כתב: שי דותן
תפוח האדמה הגיע לארץ עם פקידי הברון רוטשילד, בסוף המאה ה-19. מקור זני התרבות של תפוחי האדמה הוא בפרו. הצמח הובא לספרד במאה ה-16, כצמח נוי, בגלל פרחיו היפים - סגולים ולבנים. מאוחר יותר גילו את ערכו כצמח מאכל והוא הופץ מספרד לכל אירופה. בארץ מגדלים תפוחי אדמה בשתי עונות: זריעת סתיו בספטמבר ואסיף בינואר; זריעת חורף בסוף דצמבר-תחילת ינואר ואסיף באביב המאוחר-תחילת הקיץ. משך הגידול הוא מ-90 ועד 150 יום, בהתאם לזן ולעונה. ריבוי תפוחי האדמה נעשה ע"י פקעות.
בגינת הבית נזרע פקעות עם קליפה יפה, עדיף כאלה שרואים בהן סימנים ל"עיניים" - ניצנים. במידה ולפקעות אין עיניים, יש לשים אותן במקום מאוורר וחשוך עד ליציאת הניצנים ורק ואז לזרוע.
החלק הנאכל בתפוח האדמה הוא פקעת תת-קרקעית - ולכן חשובה הכנת קרקע טובה. יש לדשן את הקרקע בקומפוסט ולתת זרחן בצורת סופר פוספט מגורען בכמות של 15 גר' למ"ר, ואשלגן כלורי בכמות של 5 גר' למ"ר. לאחר פיזור הדשן והזבל הכימי הופכים את הקרקע לעומק של 40 סמ' לפחות. לאחר פעולה זאת יוצרים ערוגות מוגבהות בגובה של 30 ס"מ וברוחב 30 סמ', במרחק של 50 סמ' בין ערוגה לערוגה. הזריעה מתבצעת ע"י טמינת פקעת במרכז הערוגה, בעומק של 17-15 ס"מ, שהמרחק בין הפקעות הוא 20 ס"מ.
בשתילה הסתווית - בספטמבר
הערוגה תתכסה בנוף עד רדת הגשמים ויש פחות סכנה להרס הערוגה ולחשיפת הפקעות.בזריעה החורפית, במידה ואחרי הזריעה יורדים גשמים והערוגה נהרסת, מבצעים תילום מחדש. פעולה זאת חשובה מאוד, מכיוון שזריעה שיטחית או גילוי הפקעות מקטינה את מספר הפקעים מתחת לפני הקרקע, שמהם מתפתחים הסטולונים (שורשונים) שבקצותיהם מתפתחות הפקעות החדשות. חשיפת הפקעות בשלבים מאוחרים יותר גורמת להן להורקה (הפיכה לירוק). בחלק המוריק נוצרסולנין, שהוא רעל מסוכן, והפקעת אסורה למאכל.
בשתילת ספטמבר אנו עדיין בעונה יבשה ויש לשמור על לחות הקרקע עד להצצה, אך לא להפריז בהשקייה. כדי לא לגרום לריקבון הפקעות. לאחר ההצצה, ניתן להעלות את כמויות המים בהתאם למזג האוויר. עד בוא הגשמים יש להשקות מדי 4-3 ימים, בכמות של 4 ליטר למ"ר/ליום. בזריעה בסוף דצמבר-תחילת ינואר מתחיליםלהשקות רק כשהגשמים פוסקים. מתחילים בכמות של 4-3 ליטר למ"ר/יום ועולים עד 7 ליטרלמ"ר/יום בקיץ.
תפוח האדמה רגיש מאוד לכמשון (Phytophthora infertanr) - זוהי מחלה שכשמה כן היא. כאשר היא מופיעה על השיח, במידה ולא מטפלים כנגדה, השיח כמש תוך מספר ימים. מחלה זאת פגעה בשדות תפו"א באירלנד באמצע המאה ה-19 והשפיעה על ההיסטוריה האמריקאית. כיוון שתפוח אדמה היה באותו זמן המזון העיקרי באי, הפגיעה בגידול גרמה לרעב גדול ולהגירת מיליוני אירים לארה"ב, בתוכם גם משפחת קנדי. בשטחים מסחריים מקובל לרסס למניעה עוד לפני הופעת המחלה. בגידול בייתי, ניתן להימנע מריסוסים ולעתים ניתן לסיים את עונת הגידול ללא הופעת מחלה. לאלה שאינם בוטחים במזל, מומלץ לרסס מדי 5 ימים במנדיזן בכמות של 2.5 גר'ל- 10 מ"ר.
לאחר 150-90 יום, בהתאם לזן ולעונה, ניתן להוציא את הפקעות. ההוצאה נעשית בעזרת קלשון או את חפירה ויש להיזהר לא לפגוע בפקעות. במידה ורוצים לקבל תפוחי אדמה שיישמרו לתקופה ארוכה, צריך לחתוך את הנוף בבסיסו כאשר הפקעת מגיעה לגודל המתאים, ולהשאיר את הפקעות באדמה לפחות שבועיים עד ליצירת הקליפה. הוצאת הפקעות ללא פעולה זאת מחייבת שימוש מיידי בתפוח האדמה.
להמשך קריאה על ורדים לכיסוי שטח