עצים ותיקים אשר הוכיחו את יכולתם להתמודד ולהסתגל לתנאי הארץ, נזנחו במרוצת השנים לטובת עולים חדשים אשר עוטים כסות נאה יותר, גדלים מהר יותר ופורחים בפרחים מרהיבים יותר. לדעתו של דרור ניסן, יש מקום לתת לעצים אלו הזדמנות נוספת, תוך בחינת תפיסות ישנות, ניעור מוסכמות והסתכלות מזווית אחרת על הדברים.
מאת : דרור ניסן צילומים : דרור ניסן, פבלו צ'רקסקי, ישראל גלון, יצחק הל-אור
לפני כמאה ועשרים שנה החלה ההתיישבות החדשה בארץ ישראל, כשמרבית העולים הגיעו מארצות מזרח אירופה ומרכזה. בתקופה ההיא הובאו לארץ צמחים ממקומות שונים בעולם, רבים מהם מארצות המוצא של העולים, כלומר אירופה, אך גם מצפון אמריקה.
הרצון העז ליצור נוף דומה לנוף בארצות המוצא היה הקו המנחה והדומיננטי בתפיסת העולם של הגננים דאז. נוף ירוק ורך, בניגוד גמור לנוף הקשה והיבש בארץ. מיטב האנשים מבין המתיישבים עבדו בגינון ויצרו יש מאין בעמל רב, בהמשך, עד להקמת המדינה, הובאו ארצה הרבה מאד עצים ושיחים, מכל העולם. היו גם תחנות אינטרודוקציה של מחלקת היערות של המנדט, וגם אגרונומים יהודים עסקו באקלום צמחים במסגרות שונות. עם הקמת המדינה והתפתחות מקצוע הגננות, הובאו לארץ צמחים חדשים נוספים, בכמות רבה, מכל העולם. חלק מהצמחים הוותיקים עדיין איתנו, חלקם הלכו לעולמם ונעלמו כלא היו, רבים נשכחו. צמחים חדשים דחקו אותם מהתודעה הגננית, אשר גם היא, בדומה לתחומים נוספים בחיים המודרניים, מושפעת מצווי האופנה.
בתחום העצים, ישנם עצים ותיקים אשר הוכיחו את יכולתם להתמודד ולהסתגל לתנאי הארץ שנזנחו לטובת עולים חדשים אשר עוטים כסות נאה יותר, גדלים מהר יותר ופורחים בפרחים מרהיבים יותר. חלק מהעצים הוותיקים נעלם מפעת גודלם הרב משום שקשה לטפל בעץ בוגר גבוה. רבים מהגנים הציבוריים החדשים שטחם מצומצם ואין אפשרות לנטוע בהם עצים גדולי מידות. גם הקיבוצים, שבהם נטעו לאורך השנים עצים גדולים, נמצאים בתהליך של צמצום שטחי הגינון ובכך "תורמים" להיעלמותם של עצים אלו. קיים היום היצע גדול מאוד של עצים חדשים אשר משווקים על ידי משתלות גידול ומכירה, אך הם אינם נמצאים עימנו די זמן בכדי לדעת האם יעמדו במבחן הזמן. השפע וההיצע הגדול יוצרים קושי רב לבחור את העץ הנכון. במועצות ובעיריות רבות ניטעו שדרות וחורשות בעצים שהם ממש עולים חדשים, אשר עליהם איננו יודעים כמעט מאומה. לנטוע רחוב או שדרה בסוג או במין של עץ אשר עלול לקרוס או להתנוון לאחר עשר - עשרים שנה, מסיבות שונות כמו מזיקים אותם תנאי אקלים בעיתיים, זהו מעשה לא אחראי, לא כלכלי ולא מקצועי.
כפרפרזה על הפתגם הידוע, ישן מפני חדש תוציאו, אני אומר: אל תוציאו, תחשבו, התבוננו, לימדו את ההיסטוריה של העצים בארץ, אל תזנחו את אותם עצים אשר הצליחו להוכיח את עצמם לאורך שנים.
מימוש חלומות
במהלך כתיבת הכתבה עלתה בי השאלה, האם אנחנו המורים, המרצים והמדריכים המלמדים את מקצועות הגינון, לא שבויים בקונספציה שבנינו אותה במשך שנים של ניסיון ולימוד, מה כדאי ולא כדאי לשתול בגנים.
אנו מלמדים שכדאי לשתול בגן עצים מאריכי שנים, כגון, מיני אלות, מיני אלונים ומיני מיש.
לכאורה תפיסה נכונה ונבונה, המצריכה חזון ויכולת לראות ולדמיין כיצד יראה הגן בעוד שלושים שנה. אך בפועל, בעוד אנו מונים את חסרונותיהם של עצים מסוימים שהם בעייתיים, קצרי חיים, רגישים למחלות ולמזיקים וכו', בשטח המשיכו חובבים ואף גננים רבים לשתול עצים כמו ערבת בבל, אזדרכת מצויה ופלפלון בכות.
האם עצים אלו, הסובלים מפגעים רבים ראויים לשתילה למרות מגבלותיהם? האם הידיעה או אי הידיעה שזמנם קצוב תמנע את שתילתם? האם אין מקום למשאלת לב, לתחושת נפש או לזיכרון שמעורר בנו עץ שגדלנו בצילו, שטיפסנו על ענפיו בעודנו ילדים או ישבנו תחתיו חבוקים על ספסל בגן עם חבר או חברה? אורך חייו של אדם הוא בין שבעים לשמונים שנה בממוצע עצים קצרי חיים וכאלו הרגישים לפגעים שונים יכולים לחיות כשלושים - ארבעים שנה, כמחצית חייו של האדם. האם הידיעה שעץ הערבה ישרוד רק למשך זמן זה תמנע את שתילתו מאדם אשר זיכרון העץ מלווה אותו מימי ילדותו והנה גדל, קנה בית עם גן קטן וברצונו לממש את חלומו? אני סבור שלא. לדעתי, הגיע הזמן לנסות ולבחון תפיסות ישנות, לנער מוסכמות ולהסתכל מזווית אחרת על הדברים.
דיון מחודש
כתבה זו תסקור חלק מהעצים אשר הצליחו לעמוד בתלאות הזמן אך נעלמו מהמשתלות בגלל צווי אופנה, לצד כאלו שסבלו מבעיות הסתגלות עקב שתילה בתנאי אקלים או קרקע לא מתאימים, ורצוי לערוך דיון מחודש בעניינם, תוך הקפדה של שתילה באזורים מתאימים.
מרבית העצים המוזכרים במאמר מתאימים לגנים גדולים, פארקים ושטחים פתוחים. כמובן שתיקצר היריעה מלהכיל את כל מיני העצים שגודלו במהלך 120 שנות התיישבות בארץ, אך חשוב להזכיר לטובה את מיני הפיקוס, מיני האורן ומיני הברוש אשר לא הוזכרו במאמר זה (מינים אלו נסקרו בהרחבה ב"גן נוף" במהלך השנים האחרונות).
כמו כן נזכיר, שיש עצים שעדיין נשתלים באלפים ולא בטוח שיעמדו במבחן לאורך זמן, כמו: פנסית דו נוצתית, שלטית מקומטת ועוד.
עצים שנשכחו וראויים להתייחסות מחודשת
מכנף נאה - Tipuana tipu
משפחה: קטניתיים
מוצא - אמריקה הדרומית
המכנף הנאה הוא עץ נשיר מאולץ, גדול ומרשים, העשוי להגיע לגובה של 15 - 12 מ', רוחב 12 מ'. העלים מנוצים בצבע ירוק בהיר, הפריחה בקיץ בצבע צהוב, הפרי תרמיל בעל כנף השזורה בעורקים רבים. שמו של העץ ניתן לו בשל צורת הפרי.
עצים ראשונים ניטעו בארץ במושבה מגדל בשנת 1911 על ידי פרופסור אוטו ורבורג.
העץ מוכר בארץ שנים רבות ונשתל בגנים רבים בשנות השבעים והשמונים. בשנים האחרונות אין ביקוש לעץ, מתכננים אינם מרבים לשבצו בתוכניותיהם וגננים אינם נוטעים את העץ בגנים. מספר סיבות לדעתי גרמו לכך: "אינפלציה" ושימוש יתר בעץ זה לפי צו אופנה שהכתיבו המשתלות והמתכננים, שתילה של העץ במקומות לא מתאימים לגודלו, שבירת ענפים, שורשים שטחיים, "לכלוך" בעת נשירת הפרי והפריחה. והגדולה שבבעיות, חוסר היכולת המקצועית להתמודד עם עצוב העץ.
עדות לכך ניתן לראות ברחובות הערים או בחורשות: עצים עלובים, שבורי ענפים, פצעי קריעה לא מטופלים, מעוותים בעוויית נצחית סימן לכישלון מקצועי וחובבנות. המכנף הוא בעל קצב גידול מהיר, הענפים פורצים לכל עבר ללא סדר וכיוון, על הגנן לתמוך את העץ ולעצב אותו על גזע אחד או מספר גזעים, כבר משנתו הראשונה.
מלאכת הגיזום רצוי שתימשך במשך מספר שנים עד לעיצוב שלד חזק ויציב של העץ. לאחר בניית השלד המרכזי, העץ זקוק לגיזום סניטציה, הרמת נוף והסחה של ענפים. במקומות בהם נושבות רוחות חזקות יש לפתוח את חובו של העץ בכדי לאפשר לרוחות לעבור במפולש דרך פנים העץ. פעולות אלו ימנעו שבירת ענפים, בעיקר בחורף. מתאים למגוון גדול של קרקעות, לשמש מלאה, עמיד ליובש, רגיש לקור קיצוני. מומלץ לשתילה במישור החוף, שפלה, עמקים, נגב, הרים נמוכים. למרות היות המכנף עץ עמיד ליובש, על הגנן להיות עירני ובעל עין מקצועית: שנים שחונות ברצף עלולות ליצור מחסור חמור במים ולגרום לניוון העץ, ולחשיפתו למזיקים ולהיחלשות כללית. תוספת השקיה בשנים שחונות חשובה מאור לעתידו של העץ.
המכנף הוא עץ חלוץ מצוין, בשל צמיחתו המהירה והחיונית. קצב הגידול המהיר, במקרה של המכנף, אינו בא על חשבון אורך חייו והוא יכול להאריך ימים. חושבני שבארץ אין עץ שהגיע כבר לגודלו המירבי ומדובר בעצים שנשתלו לפני זמן רב. העץ מתאים לגנים גדולים, פארקים חורשות, במדשאות גדולות (לעתים השורשים השטחיים עלולים להוות מטרד בעת הכיסוח). בשדרות רחבות ידיים (לא כעץ רחוב), יהיה עץ בעל נוכחות מרשימה.
נופו רחב של העץ, צילו הנעים, אוושת הרוח בעלים משרים סביבו אווירה של רוגע ושלווה. תכונותיו הטובות עולות על חסרונותיו, זאת במידה ונישתל במחשבה תחילה והותאם למקום ולמגבלותיו.
קתרוסית קוצנית
Citharexylum spinosum
שם נוסף: קתרוסית מרובעת
משפחה: ורבניים
מוצא: איי הודו המערבית
עץ ירוק עד, יכול להגיע עד לגובה 15 מ' ולרוחב 6 מ'. למרות שמו המדעי העץ אינו קוצני. העלים בצע ירוק כה, מבריקים בעלי מראה רענן ונאה. הובא לארץ לפני כשישים שנה, נשתל בגנים רבים, לעתים כעץ ולעתים כשיח רב גזעי וכגדר חיה העץ זקוק להשקיה סדירה בכדי להראות במיטבו, יתכן שזו אחת הסיבות הראשיות להיעלמותו ולהתנוונותו בגנים רבים.
העץ בעל יכולת הישרדות מרשימה, למרות היותו צרכן מים. בעת עקה או יובש משיר את עליו כמכין עצמו לימים קשים. עם תוספת מים, יחזור לירקותו במהרה. עדיין ניתן לראות בגנים ותיקים או בגינות פרטיות עצים משגשגים, ירוקים וחיוניים, אפשר למצוא אותו במקומות אחדים גם כעץ רחוב מפותח ואה, למרות האספלט והריצוף שמסביב והוא שורד גם את זיהום האוויר.
יתכן וכדאי להחזירו במינון נכון ולשתלו מחש בגינות הנוי כעץ בלבד ולא כגדר חיה.
צפצפה מכסיפה - Populus alba L.
משפחה: ערבתיים מוצא: אירופה
היחידה שהצליחה לשרוד בארץ מבין הצפצפות, לאורך שנים, היא הצפצפה המכסיפה, למרות התקפות של חיפושית הקפנודיס.
עץ זה מגיע לגובה של 20 מ', רוחב 5 - 4 מ', צורתו פרמידלית מבודרת, העלים בצדם העליון ירוקים ובתחתון אפורים. צבע קלפת הגזע לבן-אפור.
צבע העלים המיוחד וקליפת הגזע היפה הופכים עץ זה למיוחד מאוד במראהו. מין זה עמיד יחסית לחיפושית הקפנודיס מאשר שאר המינים. העץ מוציא נצרים רבים, במידה ופוגעים בשורשים בזמן הפיכת הקרקע או חפירה. במידה והגזע ייכרת תופעה זו תגבר ביתר שאת, ושדה של צפצפה מכסיפה יכסה את השטח.
ניתן למצוא בארץ עצים מרשימים בני חמישים ויותר, פגועים מעט אך עדיין חיוניים ויפים למראה. עצים גדולים ומרשימים ניתן לראות בגן המרכזי באוניברסיטת גבעת רם בירושלים, ברמות מנשה, בערוצי נחלים בצפון הארץ (נחל עמוד, נחל צלמון ועוד).
מתאים לשתילה במקומות גבוהים, בעלי אקלים מתון, סמוך למקווי מים . רצוי לשתלו בגנים גדולים בהם לא מעבדים את הקרקע. זקוק להשקיה מרובה וסדירה.
מומלץ לשתול פרטים בודדים.
גרוליאה חסונה Grevillea robusta
משפחה: פרוטאיים
מוצא: אוסטרליה
עץ ירוק עד, צורתו פרמידלית, בבגרותו הצמרת מתרחבת והעץ משנה את צורתו הזקופה, גובה 25 - 20 מ' רוחב 6 - 5 מ', עלים מנוצים, צבע הפריחה צהוב-כתום. קצב צימוח מהיר.
העץ נשתל בארץ בשנות הארבעים והחמישים, לאחר 40 - 30 שנה החלה התייבשות בעצים וכתוצאה מכך שבר ונפילת ענפים.
התנוונות העצים נגרמת בשל קרקעות לא מנוקזות ולא עמוקות. בנוסף חוסר מים מתמשך לאורך שנים רבות גורם להתייבשות ענפים ולעצים לא מפותחים.
העץ זקוק למים גם בבגרותו. עצים מושקים מפתחים גזע גדול ורחב ומגיעים לגובה של 30 מ' ויותר.
כתוצאה מגיזומים רצחניים (גירדום) וגיזומים ללא שיקול דעת מקצועי המלמדים על חוסר הבנה בסיס, חדרו פטריות לפצעי הגיזום וגרמו לרקבונות ולניוון ענפים.
בארץ קיימים עצים ותיקים בני שבעים ויותר. רובנו מכירים את העצים המרשימים בין פרדס חנה לבנימינה אשר נשתלו ב- 1929 ועדיין נראים במצב טוב יחסית. בטיפול מקצועי ניתן יהיה להאריך את חיי העצים.
גם במושבה שרונה (מתחם הקריה) בת"א קיימים עצים מתקופת הטמפלרים ובמקומות נוספים בארץ ישנם עצים יפים וחיוניים.
עץ יפה זה מתאים לאזורים בעלי טמפרטורות מתונות, קרקעות עמוקות ומנוקזות. כדי לשמור עליו, יש להשקותו גם בבגרותו ולהימנע מגיזומים מיותרים. מתאים כעץ בודד בגנים גדולים ובפארקים רחבי ידיים.
אלמוגן רחב-עלים
Erythrina corallodendrum L
משפחה: פרפרניים
מוצא: אמריקה הטרופית
עץ נשיר, גובר 8 - 6 מ', נוף, מעוגל רחב, הענפים קוצניים, העצה רכה ושבירה. פריחה מרשימה ובולטת בצע אדום או כתום, מתרחשת בחורף ובאביב המוקדם. הפרי תרמיל, הזרעים בצבע אדום.
האלמוגן נשתל בארץ לפני כחמישים שנה ויותר, באלפים ובמגוון מקומות. בשנים האחרונות פחתה הדרישה לעץ, הן מצד המתכננים והן מצד הגננים.
העץ קל לעיצוב, העצה הרכה נכנעת לשיני המסור בקלות. למרות העצה הרכה, המזמינה צרות בדמות פטריות ומזיקים שונים, רקמת ההגלדה גדלה במהירות ומצליחה לסגור פצעי גיזום מהר יחסית.
חשוב לדלל ענפים בחובו של העץ כדי לאפשר מעבר חופשי של הרוח, ללא התנגדות. ענפים גדולים בעצים מושקים עלולים להישבר בקלות. לעץ מערכת שורשים שטחית ואגרסיבית, עם הזמן השורשים מתעבים ותופחים מעל הקרקע, ויכולים בקלות להרים שטחי ריצוף ובטון. במדשאות, שורשים אלו מפריעים לכיסוח בקרבת העץ.
מתאים לשתילה במישור החוף, שפלה, נגב, הרים נמוכים עד 300 - 400 מ'.
רגיש לקור קיצוני ולקרה. דורש קרקעות עמוקות ומנוקזות וגיזום נאות.
במידה ויישתל במקומות מתאימים בהם לא יהווה מטרד בשל שורשיו האגרסיביים, כמו למשל בגינות גדולות, בפארקים ובמקומות פתוחים אחרים, יש לו מקום של כבוד בין עצי הגן בשל פריחתו היפה ומראהו הרענן בקיץ.
סיסם הודי - Dalbergia sissoo
משפחה: פרפרניים
מוצא: הודו
עץ נשיר מותנה, בבגרותו יכול להגיע לגובה של כ- 20 מ' ולרוחב של 12 - 10 מ'.
נופו אוורירי, סגלגל. העלים מנוצים לחמישה עלעלים מסורגים, דמויי ביצה הפוכה ומחודדים בראשם, צבעם ירוק כהה בחלקם העליון וירוק בהיר בצידם התחתון. הפריחה במכבדים בחיקי העלים, צבעה ירקרק לעיתים צהבהב -לבן, אינה משמעותית מבחינה גננית.
הסיסם ההודי נשתל בארץ לראשונה לפני כשבעים שנה, לאחר כמה שנים של מעקב אחר העץ הלכה הפצתו וגדלה במהירות רבה. בשנות החמישים והשישים היו פזורים ברחבי הארץ אלפים רבים של עצים. הסיסם הוכיח כושר הסתגלות ועמידות לתנאים שונים: מגוון קרקעות רחב, מחוליות לכבדות ואף לאדמות גירניות. הוא גם הצטיין בעמידות לתנאי אקלים שונים: קור, חום, מיעוט משקעים ורוחות חזקות.
ככל שחלף הזמן סר חינו של העץ בשל מספר גורמים:
התנוונויות של עצים ללא סיבה נראית לעין, התייבשות של ענפים וצניחתם מהעץ כשהם מהווים סכנה לסביבתם, תמותה של עצים לאחר מספר שנים מועט.
לאחר כריתת העץ או פגיעה בשורשים, העץ מצמיח נצרים רבים באזור בית השורשים. למרות כל המגבלות הללו אנו פוגשים בגינות וברחובות עצי סיסם הודי חיוניים, בריאים וללא מזיקים, מדובר בעצים בני למעלה מחמישים שנה, עדות לכושר השיקום וחוזק של העץ אנו מוצאים ברחובות הערים בארץ. העצים ניטעו כעצי רחוב ובשל גובהם הגיעו לקוי החשמל וכנהוג בארצנו עץ שמעיז להרים ראשו מיד מגיעים הכורתים ומקפדים ראשו ואף יותר מכך. ישנם עצים שמזה עשרות שנים עוברים גירדומים חזקים ועדיין שורדים, מלבלבים ומטילים צילם על העוברים ושבים ברחובות הערים אף על פי שזה הוא צל נלעג לעומת יכולתם האמתית.
הסיסם ההודי מתאים כעץ לגנים גדולים, לשדרות רחבות, לחורשות ולפארקים.
לדעתי השקיה של עצים בוגרים בשנים שחונות הנה חיונית לבריאות של העץ, ואכן עצים אשר גדלו במדשאות או ליד גינות מושקות הוכיחו עמידות רבה יותר ואריכות ימים.
החיים הם רצף של בחירות / דוד ערן. אדריכל נוף
פתגם סיני חכם אומר: "כל דור נוטע את העצים שהדורות הבאים ישבו בצילם". ישובה מחדש של ארץ ישראל היה כרוך גם בנטיעת עצים רבים - יערות, חורשות, עצי צל ושדרה - שכן מאות שנות רעייה ושריפות כילו את מרבית עצי הארץ מתוך עשרות מיני העצים, שנוסו ברחבי הארץ, בלטה קבוצה של עצים שהמכנה המשותף הבולט שלהם הוא צירוף של התפתחות תקינה בתנאי גידול שונים, שרידות לאורך שנים ודרישות אחזקה שוטפת צנועות מאד. עד תחילת שנות השבעים "שלטה" קבוצה זו במשתלות ובגנים ההגמוניה של מינים אלו פחתה משתי סיבות עיקריות: ראשית התברר שלעצים אלה (הפלא ופלא...) יש גם חסרונות וגם תוחלת חייהם אינה ארוכה בהכרח ושנית, מינים חדשים הובאו ארצה ו"חדש מפני ישן תוציא"... עם נחשב את תקופתה הנטיעה המאסיבית של עצי נוי החל משנות השלושים המאוחרות של המאה ה- 20 - בעת שהואץ תהליך ישובה של הארץ - ועד זמננו, נקבל תקופה בת כשבעים שנה. לאורך תקופה זו ניטעו מיני עצים רבים ונצבר ניסיון רב באשר לתכונותיהם הטובות והלא -כל-כך טובות, וגם האופנה עשתה את שלה מעת לעת.
הניסיון לרכז את המידע והניסיון אודות מיני עצים ותיקים שהתרחקו-נעלמו מן המשתלות הוא מבורך וראוי. ראשית משום שהתייחסות ראויה לעץ כיצור מאריך-חיים מחייבת התבוננות והערכת תרומת העץ בחלוף שנים רבות. שנית, למרות כניסתם של מיני עצים רבים לגני הארץ אין לנו ניסיון ארוך ומספק לגבי רבים מקבוצת "עולים חדשים" אלה, ושלישית, בעת שאנו מחפשים עצים מתאימים ואמינים לשימור בגנים, אנו מוצאים שבעצם רשימות העצים עדיין מוגבלות בהיקפן ובגיוונן. כתבה זו מהווה קריאה "לעשות חושבים" לגבי נכונות הוצאתם הכמעט - מוחלטת של העצים הותיקים מהמשתלות ומהנטיעות החדשות. הויכוח העשוי להתעורר מכתבה זו כשלעצמו יהיה תופעה חיובית, כי הוא יחייב לארגן את המידע הקיים אצל אנשי המקצוע בצורה מסודרת ואמינה ויוביל את המשתתפים בהכרח למודעות שאין עצים מושלמים, כמו שאין אנשים מושלמים והחיים הם רצף של בחירות...
להמשך קריאה על עצים במבחן הזמן חלק 2