גיזום ורדים לשפע פרחים

כתבה וצילמה: דלית קסלסי – אוצרת ורדים, גן וואהל לוורדים בירושלים

ורדי תרבות גדלים בארץ ישראל כבר למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה. שיטות גיזום הוורד התפתחו והשתכללו עם הרחבת הידע על גידול הוורד באקלים המיוחד לנו, ובהתאם לצורות הוורד החדשות שטופחו בעולם.

גיזום בהתאם לאופי הוורד

זני הוורדים ממוינים כידוע לקבוצות על פי תכונות צימוח משותפות ועל פי מיקומם היחסי בהיסטוריה של טיפוח הוורד. הכרת מאפייני הקבוצה לה משתייך הוורד מסייעת לקבוע את צורת הגיזום הנכונה עבורו.

הגיזום החורפי החזק יתבצע רק בוורדים מתמידי פריחה בעלי ענפים זקופים. למעשה, אלו הם רוב הוורדים המשווקים היום בארץ. ורדים אלה פורחים שוב ושוב בענפים חדשים וחיוניים המתפתחים לאחר הגיזום ובמשך כל העונה, עד החורף. הם משתייכים לקבוצות מודרניות כמו מכלואי התה, הפלוריבונדה, הגרנדיפלורה, המיניאטורים, הפוליאנתה ועוד. בנוסף לאלה קיימים ורדים מתמידי פריחה שענפיהם קשתיים או מטפסים. בהמשך נקדיש פרקים נפרדים לגיזום ורדים אלה.
לעומתם, קיימים הוורדים שאינם מתמידי פריחה, הפורחים בדרך כלל רק באביב או לעיתים גם מעט בסתו. פרחיהם מתפתחים על גבי ענפים בני שנה או יותר. גיזום ענפים אלה עלול להפחית את כמות הפרחים שיווצרו באותה שנה. לכן אין גוזמים אותם אלא מסלקים מדי כמה שנים ענף או שניים שהזדקנו ופריחתם דלה. רוב הוורדים שאינם מתמידי פריחה משתייכים לקבוצות הוורד ההיסטוריות או מהווים מינים טהורים או קרובים של מינים אלו.

למה בכלל לגזום?
מטרת הגיזום החורפי והסיבה העיקרית לביצועו היא להמריץ את שיח הוורד ליצור עוד ענפים חדשים שיגיעו לפריחה. לשם כך עלינו בפשטות לסלק את רוב ענפי הפריחה הישנים (שנוצרו בעונה הקודמת), לסלק ענפים יבשים וחולים, ולהבטיח את בריאותו של חלקו הבסיסי של השיח (אזור ההרכבה).

מתי אתחיל בגיזום?
עקרונית, עלינו להתחיל בגיזום כאשר הוורד נכנס סוף סוף לתרדמה – במצב זה אין יותר צימוח חדש והעלים לפחות בחלק התחתון של השיח – נושרים. יש לזכור כי לכל זן עיתוי משלו בהתאם למידת התאמתו לאקלים הישראלי והמקומי, ויש גם זנים שאינם נכנסים כלל לתרדמה בחורף הישראלי הנעים יחסית. האם נגזום אותם? בהחלט כן, אך נבצע גיזום "מתפשר". נגזום בעיקר את קצות הענפים עד כחמישית מגובהו של השיח, ונותיר על פני השיח את רוב הענפים החדשים והחיוניים. כך נגזום גם אם איחרנו בגיזום ומזג האוויר מתחמם, והגיע הרגע הקריטי - בו הניצנים מתארכים פתאום בבת אחת בכל הענפים. במצב כזה כבר לא ניתן לבצע גיזום חזק אלא רק "מתפשר" כפי שפורט בפרק זה.

שב והתבונן
כאשר השיח השיר את רוב עליו (בטוחני שבחורף הקר הנוכחי לא נתקשה למצוא שיחים כאלה) קל יותר לזהות את מבנהו ולהבדיל בין הענפים. הענפים הותיקים העבים והמעוצים שהם מחוספסים למגע ולהם שיכים ("קוצים")לבנים שהסתיידו, מכונים ענפי השלד של הוורד. הם נושאים עליהם את ענפי הפריחה החדשים שאינם מעוצים, הם חלקים יותר למגע ושיכיהם בצבעים המשתנים על פי הזן.
כל שנה לאחר הגיזום נוצרת בשיח שכבה של ענפים חדשים שפורחים, נקטמים לאחר הפריחה, ועליהם צומחת שכבה נוספת של ענפים חדשים שפורחים. בסוף העונה ניתן להבחין ב- 3-4 שכבות של ענפים שנוצרו באותה עונה. גם אם לא נקטום את הענפים הקודמים יווצרו שכבות נוספות של ענפים, אולם פחות פרחים יווצרו בסך הכל, והשיח בסוף העונה יהיה גבוה יותר. בחורף הבא, כשהוורד יכנס לתרדמה, תפקידנו להסיר את רוב שכבות הענפים הקודמות שכבר פרחו, ולהותיר רק חלק משכבת הענפים הראשונה וכמובן את ענפי השלד, וזאת על מנת להפנות את מירב אנרגית השיח ליצירת ענפים חדשים.

עשה ואל תעשה
בגיזום החורפי, אם כן, אנו מסלקים את מירב הצימוח של השנה הקודמת ומשאירים מעל ענפי השלד המעוצים והעבים שכבה אחת של ענפים צעירים שלהם ניצנים חיוניים. החיתוך מתבצע בשליש המרכזי של הענף הצעיר כ-3 מ"מ מעל ניצן חיוני. במידת האפשר ניתן לכוון לניצן חיצוני למרכז השיח, אך אין בכך חשיבות רבה, ממילא מתעוררים ניצנים נוספים בלא שנוכל לכוונם. בנוסף, ניתן לחתוך גם בצומת ממנה מסתעף ענף צעיר. המנהג הפסול לגזום נמוך ולקצר את השיח עד שכבת ענפי השלד מקורו בגיזום שנעשה בוורדים בארצות אירופה הקרות, ואין לבצעו בתנאי הארץ. יש לזכור כי אצלנו בגלל החום והיובש אין כמעט התמיינות של ניצנים חדשים בענפים מעוצים אלה, ומכאן שהפריחה תהיה דלה והשיח יתנוון כליל תוך 2-3 שנים. לאחר הגיזום או תוך כדי ביצועו עלינו לנקוט פעולות לשמירת בריאותו של הוורד (סניטציה). נסלק ענפים יבשים וחולים, נגזום זיזים בולטים ונשאיר חתכי גיזום קטנים, ישרים וחלקים שיגלידו מהר ככל האפשר. כדאי למרוח משחת גיזום על פני חתכים בקוטר של 1 ס"מ ויותר ובעיקר בחתכים הקרובים לתפוח ההרכבה, ולו רק כמחסום פיזי לחדירת מזיקים וגורמי מחלה. בתחתית הוורד, באזור תפוח ההרכבה מתקיימת התמיינות הניצנים היוצרים את ענפי השלד החדשים של הוורד. זהו האזור העיקרי המבטיח את התחדשות הוורד ושמירת בריאותו לאורך שנים רבות. חשוב כי אזור זה יהיה חשוף מאדמה ועלי שלכת. אל נשכח לבסוף לאסוף את כל הגזם ולהרחיקו מהגינה.

מחלת הגיזום המוגזם
זוהי מחלה הפושה אצל חלק מאחינו הגננים בישראל ומקורה בשיטות גיזום שיועדו לוורדי חממה ואינן מקובלות היום בוורדי הנוי. הגיזום המוגזם גורם למיעוט פרחים על גבי השיח ולהתנוונותו המהירה, וכל זאת בשם אותו גיזום "קלאסי" שתוצאותיו שיח ערום ונטול שלד מאוזן שבראשו ציצת ענפים דלילה החשוף לכל אורכו ליובש וכוויות שמש, ואינו מוציא יותר מ-10 פרחים בשנה!
כיצד נמנע את תופעות הגיזום המוגזם:
לא נסלק את הענפים החדשים הצומחים בבסיס הוורד ("ענפי מים") גם אם הם מצלים על מרכז הוורד. אור איננו גורם המגביל את הצמיחה בוורדים בתנאי הארץ. הבעיה ה"בוערת" תרתי משמע היא הקרינה החזקה של השמש באזורנו, הגורמת לכוויות שמש בחלק מזני הוורדים וכתוצאה מכך להתייבשות ניצנים וחוסר צמיחה. יש צורך בכיסוי טוב של עלווה לאורך כל השנה על מנת למנוע כוויות שמש. על כן השיח רק "ירוויח" מכל ענף שנותיר עליו. בדרך כלל ענף חדש צומח עם התנוונותו של ענף ותיק, ויהווה עם הזמן חלק מהשלד המקנה יציבות לשיח הוורד. מכאן, שיש לגזום ענף ותיק מאד רק בתנאי שהתפתח לידו ענף חדש ואיכותי. דילול מתמשך של ענפים חדשים וענפי שלד ותיקים ממרכז השיח (בשם תורת "הגביע" הקלאסית) מקטין את מספר הפרחים על השיח, אינו מאפשר את התחדשות הוורד וחושף את הענפים הנותרים לכוויות שמש ולהתנוונות מהירה!
בדומה, לא נסלק ענפונים דקים וקטנים ללא צורך. גם ענף קטן ודק מאד עשוי להגיע לפריחה .ענפים אלה אינם מפריעים בשום אופן לצמיחת הוורד. כמו כן אין צורך בדרך כלל לסלק ענפים מצטלבים או כאלה המועדים להתחכך אחד בשני. רק אם קיים חיכוך בין שני ענפים עיקריים נקצר ענף אחד עד לניצן הפונה לכיוון הנגדי.

האם ניתן לגזום ורדים באמצעות מגזמת?
התשובה היא כן, אך לרוב יוותרו לאחר הגיזום זיזים רבים מאד המתייבשים לאחר מכן (זיז= קטע ענף שאינו נושא ניצן בקודקודו), והשיח נראה כעין "מטאטא" – תופעה מכוערת וגם עלולה להזיק לבריאות השיח. לכן נגזום באמצעות מגזמת מכנית רק ורדים שלהם ענפים דקים (מיניאטורים, פוליאנתה, חלק מזני הפלוריבונדה וורדי המיני-פלורה), ונבצע גיזומי סניטציה עם מזמרה רגילה כל 3 שנים לפחות כדי לא להגיע להתנוונות ענפי השלד.

גיזום שיחים קשתיים מתמידי פריחה
לשיחים אלו ענפים בעלי צורה קשתית, כעין מיזרקה. הם עשויים להיות גבוהים מאד או נמוכים ואף שרועים על גבי הקרקע (ורדי כיסוי). יש לקיים בהם שווי משקל קפדני בין הענפים הוותיקים בעלי הצורה הקשתית וענפים חדשים, תוך סילוק של 1-2 ענפים ותיקים בשנה בתנאי שנוצרו להם מחליפים חדשים. גיזום הענף הותיק קצת מעל בסיס השיח (בגובה של כ- 20 ס"מ) תביא להתעוררות של ניצנים רדומים נוספים ולהתפתחות מספר גדול יותר של ענפים חדשים. באותה צורה ננהג גם עם ורדי כיסוי חצי-משתרעים ומשתרעים. בורדי כיסוי ותיקים בהם הפריחה כבר דלילה מאד ואין יצירה של ענפים חדשים, ניתן לקצר את כל הענפים עד לגובה של 40 ס"מ (גיזום חידוש) ובדרך זו להתחיל מחדש. הפריחה תתחדש לאחר כשנתיים. לאחרונה משווקים בארץ 'הוורדים האנגליים'. אף שאופי הצימוח שלהם אינו אחיד, כדאי לגזמם כאילו היו כולם שיחים קשתיים.

גיזום ורדים מטפסים
ורדים מטפסים אין גוזמים בצורה המקובלת. ב-3 השנים הראשונות לא גוזמים כלל.
לאחר מכן ניתן לגזום בסתיו (אוקטובר-נובמבר) 1-2 ענפים ותיקים, בתנאי שרואים התפתחות של ענפים חדשים, וזאת על מנת להמריץ ולחדש את הפריחה. אין לגזום בחורף! - הענפים החדשים שפורצים בבסיס המטפס לאחר הגיזום החורפי לא יספיקו להתעצות לכל אורכם ויתייבשו בחמסינים של תחילת האביב. לאחר הגיזום קושרים מחדש את ענפי המטפס לסמוכה בקשירת 8 , על מנת להרחיק ולמנוע חיכוך עם הסמוכה ובין הענפים.
כדי להמריץ את הפריחה במשך העונה ניתן לבצע קיטום קל של ענפי הפריחה הקצרים, קיטום זה יעיל בעיקר במטפסים מתמידי הפריחה.
מטפסים או משוטטים בעלי ענפים דקיקים ארוכים וגמישים הפורחים על ענפי השנה שעברה,גוזמים בצורה דומה בסתיו. בנוסף, מדללים ענפי פריחה שכבר התייבשו על מנת לפנות מקום לענפי פריחה חדשים.
להמשך קריאה על גן הורדים של אלסי