגיעה נגרמת בעיקר ע"י F. euwallaceae. הפטריות גדלות על דופן הגלריות ומשמשות מצע להתפתחות הזחלים. הענפים המאוכלסים על ידי החיפושית קמלים ולבסוף - במיני העצים הרגישים - נגרמת תמותת העץ כולו.
החיפושית תוקפת כ- 50 מיני עצים, על שמונה מתוכם היא מתפתחת בהצלחה, ביניהם אדר מילני, מיני דולב, אלון ארך עוקצים ואלון אנגלי. עצים הגדלים בסמוך לעצים בהם מתרבה החיפושית עלולים להינזק, אך הפגיעה בעיקרה אסטטית.
אין ככל הנראה אפשרות להתמודד ביעילות עם החיפושית והפטריות שהיא נושאת באמצעות הדברה ביולוגית. המחקר לפיכך המתמקד בפגע זה בוחן אמצעים שונים וביניהם שימוש בתכשירי הדברה ולכידה באמצעות מלכודות (לקריאה נוספת Freeman et al. 2015 , מנדל וחובריו 2016).

10) צרעת העפצים של פיקוס השדרות (Josephiella microcarpae Hymenoptera; Agaonidae)

מוצאה של הצרעה הוא כנראה בתת-היבשת ההודית או באוסטרליה. כרבים ממיני צרעות העפצים הפולשות היא טרם התגלתה בבתי הגידול הטבעיים שלה. הצרעה יוצרת עפצים על עלי פיקוס השדרות. לצרעה דור אחד בשנה, אך מכיוון שאין לה בארץ גורם מרסן כלשהו, אוכלוסייתה מתעצמת מדי שנה.

הנזק העיקרי הנגרם על ידי הצרעה הוא נשירה מוקדמת של העלים ה"מעופצים". הדבר ניכר בנשר עלים רב משהיה ניכר עד לשנים האחרונות. תופעה זו כרוכה בזיהום סביבתי רב ויתכן אף בהחלשה של העצים. האויבים הטבעיים של הצרעה אינם מוכרים. עם זאת, מינים קרובים של צרעת עפצים של הפיקוס מרוסנים היטב על ידי צרעות טפיליות. לפיכך, לאקלום צרעות טפיליות מתאימות יש סיכויים טובים למנוע את הנזק (לקריאה נוספת Beardsley and Rasplus 2001 ).

סיכום ומסקנות 

מזיקים פולשים הם מחשובי מזיקי הצמחים בישראל. הם אחראים לפגיעה קשה במינים של עצי יער ונוי וגורמים לנזקים כלכליים משמעותיים, הן ישירים והן עקיפים. בעשור האחרון קצב ההתבססות של מזיקים קשים הוא לפחות אחד לשנה ויש לפעול להדברת מזיקים אלו באמצעים ידידותיים לסביבה.

האמצעי הבדוק המתאים ביותר להדברת המזיקים שהוצגו לעיל (פרט לחיפושית האמברוזיה) הוא הדברה ביולוגית קלאסית. גישה זו היא היעילה והכלכלית ביותר ועשויה להוות פתרון בלעדי. עם זאת, ביצוע ויישום של הדברה ביולוגית בישראל הוא תהליך מייגע, בעיקר בשל קשיים אדמיניסטרטיביים לקבלת אישורים מתאימים לייבוא האויבים הטבעיים והפצתם בארץ. כל מיני האויבים הטבעיים הנדרשים הן צרעות טפיליות ומדובר בגישה בטוחה לחלוטין. למרות המספר הגדול של מבצעי הדברה ביולוגית שנעשו בעולם אין כל תקדים לנזק שנגרם כתוצאה מאקלום או ניסיון אקלום של צרעה טפילית כלשהי.

התגברות התנועה האווירית הבינלאומית וההתחממות הגלובלית, יאיצו בעתיד את החדירה של מינים פולשים לישראל. החשיבות של עצי הנוי והיער במדינת ישראל הולכת וגוברת, בעיקר בשל צפיפות האוכלוסין הרבה והצטמצמות השטחים הירוקים. ההגנה על עצי הנוי והיער מפני פגעים היא משימה חשובה ביותר. כל זה מחייב אותנו להכיר היטב את המזיקים הפולשים ולנקוט באמצעים ידידותיים לסביבה על מנת לרסנם. כשהדברה ביולוגית היא אפשרות ריאלית – יש לפעול למימושה ללא דיחוי.

אזהרה: האמור בכתבה זו הינו דעה מקצועית עקרונית של הכותב. השימוש בחומרי הדברה עלול להיות כרוך בסיכונים ומחייב קבלת יעוץ מקצועי פרטני מגורם מוסמך. האתר ו/או כותב המאמר אינם אחראים לשימוש ללא קבלת יעוץ מקצועי כאמור.

להמשך קריאה על תהלוכן האורן