טיפים למטפסים

בכתבה זו נעבור על חלק מן המטפסים על מנת לחשוף כמה סודות הנוגעים להתנהגותם ולדרכי הטיפול בהם

כתבה - נורית חרמון. צילומים- נורית חרמון, סימה קגן.

הכתבה הקודמת, "איפה הסוכות כולן", הכילה ניסיון גלוי לשכנע אתכם לשלב בגינה מרכיבים דוממים כמו סוכה, מצללה, שער או קשת ולהעלות עליהם מטפסים פורחים.
ההנחה הייתה שמרכיבים אלה בסיוע מטפסים פורחים תורמים ליצירת אווירה ולהעצמת החוויה של המטייל בגן.

אלמון הודי
האלמון ההודי הוא מטפס ותיק למדי ומוכר לרבים בשל פריחתו האדומה, השופעת,
הריחנית והמדנדנת ובשל העובדה שהפרחים משנים את צבעם לאחר הפרייתם (כמו פרחי הברונפלסיה). גם הוא מטפס טרופי, אוהב את העונה החמה, סובל מקור ואינו יכול לעלות לאזורים גבוהים וקרים. כיאה למוצאו הוא מעריך מאוד השקיה גדושה וחצי יום של שמש ישירה. האלמון אוהב מסעות...הוא אינו מסתפק במקום שבו נשתל ונצרים פורצים מן הקרקע אפילו במרחק רב מצמח האם. תופעה זו יכולה לגרום לעוגמת נפש גדולה במיוחד בגינה קטנה. סוד ההצלחה עם המטפס הפופולרי הזה, אם כן, טמון בתכנון נכון של מיקומו בעת השתילה.
אסור בתכלית האיסור לשתול אותו בתוך ערוגה מגוננת שמעבדים בה את הקרקע חדשות לבקרים. עיבוד כזה יגרום לפציעה של השורשים ולהתפרצות של נצרים. במלים אחרות, יש לשתול אותו במקום שאין כל פעילות גננית שכזו לרגליו או במשטחים מרוצפים.

אלמנדה ומנדווילה, מינים וזנים שונים
allamandaspp
הסיבה שאני כורכת את שני המטפסים על זניהם השונים יחד היא שהם נמנים עם משפחת ההרדופיים, שניהם טרופיים קלסיים ושניהם ניחנים בתכונות דומות – עדינים, מפונקים, אוהבים רק את העונה החמה ואזורי האקלים החמים ותנאי גידול מעולים – ניקוז טוב, דישון, שפע מים ולכל היותר חצי יום של שמש ישירה אך עדיין תנאי תאורה גבוהים שהם תנאי לפריחתם וכן הגנה מנזקי החורף. גידול במיכלים מתאים להם מאוד.

בוגנווילאה חלקה ובוגנווילאה נאה
Bougainvillea glabra and B. spectabilis
רבות נכתב על היתרונות והחסרונות של השימוש בבוגנווילאות בגינה ועל שפע הזנים והצבעים של הבונגווילאה הנאה אך לא תמיד נזכרת העובדה החשובה שבוגנווילאה נאה (B. spectabilis) עלולה להתקשות לשרוד בחורף באזור ההר הנמוך לעומת הבוגנווילאה החלקה ("הסגולה"B. glabra). ואכן, בירושלים ניתן לראות שיחי בוגנווילאה ותיקים הפורחים מדי שנה. רבים אינם יודעים או שהם לא שמו ליבם לכך כי קיים זן לבן ונדיר של הבוגנווילאה ה"סגולה".

ורדים מטפסים Rosa, climbers
רק זני ורדים מטפסים בודדים מתאימים לאזור שפלת החוף, בעיקר הזנים של המטפסים הוותיקים
'דון ז'ואן' בפרחיו האדומים,
'אייסברג' בפרחיו הלבנים ו'קוקטייל' בפרחיו הריקים האדומים והעין הורודה.
רוב הזנים האחרים נראים הרבה יותר יפה באזורי ההר הקרים וחבל לשלם עבור צמחים אשר לא יוכלו להראות לכם למה הם מסוגלים. עלי אהובים במיוחד ורד בנקס 'צהוב' (שאיננו קוצני,דורש מרחב רב ופורח פעם בשנה בלבד ) והמטפס 'פייר דה רונסאר' בעל הפרחים
הוורודים-לבנים אבל לשם כך אני עולה באביב ירושליימה מדי שנה.

יסמין מחולק Jasminum multipartitum
היסמין המחולק הוא עולה חדש בארצנו. גם אותו הביאה סימה קגן ממכון וולקני בשנת 1997. מוצאו של היסמין הזה הוא מדרום אפריקה, מחבל הכיף המזרחי ונטאל. זהו יסמין שעליו ירוקים כהים וגלדניים, אשר נותן את ריחו בגל פריחה אביבי בלבד בפרחים גדולים ולבנים (3.5 סמ),
שעלי הכותרת שלהם פרודים ומחודדים
(מכאן כנראה שם המין) והניצנים שלהם ורודים ויפים במיוחד. בניגוד ליסמין האזורי והיסמין הרפואי הוא אינו יוצר סבך גדול של ענפים אך כמוהם הוא מתעצה די במהירות. יש לו ענפים משתרגים ארוכים ואם רוצים לשמור על ממדים מרוסנים של הצמח יש לקטום אותם לאחר הפריחה. אם בריח היסמין חשקה נפשכם אין כמו היסמין הרפואי לספק זאת בשפע בערבי קיץ חמימים.

מנסואה שומית Mansoa alliacea
גם הוא מטפס שאינו נפוץ בגינות אף על פי שהגיע לארץ כבר בשנת 1991. זהו מטפס ירוק-עד עם עלים ירוקים כהים ומבריקים ואמצעי הטיפוס שלו הוא קנוקנות (כמו בגפן). אם תראו את המנסואה בפריחתה, אין ספק שתתאהבו בה ממבט ראשון. בראשית מופיעים הניצנים שראשם נפוח מעט והם זקופים ומרשימים כשלעצמם. אחר-כך הם נפתחים לפרחים בצבע סגול עז ההולך ודוהה במהירות מגונה.
עוצמת הפריחה היא מדהימה אך...אבוי, מה קצרה היא!! אחרי ציפייה של שנה שלימה מחזיקים הפרחים מעמד ימים ספורים בלבד.
ואם קורה שהפריחה מתרחשת ביום או יומיים של גשם, מטחי הגשם משחיתים אותה כליל. אחרי יום גשם, אגב, ריח שום מתקתק נישא באוויר,
אותו ריח הנודף מן העלים בעת שממוללים אותם. המנסואה נהנית מהשקיה גדושה כיאה לצמח טרופי. בעטיה של הפריחה המדהימה אך הקצרצרה נדמה כי המנסואה חייבת להצדיק את הבחירה בה באופן כלשהו, אולי בכך שהיא יכולה לתפקד כמטפס עם עלים נאים ומופע יציב בכל ימות השנה אשר בבגרותו יכול ליצור הצללה על השטח שמתחתיו. בניגוד לכתוב בספרות הגננית, בארץ אין המנסואה פורחת גם באביב אלא בסתיו בלבד.

סטיגמפילון ריסני Stigmaphyllum ciliatum
הנה עוד מטפס שאינו מוכר דיו אף כי ראיתיו על הגדר של הגן הבוטני בירושלים לפני שנים רבות. הסטיגמפילון הוא מטפס טרופי, החש בנוח בעונה החמה אך יכול לשרוד כאמור גם בירושלים. הוא מתאים במיוחד לטפס על עמוד, על קשת או שער או על גדר או בכל סיטואציה שתאפשר לראות את העלים ואת הפרחים מקרוב. העלים דמויי לב ובהיקף העלה מעוטרים שערות או ריסים עדינים אשר נתנו לצמח את שמו.
אשכולות הפרחים צהובים, דמויי קרפ ומעניינים בצורתם ועוצמת הפריחה היא כזאת, אשר דורשת מן המתבונן להיות סמוך לצמח. הסטיגמפילון שייך למטפסים נמרצים שאינם מצמיחים שרביטים גדולים וארוכים אלא שולחים המון ענפים דקים, לפעמים דקים כ"חוטים",
אשר יוצרים מעין אנדרלמוסיה סביב עמוד המשענת שלהם או הקשת. הם יוצאים לכל כיוון בהמוניהם ומבלבלים את המטפל בהם. (ראו, למשל, גם אצל מילנבקיה סבוכה). במקרה כזה יש שתי אפשרויות: האחת, לגזום את הענפים הדקיקים ולגרום לפיצולם (פתרון קל אך בעייתי כי אחרי ההתפצלות יהיה מספר הענפונים הדקים רב עוד יותר),
והשנייה, לתפוש את הענפונים הללו ולהשחיל אותם בין ענפים שכבר התעצו או לשרג אותם במתקן התומך בהם (מעץ או ממתכת). על אף עדינות הענפים הנכרכים של הצמח, בעונה החמה הוא גדל במהירות ושולח ענפים לכל עבר. במילים אחרות, צריך לשים עליו עין שלא יטפס על כל מה שנמצא בסביבותיו.

סביון מזהיר Senecio confuses
מטפס זה הוא דווקא מן המרוסנים יותר. יש לו עלים מבריקים ובשרניים ופרחים בצבע כתום זוהר ממש.
הוא אינו עמיד לקור אך בעונה החמה קשה להתעלם מעוצמת הפריחה שלו.
חסרונו הגדול הוא בכך שלאחר הפריחה הפרח אינו נושר ונשאר על הצמח.
תופעה זו קיימת גם בזני בוגנווילאה עם פרח מלא. הפתרון למראה הלא אסתטי הזה הוא לא אחר מאשר גיזום ידני של התפרחות היבשות. לשם כך מקמו אותו במיקום נגיש ונוח לפעולה שכזו.

עקולית משרישה Campsis radicans
פרחיה הצהובים-כתומים היפים של העקולית המשרישה מפתים רבים לשתול אותה בגינה
(וגם את צופיות ודבורים לבקר אותם...) ולשלם מחיר יקר.
העקולית היא מטפס נצמד, חסון, שתלטן ונמרץ בעל שרביטים ארוכים שאיננו מתאים כלל לגינה קטנה
בפרט ולגינון אינטנסיבי בכלל. כמו במקרה של האלמון ההודי, כל פציעה של השורשים מצמיחה נצרים ולכן יש להגביל אותה לשטחים פתוחים שבהם אין פליחה של הקרקע או למקומות נידחים יותר בגן, ליד מקלט או קיר גדול. מוצאה של העקולית מזרח ארה"ב והיא יכולה לגדול גם באזור ההר הנמוך.
בדרום אירופה מגדלים אותה כשיח גדול אך הדבר דורש שטח ניכר.
קיים בארץ גם זן מכלוא הנקרא עקולית 'מאדאם גאלן' (הכלאה בין עקולית משרישה לבין עקולית גדולת-פרחים) שצבע פרחיו אדום-סלמון. כיוון שהוא אינו חונט פירות, מראה הצמח אחרי הפריחה לפיכך נקי יותר.

פודרית (פודרניאה) ורודה Podranea ricasoliana
אף כי רואים אותה באזורים שונים בארץ, הפודרית היא מטפס נשיר אמיתי ומוצלח במיוחד באזור ההר ובאזורים מוכי רוחות. שם, הגידול של שרביטיה הארוכים, הנושאים את פרחיה הוורודים המשורטטים, יהיה מעט מרוסן. אף כי היא גדלה יפה בגינה מפנקת, בתנאי השקיה מועטה
ובתנאים פחות מפנקים ניתן לגדלה כמעט כשיח.

פטראה משתרגת Petrea volubilis
הפטראה מוצאה מאמריקה המרכזית והדרומית (קובה עד ברזיל) והיא בת למשפחת הוורבניים. כאחת מן המועמדות הבולטות לשילובה בגינה הביתית גם היא איננה מוכרת דיה וחבל. בסדרת הכתבות של דוד ערן על מטפסים היא אפילו איננה מופיעה. הו מטפס נכרך שמזדרז להתעצות ועד מהרה נושא את עצמו וזקוק לתמיכה קלה של סוכה או מצללה או קשת לא מסיבית. מאותו הרגע שעבר את שלב התנומה הראשונית (ראה בכתבה הקודמת) הוא גדל בקצב בינוניוהוא אחד המטפסים שקל להתמודד עם אחזקתו. הוא זקוק להשקיה כיאה לצמח טרופי ולא יאמר "לא"
לדישון מזדמן. אם רוצים להגביל את ממדי הצמח יש לגזום את הענפים הרכים-הנכרכים לאחר הפריחה. הנדוניה האמיתית של הצמח הם פרחיו המעודנים והמיוחדים הנישאים על שיבולת מקושתת. הפרח עשוי משני דורים – דור של עלי גביע ודור של עלי כותרת, כל דור בגוון אחר של סגול.
עלי הכותרת נושרים במהירות אך עלי הגביע נותרים על השיח ויוצרים שפע של כוכבים סגולים. הפריחה הראשית היא אמנם באביב, אבל ישנה גם פריחה משנית בסתיו. מעטים יודעים שקיים בארץ זן לבן של הפטראה המשתרגת שהובא על ידי סימה קגן בשנת 1997 אך לצערי הוא איננו מצוי במשתלות. בגינתה של סימה ראיתי פריחה של שני הזנים ביחד והמראה היה מרהיב ביותר.

פנדוריאה יסמינית Pandorea jasminoides
פנדוריאה לזניה השונים היא מטפס מומלץ ביותר. אפשר להגדירה כצמח רב-שימושי בגן. היא יפה על גדר רשת, על עמוד, על שער או קשת ועוד ועוד. הפנדוריאה היא אחד המטפסים המוצלחים במיכל (גדול, לפחות 50 ליטר). הזן בעל העלים המגוונים יפה במיוחד, אולי בגלל שילוב הגיוון בעלים עם צבע הפריחה הורוד?.
עם זאת, יש לזכור שפריחה שופעת תתקבל אך ורק בתנאי שמש ישירה לפחות במשך חצי יום, אם לא יותר.

פנטלינון צהוב Pentalinon luteum
אף על פי שבמשתלות מכנים אותו "מנדווילה צהובה" המשותף בינו לבין המנדווילה הוא רק המשפחה הבוטנית (הרדופיים) ודמיון חזותי מסוים של הפרח (הפרח של הפנטלינון קטן מזה של המנדווילה הקתרטית ודומה יותר לזה של מנדווילה הרדופית). מכל הבחינות האחרות הפנטלינון שייך לקטיגוריה אחרת לחלוטין. זהו צמח חסון, בעל יכולת טיפוס מרשימה, מתאים לרצועת החוף (ושורד בה גם בחורף) וגם אם הוא נפגע מעט בחורף במישור החוף, הוא מתאושש באביב.
יתרונו הנוסף הגדול של הפנטלינון הוא עוצמת הפריחה שלו והמשך הארוך שלה. הוא פורח בצהוב עז כל הקיץ בלי הפסקה לצד עלים ירוקים רעננים מבריקים במיוחד.

להמשך קריאה על שיח שמתאים כמטפס - יסמין מחולק